1. זו תביעה לפיצוי כספי בסכום של 14,474 ₪ בגין הפרת החוזה בין בעלי הדין.

2. העובדות הרלוונטיות לעניין הן כדלקמן:

א. ב-02.08.2015, התחבר התובע לרשת הנתבעת.

ב. ביום 09.12.2015, התובע התנתק מהרשת.

ג. לאחר הניתוק הנתבעת חייבה את התובע ב-2 תשלומים:

98.15 ₪ עבור כרטיס SIM.

28.73 ₪ עבור חודש שימוש ברשת עבור חודש דצמבר על אף שהתובע ניתק את הקשר ב-09.12.2015.

ד. התובע בירר בקשר לחיובים וקיבל ההסבר שכאשר התקשר עם הנתבעת ב-02.08.2015, חייג ל-*525 ושמע תקליט שבו הוסבר שעליו להחזיר את כרטיס ה-SIM למוקד השירות בסיום הקשר ואם לא יחויב ב-98 ₪. כמו כן הוסבר שעל מנת להשלים את החיבור לרשת התבקש לאשר את תנאי העסקה תוך חיוג למספר 1.

כאשר לחיוב עבור חודש מלא, גם בהקשר זה הוסבר לו שהסכים לכך תוך שמיעת התקליט ולחיצה על חיוג למס' 1.

3. הטענה של התובע היא שהוא לא חייג *525, לא שמע את התקליט ולא אישר את תנאי ההתקשרות תוך חיוג למס' 1. לכן הסכום נגבה ממנו ללא הסכמתו.

4. על בסיס הטענות האמורות התובע בנה תביעה מתוחכמת מורכבת ומסובכת וטוען שהנתבעת הפרה מספר רב של הוראות חוק וגם את תנאי רישיונה של הנתבעת עצמה.

התובע טוען שהנתבעת הפרה סעיף 51 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ד – 1982 וחוק הגנת הצרכן סעיפים 3, 4ב, 5, 13, 3, 31.

התובע מלין על הפרות חמורות של הסעיפים השונים, כולל הטעיה מכוונת.

לכן התובע עותר לסכומים הבאים:

פיצוי לדוגמא בגין חיוב יתר ב-SIM 3882 ₪

פיצוי לדוגמא בגין חיוב לחודש שלם 3882 ₪

פיצוי בגין הפרת החוזה עמו 3000 ₪

פיצוי בגין הפרת חוק התקשורת 1000 ₪

פיצוי בגין הפרות סעיף 51 א ו-ב לחוק הגנת הצרכן 1600 ₪

הוצאות משפט בהליך קודם שנוהל 450 ₪

אגרת בית משפט עבור הליך קודם 210 ₪

הוצאות משפט ודמי נסיעות מאשדוד לנתניה 450 ₪

-----------------------

התובע גם עותר לפיצוי בגין עגמת נפש בסכום גבוה כך שמעמיד את תביעתו ב 30,000 ₪. הטענה העיקרית של התובע היא שלא חייג ל-*525 ולא שמע את התקליט ולא אישר את תנאי העסקה, לכן תנאי העסקה לא חלים עליו ,לכן הנתבעת לא הייתה זכאית לגבות סכומים עבור ה-SIM והחודש המלא.

6. בעדותו התובע חזר והדגיש שלא חייג *525 ולא אשר את תנאי העסקה.

התובע רומז שהסוכן שמכר לו את התוכנית עשה את הפעולה במקומו.

התובע הביא עד מר משה הלוי אשר בדק את העניין של *525.

העד מסר:

"אין לקוח שחייג *525. מתועד אצלי עם מי דברתי הם עשו לי את הקו דרך המוקד הטלפוני"

(עמ' 2 שורות 27-28).

התובע אשר שהחיוב בגין חודש שלם הוחזר לו אם כי באיחור ומבלי להוסיף 16 ₪ פיצוי כחוק.

התובע גם אשר שאכן השתמש בתוכנית של הנתבעת במשך מספר חודשים עד שניתק את הקשר עם הנתבעת, אך החיוב בכרטיס ה-SIM "לא היה חלק מהעיסקה איתי לא ידעתי על זה".

(עמ' 1 שורה 17)

התובע משוכנע שהסוכנים של הנתבעת עשו את הקשר ל*525 עבורו.

7. עמדת הנתבעת היא שלקוח שמתחבר לתוכנית כדוגמת התובע, חייב לחייג לכוכבית 525 על מנת שהנתבעת תשחרר אות הקו. דובר בהנחיות שהסוכן משאיר אצל הלקוח. במקביל הלקוח מקבל את ההסכם בידו וזאת בנוסף לשמיעת ההקלטה.

כמו כן כאשר התובע ביקש להתנתק מהשרות של הנתבעת, נשלחה אליו הודעת SMS שמורה לו להחזיר את הכרטיס, ואם לא יחויב.

8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים:

א. כללית אין ראיה משכנעת בפני על פעילות חורגת של הנתבעת בקשר החוזי עם התובע. כמו כן אין ראיות המצדיקות הפיצויים הנטענים על ידי התובע.

ב. גם בהנחה שהתובע לא חייג כוכבית 525 (דבר שלא הוכח באופן מוחלט) והסוכן עשה זאת כדי לשחרר לו את הקו, התובע קיבל עותק ההסכם ביד בעת התקשורת. התובע לא הכחיש שקיבל את ההסכם בידו.

כמו כן אין להתעלם מכך שהתובע נהנה מהשרות של הנתבע על פי התוכנית במשך מספר חודשים – דבר שלא היה אפשרי מבלי התקשרות עם כוכבית 525.

ג. גם בהנחה שהתובע לא ידע במהלך ההתקשרות על התנאי להחזיר את כרטיס ה-SIM, הוא בוודאי ידע על כך כאשר ביקש להתנתק.

נשלחה אליו הודעה ברורה מאת הנתבעת על חובתו להחזיר את הכרטיס ואם לא כן יחויב בתשלום.

ד. התובע סבור שאם לא ידע על התנאים המפורטים הם לא מחייבים אותו.

אולם עובדה שהקו שוחרר לו והוא נהנה מהשירות עד שהתנתק – לכן לשיטתי גם אם לא ידע על התנאים אין בסיס לשחרר אותו מהתנאים. הוא פעל במסגרת החזה

ובכך אימץ את תנאיו.

ה. מכלל הראיות מסקנתי היא שיתכן יותר שהתובע ידע על תנאי העסקה מאשר לא ידע.

לאור האמור אני דוחה את תביעתו.

על התובע לשלם 750 ₪ הוצאות הנתבעת וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.