לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), לפיה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 5% בגין מגבלה קלה בעמ"ש מותני לפי סעיף 37(7)א (במחצית).

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 11.3.15.

2. ועדה רפואית של המל"ל מיום 19.7.16 קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, וועדה רפואית לעררים מיום 13.12.16 קבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה מזערית בגב.

3. הנתבעת מבקשת היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתה, תיקיו הרפואיים של המשיב לא היו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל בעת שדנו בעניינו, ולא הייתה בהחלטתן התייחסות לעברו הרפואי של התובע ולתאונת דרכים נוספת בה היה התובע מעורב כחודשיים לאחר התאונה נושא תביעה זו. מעיון בתיקיו הרפואיים של התובע עולה קיומו של עבר בתחום האורתופדיה, הכולל בעיות בגב, בצוואר, בעמוד שדרה מותני והגבלה בתנועות גב תחתון, ומספר תאונות (עבודה/דרכים). תאונה מיום 23.8.11 שבעקבותיה נמצא תיעוד רפואי של תלונות בשנים 2011 ו- 2014 על כאבי גב תחתון עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה מותני, ותאונת עבודה/דרכים נוספת מיום 14.5.15, כחודשיים לאחר התאונה נושא כתב התביעה, בה התלונן על פגיעה במצח ועל כאבים בעמוד שדרה צווארי. משלא אוזכרו הנתונים הרפואיים הללו בדו"חות ועדת המל"ל בעניינו של המשיב, המסקנה הסבירה היא כי הם לא היו בפניה, ובנסיבות אלה יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעתה.

5. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, התובע נבדק על ידי ועדות המל"ל לאחר התאונה הראשונה מיום 23.8.11 וביום 27.4.14 (כ – 11 חדשים לפני התאונה נושא תביעה זו) קבעה ועדת עררים של מל"ל כי לא נותרה לו נכות צמיתה כתוצאה מאותה תאונה, משמע עד לאותו תאריך לא הייתה לתובע כל נכות אורתופדית והנכות שנקבעה אינה קשורה לתאונה זו אלא לתאונה נושא התביעה. כשבועיים לאחר התאונה דנן החל התובע מתלונן על כאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני, בעוד שבתאונה לאחר חודשיים הוא התלונן על פגיעה במצח וכאבים בעמוד שדרה צווארי, ולא התלונן כלל על פגיעה או כאבים בעמוד שדרה מותני, בגינו נקבעה הנכות.

הכרעה:

6. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הוא בגדר חריג שיתאפשר רק במקרים מיוחדים. זאת, נוכח התכליות העומדות בבסיס הוראת חוק הפלת"ד בדבר מעמדה המחייב של נכות שנקבעה עפ"י דין בהליך לפי החוק, הנעוצות בטעמים של יעילות הדיון ושל אחידות הקביעה הרפואית המשמשת בהליכים שונים בגין אותה פגיעה.

7. בפסיקה נקבעו אמות-מידה מנחות להפעלת שיקול-הדעת של בית המשפט בבואו לדון בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, המתייחסות לקטגוריות שונות של מקרים. לענייננו רלוונטית הקטגוריה שעניינה כי לא היו בפני ועדת המל"ל בעת שקבעה את נכות התובע כל המסמכים הרלוונטיים. לעניין זה נקבע כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור מקום בו - "לא היו לפני הועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, אשר היו עשויות לשנות את התוצאה" (א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמ' 776; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אילוש (2007) (פורסם בנבו); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77.

לנוכח האמור, השאלה הראשונה שיש להידרש לה היא, האם היו בפני הועדה מלוא הנתונים הרפואיים הרלוונטיים ביחס למשיב. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, יש לבחון האם מדובר בחומר רפואי רלוונטי במידה המצדיקה מתן רשות להבאת ראיות לסתור, שכן לא כל חוסר בנתונים שהיו בפני המל"ל יצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעתו אלא נדרשת זיקה מהותית/ממשית בין אותם מסמכים לבין הקביעה עפ"י דין.

9. בעניינו לא פירטה הוועדה מהם המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, למעט המסמך מבית חולים הלל יפה מיום 11.3.15. הוועדה גם לא ציינה כי בחנה אם לתובע עבר רפואי רלוונטי לבחינת הקשר הסיבתי בין מצבו הנוכחי לתאונה, אף לא ציינה קיומן של תאונות נוספות בעברו. צוין רק כי לדברי התובע לא סבל מכאבים קודמים בצוואר, מה שאינו נכון לנוכח המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת הנתבעת. בנסיבות אלה, המסקנה הסבירה היא כי מלוא המסמכים הרפואיים של התובע המעידים על בעיות הגב מהן סבל משך השנים, לא היו לנגד עיני הוועדה, ולכל הפחות קיימת אי-בהירות בנקודה זו. בהקשר זה נפסק, כי אי-בהירות כאמור עשויה להצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור. ראו לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא ריבלין בע"א 7682/06 הנ"ל, כדלקמן:

" בית משפט השלום לא שוכנע, במקרה זה, שהחלטת הועדה הרפואית התבססה על מידע חסר. בית המשפט לא התעלם מן האמירה שנכללה בפרוטוקול הדיון של הועדה, לאמור: כי "אין כל תיעוד למצב קודם". אולם מנגד, התייחס בית המשפט לעובדה שהועדה כתבה במפורש שהובא בפניה כרטיסו הרפואי של המשיב. בית המשפט קבע כי לא נסתרה החזקה שלפיה הועדה, בהתאם לדרישות התפקיד המוטל עליה, בחנה את עברו הרפואי של המשיב בטרם פסקה באשר לנכות הנובעת מן התאונה. את המשפט "אין תיעוד למצב קודם" פירש בית המשפט כמתכוון להיעדרו של תיעוד רלבנטי, שיש בו כדי לשלול את קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.

אפשר שפרשנותו של בית משפט השלום לדברים שנכתבו בפרוטוקול היא נכונה. אולם אין וודאות בדבר, ואפשר שאכן הועדה לא נחשפה, או לא היתה ערה, לקיומו של תיעוד קודם רלבנטי. יש להדגיש עוד, כי הועדה ציינה שהובא בפניה "כרטיס רפואי" ו"תעודות רפואיות", אולם אף אם נניח כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי הרלבנטי, שבו נכלל תיעוד בדבר פגיעות שעבר המשיב ברגלו, הרי שהמבקשות מצרפות מסמכים נוספים, שלא צוינו ברשימת המסמכים שהיו בפני הועדה, ושגם בהם יש התייחסות לפגיעות בברך ימין או ברגל ימין.

בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור".

10. אשר לרלוונטיות של המסמכים הרפואיים שצירפה הנתבעת, עולה מהם כי התובע התלונן משך תקופה לא מבוטלת על כאבים בעמוד שדרה עליון ותחתון ומכאבים בעמוד שדרה צווארי, לאחר אירועים תאונתיים שונים. מדובר בנתונים הנוגעים ישירות לתחומים לגביהם קבעה הוועדה את קביעתה והם רלוונטיים לקביעת הקשר הסיבתי בין מצבו הנוכחי של התובע לפגיעתו בתאונה נשוא התביעה. בהחלטת הועדה אין כל אזכור למסמכים שצרפה הנתבעת לבקשתה, או ולקיומן של שתי תאונות נוספות בעבורו של המשיב, יתכן כי נתונים אלה, לו היו נפרשים בפני ועדת המל"ל, היו עשויים להשפיע על הפעלת שיקול דעתה במישור הקשר הסיבתי.

11. לנוכח כל המפורט לעיל, הבקשה מתקבלת.

12. כתב מינוי יוצא במסמך נפרד.

שאלת ההוצאות תידון בתום ההליכים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ח, 13 יולי 2018, בהעדר הצדדים.