1. בקשה לדיון חוזר במליאת הועדה המחוזית בהתנגדויות העותרת ,לפי ס' 11ד' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה –1965, נדחתה על הסף. העותרת הגישה עתירה מנהלית ששלושה ראשים לה:

א. לחייב את המשיבה 1 לקיים דיון חוזר במליאת הועדה המחוזית בהתנגדות העותרת לתוכנית ג/21535 (להלן: "התוכנית"), על בסיס פניה לפי סעיף 11ד' לחוק.

ב. להורות כי תשובת מרכזת הועדה לדרישה האמורה, הדוחה את הבקשה, ניתנה שלא כדין.

ג. לחלופין, להורות על ביטול החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.9.16 שדחתה את התנגדות העותרת, ולהורות לוועדה לקבל את התנגדות העותרת במלואה.

2. עובדות הרקע

2.1 העותרת בעלת זכויות בעלות בחלקה 17 גוש 18036 בחופה הדרומי של העיר עכו (להלן : "המקרקעין").

2.2 על המקרקעין חלה תוכנית ג/21535 שהיא תוכנית מתאר מקומית כוללנית לעיר עכו ומטרתה הכנת תוכנית מתאר כוללת לעיר העוסקת בפיתוח אזורי מגורים חדשים לצד פיתוח מלונאי , תיירותי ותרבותי, לרבות שימור ערכים היסטוריים בעיר.

התוכנית מבטאת את החזון התכנוני הכולל לישוב ומטרתה להנחות את התכנון המפורט שייגזר ממנה. התוכנית הופקדה להתנגדויות ביום 25.12.15. ביום 15.2.16 הוגשה התנגדות העותרת.

2.3 ביום 8.8.16 נערך דיון בוועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית ונשמעו טיעוני העותרת בנושא התנגדותה.

2.4 טענות העותרת בהתנגדות מתייחסות בתמצית לנושאים הבאים: בקשה להחזיר בפועל שטחים שיילקחו לדרכים ולמסילת ברזל, בקשה לשינוי ייעוד החלקה ממתחם "תיירות" וממתחם "שמורת טבע" לייעוד מסחר ותיירות. כמו כן נטען לקיפוח לעומת מתחמים אחרים בתוכנית. נטען כי התמהיל של ייעוד מגורים מסחר ותיירות, הוא השילוב המנצח הכדאי ביותר לכל הצדדים.

2.5 בדיון שהתקיים נשמעו המתנגדים מטעם העותרת נשמעה התייחסות מגישי התוכנית והמלצת צוות התכנון. הועדה החליטה להשהות את הדיון ולסיים את הדיון בהתנגדויות ובתוכנית במסגרת דיון פנימי לאחר הפצת מצע לדיון על ידי לשכת התכנון ובדרך של שיחת ועידה טלפונית. ואכן כך נעשה וביום 26.9.16 ניתנה החלטת הועדה לגבי התנגדות העותרת, פורטה התייחסות עורכי התוכנית וניתנה החלטת הועדה שאלו עיקריה : צוין שהתוכנית היא תכנית כוללנית ונקבע בה שהתוואי המדויק של הדרכים ייקבע בתוכנית מפורטת. התוכנית הכוללנית איננה עוסקת בהפקעות, לא בפיצויים ולא בהחלפות קרקע ולפיכך הועדה דוחה את ההתנגדות בנושא. בעניין ייעוד החלקה – הועדה סברה כי החלקה נמצאת במיקום בעל פוטנציאל הרב ביותר לפיתוח תיירותי , בסמוך למתחם מלונאי פעיל ולכן נדחתה התנגדות גם בעניין זה. נקבע כי יש לדייק את גבול מתחם התיירות או לתקנו לפי ג/9007.

2.6 ביום 9.10.16 לאחר החלטת הועדה לאשר את התוכנית הגישו ראש המועצה האזורית גליל תחתון מר מוטי דותן וראש המועצה המקומית ינוח-ג'ת מר מעדא חסבאני דרישה לדיון חוזר לפי סעיף 11ד' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965.

ביום 14.11.16 הודיעה מרכזת הועדות כי מאחר וחסבאני אינו חבר הועדה המחוזית אין מקום לדון בדרישה לדיון חוזר, שכן זכות זו שמורה לחברי הועדה בלבד.

2.7 ביום 2.11.16 החליטה הועדה בהמשך לאישור טלפוני של חברי הועדה מר נאבסו זכריה ועו"ד חיה סודרי על תיקון ההחלטה בעניין ההתנגדות של חברת גב-ים (התנגדות אחרת מזו של העותרת). התיקון התקבל גם באישור מר נאבסו זכריה ושאר רכיבי החלטת הועדה נותרו ללא שינוי.

2.8 ביום 27.11.16 הועבר מכתב לוועדה המחוזית חתום על ידי מר נאבסו זכריה שם הוא טוען כי הדרישה לדיון חוזר לפי ס' 11 ד' נחתמה על ידי ממלא מקומו, מר מעדא חסבאני בידיעתו ובתמיכתו מכיוון שהיה בתקופה האמורה בחו"ל.

2.9 ביום 16.2.17 נשלחה הודעה בדבר אישור התוכנית לשם פרסומה ברשומות ובעיתונות. ביום 21.2.17 פורסם דבר אישור התוכנית ברשומות.

2.10 עתירה זו הוגשה ביום 9.2.17.

3. טענות הצדדים בתמצית

3.1 העותרת טוענת כי הדרישה על פי סעיף 11ד' לחוק התכנון והבניה לקיים דיון חוזר בוועדה המחוזית הייתה דרישה כדין, שכן הדרישה נחתמה על ידי ממלא מקומו של חבר הועדה בשל היותו בחו"ל. מטעם זה התשובה של מרכזת הועדות הייתה תשובה שלא כדין, שכן החלטה בהתאם לסעיף 11ד' אמורה להתקבל במליאת הועדה המחוזית בהתאם לייעוץ מקצועי של היועץ המשפטי של הועדה המחוזית ורק לאחר מתן זכות עיון בעניין לשני חברי הועדה. נטען כי החלטת מרכזת הועדות לדחות את הדרישה על הסף היתה בחוסר סמכות מוחלט. עוד נטען כי בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות נפלו פגמים משפטיים ותכנוניים בהחלטתה לדחות את ההתנגדות.

העותרת הבהירה בעיקרי טיעון שהגישה לעניין טענת השיהוי כי מכתבו של נאבסו מיום 27.11.16 לא נענה ולכן יש לספור 45 יום לאפשרות למתן תשובת הועדה (01.01.17) ורק מיום זה יש למנות 45 ימים, כך שהגשת העתירה בפועל ביום 9.2.17 נמצאת במסגרת המועד המותר. עוד טוענת העותרת כי מעולם לא ויתרה על זכותה לטעון לאי חוקיות החלטת מרכזת הועדה המחוזית , לא התקיים שיהוי אובייקטיבי שכן עדיין לא גובשה תכנית מפורטת מכוחה של התוכנית הכוללנית וכן טוענת העותרת ליסוד הפגיעה בשלטון החוק. נטען כי את סעיף 11ד' יש לפרש בהרחבה, מר נאבסו הסמיך את ממלא מקומו לפנות. נטען כי אין לייחס למר נאבסו מניעות לדרוש דיון חוזר גם אם הסכים להחלטות הועדה קודם לכן. נטען כי החלטת ועדת המשנה שהתקיימה במשאל טלפוני לוקה בפגם מנהלי. כמו כן נטען שוב שהחלטת המזכירה הדוחה על הסף את הבקשה לדיון חוזר היתה בחוסר סמכות. העותרת סבורה שעל בית המשפט להתערב לגופו של עניין בהחלטת ההתנגדות וטוען לזכות עמידה בעניין עתירה זו.

3.2 המשיבה 1 טוענת (גם בשם ועדת ההיגוי הבין משרדית ) כי המחוקק קבע שורה של תנאים אשר רק בהתקיימם תחויב הועדה המחוזית לדיון חוזר במליאה. סעיף 11ד' לחוק התכנון והבניה דורש כי על הדרישה יחתמו 2 חברים לפחות של הועדה המחוזית והבקשה תוגש בתוך 7 ימים. כאן , מי שחתם כשני על בקשה הוא ממלא מקום חבר ועדה מחוזית , מה גם שמר נאבסו תמך ואישר את החלטת ועדת המשנה לדחות את ההתנגדות בשני מועדים שונים. ביום 26.9.16 ופעם נוספת ביום 2.11.17. לכן תמוה שנתן בדיעבד הסכמתו לבקשה לדיון חוזר כל זמן שאישר בשתי הזדמנויות שונות את תמיכתו בהחלטת הועדה לדחיית התנגדות העותרים. עוד נטען , כי לא הוצגה כל אסמכתא לכך שאכן מר נאבסו נעדר מהארץ בזמנים הרלוונטיים. עוד מוסיפה המשיבה 1 וטוענת כי לא ברור מדוע לא יכול היה מר נאבסו להגיש את דרישתו לקיום דיון חוזר או להודיע על כוונתו לעשות כן. נטען כי מדובר בחוסר תום לב - מחד להסכים להחלטת הועדה מבלי להסתייג ומאידך , לעמוד מאחורי דרישה לדיון חוזר. נטען כי תשובת מרכזת הועדה ניתנה כדין ובהתאם לנוהלי הועדה, שכן הבקשה לדיון חוזר לא עמדה בדרישות החוק. עוד נטען כי לעותרת אין כל מעמד , זיקה או עילה לעניין הדיון לפי סעיף 11ד' לחוק והודגש כי שני חברי הועדה עצמם לא הצטרפו לעתירה. בנוסף מדגישה משיבה 1 כי לא נפל כל פגם בהחלטה התכנונית שהיתה נכונה , מפורטת ומנומקת ואין מקום לבית המשפט להתערב בה. לבסוף, נטענה גם טענת שיהוי ניכר שכן העתירה הוגשה שלושה חודשים לאחר תשובת מרכזת הועדות ולמעלה מ-5 חודשים לאחר החלטת ועדת המשנה לדחות את התנגדות העותרת.

3.3 המשיבה 3 טענה לשיהוי המצדיק דחיית העתירה על הסף . נטען להעדר יריבות והעדר זכות עמידה שכן הזכאות לדרוש דיון חוזר במליאת הועדה המחוזית הינו של חבר הועדה ואין זכות זו קנויה לעותרת עצמה. לגופו של עניין נטען שהליך ההתנגדויות כולו היה תקין ומפורט, טענות העותרת זכו להתייחסות הועדה ולהתייחסות הצוות המתכנן. מה גם, שנקבע במפורש בתוכנית ג/21535 כי איננה משנה תכניות תקפות ערב תחילתה של התוכנית , והיא מאפשרת שינוי המצב התכנוני התקף רק באמצעות תכניות שיאושרו מכוחה. כל עוד לא תאושרנה תכניות אלו יישמר המצב התכנוני התקף . המשיבה 3 דנה אחת לאחת בטענות ההתנגדות של העותרת, מפרטת את נימוקי הועדה, דוחה את טענת האפליה ומציינת כי אין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטות התכנוניות כאשר לא נפל בהם כל פגם מנהלי או משפטי.

דיון והכרעה

4. המסגרת הנורמטיבית

4.1 ס' 11 ד' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 קובע תחת הכותרת "החלטה פגומה

– דיון במליאת הועדה" -

11ד. שני חברים לפחות של הועדה המחוזית רשאים, תוך שבעה ימים מיום קבלת החלטתה של ועדת המשנה לידיהם, לדרוש בכתב שיתקיים במליאת הועדה המחוזית דיון בענין שלגביו התקבלה בועדת המשנה החלטה, בנימוק שהחלטתה של ועדת המשנה פגומה מבחינה משפטית או תכנונית; הדרישה תכלול את פרטי הנימוקים; נתקבלה דרישה כאמור, תקיים הועדה המחוזית דיון בענין והחלטתה תהיה סופית".

4.2 הסעיף מתייחס למקרה שנטען להחלטה פגומה של ועדת המשנה. במקרה כזה ניתן לדרוש דיון חוזר במליאת הועדה המחוזית, בהתקיים התנאים הבאים:

א. תוגש בקשה בכתב.

ב. חתומה על ידי שני חברי הועדה המחוזית לפחות .

ג. הבקשה תוגש בתוך 7 ימים ממועד קבלת החלטת ועדת המשנה על ידי המבקשים.

ד. החלטת ועדת המשנה פגומה מבחינה משפטית או תכנונית.

ה. יפורטו הנימוקים לדרישה לדיון חוזר.

4.3 הכלל הבסיסי במשפט המנהלי הינו שגוף מנהלי רשאי לעיין פעם נוספת בהחלטה שנתקבלה על ידו. בדרך כלל, אין לראות בהחלטה מנהלית שנתקבלה משום 'סוף פסוק', או 'מעשה בית דין' שהגוף המנהלי יהא מנוע מלחזור ולעיין בה (בג"צ 123/64 סאיסנאס טאני קליופי נ' הוועדה המקומית לבנייה ולתכנון עיר, תל-אביב-יפו, (1964); בג"צ 28/74 עזיז שעשע נ' ועדת העררים לענייני מוניות (1974) .

בבג"צ 318/75 רוברט חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, (1976), ציין השופט לנדוי:

"ההלכה הרווחת בפסיקת בית משפט זה היא כי ועדת תכנון ובנייה מוסמכת לעיין מחדש בהחלטותיה ולחזור בה מהחלטה קודמת, ותורת "מעשה בית דין" הנוהגת בהחלטותיהן של רשויות שיפוטיות אינה נוהגת כלפיה. רשות תכנון רשאית מבחינה עקרונית לשנות את דעתה אם לטובת האזרח, ואם לרעתו, כאשר השתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה ... וכן היא יכולה להעריך את הנסיבות הקימות הערכה חדשה אם היא מוצאת לנכון לעשות כן מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור".  

אך סמכות זו תופעל ביוזמת מוסד התכנון במקרים כבדי משקל, כאשר האינטרס הציבורי בעיון נוסף גובר על פני ערך היציבות והוודאות שבהסתמכות הפרט הנוגע בדבר על החלטה שניתנה על ידי רשות מנהלית. (ראו בהרחבה בבג"צ 795/79 המועצה האזורית גזר נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, (1981) וכן עא 1386/04 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ. עמותת נאות ראש העין (20.5.08)).

4.4 חוק התכנון והבניה הסדיר בס' 11ד' את מנגנון הפניה לוועדה המחוזית על

מנת שתקיים דיון חוזר לאחר הדיון בוועדת המשנה. דרושה פניה בכתב של

שני חברי הועדה המחוזית. (ראו לעומת הדרישה לקיום דיון חוזר במועצה הארצית, שם מסתפק החוק בדרישה של חבר אחד, ס' 6 (ב) לחוק התכנון והבניה). על הדרישה הדווקנית ליוזמה מצד שני חברים ראו בדרך ההיקש גם את סעיף 152(א)(2) לחוק התכנון והבניה– המסדיר הגשת ערר לוועדת הערר על ידי שני חברי הועדה המקומית, וקבלת הדרישה הלשונית הדווקנית של הסעיף כמחייבת, בפסק דינו של כב' השופט עמית, עעמ 6240/12 דנקנר נ. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז חיפה (10.5.15) ס' 18 לפסק הדין.

5. האם התקיימה במקרנו הדרישה לפניה על ידי שני חברי הועדה המחוזית ?

אקדים ואציין כי דרישה זו לא התקיימה, והכל כפי שיפורט להלן.

5.1 הפניה לועדה המחוזית לפי ס' 11ד' היתה ביום ביום 9.10.16 , פניה שחתומה על ידי ראש המועצה האזורית גליל תחתון מר מוטי דותן וראש המועצה המקומית ינוח-ג'ת מר מעדא חסבאני . מר מעדא חסבאני איננו חבר הועדה המחוזית.

5.2 מרכזת הועדות דחתה לכן את הפניה על הסף ביום 14.11.16.

5.3 רק ביום 27.11.16 הועבר מכתב לוועדה המחוזית חתום על ידי מר נאבסו זכריה שם הוא טוען כי הדרישה לדיון חוזר לפי ס' 11 ד' נחתמה על ידי ממלא מקומו, מר מעדא חסבאני בידיעתו ובתמיכתו מכיוון שהיה בתקופה האמורה בחו"ל.

5.4 הודעה זו בוודאי שאיננה עומדת במבחן הדרישה של שבעת הימים, שכן ניתנה כחודשיים לאחר החלטת הועדה.

5.5 העובדה כי מר נבסו שהה לטענתו בחו"ל, לא גובתה בכל אסמכתא, וכן לא פורטה התקופה בה שהה בחו"ל. מדובר באמירה בעלמא, שגם עם הגשת העתירה לא גובתה במאום.

5.6 בנוסף, לא צורפה כל ראיה או ראשית ראיה שאכן מר חסבאני מונה על ידי מר נאבסו כממלא מקום, מתי, ולאיזו תקופה. לא צורף מכתב מינוי כלשהו בזמן אמת, דהיינו מינוי הנכון למועד מכתב הדרישה, 9.10.16.

5.7 עוד חשוב לציין כי מר נאבסו אישר את החלטת הועדה המפורטת מיום 26.9.16 אשר דחתה את התנגדות העותרת. מר נאבסו גם אישר תיקון של החלטה זו בהקשר לגב ים ביום 2.11.16 ,מבלי לשנות את ההחלטה לגבי העותרת. העובדה שלא העלה במהלך שני אישורים אלו הסתייגות כלשהי לגבי ההחלטה הנוגעת לעותרת, אומרת דרשני, ומעלה ספק אם למרות תמיכתו בשני מועדים שונים בהחלטה הדוחה את התנגדות העותרת, אכן מינה מישהו במקומו (בזמן אמת) לבקש דיון חוזר בקשר להתנגדות העותרת.

5.8 מעבר לכך שלא הובאה כל ראיה לכך שמר נאבסו יצא לחו"ל, מתי, ולאיזה תקופה, גם לא הובהר מדוע שהייתו בחו"ל איננה מאפשרת לו להגיש בקשה לדיון חוזר, פעולה פשוטה טכנית, שמתאפשרת ללא כל בעייתיות גם אם נמצאים בחו"ל.

5.9 ולענין מינוי ממלא המקום - חוק התכנון והבניה מבחין בשתי אפשרויות למילוי מקום של חבר ועדה מחוזית – לפי ס' 9 (ג) לחוק, למקרה של נבצרות (מסיבת מחלה או אחרת) שם ממנה את ממלא המקום מי שמינה את חבר הועדה, ולפי ס' 48 א שם לא נדרש מצב של נבצרות והממנה הוא חבר הועדה עצמו כאשר הסעיף מבחין בין מינוי של קבע לבין מינוי אד הוק. ממלא המקום לפי ס' 9 (ג) יכול ליטול את כל תפקידיו של בעל הסמכות הרלוונטי, שכן אותו אדם אינו כשיר או אינו מסוגל למלא את תפקידיו. לא כך לגבי מינוי שאיננו קבוע מכח ס' 48א.

המינוי כאן, אם היה, היה לפי ס' 48 א לחוק. נטען כי המינוי נעשה על ידי מר נאבסו עצמו. כמו כן אין לראות במינוי כמינוי שנעשה על רקע של נבצרות. למעשה לא היתה כל מניעה שאדם שנמצא בחו"ל יאשר טלפונית החלטה, או יגיש בקשה לדיון חוזר. שהות בחו"ל איננה נבצרות לבצע דברים שמתאפשרים טכנית בדרך קלה ופשוטה.

להלן נוסחו של ס' 48א לחוק התכנון והבניה –

48א. (א) מי שממנה חבר במוסד תכנון, רשאי למנות לו, בדרך ולתקופה שבה מתמנה אותו חבר, ממלא מקום אחד או יותר, ואולם בישיבת מוסד תכנון ייצג אותו ממלא מקום אחד בלבד.

(ב) הכשירות הנדרשת מחבר נדרשת גם מממלא מקומו.

(ג) נעדר חבר מישיבה פלונית של מוסד תכנון, יהא לממלא מקומו מעמד של חבר לאותה ישיבה.

(ג1) (1) חבר מוסד תכנון שמונה לו ממלא מקום רשאי להטיל עליו למלא, דרך קבע, את מקומו באותו מוסד תכנון, דרך כלל או בוועדה מוועדותיו (בסימן זה – ממלא מקום קבוע); הטיל חבר מוסד התכנון על ממלא מקומו להיות ממלא מקומו הקבוע כאמור, יודיע על כך ליושב ראש מוסד התכנון;

(2) ממלא מקום קבוע שמונה לפי פסקה (1), יראו אותו, לכל דבר ועניין, כאילו היה חבר מוסד התכנון או חבר הוועדה כאמור באותה פסקה, לפי העניין, ובלבד שחבר מוסד התכנון לא הפעיל את סמכויותיו באותו עניין.

(ד) ........

סעיף 48א(ג) לחוק התכנון והבניה הוא הסדר הממצה את סמכויותיו של ממלא מקום של חבר מוסד תכנון, שנתמנה מכוח סעיף 48א לחוק ואיננו בבחינת מינוי קבוע. לפי סעיף זה , כפי שתוקן בשנת 2014 , סמכות ממלא המקום שאיננו ממלא מקום קבוע ,מתמצית בכך שאם נעדר חבר מישיבה פלונית של מוסד תכנון, יהא לממלא מקומו מעמד של חבר לאותה ישיבה. זאת ותו לא. לא נטען כי מר חסבאני מונה כממלא מקום קבוע.

בעע"מ 5575/08 גני מרחביה בע"מ נ. רינה תרשיש ואח' (1.9.11) בחן בית המשפט העליון את הסוגיה האם ממלא מקום של חבר מוסד תכנון רשאי להגיש ביחד עם שני חברי ועדה מחוזית אחרים ערר לועדת הערר על החלטת הועדה המחוזית, כהוראת ס' 110 (א)(1)(א). הוראה זו קובעת כי "שלושה חברי הועדה המחוזית כאחד" רשאים לערור בזכות על החלטה של ועדה מחוזית בדבר אישור תוכנית או דחייתה. לאחר בחינת לשון החוק ,תכלית החקיקה וההרמוניה בפרשנות הדין מגיע בית המשפט העליון למסקנה כי ס' 48 א (ג) הינו הסדר ממצה של סמכויות ממלא המקום שאיננו מאפשר לממלא המקום להגיש ערר.

כך גם כאן. גם אם היה מר חסבאני ממלא מקום ממונה במועד שליחת הבקשה לדיון חוזר, (מה שלא גובה בראיה כלשהי, ולמעשה לא הוכח) גם אז, לא היתה לו הסמכות להגיש בקשה לדיון חוזר ביחד עם חבר ועדה אחר.

לסיכום – לא התקיימה הדרישה הקבועה בס' 11ד' לחוק התכנון והבניה כי הפניה תהיה על ידי שני חברי ועדה מחוזית.

6. מכתב הדחיה של מרכזת הוועדות - משלא התקיים תנאי ראשוני מתוך התנאים המוכתבים בס' 11 ד', לקיומו של דיון חוזר במליאת הועדה המחוזית, בדין היה מכתב הדחייה על הסף שנשלח על ידי מרכזת הוועדות. במועד בו נסקרה הפניה על ידי מרכזת הוועדות, היה הפגם הטכני ברור על פניו - אחד הפונים לא היה חבר ועדה מחוזית ולפיכך, לא נתקיימה דרישה בסיסית שבדין.

לענין סמכותה של מרכזת הוועדות להשיב לפניה כזו – סמכותה מעוגנת בסדרי העבודה ובנהלים של מוסד התכנון.

סעיף 17(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע -

"17. סמכויות עזר

(א) הסמכה לעשות דבר או לדון בענין פלוני או להכריע בו – משמעה גם הסמכה לקבוע נוהל עבודה וסדרי דיונים ככל שאלה לא נקבעו בחיקוק.

(ב) הסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו – משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת"

על כך שהגוף המנהלי מוסמך לקבוע את סדרי עבודתו לרבות קיומן של סמכויות עזר, ראו רעא 1015/01 בן ארצי ואח' נ. מדינת ישראל (11.5.11) –

"כפי שניתן לראות, סעיף קטן (ב) קובע עקרון כללי לפיו הסמכה של גוף מינהלי לעשות דבר משמעה גם קיומן של סמכויות עזר הדרושות לביצוע הסמכות העיקרית. סעיף קטן (א) עוסק במקרה פרטי של עקרון זה, ומורה כי לגוף אשר הוסמך לדון או להכריע בענין מסוים נתונה סמכות עזר לקבוע נוהלי עבודה וסדרי דיונים, ככל שאלה לא נקבעו בחיקוק. סמכויות עזר אלה אמורות להעניק לגוף המוסמך את הכלים והאמצעים הנחוצים להפעלת הסמכות העיקרית שהוענקה לו"

מרכזת הוועדות בצעה סינון טכני של הפניה, ולא נפל בכך כל פגם.

7. העותרת הוסיפה בעיקרי הטיעון שלה טענה כנגד קבלת החלטה על ידי הועדה המחוזית בסבב טלפונים. טענה זו לא הופיעה בעתירה, מהווה הרחבת חזית, ולכן לא תידון.

8. באשר לנימוקי ההתנגדות עצמם

8.1 אם רצתה העותרת לבחון את החלטת וועדת המשנה להתנגדויות שליד הועדה

המחוזית, אשר דחתה את התנגדותה, היתה צריכה למצות את הדין , לפנות בתוך

15 יום לקבלת רשות יו"ר הועדה המחוזית על מנת לערור בפני המועצה הארצית.

העותרת לא פעלה כך. הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים לענין דחיית ההתנגדות במסגרת עתירה זו – נגועה בשיהוי ניכר. מדובר בהחלטת ועדה מיום 26.9.16, ואילו העתירה הוגשה רק ביום 9.2.17, דהיינו כארבעה וחצי חודשים לאחר ההחלטה בהתנגדויות. די בחלוף תקופת 45 הימים הקבועה בתקנה 3(ב) לתקנות סדרי הדין כדי לדחות עתירה זו על הסף. הפניה אל מוסד התכנון בבקשה לדיון חוזר איננה עוצרת את מירוץ תקופת השיהוי. ראו לענין זה עתמ (י-ם) 1770/09 יתרב- חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (1.11.09) כב' השופטת מוסיה ארד–

"העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את

תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות

מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה

מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן. "

8.2 עוד יאמר כי במהלך תקופה זו נמשך קידום התוכנית ,נוצרה הסתמכות של

גורמים שונים על התוכנית, והיא פורסמה למתן תוקף ביום 21.2.17. לפיכך

יש לשיהוי מימד מהותי ומשמעותי.

8.3 בהיבט השיהוי הסובייקטיבי - העובדה שהעותרת לא הגישה עתירה במהלך תקופת השיהוי הארוכה אלא העדיפה פניה בבקשה לדיון חוזר יכולה ללמד על כך כי זנחה את אפיק העתירה בנוגע לדחיית התנגדותה. כמו כן בהיבט השיהוי האובייקטיבי, פתיחת דיון בהתנגדויות בשלב הנוכחי תביא לפגיעה קשה שכן התוכנית כבר פורסמה למתן תוקף ויש רבים המסתמכים עליה ואמורים לפעול מכוחה. גם בהיבט שלטון החוק ראינו כי אין פגיעה באינטרס הציבורי המצדיקה את קבלת העתירה בעניין זה למרות השיהוי.

8.4 אוסיף לכך כי אין מקום במקרה זה להתערבות בית המשפט בשיקולי התכנון, אשר

הכתיבו את התשובה להתנגדויות העותרת.

"בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו: בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 469-468; בג"ץ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' שר הפנים (13))."

(מתוך עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה (24.11.05)).

העקרון העובר כחוט השני הוא כי אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד נתקבלה החלטתה של הרשות כדין ואין היא בלתי סבירה, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה .

בנסיבותיו של מקרה זה אין כלל מקום להיכנס לדיון בטענות ההתנגדות שהשמיעה העותרת, ובהכרעה בהן על ידי ועדת המשנה להתנגדויות.

9. לסיכום

9.1 העתירה נדחית.

9.2 העותרת תשא בהוצאות המשיבות בסך של 5000 ₪ למשיבה 1 וסך של 5,000 ₪

למשיבה 3. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי

הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

9.3 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.