עסקינן בשתי תובענות, המרצת פתיחה ותביעה אזרחית, אשר הדיון בהן אוחד.

במסגרת המרצת הפתיחה עותרת התובעת/המבקשת (להלן לצורכי נוחות : "המבקשת") כי בית המשפט יצהיר ויורה לנתבע/ המשיב (להלן לצורכי נוחות: "המשיב" או "הבנק") כי המשיב אינו רשאי להתנות מתן שירותים בנקאיים למבקשת בחתימת המבקשת על מסמך ההגבלות (כהגדרתו להלן) וכי עליו לאפשר לה לבצע בחשבונה (להלן: "החשבון") העברות מט"ח בסכומים העולים על 10,000 דולר, אף שעה שהנהנה בחשבון הוא אזרח אמריקאי, הכל כשאין חשש להלבנת הון מנסיבות אחרות. עוד עותרת המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה, כי בית המשפט יורה למשיב לאפשר לה להפקיד שיקים הרשומים לפקודת תאגיד או אדם פרטי, אף אם לא בוצע כנגדם ניכיון על ידי המבקשת, ולמשוך מזומן כנגדם.

במסגרת התביעה האזרחית עותרת המבקשת למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיב לסגור את החשבון וכן לצו שיורה למשיב להמשיך לכבד את פעילותה בחשבון.

במילים אחרות, המבקשת עותרת למכלול של סעדים אשר יאפשרו לה להמשיך את פעילותה בחשבון בתנאים ובאופן שבו התנהלה פעילות זו עובר להגשת התובענות.

פתח דבר

1. המבקשת היא חברה פרטית המאוגדת בישראל ועוסקת במתן שירותי מטבע, כהגדרת מונח זה בעבר במסגרת חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק"). המבקשת קיבלה רישיון לעסוק במתן שירותי מטבע ונרשמה אצל רשם נותני שירותי מטבע, ואף חידשה את רישומה מדי שנה.
2. ביום 1.8.2016 פורסם ברשומות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: "חוק הפיקוח"). מטרתו של החוק היא, בין היתר, להגביר את הפיקוח והאסדרה על עולם נותני השירותים הפיננסיים, ולשם כך להחליף בהדרגה את משטר הרישום שחל על נותני שירותי מטבע. בעקבות חוק הפיקוח נדרשו נותני שירותי מטבע לקבל רישיון למתן אשראי או למצער לקבל אישור על הגשת בקשה, עד להחלטה בבקשתם לקבל רישיון למתן אשראי, או לקבל רישיון למתן שירות בנכס פיננסי, הכל בהתאם לסוג השירותים הניתנים על ידם.
3. כיום מחזיקה המבקשת באישור המשך עיסוק ביחס למתן אשראי ולמתן שירות בנכס פיננסי.
4. במסגרת התובענות שהגישה, טענה המבקשת, כי היא מנהלת פעילות ענפה הכוללת בעיקר ניכיון שיקים, העברות בנקאיות, פירעון במזומן ועוד, וכי פעילותה מפוקחת באופן שוטף על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור שבמשרד המשפטים (להלן: "הרשות לאיסור הלבנת הון"), לה היא מדווחת דיווחים שוטפים הן על פעילות חריגה מצד לקוחותיה הן על פעולות רגילות.
5. המשיב הוא תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות").
6. לפי הנטען בתובענות, המבקשת מנהלת אצל המשיב חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) החל משנת 2011. ביום 22.10.2012 שלח הבנק למבקשת מכתב הכולל עדכונים לגבי הכללים החלים על חשבון עסק מסוג "נותני שירותי מטבע" (נש"מ). ביום 6.12.2012, הודיע המשיב למבקשת על סגירת החשבון על בסיס מידע שלפיו המבקשת מנהלת בחשבון פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיונה כנותנת שירותי מטבע.
7. בעקבות הודעה זו, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובין הצדדים התנהל הליך בפני כב' הנשיאה, כתוארה אז, כב' השופטת גרסטל (ת.א 43887-01-13), אשר הסתיים בפסק דין מיום 17.11.2013 (להלן: "פסק הדין בהליך הקודם"), במסגרתו הורה בית המשפט כי על המשיב להמשיך ולכבד את פעילות המבקשת בחשבון בתנאים ובאופן בו התנהלה הפעילות עובר להגשת התובענה האמורה.
8. ביום 2.1.2017 סירב המשיב לבצע העברה בנקאית בסך של 199,992.5$ מלקוח של המבקשת ברוסיה לחשבון המבקשת. בעקבות זאת, התנהל דין ודברים בין הצדדים, במסגרתו דרש המשיב מהמבקשת לחתום על מסמך שלפיו היא נותנת את הסכמתה להטלת מגבלות על פעילותה בחשבון (להלן: "מסמך ההגבלות"). משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, הגישה המבקשת ביום 12.2.2017 את המרצת הפתיחה דנן, במסגרתה עותרת היא לקבלת הסעדים הבאים:
9. להורות כי על המשיב לאפשר לה לקבל לחשבונה את ההעברה הבנקאית מהלקוח.
10. להורות כי המשיב אינו רשאי להתנות מתן שירותים בנקאיים כלשהם בחתימתה על מסמך ההגבלות.
11. להורות כי היא רשאית להעביר ולקבל בחשבונה העברות מט"ח גם בסכומים העולים על 10,000 דולר, מקום שאין חשש להלבנת הון מנסיבות אחרות.
12. להורות כי היא רשאית לבצע הפקדות במט"ח לחשבונה גם כאשר הנהנה בכספים הוא תושב או אזרח אמריקאי, מקום שאין חשש להלבנת הון מנסיבות אחרות.
13. להורות כי היא רשאית להפקיד בחשבונה ולגבות המחאות במט"ח, מקום שאין חשש להלבנת הו מנסיבות אחרות.
14. להורות למשיב לאפשר לה להפקיד שיקים הרשומים לפקודת תאגיד או אדם פרטי גם אם לא בוצע כנגדם ניכיון על ידה, ובמקרה כאמור לאפשר לה משיכת מזומן כנגדו.
15. להורות למשיב לאפשר לה לבצע העברות לחו"ל מהחשבון עבור נותני שירותי מטבע אחרים.
16. ביום 25.9.2017 הגישה המבקשת את התובענה האזרחית כנגד המשיב. בד בבד עם הגשתה, הגישה אף בקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע מהמשיב לסגור את חשבונה המתנהל בסניף נווה ים. בהחלטת כב' השופטת רביד מיום 25.9.2017 ניתן צו ארעי כמבוקש.
17. כאמור לעיל, הדיון בשתי התובענות אוחד. בהחלטה מיום 5.11.2017, שניתנה במסגרת התובענות המאוחדות, נקבע כי מאחר שבמסגרת ההליך עולה שאלה עקרונית, יש מקום לקבל את עמדת הרשות לאיסור הלבנת הון ו/או בנק ישראל. בהסכמת הצדדים נותר הצו הארעי האמור לעיל על כנו משך כל ניהול התובענה. ביום 5.10.2018 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו להליך.

טענות המבקשת

1. במסגרת המרצת הפתיחה טוענת המבקשת, כי היא ניהלה את חשבונה העסקי בסניף נווה ים של המשיב במשך שנים ארוכות וכי פעילותה הפיננסית השגרתית והרגילה כוללת ניכיון שיקים, העברות בנקאיות מיעד ליעד במטבעות שונים, פירעון במזומן וכיו"ב. לטענתה, פעילות זו כנותנת שירותי מטבע מפוקחת באופן שוטף ומחמיר על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון.
2. מאז ניתן פסק הדין בהליך הקודם, טוענת המבקשת, המשיב מכביד עליה בביצוע פעולות שונות ושגרתיות אותן היא מבקשת לבצע בחשבונה, מתנה שירות בחתימה על מסמכים מופרכים ובהם דרישות מופרכות, ומסב לה פעם אחר פעם נזקים כספיים ואחרים. עוד מציינת המבקשת, כי קבלת העברות בנקאיות במט"ח הוא משלח ידה ונתח חשוב בפעילותה העסקית, אשר כל פגיעה בו מהווה פגיעה קשה ברווחיה, במוניטין שלה בקרב לקוחותיה ובחופש העיסוק שלה.
3. לטענתה, ביום 22.12.2016 בוצעה העברת מט"ח שגרתית לחלוטין לחשבונה בסך של 199,992.5$ מלקוח בשם רפאל קרבצקי (להלן: "הלקוח" ו-"ההעברה" בהתאמה). ההעברה בוצעה מחשבונו הפרטי של הלקוח ברוסיה. ביום 25.12.2016 התבקשה המבקשת להבהיר לבנק את מהות ההעברה ושלחה לו את כל המידע והמסמכים הדרושים לו לשם כך. ביום 2.1.2017 התקשר מנהל המחלקה העסקית בסניף אל מנכ"ל המבקשת והודיע לו כי ההעברה הוחזרה לחשבונו של הלקוח, בשל סכום ההעברה שהיה "גבוה מדי".
4. המבקשת טוענת כי העברה זו לא הקימה חשש להלבנת הון, מה גם שקיבלה בעבר העברות בנקאיות לחשבונה בסכומים דומים ואף גבוהים יותר. משדרשה המבקשת לקבל הסברים שב הבנק על ההסבר כי הסכום היה גבוה מדי ועמד בסירובו לקבל העברה חוזרת מהלקוח, תוך שהוא גורם למבקשת נזק כספי וכן נזק למוניטין שלה בפני הלקוח.
5. המבקשת טוענת כי חתמה על כל המסמכים שנתבקשה על ידי המשיב, למעט מסמך ההגבלות, הנושא את הכותרת: "נספח ו- מכתב הנחיות פעילות לנש"מ בחשבון קיים", ואשר בו לטענתה, התבקשה לאשר בחתימתה את הסכמתה ליטול מגבלות מופרכות על פעילותה בחשבון. לשיטתה, מסמך זה הוא סלע המחלוקת. המבקשת מסרבת לחתום על מסמך ההגבלות, שעה שלטענתה הוא מטיל עליה מגבלות בלתי חוקיות בעליל, אשר אין כל הצדקה עניינית בצדן, אין בהן כל היגיון, וקבלתן תביא לפגיעה בחופש העיסוק שלה ובעסקיה. בין היתר, המגבלות להן מסרבת המבקשת הן:

• העברות מט"ח יוצאות ונכנסות לחשבון מ/לחו"ל יבוצעו בסכום של עד 10,000 דולר.
• לא תתקבלנה הפקדות/ העברות לחשבון במט"ח, כאשר הנהנה בכספים הוא תושב או אזרח אמריקאי.
• הבנק לא יקבל הפקדת שיקים הרשומים לפקודת תאגיד או אדם פרטי שלא בוצע כנגדם ניכיון על ידי בעל החשבון, והבנק יהיה רשאי לדרוש חשבונית המעידה על ביצוע ניכיון כאמור. במקרה והופקד שיק דחוי ללא ניכיון, לא תתאפשר משיכת מזומן כנגדו.
• לא תאושרנה העברות לחו"ל מהחשבון עבור נש"מ אחר ו/או על פי הוראתו.
• לא תתאפשר הפקדת או גביית המחאות במט"ח מכל סוג שהוא.

1. לטענת המבקשת, הכלל הרחב, הקבוע בסעיף 2 לחוק הבנקאות, הוא כי על הבנק, כמי שיוחדה לו סטטוטורית פעילות האסורה לאחרים וכמי שמחזיק כוח רב בידו, רובצת חובה להעניק למבקשת את מלוא השירותים מושא התובענה, בכללם החובה לנהל חשבונות של לקוחות, לאפשר קבלה של העברות בנקאיות וביצוען לאחרים, לרבות במט"ח, ולרבות מקום שיש נהנים זרים, וכן לאפשר הפקדות של שיקים לחשבון מכל סוג. החריג היחיד לכלל זה חל כאשר לבנק יש "טעמים סבירים" לסירובו.
2. אין מחלוקת, כי הבנק רשאי לבקש הסברים סבירים מהמבקשת בעת שהיא מבצעת פעולות בחשבונה, ואף לנטר את הפעילות המבוצעת בכל חשבון, אולם לטענת המבקשת אין בכך לגיטימציה להטלת המגבלות הגורפות והכלליות אותן מבקש הבנק להטיל, הנגזרות מנוהל בנקאי 212/10, אשר הבנק סרב להמציא לעיונה של המבקשת.
3. לטענתה, אף אם היה הבנק מסרב כדין לאפשר לה לקבל העברה בנקאית לחשבונה, היה עליו לנמק את החלטתו ולמסור לה החלטתו המנומקת. משכך, לטענתה, הבנק פועל בחוסר תום לב, ומפר את חובת ההנמקה כמו גם את החובה לנהוג בהגינות ובנאמנות כלפיה.
4. במסגרת התביעה האזרחית טוענת המבקשת, כי ביום 23.8.2017, לאחר שהוגשה המרצת הפתיחה, שלח אליה המשיב מכתב הנושא את הכותרת "הליכים לסגירת חשבון מספר 505267 בסניפנו" (להלן: "מכתב הבנק").
5. במכתב הבנק נטען כי נוכח התנהלותה של המבקשת, אשר אינה משתפת פעולה עם הבנק בהצהרות על הפעילות בחשבון; אינה מסכימה לעבור לסניף המתמחה בנותני שירותי מטבע; מבצעת העברות בלתי מוסברות ומנהלת חשבונות עבור אחרים, עליה לפעול לסגירת חשבונה אצל המשיב עד ליום 30.9.2017, שאם לא כן, שומר המשיב על זכותו לפעול לסגירת החשבון בעצמו.
6. במסגרת דיון שהתקיים בהמרצת הפתיחה, לאחר משלוח מכתב הבנק, הסכים הבנק לבחון את אפשרות העברת חשבונה של המבקשת לסניף מתמחה. משהבנק לא פעל לשם העברת החשבון, ביום 12.9.2017 השיבה המבקשת למכתב הבנק, במסגרתו דחתה את טענותיו והבהירה כי אין מקום לפעול לסגירת החשבון. ביום 18.9.2017 השיב הבנק כי הוא עומד על סגירת החשבון.
7. לטענת המבקשת, חלק גדול מעילות הסגירה שהועלו במכתב הבנק נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם או עומדות לדיון במסגרת המרצת הפתיחה. כך, בניגוד לנטען על ידי המשיב, המבקשת משתפת עמו פעולה והעבירה לו כל מסמך שהתבקשה להעביר. המסמך היחיד שעליו סירבה לחתום הוא מסמך ההגבלות, אשר בגינו הוגשה המרצת הפתיחה. במכתב אל המשיב מיום 12.9.2017 הבהירה כי ככל שהמשיב סבור שלא הועברו לו מלוא המסמכים שביקש יבהיר אילו מסמכים חסרים לו והמבקשת תטפל בכך מיד. המשיב לא עשה כן.
8. אשר לטענה כי המבקשת מסרבת לעבור לסניף המתמחה בנותני שירותי מטבע, טענה המבקשת, כי אף טענה זו נדונה במסגרת המרצת הפתיחה וכי היא מוכנה להעביר את חשבונה לסניף המתמחה בנותני שירותי מטבע, אלא שהמשיב הוא שלא מאפשר את העברת החשבון לסניף האמור, ומתנה את ההעברה בחתימת המבקשת על מסמך ההגבלות.
9. אשר לטענה שלפיה המבקשת מנהלת חשבונות עבור אחרים, טענה המבקשת, כי אף טענה זו הוכרעה במסגרת פסק הדין בהליך הקודם, במסגרתו נקבע כי מדובר בטענה חסרת בסיס. לגופה של טענה זו, טוענת המבקשת, כי היא מנהלת עבור כל לקוח "כרטיס לקוח" כנהוג וכמקובל בכל עסק מסחרי. המבקשת אינה "משכירה" את חשבונה לאחרים, אלא נותנת שירות ללקוחותיה באמצעות החשבון שלה, מבלי להקנות ללקוחות כל זכות בחשבון הבנק.
10. לטענתה, הטענה החדשה היחידה שהועלתה במכתב הבנק היא טענה, שלפיה היא מנהלת עבור אחד מלקוחותיה, מר חייא חודזידקוב (להלן: "מר חייא"), חשבון בנק, בעוד שמר חייא מצהיר על עצמו כ"בחור ישיבה שאינו מועסק" ואינו מחזיק באישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור. לעניין זה, טוענת המבקשת, כי הבהירה למשיב כי מר חייא עוסק בעצמו במתן אשראי מכוח הסכמה מפורשת של המפקח על נותני שירותים פיננסיים במשרד האוצר, וכי הוא מחזיק באישור ניהול ספרים ואישור על ניכוי מס במקור, ואלו הומצאו למשיב בתשובה למכתב הבנק. עוד נטען כי המבקשת אינה מנהלת חשבון עבור מר חייא, כשם שאינה מנהלת חשבון עבור יתר לקוחותיה, אלא מעניקה לו שירותי מטבע בחשבונה, כפי שמתיר לה רישיונה.
11. לטענת המבקשת, סגירת חשבונה בנסיבות המתוארות לעיל לא יכולה להיחשב כסבירה.

טענות המשיב

1. בתשובה לטענות המבקשת, טוען המשיב, כי מתן החלטה בתובענה דנן היא בעלת השפעה על נותני שירותים פיננסיים רבים ועל מדיניות איסור הלבנת ההון. לטענתו, במסגרת מדיניות הציות שאושרה על ידי בנק ישראל במסגרת סעיף 2ד לחוק הבנקאות, הוחלט להעביר את פעילותם של נותני שירותי המטבע לסניפים מתמחים, בהם מועסקים פקידים שעברו הכשרה מיוחדת להבנת הפעילות והסדרת הציות לפי חוק איסור הלבנת הון. משכך, על המבקשת להעביר את חשבונה לסניף מתמחה, אך משהבינה כי בסניפים אלו תידרש למסור דוחות כספיים, דוחות הסבר לפעילות, ומסמכים בזמן אמת מנסה היא להימנע מכך.
2. לטענתו, המבקשת באופן מודע אינה מוסרת לבנק מסמכים, דוחות כספיים, כרטסת הנהלת חשבונות ודיווחים בזמן אמת, ובכל פעם שנדרשת לחתום על מסמך ו/או להמציא מסמכים היא משתהה תקופה ארוכה. לטענתו, מטרתה של המרצת הפתיחה היא לקבל גושפנקא חוקית לביצוע עבירות בוטות על חוק איסור הלבנת הון והצווים שהוצאו מכוחו.
3. לשיטתו, ביום 16.3.2015 הוציא בנק ישראל הנחיות לתאגידים הבנקאיים, שלפיהן על כל תאגיד לגבש את דרכי פעולתו הנוגעות לסיכונים חוצי גבולות ופעולות מול בנקים מחו"ל. סעיף 10 להנחיה זו קובע כי סירוב להעניק שירותים בנקאיים ייחשב כסירוב סביר במקרה של "פתיחת חשבון ללקוח שאינו משתף פעולה עם תאגיד בנקאי באופן הנדרש ליישום מדיניותו של התאגיד ונהליו לעניין cross border" וכן במקרה של "המשך מתן שירותים בנקאיים בחשבון הקיים לרבות משיכת כספים בחשבון... באופן אשר חושף את התאגיד הבנקאי לסיכון שיחשב כמשתף פעולה עם הלקוח".
4. המשיב טוען, כי פעל בהתאם להוראות בנק ישראל והוציא מסמכי מדיניות, הוראות פנימיות ונהלים התואמים את הפעולות הנדרשות בסיכונים חוצי גבולות. במסגרת זו, נקבעו בין השאר, עיקרי המדיניות של המשיב וכל נותני שירותי המטבע נדרשו לחתום על מסמכים התואמים את מדיניותו. מסמכי המדיניות הועברו בהתאם להוראות הדין לבנק ישראל, אשר לא התנגד להם, ועל כן הפכה מדיניות המשיב למאושרת, בהתאם לסעיף 2(ד) לחוק הבנקאות.
5. לטענתו, על אף האמור, מזה שנים רבות מסרבת המבקשת לחתום על מסמכי ניהול חשבון ונספחיהם, הכפופים להוראות הדין. למרות שלשיטתו, די היה בכך כדי לסגור את חשבונה של המבקשת, הוא ניהל עם המבקשת מו"מ על נוסח המסמכים ולטענתו אף הגיע עמה לנוסח מוסכם.
6. לקראת סוף שנת 2016, ולאחר שהמבקשת (בניגוד לנותני שירותי מטבע אחרים) נמנעה מלהעביר את חשבונה לסניף המתמחה בנותני שירותי מטבע, בהתאם למדיניות הבנק, החלה המבקשת לפעול בניגוד למכתב המוסכם. לפיכך, דרש הבנק את חתימתה על המסמכים הנזכרים לעיל באופן פוזיטיבי.
7. במהלך המגעים בין הצדדים ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אימפריה יאסין [ע"א 3497/13 אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.2015) (להלן: "עניין אימפריה יאסין")], במסגרתו נדחה ערעור של נותן שירותי מטבע ואושרה סגירת חשבונו בגין פעילות הנחזית לפעילות אסורה. לטענת המשיב, פסק דין זה קבע קו פרשת מים חדש, שלפיו די בפעילות הנחזית להיות אסורה על פי חוק איסור הלבנת הון על מנת להוות עילה לסגירת חשבון ובוודאי להגבלת הפעילות.
8. המשיב טוען כי לא חלה עליו חובה לנהל חקירה או לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, ואין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה הנחוצה במשפט האזרחי, אלא ברמה פחותה ממנה, התואמת את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת שיקול דעתה.
9. עוד טוען המשיב, כי נוהל בנקאי תקין (ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור של המפקח על הבנקים (להלן: "נוהל 411"), ובפרט סעיפים 4א, 9, 14, 15 ו-24 לנוהל זה, מהווה מקור נורמטיבי לבחינת פעילות אסורה. לטענתו, מנוהל זה עולה, כי התנהלותה של המבקשת והימנעותה מלעבור לסניף מתמחה, בעל יכולות פיקוח והבנה מוגברים על פעולותיה, מהוות פעולות אסורות. כמו כן, לטענתו, סירובה של המבקשת לחתום על מסמכי ניהול החשבון די בו כדי להוות עילה למניעת ביצוע פעולות חריגות בחשבון.
10. לטענת המשיב, ברי כי ההעברה מושא המרצת הפתיחה איננה עבור המבקשת, אלא עבור צד ג'
    אלמוני המקבל את הכספים בחשבונה. המבקשת מסתירה פרטים מלאים על ההעברה, מקורותיה, משמעותה והמוטב הסופי להעברת הכספים המתבקשת. במקרה שכזה, בהתאם להוראות סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות, סירובו של הבנק לתת שירותים בנקאיים למבקשת הוא סביר.
11. לטענתו, התנהלות המבקשת בחשבונה מהווה עבירה על חוק איסור הלבנת הון, שעה שהיא מנהלת חשבונות עבור אחרים, ללא דיווח על הנהנים בחשבון, וממשיכה בכך על אף התראות שקיבלה, ואף מבקשת מבית המשפט לאפשר לה להמשיך בניהול כזה ולהעצימו על ידי קבלת כספים ושיקים עבור אחרים ופריטתם למזומנים. פריטת המזומן הופכת את הכספים האמורים "לנעלמים" ומונעת אפשרות של בדיקה אמיתית של מקור הכספים ויעדם הסופי.
12. כך, טוען המשיב, המבקשת מקבלת שיקים והעברות מלקוחות ורק לאחר זמן מה מעבירה להם את היתרות במזומן. לעיתים יכול לקוח לקבל מספר העברות במהלך החודש, ליצור יתרת זכות ב"חשבונו" ולבוא בסוף החודש לקבלה. המשיב גורס כי הדבר מהווה הפרה של הוראות חוק איסור הלבנת הון, שכן למעשה הכספים בחשבון במהלך החודש אינם של המבקשת אלא של לקוחותיה אשר זהותם לא דווחה לבנק.
13. לשיטתו, אין מדובר בניכיון שיקים אמיתי. במקרה הטיפוסי של ניכיון שיק לקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק בו כנפרע או כנסב, והבנק הרוכש משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק בניכוי מראש של ריבית בשיעור מוסכם. המחיר המופחת משקף את העובדה שהבנק משלם כסף בהווה ואמור לקבל מהמושך כסף בעתיד, ואת רכיב הסיכון בעסקה למקרה שהבנק לא יצליח להיפרע מהמושך. הפקדת שיקים ותשלומם לאחר 3 ימי עסקים איננה ניכיון שיקים, אינה פריטה ואינה כלל פעילות בנקאית כלשהי. אין בה מרכיב של רכישה והעברת בעלות או של ריבית או סיכון. עסקינן בהשכרת השימוש בחשבון המהווה עבירה על חוק איסור הלבנת הון.
14. הבנק טוען כי פעילות המבקשת היא פעילות בלי חוקית המחייבת את סגירת החשבון. לטענתו, כל פעולה שלא נכללת ברישיונו של נותן שירותי מטבע ובהוראות צווי איסור הלבנת הון, אסורה עליו והיא בלתי חוקית. לטענתו, בניגוד להוראות אלה, המבקשת מנהלת פיקדונות ונותנת אשראי כאחת, וכן מנהלת חשבונות או מחזיקה כספים בנאמנות ו/או עבור אחרים.
15. אשר למר חייא, טוען המשיב, כי הפעולות הנעשות בחשבון המבקשת בקשר עם כספים שהועברו לחשבון על ידי מר חייא חסרות היגיון כלכלי, באופן המעלה חשד להלבנת הון. לטענתו, רק לאחר שפנה אל המבקשת והבהיר כי למר חייא אין אישורים נדרשים ואין הסבר הגיוני להפקדות בסך של 3.5 מיליון ₪ בחודש, אץ מר חייא לחדש את אישורי המיסים, רטרואקטיבית. בנסיבות אלה החליט המשיב לסגור את חשבון המבקשת.
16. כאמור, לשיטת המשיב, כל שעליו להראות הוא כי החלטתו לסגור את חשבון המבקשת הייתה סבירה. הנטל המוטל עליו אינו נטל ההוכחה הנחוץ במשפט האזרחי אלא נטל ברמה פחותה יותר. כל שיש לבחון הוא האם בזמן אמת היה לבנק יסוד סביר להניח כי אכן ישנן פעולות המעלות חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון. ככל שמדובר בהחלטה סבירה, מנומקת ומפורטת, בית המשפט ייטה שלא להתערב בשיקול הדעת של הבנק.
17. לטענת המשיב, החלטותיו תואמות את הקבוע בנוהל 411, ולכן ברי כי מדובר בהחלטות סבירות.
18. המשיב מוסיף וטוען, כי חשבון המבקשת מנוהל באופן שהוא משמש מקלט מפני הרשויות; לא ניתן לדעת זהות הבעלים של מיליוני השקלים בחשבון; אין הצהרות נהנים על בעלי הכספים בפועל, והשיקים מועברים מספר ידיים כך שלא ניתן לעקוב אחר הצדדים לעסקה כהגדרתם בחוק. על כן, לטענתו, לא יכול להיות כל ספק כי התנהלות המבקשת אינה עומדת בהוראות חוק איסור הלבנת הון וברי כי ההחלטה לפעול לסגירת החשבון היא סבירה ואין מקום להתערב בה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

1. כאמור לעיל, ביום 4.10.2018 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הצטרפותו להליך והגיש עמדתו ביחס לטענות הצדדים, ובפרט ביחס לשאלה האם במצב שבו מבקש שירות או מספר מבקשי שירות, במועדים סמוכים שונים, מפקיד/מפקידים בידי נותן שירותי מטבע מספר שיקים על מנת לקבל את תמורתם, בין לפני מועד פירעון השיק ובין לאחריו, ולעיתים בשיעורים, הוא מצב פסול.
2. היועץ המשפטי לממשלה הבהיר במסגרת עמדתו, כי תחום העיסוק הנוגע לניכיון שיקים מחולק ככלל לשלושה סוגי פעילות:
3. שיקים דחויים- מדובר בהקדמת פירעון השיק- נותן השירות משלם את תמורתו למחזיק השיק (בניכוי עלות השירות), ופורע אותו מול הבנק במועד פירעונו המקורי.
4. שיק מזומן- מדובר בשיק שהגיע מועד פירעונו, כאשר נותן השירות נתן לאוחז השיק את תמורתו, ונותן השירותים הפיננסיים עצמו פורע את השיק אל מול הבנק.
5. פריטת שיק- מדובר בשיק שהגיע מועד פירעונו, אולם נותן השירות משלם לאוחז השיק את תמורתו, רק לאחר שנותן השירותים הפיננסיים פרע את השיק וקיבל את תמורתו מהבנק.
6. בעבר חלה על מי שעוסק בניכיון שיקים חובת רישום במרשם נותני שירותי מטבע, על פי הוראות סעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון. חובה דומה חלה גם על מי שעסק במסירת נכסים פיננסיים לאדם כנגד המחאת זכותו של אותו אדם לקבל נכסים פיננסיים מאחר. בהגדרת נכסים פיננסיים נכללים גם פיקדונות כספיים.
7. החל מיום 1.6.2017 נדרש מי שעוסק בפעולות ניכיון לקבל רישיון למתן אשראי מאת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, או למצער לקבל לידיו אישור על הגשת בקשה עד להחלטת הממונה בבקשתו לקבלת רישיון למתן אשראי.
8. אשר לפעולה של פריטת שיק, מדובר בפעולה שאין בה מתן אשראי ועל כן היא פעולה שהחל מיום 1.10.2018 מחויבת בקבלת רישיון למתן שירות בנכס פיננסי.
9. כלומר, נותן שירותי מטבע שרשום במרשם, כמו גם המחזיק ברישיון למתן שירותים פיננסיים יכול לעסוק בעיסוקים המפורטים לעיל, בין אם מדובר בפעולות של ניכיון שיק דחוי, ניכיון שיק מזומן או פריטה.
10. לעניין פעולות אחרות, אין בהוראות חוק איסור הלבנת הון או בחוק הפיקוח הוראה האוסרת על אותם גופים לעסוק בפעילות אחרת, לצד הפעילות הפיננסית המפוקחת. יחד עם זאת, עצם האפשרות של נותן שירותי מטבע לבצע פעולות נוספות לפעולות שדורשות רישום או רישוי, ודאי כפופה לכל דין.
11. לענייננו רלוונטי סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות (רישוי)"), המייחד עיסוקים מסוימים לבנקים בלבד, ולמעשה אוסר על כל גורם אחר לעסוק בהם:

"21.(א) מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק –

(1) בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת;

(2) בהנפקת ניירות ערך החייבות בתשקיף לפי סעיף 15 לחוק ניירות ערך, ובמתן אשראי כאחת."

מסעיף זה עולה, כי אדם אינו רשאי לקבל פיקדונות כספיים ולתת אשראי כאחת, כהגדרת מושגים אלו בסעיף, ללא רישוי תאגיד בנקאי.

1. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, מהאמור לעיל עולה, כי נותן שירותי מטבע יכול שיעסוק בעיסוקים נוספים מותרים, לרבות בניהול פיקדונות, ובלבד שלא יעסוק במקביל גם במתן אשראי באופן המחייב רישיון כתאגיד בנקאי, ובכפוף לכל דין.
2. עוד מדגיש היועץ המשפטי לממשלה, כי ללא קשר לחובות נותן שירותי מטבע, גם על הבנק חלות חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים בהתאם לדין בקשר לפעילות המבוצעת בחשבונו של נותן שירותי המטבע, והחלת חובות על נותן שירותי המטבע אינה פוטרת את הבנק מחובות אלה. כך למשל, על התאגיד הבנקאי חלה חובה לרשום את לקוחות החברה כנהנים בחשבון החברה, זאת על פי הצהרת החברה כאמור בסעיפים 2 ו-4 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001 (להלן: "הצו" או "צו איסור הלבנת הון").
3. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אין פסול כשלעצמו בפעילות של ניכיון שיק, בין אם השיק מועבר לנותן השירותים לפני מועד פירעונו ובין אם אחריו, משכך, בהיבט זה אין פסול בפעילות המבקשת.
4. יחד עם זאת, לשיטתו, המבקשת נותנת אשראי במסגרת פעילות ניכיון שיקים שנעשה לעיתים בשיעורים. המבקשת מחזיקה בכספי לקוחות עד למשיכתם, אשר מתבצעת לעיתים בשיעורים, ללא זיקה לשיק מסוים, וכך נצברת יתרת זכות ללקוחות, זאת בין כאשר מדובר בפעולת "פריטה" עבור הלקוחות ובין כאשר מדובר בניכיון שיקים שתמורתם אינה מועברת ללקוח באופן מיידי. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, השאלה אם הפעילות הפיננסית המתוארת עולה כדי מתן פיקדונות ואשראי כאחת, כמשמעותה בסעיף 21 להוראות חוק הבנקאות (רישוי) נדרשת לבירור עובדתי נוסף. כך למשל, יש לבחון אם יש הפרדה בין כספי הפיקדונות לכספים מהם מתבצעת פעילות הניכיון באופן שמקיים את הרציונאל כי כספי המפקידים לא יסוכנו על ידי כך שיינתן מהם אשראי, ומה מספר המפקידים באותו גוף.
5. כמו כן, לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ככל שאכן כספי הלקוחות, בהתאם לרישומי המבקשת, מנוהלים בחשבון המבקשת בבנק, הרי שלקוחות המבקשת הם בגדר "נהנה" בחשבון המבקשת, כהגדרת מונח זה בסעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, ועל התאגיד הבנקאי לרשום את לקוחות המבקשת כנהנים, זאת על פי הצהרת המבקשת, כאמור בסעיפים 2 ו-4 לצו איסור הלבנת הון. חובת רישום הנהנים בחשבון מוטלת על הבנק. במקרה זה, על המבקשת, שהיא בעצמה בגדר לקוח הבנק, ליידע את הבנק מי הם הנהנים בחשבון.
6. עוד מבקש היועץ המשפטי לממשלה להבהיר כי לצד החובות שחלות על הבנק במסגרת חובות הציות וניהול הסיכונים, בהתאם לקבוע בסעיף 2 לחוק הבנקאות, מוטלת על הבנק גם החובה לפתוח ולנהל חשבון עו"ש במטבע ישראלי, כל עוד החשבון מצוי ביתרת זכות או שהלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו ובין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון. בהתאם לקבוע בסעיף, סירובו של תאגיד בנקאי לתת שירות מהסוגים המנויים בסעיף נדרש להיות סירוב סביר. לשם קביעה אם סירוב של תאגיד בנקאי ליתן שירות הוא סירוב סביר השתמשו בתי המשפט בעקרונות מהמשפט המנהלי. נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק, ואין די בחשש ערטילאי או בטענה כללית וסתמית כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי.
7. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אף כי יכולות להיות נסיבות בהן החלטת הבנק לסגור את החשבון היא החלטה סבירה ולעיתים אף מחויבת מכוח הוראות הדין, בין היתר נוכח פעולות פסולות של נותן השירותים הפיננסיים, סגירת חשבון היא סנקציה חמורה בעלת השלכות קריטיות על נותני השירותים, ומשכך על הבנק לנהוג באופן סביר ומאוזן בכלי זה, בשים לב לכלים הנוספים הנתונים לו, לרבות פנייה מקדימה לנותן השירותים הפיננסיים בבקשה להבהרות והשלמות, לאסדרה הרגולטורית ולהוראות הדין.
8. ביום 13.2.2019 הגיש היועץ המשפטי לממשלה השלמה לעמדתו, בכל הנוגע לסוגיית ההצהרה על הנהנים בחשבון, הבסיס המשפטי לקביעה שלפיה לקוחות המבקשת הם בגדר נהנה ומי מלקוחותיה של המבקשת נחשב כנהנה בחשבון.
9. בהשלמת עמדתו הבהיר היועץ המשפטי לממשלה, כי תאגידים בנקאיים כפופים לצו איסור הלבנת הון ומחויבים מכוח סעיפים 2(ב), 2(ד)(2) ו-4(א) לצו לרשום את הנהנים בחשבון על פי הצהרת מקבל השירות. לגבי הגדרת "נהנה", מפנה הצו לסעיף 7(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, אשר מגדיר נהנה כ"אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין, ולעניין תאגיד- גם בעל שליטה בתאגיד".
10. הצו לאיסור הלבנת הון מטיל חובה על תאגיד בנקאי לרשום את פרטי הזיהוי של הנהנה בהתאם להצהרת הלקוח שלו, לבדוק את סבירות ההצהרה על פניה ואף לנקוט אמצעים סבירים בהתייחס לסיכון הלבנת הון ומימון טרור לאימות זהותם של הנהנים. חובת הצהרה על נהנים חלה אף על נותני שירותים פיננסיים.
11. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, מפעילות המבקשת, המתוארת בכתבי הטענות, עולה כי ייתכן ובחשבון הבנק של המבקשת מבוצעת פעילות בעבור או לטובת לקוחותיה של המבקשת. במקרים אלו, על פי המתואר, בחשבון המבקשת מתקבלים כספי הלקוחות בעקבות פירעון שיקים שמסרו לפריטה או לניכיון, והמבקשת מחזיקה בכספים אלו עד למשיכתם. כך למעשה, כספי הלקוחות מנוהלים בחשבון הבנק של המבקשת.
12. על כן, לנוכח אופי פעילותה של המבקשת, עולה כי ייתכן שהיא מחזיקה בכספי לקוחות בחשבון הבנק שלה, זאת בין כאשר מדובר בפעולת "פריטה" עבור הלקוחות ובין כאשר מדובר בניכיון שיקים שתמורתם לא מועברת ללקוח.
13. לפיכך, מאחר שבחשבון הבנק של המבקשת מנוהלים למעשה כספים "בעבור" או "לטובת" לקוחות המבקשת, הרי שלקוחות אלו הם בגדר "נהנים" ועל המבקשת להצהיר עליהם בהתאם לאמור בסעיפים 2 ו-4 לצו.
14. בהמשך לכך, חובה על התאגיד הבנקאי לרשום את פרטי הזיהוי של הלקוחות של מקבל השירות, שלהם הוא נותן שירותים פיננסיים, זאת על פי הצהרתו. חובת רישום הנהנים בחשבון מוטלת על הבנק גם אם הלקוח הוא גוף מפוקח, וכל עוד לא קיים פטור מהצהרת נהנה לפי סעיף 5 לצו, החובה עומדת בעינה, והפרתה עשויה לגרור הטלת עיצום כספי על הבנק. עם זאת, ברי כי על בנקים לנהוג בסבירות כלפי לקוחותיהם. לפיכך, יש לוודא כי דרישות התאגידים הבנקאיים הן סבירות ואינן חורגות מהנדרש לצורך מילוי חובותיהם לפי דין, ובשים לב לעובדה שסגירת חשבון היא סנקציה בעלת השלכות קריטיות לנותני השירותים הפיננסיים, ומשכך על הבנק לנהוג באופן סביר ומאוזן בכלי זה, בשים לב לכלים הנוספים הנתונים לו.

דיון והכרעה

חובת התאגיד הבנקאי למתן שירות - בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הבנקאות

1. נקודת המוצא לצורך בירור המחלוקת בין הצדדים מצויה בהוראת סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות הקובע כדלקמן:

"לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

(1) ...;

(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;

(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון..."

1. הוראת סעיף 2 לחוק הבנקאות, המחילה הסדר מיוחד בגדרו חובה סטטוטורית על התאגיד הבנקאי לספק שירותים, נובעת בין היתר מכך, שהזכות לספק שירותים אלו יוחדה לתאגידים בנקאיים ומשכך, אין באפשרות הציבור לקבלם אלא מתאגיד בנקאי כדין. זאת ועוד, החובה למתן שירות נובעת מפער הכוחות המובנה שבין הבנק לבין הלקוח ומכך שתלותו של הלקוח במוסד הבנקאי נוגעת לקבלת שירותים חיוניים לציבור [ראו הצעת חוק הבנקאות שירות ללקוח (תיקון 12) (קידום התחרות), התשס"ז- 2007, ה"ח 134].

מכאן שתאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף ובלבד שמדובר בסירוב סביר.

1. ברע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 1.11.2015) (להלן: "עניין עמותת איעמאר") נדרש בית המשפט העליון, לראשונה, לשאלה מתי ייחשב סירוב בנק לנהל חשבון בנק לסירוב סביר וקבע כי נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. עוד נקבע כי אמנם אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי.
2. ואולם, נטל ההוכחה הנדרש מהבנק נמוך ממאזן ההסתברויות ותואם לנטל הנדרש מרשות מנהלית בעת קבלת החלטה המצויה במסגרת שיקול דעתה. [ראו בדומה גם פסיקת כבוד השופט ח' מלצר בבג"ץ 8886/15 רפובליקנים מחו"ל בישראל (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פס' 59 (פורסם בנבו, 2.1.2018)].
3. מכאן שתאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות ובלבד שמדובר בסירוב סביר, כאשר נטל ההוכחה לקיום הסירוב הסביר ליתן את השירות מוטל על כתפיו. פעילותו של התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר חיקוקים, ביניהם פקודת הבנקאות, 1941 (להלן: "פקודת הבנקאות"), חוק הבנקאות, חוק איסור הלבנת הון, הוראות המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות. למעשה, במקביל לפעילותו העסקית, מבצע התאגיד הבנקאי אף תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו על פי דין, ובביצוע תפקידים אלו הוא מצוי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצידה.
4. אין קביעה בהוראה חוקית מתי ייחשב סירוב כסירוב סביר, אך בפסיקה נקבע, כי קיימת קשת רחבה של מקרים בהם סירוב לפתוח חשבון יהא סביר ויש לבחון כל מקרה לגופו. בפסיקת בתי המשפט נמנו מספר מצבים אופייניים, שעל פניהם עשויים להוות סיבות סבירות לסירוב. ביניהם, התנהגות בלתי הולמת או רשלנית מצד לקוח בניהול חשבונו, וכן התנהגות ספציפית של בעל חשבון ויחסו לפקידי הבנק, לרבות התנהגות לא הוגנת ואף תוקפנית ואלימה [ראו בג"ץ 8886/15 האמור לעיל; עניין עמותת איעמאר, פסקה 14 וההפניות שם; ע"א 6389/17 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.2018); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל (פורסם בנבו, 14.5.2019)].
5. סיבה אפשרית נוספת לסירוב היא קיומו של חשש ממשי להלבנת הון או מימון טרור [ראו ע"א 3794/18 טולדנו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.2019) (להלן: "עניין טולדנו")]. הלבנת הון היא פעולה או אוסף פעולות הנעשות ברכוש או בכספים שמקורם בפעילות עבריינית, במטרה להטמיעם בתוך המערכת הנושאת אופי חוקי ובכך לטשטש את מקורם הבלתי חוקי [הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט - 1999, ה"ח 420]. ובלשונו הציורית של כב' השופט חשין: "מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פרחי אביב." [ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397 (2005)].
6. לצד חובתם האמורה של תאגידים בנקאיים להעניק שירותים בנקאיים, מוטלות עליהם חובות מכוח החקיקה בדבר איסור הלבנת הון, המעניקה כלים משמעותיים וממצבת את התאגידים הבנקאיים בחזית המאבק בהלבנת הון ומימון טרור, מחד גיסא, וקובעת סנקציות שיוטלו עליהם במקרה של אי עמידה בחובותיהם אלה, מאידך גיסא. חובות אלה נובעות, בין היתר, מסעיפי חוק איסור הלבנת הון ופירוט שלהן ניתן למצוא בצו איסור הלבנת הון. כך, סעיפים 2 ו2א לצו מחייבים בנק בקיום הליכים של רישום, זיהוי והיכרות עם לקוח, כאשר על בנק לברר בין היתר את מקור הכספים הצפויים להיכנס לחשבון הלקוח, מהי הפעילות המתוכננת בחשבון והאם סורב בעבר למתן שירותים בתאגיד בנקאי מסיבות הקשורות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
7. לפי סעיפים 8 ו-9 לצו איסור הלבנת הון, תאגיד מחויב לדווח לרשויות המוסמכות, בין היתר, על פעילות בחשבון אשר עשויה להעלות חשדות לפעילות בלתי תקינה, כגון מזומנים בסכומים גבוהים, על העברות של סכומי כסף גדולים בין חוץ לארץ לישראל, ובכלל על "פעילות בלתי רגילה" בחשבון. בתוספת השנייה לצו מפורטות פעולות אשר יכול שיראו כ"בלתי רגילות", ובהן פעילות הנראית כחסרת היגיון עסקי או כלכלי בהתייחס לסוג החשבון, והיקף פעולות יוצא דופן בלא סיבה נראית לעין.
8. מקום בו הבנק אינו ממלא אחר החובות המוטלות עליו מכוח הדין יכולה להיקבע אחריות פלילית כלפי הבנק או עובדיו (סעיף 7(ג) לחוק) וכן, יכול שתוטל על הבנק סנקציה אזרחית- עיצום כספי בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון.
9. מקור נוסף לחובות המוטלות על תאגידים בנקאיים בהקשר זה הן הוראות המפקח על הבנקים, המוצאות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות. לענייננו רלוונטי נוהל 411, אשר תוקן לאחרונה ביום 4.10.2020, המחייב יצירה של מדיניות ונהלים להכרת הלקוח וזיהויו (סעיפים 8-12) ומעקב שוטף אחר פעילות בחשבון הלקוח (סעיף 31). בין היתר, מחייב הנוהל בנקים לנקוט בפעולות מוגברות להכרת לקוחות בסיכון גבוה (סעיף 30).
10. בסעיף 32 לנוהל 411 נקבע כדלקמן:

"תאגיד בנקאי ינהל מערכת ממוחשבת לאיתור פעילות חריגה בכל חשבונות לקוחותיו וכן פעילות חריגה בפעולות שלא נרשמות בחשבון לקוח. דבר זה יכול שייעשה על ידי קביעת מגבלות לסוגי חשבונות מסוימים. התאגיד הבנקאי יבחן באופן מוגבר האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או בפעולות הנבנות באופן בלתי רגיל.

פעולות חריגות יכללו, בין השאר, פעולות נעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות מורכבות, פעולות בהיקפים ניכרים, ובפרט הפקדות במזומן, בסכומים שאינם מתיישבים עם הפעילות הצפויה בחשבון".

1. בטרם תוקן נוהל 411, קבע סעיף 24 לנוהל כי:

"אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על-פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 41, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו ולמתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981. במקרה כאמור, ישקול התאגיד הבנקאי לדווח לרשות המוסמכת על פעולה בלתי רגילה...".

1. כיום, קיימת הוראה דומה בסעיף 50 לנוהל המתוקן, אשר קובעת מהו "סירוב סביר":

"יראו סיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו, לרבות ביצוע פעולות מסוימות בחשבון, וכן למתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, בהתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

(א) אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו וכן מדיניות ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על פיהם;

(ב) יסוד סביר לחשש כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור.

אי ביצוע פעולה או אף סיום התקשרות עם הלקוח אינם מייתרים את חובת התאגיד הבנקאי לבחון את הצורך בדיווח לרשות המוסמכת על פעולה בלתי רגילה..." (ההדגשות אינן במקור).

1. הוראה זו מכשירה, אפוא, סירוב מצד בנק לאפשר את ניהולו של חשבון בנק של לקוח מסוים, אם לאותו בנק היה יסוד סביר לחשש שלפיו הלקוח מבצע בחשבונו פעולות הקשורות להלבנת הון. יתר על כן, סירוב הלקוח למסור פרטים הוא כשלעצמו יחשב כסיבה לסירוב סביר לפתיחת וניהול החשבון על ידי הבנק.
2. מקור נוסף המלמד על "דגלים אדומים" לפעילות בחשבונות בנק הוא מכתב המפקחת על הבנקים בנושא "היערכות לניהול סיכוני ציות נוכח קביעת עבירות מס כעבירות מקור" מיום 23.11.2016, שהוצא מכוח סמכות הפיקוח הכללית הקבועה בסעיף 5(א) לפקודת הבנקאות.

במסגרת מכתב זה נמנו, כאמור, מספר "דגלים אדומים", ביניהם: הקמת חברה פעילה נוספת בעלת שם דומה במדינה אחרת; העברות מרובות ובסכומים מהותיים אל מדינות "offshore"; תנועות סיבוביות בהן כספים מושקעים מחדש במדינת המקור אחרי שהופקדו במדינה זרה (לעיתים קרובות "offshore"); הפעולה בחשבון בלתי אופיינית לפרופיל הלקוח כגון ניהול פעילות עסקית בחשבון שלא נפתח למטרה זו או היקף פעילות שאינו תואם את המידע שמסר הלקוח בעת פתיחת החשבון; הלקוח לא מסוגל או מסרב לגלות את מקור עושרו או הכנסותיו; הלקוח לא יכול לאשר או להציג אישור כי מקור עושרו או הכנסותיו דווחו כחוק לרשות, ועוד.

1. פעולות ומצבים אלו אינם בגדר רשימה סגורה של "דגלים אדומים" המעלים חשש להלבנת הון. תאגיד בנקאי יכול לשקול ולייחס חשד לעובדות ומצבים שונים אשר בנסיבות העניין, בהתאם לחקיקה ולהנחיות החלות עליו ובהתאם לניסיונו ולשכל הישר, מעוררים את חשדו לפעילות בלתי תקינה (ראו עניין טולדנו הנ"ל).
2. עוד הובהר כי אין בקיומו של דגל אדום אחד בלבד כדי להעיד בהכרח על סיכון להלבנת הון או מימון טרור ובלבד שקיים הסבר מניח את הדעת לפעילות זו. לצד זאת, נקבע כי ככל שקיימים דגלים אדומים רבים יותר בפעילות, כך עולה החשש כי מדובר בפעילות הלבנת הון או מימון טרור.
3. נותני שירותים פיננסיים, מעצם טיבה של התנהלותם, מנהלים פעילות פיננסית ענפה הכרוכה בביצוע עסקאות רבות במזומנים, לעיתים בהיקפים גדולים. לפיכך, הוטלה על הבנקים חובה לבקש פרטים והסברים על פעילותם הבנקאית, ובכלל זאת לברר את זהות לקוחותיהם וככל שמתעורר חשש ממשי להלבנת הון או מימון טרור, לאסור ביצוע פעולה [ראו צו איסור הלבנת הון, וכן צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור, התשע"ד-2014) (להלן: "צו איסור הלבנת הון (נש"מ)")].
4. לצד זאת, בטרם ינקוט בנק בצעד דרסטי של סגירת חשבון, מוטלת עליו החובה לנהוג בהגינות וביושר כלפי לקוחו וזאת אף אם מתעורר חשד לפעילות בלתי חוקית של לקוח בחשבון. כך, ראוי כי הבנק יפרט בפני הלקוח את העילות המהוות את הבסיס לחשדו, ייתן ללקוח הזדמנות להפיג את החשדות או לתקן את דרכיו ורק אם לא תנוח דעתו, יפעל לסגירת החשבון [לעניין חובת הזהירות של בנק כלפיו לקוחותיו ראו ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ‎ ‎נ' צבאח, פ''ד מח(2) 573, 582-581 (1994); דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 64 (1993)].
5. לאור האמור לעיל, יש לבחון האם בנסיבות העניין היה למשיב יסוד סביר להניח כי המבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון, או אם הייתה לו סיבה אחרת להורות על סגירת חשבונה.

מן הכלל אל הפרט

1. בהכרעה בתובענות שלפניי יש לשקול הנתונים שעמדו לנגד עיניו של הבנק עת קיבל את ההחלטה על סגירת החשבון. משכך, יש לבחון את העילות שבגינן ביקש הבנק לסגור את חשבונה של המבקשת, כפי שהופיעו במכתבו מיום 23.8.2017. במכתב זה, שצורף כנספח ב' לבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, טען הבנק:

"2. אנו נתקלים בקושי עצום לקבל שיתוף פעולה הן בהצהרות על הפעולות בחשבון, הן בסירוב לחתום על נספחים, בחתימה חלקית על נספחים שהועברו אליכם וכיוב'.

3. גם באשר למעבר לסניף מתמחה, על מנת שיהיה פיקוח על הפעילות, נתקל הבנק בחוסר שיתוף פעולה מצידכם ואי העברת מסמכים הנדרשים לצורך ביצוע המעבר בפועל.

...

4.5 הבנק התריע בעבר כי אין לנהל חשבונות עבור אחרים אלא עליכם לבצע אך ורק את הפעולות הבנקאיות המותרות לכם על פי הרשיון נותני שירותי מטבע ואולם למרות האמור, הכרטסת שהועברה מלמדת כי במשך 4 שנים משמשת חברתכם, לכאורה, כסות לניהול חשבון אצלכם, על ידי מר חודזידקוב במחזור של מיליוני שקלים, כאשר מר חודזידקוב מסתתר מאחרי שיקים המיועדים לחברות שונות...".

1. ראשית, יצוין כי המכתב נשלח שעה שהצדדים מנהלים הליך משפטי (המרצת הפתיחה), במסגרתו הועלו מרבית הטענות המועלות במכתב הבנק. ראוי היה כי טענות הבנק, שנכללות בחלקן במכתבו, תתבררנה במסגרת ההליך המשפטי שכבר התנהל בין הצדדים באותה העת, בטרם יחליט הבנק לסגור את חשבון המבקשת על בסיס טענות אלה.
2. שנית, מהמתואר לעיל, עולה כי במסגרת מכתב הבנק הועלו עילות הסגירה הבאות: היעדר שיתוף פעולה בהצהרות על הפעולות בחשבון; סירוב לחתום על נספחים; סירוב לעבור לסניף מתמחה והיעדר שיתוף פעולה בהקשר זה; ניהול חשבונות עבור אחרים וטענות הנוגעות למר חייא (חודזידקוב). לאחר בחינת הטענות שהעלה הבנק במכתבו לגופן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום להודיע על סגירת חשבונה של המבקשת על בסיס טענות אלה. להלן אבחן כל אחת מהטענות האמורות.

הטענה להיעדר שיתוף פעולה מצד המבקשת

1. בכל הנוגע לטענה להיעדר שיתוף פעולה בהצהרות על הפעולות בחשבון, טוענת המבקשת, כי כל מסמך שהתבקש ממנה על ידי המשיב הועבר אליו, כפי שאף עולה מעדותה של גב' טל חזון, עובדת מחלקת איסור הלבנת הון אצל המשיב (להלן: "גב' חזון"). אף במכתב המבקשת אל הבנק מיום 12.9.2017 ציינה המבקשת מפורשות כי אם יש מסמך נוסף שלטענת הבנק לא הועבר אליו חרף דרישתו, יבהיר הבנק מהו, ודרישתו תיענה מיידית. הבנק לא השיב לפניה זו.
2. סירובה היחיד של המבקשת היה לחתום על מסמך ההגבלות, אשר בגינו הוגשה המרצת הפתיחה. משכך, לא היה מקום כי המשיב יחליט על סגירת החשבון בגין סירוב זה בעוד המרצת הפתיחה מתבררת בפני בית המשפט.
3. לעניין הטענה בדבר היעדר שיתוף פעולה מצד המבקשת העידה גב' חזון, כי המבקשת השתהתה בהעברת אסמכתאות שהתבקשו על ידי הבנק (ראו עמודים 84-85 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020). עם זאת, אין בכך כדי לסתור את טענת המבקשת, שלפיה הייתה נכונה להעביר לבנק כל מסמך שנדרש ממנה. ההיפך הוא הנכון. במסגרת עדותה העידה גב' חזון כי בסופו של יום קיבל המשיב כל מסמך שהתבקש מהמבקשת (ראו עמודים 87-88 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020).
4. לטענת הבנק, כפי שעולה מעדותה של גב' חזון, המבקשת השתהתה בהעברת המסמכים, משך זמן לא סביר, עד שלעיתים הפכו האסמכתאות שהתבקשו מהמבקשת ללא רלוונטיות, אלא שלא מצאתי כי השיהוי בהעברת מסמכים מהווה סיבה מספקת שיש בה כדי להצדיק החלטה בדבר סגירת חשבונה של המבקשת, נוכח ההשלכות הקשות שיש לצעד זה על המבקשת, אשר זקוקה לחשבון הבנק לשם ניהול עסקיה ושעה שהיה באפשרות הבנק לנקוט תחילה באמצעים חלופיים, פוגעניים פחות.
5. זאת ועוד, לא נטען כי ניתנה למבקשת התראה מצד הבנק שלפיה ככל שלא תמציא מסמכים אלו או אחרים תוך פרק זמן קצוב, יסגר חשבונה, והיא לא נענתה לדרישה זו.
6. מכל מקום, כאמור לעיל, קיבל המשיב כל המסמכים שבקש.

הטענה בדבר סירוב לעבור לסניף מתמחה

1. אשר לטענה בדבר סירובה של המבקשת לעבור לסניף המתמחה בנותני שירותים פיננסיים, אין חולק בין הצדדים כי מאז נשלח מכתב הבנק, העבירה המבקשת את חשבונה לסניף אחר של המשיב, אשר מתמחה בנותני שירותים פיננסיים (כפי שעולה מעמוד 73 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020).
2. מתצהירו של מר טריף, מנהלה של המבקשת, אשר צורף בתמיכה לבקשה למתן צו מניעה זמני מיום 25.9.2017, עולה כי המבקשת הבהירה כי היא מסכימה ואף מעדיפה לעבור לסניף מתמחה והבנק הוא זה שהתנה את המעבר בתנאים בלתי סבירים. אף במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 10.9.2017 הצהיר מר טריף על הסכמתו לעבור סניף.
3. בנוסף, אף גב' חזון העידה כי המבקשת העבירה את חשבון הבנק שלה לסניף אחר (ראו עמ' 94 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020, בשורות 14-23).
4. משכך, דומה כי הטענה בדבר סירובה של המבקשת לעבור לסניף המתמחה בנותני שירותים פיננסיים אינה רלוונטית עוד. מכל מקום, שעה שטענת המבקשת בדבר הסכמתה לעבור לסניף המתמחה לא נסתרה, ברי כי לא ניתן לקבוע כי הסירוב הנטען מהווה עילה לסגירת חשבונה.

הטענות בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים, היעדר הצהרת נהנים וניהול פיקדונות

1. אין חולק כי המבקשת מחזיקה באישור המשך עיסוק ממשרד האוצר, המתיר לה, בין היתר, לעסוק בניכיון שיקים. המבקשת מקבלת שיקים לניכיון מלקוחותיה, מפקידה אותם בחשבונה ובמקביל משלמת את תמורתם, בניכוי עמלה, ללקוחות. היא עושה כן לעיתים לפני פירעון השיקים ולעיתים במועד מאוחר יותר, לעיתים בתשלום אחד ולעיתים במספר תשלומים, בהתאם לתזרימה.
2. הגם שבמכתב הבנק למבקשת לא פורטה טענת הבנק בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים, הרי שבמהלך ניהול ההליך "זיקק" המשיב את טענתו שעה שנטען על ידו כי המבקשת אינה משלמת את תמורת השיק בתשלום אחד, ומשכך, הרי שהיא משכירה, כביכול, את חשבונה לאותם לקוחות, המנהלים אצלה מעין חשבון עו"ש. כך, לטענת המשיב, הופכים לקוחות אלו לנהנים בחשבונה של המבקשת, הכל בעת שהמבקשת אינה מוסרת למשיב "הצהרת נהנים" מטעם לקוחות אלו.
3. המבקשת טוענת לעניין זה כי פעילותה האמורה אינה מהווה השכרת חשבון לאחר או ניהול חשבונות עבור אחרים, אלא היא נותנת שירות לאחרים באמצעות חשבון הבנק שלה, שבו היא הריבון, מבלי להקנות ללקוחותיה כל זכות מכל סוג שהוא בחשבון הבנק או בכספים המוחזקים בו. לטענתה, אף הגב' חזון בעדותה לא הצליחה להסביר מה פסול בהתנהלותה.
4. אשר לטענה כי עליה להצהיר על לקוחותיה כנהנים בחשבון הבנק שלה, טוענת המבקשת, כי לקוחותיו של נותן שירותים פיננסיים אינם עונים על ההגדרה של "נהנה" שבצו איסור הלבנת הון, שכן החשבון לא מוחזק עבורם או לטובתם, הם לא רשאים לעשות בחשבון שום פעולה, ואין ביכולתם להכווין פעולה כלשהי בחשבון, בעקיפין או במישרין.
5. אשר לטענת המשיב, אשר הועלתה לראשונה בתשובתו לבקשה למתן צו מניעה, ולפיה המבקשת מנהלת כביכול פיקדונות בניגוד לדין, טוענת המבקשת, כי פיקדון במובנו הקלאסי הוא אפיק השקעה סולידי המבטיח ללקוח תשואה לפרק זמן מוגדר מראש. בעת שאדם מפקיד פיקדון בבנק, הבנק משלם לו כסף (ריבית או גמול אחר) תמורת ההפקדה. בעסקת ניכיון הדבר הפוך: נותן השירותים הפיננסיים הוא זה שגובה כסף (עמלה) בגין השיק שנמסר לו והוא איננו משיא תשואה על כספי הלקוח. עסקאות הניכיון שמבצעת המבקשת שונה מהותית מעסקת פיקדון ולא ניתן לקבוע כי היא משנה את מהותה רק משום שהמבקשת משלמת ללקוח את דמי השיק בשיעורים.

המבקשת מדגישה כי היא עוסקת בניכיונות ואינה עוסקת בקבלה או ניהול של פיקדונות כלל. לטענתה, אף המשיב לא הבהיר עבור מי, לטענתו, היא מנהלת פיקדונות, חרף העובדה כי הנטל מוטל עליו וכי המבקשת חשפה בפניו את מסמכיה החשבונאיים. אף היועץ המשפטי לממשלה הסכים כי המבקשת אינה מנהלת פיקדונות בחשבונה.

1. מנגד, טוען המשיב, כי לא יכול להיות חולק כי המבקשת מנהלת חשבונות עו"ש עבור לקוחותיה, כפי שעולה מהכותרת של כרטסת הלקוחות של המבקשת. לטענתו, יתרות הזכות בחשבון המבקשת הן מכספי הלקוחות המנוהלים כולם בחשבון אחד, ללא כל הפרדה בין הלקוחות השונים או בין כספי הלקוחות וכספי המבקשת, הכל ללא הצהרה על נהנים בחשבון, שלא כדין.
2. לטענתו, המבקשת למעשה "משכירה" את חשבונה לאחרים באופן אסור, דבר המהווה עילה סבירה לסגירת חשבונה. עוד נטען על ידו, כי אף היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו שלפיה על המשיבה להצהיר על לקוחותיה כנהנים בחשבונה, ועל כן, משלא הסכימה המבקשת לעשות כן, ברי כי ההחלטה לסגור את חשבונה הייתה החלטה סבירה.
3. בנוסף, לטענת המשיב, אופן פעילות זה מונע ניטור פעילותה של המבקשת, שכן לא ניתן לייחס פעולות לשיקים ספציפיים ואין הפרדה בין כספי הלקוחות השונים של המבקשת ובכך מוסתרים למעשה כספים מעיני הרשויות.
4. לטענת המשיב, במסגרת הפעולות המותרות לנותני שירותים פיננסיים לא נכללת האפשרות לנהל חשבונות עבור אחרים או להימנע מדיווח על נהנים. עוד לטענתו, נותן השירותים הפיננסיים, אינו רשאי לקבל פיקדונות ולהחזיק כספי לקוחות, ואין הוא רשאי לנהל עבור לקוחותיו או עבור אחרים כספים בנאמנות. בנוסף, בהתאם להוראות חוק הבנקאות (רישוי), נותן שירותים פיננסיים אינו יכול לעסוק בקבלת פיקדונות בחשבונות עובר ושב על מנת לשלם מהם לפי דרישה ופעילות זו שמורה לבנקים בלבד.
5. למרות האמור, טוען המשיב, המבקשת מנהלת חשבונות עבור אחרים, כך שהכספים המוחזקים בחשבונה הם של צדדי ג' ולא של המבקשת. צדדים שלישיים משתמשים בחשבונה של המבקשת כמקלט שאינו רשום על שמם באופן שלא מאפשר לעקל את כספיהם או לנטרם.
6. המשיב מוסיף וטוען, כי בתוספת לצו איסור הלבנת הון נקבעה רשימה של פעולות שיכול שתיראנה כפעולות בלתי רגילות, ביניהם פעילות שנראה כי מטרתה היא לעקוף את חובת הדיווח שנקבעה בצו או מצב בו נראה כי בעל החשבון מנהל את החשבון עבור אחר, בלי שהצהיר על כך. לטענתו, הפעולות שנעשו בחשבונה של המבקשת וסירובה להצהיר על הנהנים בחשבונה עונים על הקבוע בתוספת לצו ודי בהן כדי להורות על סגירת החשבון.
7. אשר לאופי הפעילות של המבקשת, טוען המשיב, כי למעשה המבקשת אינה מבצעת ניכיון שיקים, שכן היא ממתינה שהלקוחות יהיו ביתרת זכות בחשבון ורק אז מאפשרת להם למשוך כספים. כלומר, אין בפעילות זו רכיב של סיכון או של ריבית כלשהי על תקופת הקדמת התשלום, כי אין כל הקדמה, ועל כן המבקשת למעשה מבצעת פריטה ופריטה לשיעורין. למעשה, טוען המשיב, חשבונה של המבקשת הוא חשבון פיקדון, על פי הגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, זאת ללא רישיון לכך, ללא רשות וללא דיווח על הפיקדונות.
8. לטענתו, למבקשת חשבון אחד בו מנוהלים בערבוב מוחלט כספי הפיקדונות של הלקוחות וכספיה של המבקשת, כמו גם כספי הנהנים וכספי הלוואות שלווה המבקשת ממקורבים.
9. זאת ועוד, לטענת המשיב, עיון בדפי החשבון של המבקשת מעלה כי אין כלל פיקדונות בחשבון, אלא הכספים נכנסים ויוצאים באופן תדיר תוך הפניה של כספים שנכנסו ללווים אחרים. כלומר, המבקשת מנהלת אשראי ופיקדון כאחד, ללא הבחנה, ללא הפרדה וללא רישום נאות. בכך, לטענת המשיב, יש ערבוב בין כספי הלקוחות השונים ומתן אשראי מתוך כספי הפיקדונות כמו גם אי הותרת פיקדונות להבטחת כספי הלקוחות. במקרה כזה, ככל שיבוא "נהנה" לדרוש את כספו, על פי האמור בהצהרת הנהנים בחשבון, אין ולא קיימים כספים המיועדים לו ו/או "הצבועים" עבורו. במקרה כזה, יכול הנהנה לטעון כי המשיב הוא זה שלא דאג להבטחת כספו כנהנה.
10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה, מצאתי כי לא היה מקום להורות על סגירת חשבונה של המבקשת בגין ניהול חשבונות עבור אחרים או בגין ניהול פיקדונות או בגין היעדר הצהרה על נהנים בחשבון. ואנמק.

ניהול חשבונות עבור אחרים

1. המבקשת כאמור עוסקת בניכיון שיקים. עסקת ניכיון שיקים היא "עסקת מכר בה הממכר הוא שיק...משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך..." [בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון, פסקה 6 (פורסם בנבו, 5.12.2010)].
2. כך אף נקבע, שניכיון שיק הוא מצב בו "לקוח מוכר לבנק שיק שהוא מחזיק בו כנפרע או כנסב, והבנק משלם למוכר את הסכום הנקוב בשיק בניכוי מראש של ריבית בשיעור מוסכם. המחיר המופחת משקף את העובדה שהבנק משלם כסף בהווה ואמור לקבל מהמושך כסף בעתיד, ואת רכיב הסיכון בעסקה למקרה שהבנק לא יצליח להיפרע מהמושך." [שלום לרנר דיני שטרות 369 (מהדורה שנייה, 2007)].
3. מכאן, שעסקת ניכיון שיקים משמעה פירעון מוקדם של שיק מעותד, תוך ניכוי סכום כלשהו המשקף את הסיכון שהעוסק בניכיון לא יצליח לקבל את הכסף בעתיד, בהגיע מועד פירעונו של השיק.
4. איני סבורה כי תשלום תמורת השיק בשיעורים משמעה כי ניטל גורם הסיכון מהעסקה, ודאי כאשר התשלומים משולמים עובר לתאריך הפירעון של השיק.
5. זאת ועוד, המשיב לא הצביע על הוראה חוקית כלשהי השוללת מנותן שירותים פיננסיים את האפשרות לשלם את תמורת השיק בתשלומים. אף היועץ המשפטי לממשלה לא מצא כל פסול בתשלום תמורת שיק בשיעורים, ובלבד שהתשלום מקיים את הוראות סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי), שבו עוד אדון להלן. אף מטעם זה אין בידי לקבל את הטענה כי למבקשת לא הותר לשלם תמורת שיק בשיעורים או כי התשלום בשיעורים גורם לכך שהמבקשת מנהלת חשבונות עבור אחרים.
6. לכך יש להוסיף כי טענתה של המבקשת, שלפיה המקרים שבהם היא נוהגת לשלם ללקוחותיה תשלום בגין ניכיון שיק בשיעורים הם מקרים מעטים, כפי שעולה מהנספח שצורף לתגובת המבקשת להתייחסות המשיב לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לא נסתרה (בנספח זה פורטו הלקוחות אשר להם שילמה המבקשת תמורה בגין ניכיון שיקים בתשלומים. מרשימה זו עולה כי תשלום בשיעורים בוצע לכל היותר ל-8 לקוחות בו זמנית).
7. אין בידי לקבל טענת המשיב שלפיה יש להסיק מהעובדה כי כרטסת הלקוחות של המבקשת נושאת את הכותרת "כרטיס עו"ש", את המסקנה שהמבקשת מנהלת חשבונות עו"ש עבור לקוחותיה במסגרת חשבון הבנק שלה. לעניין זה הצהיר מר טריף בתצהירו אשר צורף לתמיכה בבקשה למתן צו מניעה זמני, כי המבקשת מנהלת עבור כל לקוח כרטיס לקוח, כמקובל וכנהוג בכל עסק מסחרי, הנושא כותרת "כרטיס עו"ש". כותרת זו היא הכותרת הניתנת לכרטיס זה בתוכנת "ישות", שהיא התוכנה המקובלת בשוק, המשמשת נותני שירותים פיננסיים רבים ואשר כותרותיה לא ניתנות לשינוי.

משכך, אין משמעות לכותרת שניתנה לכרטסת בתוכנה, אלא למהות הפעילות בחשבון. מר טריף לא נחקר בעניין זה וגרסתו לא נסתרה. על כן, מקובלת עלי טענת המבקשת, שלפיה אין מקום להסתמך אך על כותרת המסמך ויש לבחון את מהותה של הפעילות שנעשתה בחשבון.

1. זאת ועוד, כשנשאלה גב' חזון, העדה מטעם המשיב, במסגרת חקירתה מהו הבסיס העובדתי למסקנתה שלפיה המבקשת מנהלת חשבונות עבור אחרים, השיבה היא "כל התנועות. כמות התנועות, כמות הסכומים שעוברים פה" (ראו עמ' 99 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020 בשורות 8-9). גב' חזון לא ידעה להצביע בחקירתה על פעולה פסולה כלשהי שביצעה המבקשת בחשבונה או על ראיה לכך שהיא מנהלת חשבונות עבור אחרים (ראו עמודים 104-106 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020). אף מטעם זה אין בידי לקבל את טענת המשיב בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים או לקבוע כי טענה זו מהווה סיבה מספקת לסגירת חשבונה של המבקשת.
2. ממועד מסירת שיק כלשהו על ידי מי מלקוחותיה של המבקשת או מרגע שבוצעה העברה לזכותו, זכותו היחידה של הלקוח של המבקשת היא לקבל את תמורת השיק, בניכוי עמלה, מהמבקשת, או את דמי ההעברה בניכוי עמלה, בין אם מהכספים שבחשבון או מכל מקור כספי אחר של המבקשת, מבלי שיש ללקוחות כל זכות או זיקה בחשבון או בתכולתו.
3. כל הפעולות המבוצעות בחשבון הן פעולות המבוצעות על ידי המבקשת בלבד, בעבורה בלבד, לניהול עסקה, בהתאם ליכולתה התזרימית ורצונותיה. אין ללקוחותיה כל יכולת לשלוט באופן הפעולות או בנעשה בחשבון והכספים בחשבון הם כספיה שלה. כל מסקנה אחרת עלולה להביא למצב בו לנושיהם של לקוחות המבקשת תהיה זכות לעקל את חשבונה בגין חובות של לקוחותיה או למצב בו הבנק יהיה רשאי לקבל הוראות כלשהן מלקוחותיה של המבקשת בקשר לחשבון. דומה כי אין לקבל השלכות אלה.
4. המשיב העלה טענה נוספת שלפיה, הפעילות שמבצעת המבקשת אינה עולה כדי ניכיון שיקים, אלא מדובר למעשה בפריטה ואף פריטה לשיעורין. לטענתו מדובר בפעולה אסורה, המנוגדת לדין, בין היתר נוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין אימפריה יאסין.
5. פריטת שיק היא מצב שבו נותן השירותים הפיננסיים מקבל שיק שכבר הגיע מועד פירעונו מלקוח, לצורך ניכיון, ומשלם ללקוח את תמורתו רק לאחר שהשיק נפרע. כלומר, אין בפעולה זו סיכון שהשיק לא ייפרע. על פי המפורט בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר הוגשה במסגרת התובענות דנן, בפעולה של פריטת שיק אין מתן אשראי ועל כן היא פעולה שהחל מיום 1.10.2018 מחויבת ברישיון למתן שירות בנכס פיננסי, בהתאם להוראות מעבר שנקבעו בחוק הפיקוח. כאמור לעיל, למבקשת אישור המשך עיסוק לעניין זה.
6. אף בכל הנוגע למועדים שלפני כניסתו של חוק הפיקוח לתוקף אין בידי לקבוע כי אופי פעולתה של המבקשת, אשר לעיתים שילמה תמורה של שיקים שניתנו לה לניכיון אך לאחר פירעונם, פסול. אין כל קביעה בדין שלפיה פריטת שיקים כשלעצמה היא פעולה אסורה המעלה חשד להלבנת הון.
7. בפסק הדין בעניין אימפריה יאסין, הסתייג בית המשפט העליון מקביעה גורפת שלפיה כל פעולה של פריטה היא לעולם פעולה אסורה. בפסיקה שניתנה לאחר מכן נקבע כי עשוי להיות היגיון כלכלי גם בעסקאות פריטת שיקים, אשר אינו מבוסס במניעים של הלבנת הון [ראו ת.א (ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 7.8.2013) (להלן: "עניין ג'וסטו"), וכן ת.א (חי') 22105-03-16 בסיסי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 27.6.2016) (להלן: "עניין בסיסי")].
8. מכל מקום, המשיב לא הצביע בענייננו על נסיבות קונקרטיות שבגינן הפעילות אותה הוא מכנה פריטה מעלה חשד להלבנת הון, ומשכך, נוכח המפורט לעיל, אין בידי לקבוע כי פעילות זו של המבקשת פסולה או מנוגדת לדין. היה על הבנק לבחון את הפעילות בחשבונה של המבקשת, לדרוש ממנה הבהרות או אסמכתאות, ככל שיידרש, ורק לאחר מכן להחליט איזו פעילות, אם בכלל, מגלמת חשש להלבנת הון המצדיקה בנסיבות הענין את סגירת החשבון (ראו עניין בסיסי).

נהנים – האומנם?

1. המשיב, כאמור, טוען כי יש לראות בלקוחותיה של המבקשת כנהנים בחשבונה. אין בידי לקבל טענה זו.
2. ראשית, המשיב לא הציג החלטה או נוהל כלשהם המחייבים נותני שירותים פיננסיים לספק הצהרות נהנים ביחס ללקוחותיהם, למרות שהודה כי קיים לכאורה נוהל כזה. בצו איסור הלבנת הון (נש"מ) קבועות מלוא חובות הדיווח החלות על נותני שירותי מטבע, לרבות חובה לדווח על מבקשי ומקבלי שירות (המהווים למעשה נהנים מפעילות הנש"מ, בשונה מנהנים בחשבונו). לא נקבעה כל חובה על נותן שירותי מטבע למסור את רשימת מבקשי ומקבלי השירות גם לבנקים המסחריים.
3. שנית, סעיף 2(ב) לצו איסור הלבנת הון קובע, כי תאגיד בנקאי לא יפתח חשבון בלא שירשום לגבי נהנה את הפרטים שבסעיף קטן (א)(1) ו-(2), דהיינו – שם ותעודת זהות. עוד נקבע שרישום הפרטים ייעשה על פי ההצהרה כאמור בסעיף 4.
4. בסעיף 4 נקבע, כי בעת פתיחת חשבון ידרוש התאגיד הבנקאי מהמבקש לפתוח חשבון הצהרה בחתימת מקור אם הוא פועל בעבור עצמו או בעבור אחר ושאם הצהיר המבקש לפתוח חשבון כי הוא פועל בעבור אחר, אזי תכלול ההצהרה את שמם ותעודות הזהות של כל אחד מהנהנים.
5. "נהנה" מוגדר כ"אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין".
6. לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש לראות בלקוחותיה של המבקשת ככאלה העונים על ההגדרה של "נהנים", כאמור לעיל. כך, כמפורט לעיל, הרכוש המוחזק בחשבון המבקשת אינו מוחזק לטובתם של הלקוחות, אלא לטובתה של המבקשת עצמה, שכן מדובר בהלוואות שקיבלה או בתשלומים שקיבלה עבור ניכיון שיקים. כמו כן, לקוחות המבקשת אינם יכולים להורות על ביצוע פעולה כלשהי בכספים המופקדים בחשבונה. משכך, אין בידי לקבל את טענת המשיב שלפיה היה על המבקשת להצהיר על לקוחותיה כנהנים בחשבונה, ומשלא עשתה כן עמדה למשיב עילה להורות על סגירת החשבון.
7. זאת ועוד, קבלת עמדתו של המשיב שלפיה יש לראות בלקוחותיהם של נותני שירותים פיננסיים כנהנים בחשבונותיהם עלולה להוביל למצב בו יוכלו נושיהם של הלקוחות לעקל כספים מחשבונותיהם של נותני השירותים הפיננסיים, באופן שיש בו כדי לפגוע משמעותית בעבודתם של האחרונים, ותגרום לפגיעה בהתנהלותם של נותני השירותים הפיננסיים מול לקוחותיהם.
8. יצוין עוד, כי מצו איסור הלבנת הון (נש"מ) עולה כי בין הפרטים שהצו מטיל חובת דיווח על נותן שירותי המטבע, הוא אף מקנה לאחרון שיקול דעת סובייקטיבי לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על פעולות של מבקש השירות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות. כך, בסעיף 8(ב) לצו נקבע, כי "נותן שירותי מטבע ידווח לרשות המוסמכת על פעולות של מבקש השירות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות, לרבות ניסיון לביצוע פעולה, אך בלא צורך בהצגת שאלות ובירור עובדות אל מול מבקש השירות ומקבל השירות". דהיינו, אם אותן פעולות אינן נחזות בעיני נותן שירותי המטבע כפעולות בלתי רגילות, הוא אף פטור מדיווח אודותיהן.
9. משנקבעו בצו האמור החובות החלות על נותני שירותי מטבע בכל הנוגע לדיווח על מבקשי ומקבלי השירות בחשבון, ומשהרשות לאיסור הלבנת הון מקבלת דיווחים עליהם, הרי שאין בידי לקבל את טענת המשיב, שלפיה היעדר הצהרה על נהנים בחשבון מעלה חשש להלבנת הון, שכן הנהנים עליהם מצביע המשיב הם אותם מבקשי או מקבלי שירות שבגינם מועברים דיווחים לרשות לאיסור הלבנת הון מכוח הצו.
10. במילים אחרות, מי שאמון על קבלת המידע, הרשות המוסמכת, מקבל את מלוא המידע באופן שוטף ורציף וקובע אם קיים חשש להלבנת הון. מר טריף העיד על כך במסגרת עדותו מיום 2.6.2019 בעמוד 15 לפרוטוקול שורה 24 עד עמוד 16 לפרוטוקול בשורה 9, בתשובה לשאלות בית המשפט:

"ש: איזה רישיון יש לך היום מכוח הרגולטור החדש?

ת: יש לי אישור המשך עיסוק לרישיון למתן אשראי ורישיון למתן שירות בנכס פיננסי.

ש: ואילו דיווחים אתה מגיש?

ת: יש את הדיווחים הרגילים של הרו"ח. יש לי דיווחים לרשות איסור הלבנת הון חודשי, שזה הדיווחים הרגילים. חוץ מזה יש לנו דיווחים בלתי-רגילים, זה דברים מוזרים, למשל: בא אליי לקוח ורוצה לעשות עיסקה. אני רואה שהעיסקה חשודה בעיניי. אני עושה את העיסקה, מצלם ואוסף את כל החומר.

ש: חשודה מאיזו בחינה?

ת: הלבנת הון, גניבת מס, כל מה שלא יהיה. פשוט הלקוח בא והעיסקה נראית לי חשודה, עיסקה של הלבנת הון, אז אני אוסף את כל החומר, עושה את העיסקה, אוסף את כל החומר, מתחבר למערכת של רשות איסור הלבנת הון, ומדווח לה על העיסקה, והיא מעבירה את הפרטים לגורמים הרלוונטיים לטיפול בה.

חוץ מזה, כמו שאמרתי, מדי חודש אנחנו אוספים את כל החומר שיש לנו בחברה ושולחים אותו לרשות. פעם בחצי שנה מתבצעת בדיקה על-ידי מבקר חיצוני שמנתח את כל פעילות החברה וכל הדברים החשודים שלא דיווחנו עליהם, יוצאים לנו דיווחים משלימים ואנחנו כן מדווחים אותם".

1. מכל מקום, המשיב לא ציין במכתב הבנק כי אחת מהסיבות לסגירת חשבון המבקשת היא היעדר הצהרה על נהנים בחשבון. זאת ועוד, המשיב אף לא הצביע על כך כי עובר למכתב ששלח אל המבקשת, היא נתבקשה על ידו להצהיר על הנהנים בחשבונה, למעט במקרים של העברות מט"ח, ואף לא הבהיר מי לשיטתו עונה על ההגדרה של נהנה בחשבון המבקשת (ראו לעניין זה עדותו של מר ראובן, מנהל המחלקה העסקית בסניף נווה ים של המשיב, בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2020, בשורות 24-28, וכן עדותה של גב' חזון בעמ' 134 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020, בשורות 13-19).
2. לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי שעה שהמשיב לא ציין במכתבו כי אחת הסיבות לסגירת החשבון היא היעדר הצהרה על נהנים, ושעה שהמבקשת פטורה מדיווח כאשר הפעולות נראות לה רגילות, אין מקום לקבוע את סבירותה של החלטה חד צדדית בדבר סגירת חשבונה, מבלי ליידע אותה מהם הטעמים העומדים מאחורי החלטה זו ולאפשר לה להביא לתיקון הפגמים שהתגלו ואין מקום לקבוע כי סירובו של הבנק לאפשר למבקשת להמשיך ולנהל הפעילות בחשבונה הוא סירוב סביר.
3. לעניין זה כבר נקבע בפסק הדין בהליך הקודם, כי מצופה מהמשיב כי בטרם ינקוט צעד כה דרסטי של סגירת חשבונה של המבקשת, ינהג הוא בהגינות וביושר, יפרט את העילות המהוות את הבסיס לחששותיו, ייתן אפשרות שכנוע ותיקון, ורק אם לא תנוח דעתו ינקוט בצעד של סגירת החשבון. דומה כי כל אלו לא נעשו בענייננו.
4. למעלה מן הצורך יצוין, כי טענות המשיב בדבר הצורך בהצהרה על נהנים בחשבון הועלתה על ידו כבר בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, בפני כב' השופטת גרסטל. הגם שטענה זו לא הוכרעה במסגרת פסק הדין בהליך קודם, שכן נקבע כי היא מהווה הרחבת חזית, כב' השופטת גרסטל הביעה עמדתה שלפיה שעה שלא הומצא על ידי המשיב כל נוהל המחייב הצהרה על נהנים בחשבון ושעה שהמבקשת פטורה מדיווח על מקבלי ומבקשי שירות בחשבון כאשר הפעולות נראות לה רגילות, אין זה סביר כי המשיב יודיע לה על סגירת החשבון באופן חד צדדי, מבלי להבהיר מה עומד מאחורי החלטה זו.
5. מאז שניתן פסק הדין בהליך הקודם לא העלה המשיב טענה נוספת כלפי המבקשת בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים ובדבר היעדר הצהרה על הנהנים בחשבון ולא ביקש הצהרה כזו. כשנשאלה גב' חזון כיצד ניתן להסביר זאת, לא ידעה להשיב על כך (ראו עמודים 90-91 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020). אף בכך יש כדי לתמוך במסקנתי כי הטענה בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים והיעדר הצהרה על נהנים בחשבון לא היוו עילה סבירה להודעה בדבר סגירת חשבונה של המבקשת, שעה שאף עתה לא הציג המשיב נוהל המחייב הצהרה על הנהנים בחשבון ושעה שכאמור המבקשת אינה מחויבת בדיווח על מקבלי השירות בחשבון כאשר הפעולות נראות לה רגילות.

ניהול כספים בעירבוביה

1. כמפורט לעיל, טענה מרכזית שמעלה המשיב כנגד המבקשת במסגרת כתבי הטענות והסיכומים שהגיש היא הטענה שהמבקשת מנהלת את כספי לקוחותיה בערבוביה בחשבונה, באופן שלא ניתן לדעת מה מקור הכספים, לא ניתן לנטר את פעילותה ולא ניתן לייחס פעולות לשיקים מסוימים ובכך מוסתרים למעשה כספים מעיני הרשויות. לטענת המשיב, כאמור, הדבר ניכר בכרטסת הלקוחות של המבקשת, ועולה אף מעדותו של רואה החשבון של המבקשת, רו"ח אבי ניסן (להלן: "רו"ח ניסן").
2. אופן פעילות זה של המבקשת, לטענת המשיב, מכוון ונועד להסתיר כספים של מי שהואשמו והורשעו בהלבנת הון. די בכך, לטענתו, כדי להורות על סגירת חשבונה של המבקשת. עוד טוען המשיב לעניין זה, כאמור, כי ניהול הכספים בערבוביה גורם לכך שהמבקשת נותנת אשראי ללקוחות מתוך כספי פיקדונות ואינה מותירה פיקדונות להבטחת כספי לקוחותיה באופן שעלול להקים טענות לאחריות של המשיב, אשר לא פיקח על כך.
3. אף טענה זו של המשיב אין בידי לקבל. ראשית, מהמפורט לעיל עולה כי המשיב לא העלה כל טענה בעניין זה במסגרת מכתב הבנק. כאמור לעיל, על מנת לבחון אם החלטת המשיב על סגירת החשבון הייתה סבירה, יש לשקול את הנתונים שעמדו לנגד עיניו בעת שקיבל את ההחלטה ולא נתונים או טענות שהועלו על ידו בשלב מאוחר יותר. אין מקום לקבל טענות בדבר אופי הפעילות בחשבון המבקשת, אשר לא הועלו במסגרת מכתב הבנק.
4. שנית, אף מעדותה של גב' חזון עולה כי העילה לסגירת החשבון הייתה היעדר הצהרה על נהנים בחשבון, ולא הטענה בדבר ערבוב הכספים בחשבון (ראו עמ' 134-136 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020).
5. שלישית, כאמור, הנטל להוכיח כי כספי הלקוחות של המבקשת מנוהלים בחשבונה בערבוביה, מבלי שניתן יהיה לדעת את מקורם או לייחס פעולות לשיקים מסוימים או כי הדבר נועד להסתיר כספים מעיני הרשויות, מוטל על המשיב. בא כוח המשיב העלה הטענה בדבר היעדר יכולת לשייך פעולות לשיקים מסוימים בפני רו"ח ניסן בחקירתו. רו"ח ניסן הבהיר כי הוא אינו הכתובת לשאלות אלה ועל המשיב להפנותן למבקשת ולמנהלה. למרות זאת, הבהיר רו"ח ניסן כי ניתן לבדוק בהנהלת החשבונות של המבקשת ולראות בגין כל עסקה איזה שיק התקבל ואיזה תשלום ניתן כנגדו (ראו עמ' 40-42 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020).
6. חרף זאת, מר טריף, מנהלה של המבקשת, לא נחקר בעניין זה במסגרת דיוני ההוכחות. משכך, הרי שהמשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אופן ניהול הכספים בחשבונה של המבקשת מעלה חשד להלבנת הון או להסתרת כספים ועל כן לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של סירוב סביר ליתן למבקשת שירות בנקאי, הגם שרמת ההוכחה הנדרשת היא נמוכה ממאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי.
7. בדיון שהתקיים בפני ביום 2.6.2019, בבקשה שהגישה המבקשת לסעד זמני, נשאל מר טריף על ידי בית המשפט בדבר הערבוב הנטען בכספי הלקוחות בחשבון המבקשת, ובפרט בדבר מתן אשראי ללקוחות מתוך הכספים המופקדים בחשבון וכיצד ניתן להפריד בין הכספים. על כך השיב מר טריף שבהתאם להסכמים עם כל לקוח ניתן "לצבוע" את הכסף (עמוד 17 לפרוטוקול, בשורות 15-16). טענה זו לא נסתרה אלא בטענה כללית בעלמא.
8. ולגופה של טענה. סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי), המייחד עיסוקים מסוימים לגופים בנקאיים בלבד קובע כי:

21.(א) מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק –

(1) בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת;

(2) בהנפקת ניירות ערך החייבות בתשקיף לפי סעיף 15 לחוק ניירות ערך, ובמתן אשראי כאחת.

...

(ב) לענין סעיף זה –

"קבלת פקדונות כספיים" – משלושים בני אדם או יותר בעת ובעונה אחת, למעט -

(1) קבלת אשראי מתאגיד בנקאי;

(2) קבלת אשראי מספקים;

(3) קבלת דמי קדימה מקונים;

(4) קבלת פקדון כספי כערובה לחיוב;"

1. מעמדת היועץ המשפטי שהוגשה במסגרת ההליך עולה, כי לשיטתו, המבקשת נותנת אשראי במסגרת פעילות ניכיון שיקים, שנעשה לעיתים בשיעורים, וכן מחזיקה בכספי לקוחות עד למשיכתם, אשר מתבצעת לעיתים בשיעורים, ללא זיקה לשיק מסוים, וכך נצברת יתרת זכות ללקוחות. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה יש לבחון אם פעילות זו עולה כדי מתן פיקדונות ואשראי כאחת, כמשמעותה בסעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי). בין היתר, נדרש לבחון אם יש הפרדה בין כספי הפיקדונות לכספים מהם מתבצעת פעילות הניכיון באופן שמקיים את הרציונאל כי כספי המפקידים לא יסוכנו על ידי כך שיינתן מהם אשראי, ומה מספר המפקידים.
2. מהוראות סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי) עולה כי מי שאינו תאגיד בנקאי אינו רשאי לקבל פיקדונות כספיים ולתת אשראי כאחת, כהגדרת מונחים אלו בסעיף. כלומר, על מנת למנוע מצב שבו ניתן אשראי מתוך כספי לקוחות המופקדים בחשבון המבקשת, או כל נותן שירותים אחר, נקבעה מגבלה, שלפיה מי שאינו גוף בנקאי לא ייתן אשראי ויקבל פיקדונות כאחת, ליותר מ-30 לקוחות בעת ובעונה אחת.
3. לעניין זה העיד מר טריף, כי בכל רגע נתון יש למבקשת פחות מ-30 לקוחות (ראו עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.6.2019, בשורות 1-2). עדותו זו לא נסתרה.
4. בנוסף, כאמור לעיל, המבקשת הוכיחה כי המקרים שבהם היא נוהגת לשלם ללקוחותיה תשלום בגין ניכיון שיק בשיעורים הם מקרים מעטים. אף מטעם זה אין בידי לקבל את טענת המשיב אשר לחשש מערבוב הכספים בחשבונה של המבקשת המצדיק, לכאורה, את סגירת החשבון.
5. ממילא, איני סבורה כי ניתן לקבוע כי המבקשת מנהלת בחשבונה פיקדונות, או כי היא מנהלת פיקדונות ואשראי כאחת, בניגוד לדין. כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם המבקשת מנהלת פיקדונות בחשבונה אם לאו. כאמור, לשיטת המשיב המבקשת מנהלת בחשבונה פיקדונות בניגוד לדין, שעה שפעולה זו לא הותרה לה במסגרת רישיונה, ומבלי שהיא מדווחת על כך. לעומת זאת, לשיטת המבקשת היא אינה מנהלת פיקדונות בחשבונה, שכן בניגוד לנטען על ידי המשיב, תשלום בגין ניכיון שיקים בשיעורים אינו עולה כדי הפקדת פיקדון בחשבון המבקשת.
6. לעניין זה יצוין, כי הטענה בדבר ניהול פיקדונות שלא כדין לא הועלתה על ידי המשיב במסגרת מכתב הבנק. משכך, ברי כי לא ניתן לקבוע כי טענה זו מהווה עילה סבירה לסגירת חשבונה של המבקשת, שעה שהמשיב כלל לא הודיע למבקשת שבגין כך מבקש הוא לסגור את חשבונה.
7. לגופו של ענין, המונח פיקדון אינו מוגדר בחוק הבנקאות (רישוי) והמשיב לא הבהיר איזה פיקדון קיים לטענתו בנסיבות העניין. ככל שכוונתו ליתרות הזכות הנצברות בחשבון המבקשת כתוצאה מעסקת ניכיון שיק שהתמורה בגינה ניתנת בתשלומים, הרי שכפי שכבר קבעתי לעיל, לא מצאתי כי התנהלות זו עולה כדי עילה לסגירת החשבון. כאמור, אף היועץ המשפטי לממשלה לא מצא פסול בתשלום התמורה בשיעורים.
8. מכל מקום, אף אם יש לראות בהתנהלות זו כניהול פיקדונות, הרי שבהתאם להוראות סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי) ובהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אין מדובר בפעולה אסורה בפני עצמה, אלא אך אם מדובר במתן אשראי וקבלת פיקדונות כאחת, ליותר מ-30 לקוחות בעת ובעונה אחת.
9. הנה כי כן, משקבעתי לעיל, כי לא הוכח כי המבקשת נותנת אשראי ומקבלת פיקדונות כאחת ליותר מ-30 לקוחות בו זמנית, הרי שלא ניתן לקבל עמדת המשיב בעניין זה.

הטענות בנוגע למר חייא

1. ביחס למר חייא, טען המשיב, כי המבקשת מנהלת עבורו חשבון, שעה שאינו מחזיק באישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור. עוד נטען, כי המבקשת מחזיקה עבורו פיקדון ומנהלת עבורו חשבון מוסווה, ללא היגיון כלכלי, באופן המעלה חשש להלבנת הון.
2. לעניין זה, טוענת המבקשת, כי בתקופה הרלוונטית היה מר חייא נותן שירותי מטבע פעיל (וכיום הוא נותן שירותים פיננסיים פעיל) אשר החזיק ברישיון תקף למתן אשראי שניתן לו על ידי משרד האוצר ומנהל ספרים כדין.
3. לטענת המבקשת, מר חייא מבצע אצלה ניכיון שיקים ואינו מפקיד כספים או פיקדונות אצלה ואף לא מלווה לה כספים. בעת שמר חייא מנכה שיקים הוא לעיתים מקבל את תמורת השיק שניכה באופן מידי ומשלם למבקשת עמלה בשיעור הנע בין 1%-1.5% מסכום השיק ולעיתים מקבל את תמורת השיק בסמוך לאחר פירעונו (שאז משלם הוא עמלה נמוכה יותר בשיעור הנע בין 0.4%-0.6%). ההיגיון הכלכלי של עסקה זו ברור לחלוטין, לטענת המבקשת, והוא שכיח מאוד בקרב נותני שירותים פיננסיים. מר חייא הוא נותן שירותים פיננסיים פעיל ללא חשבון בנק ונדרש להפקיד כספים אשר מתקבלים אצלו בשיקים מלקוחותיו. הוא מקבל שיקים מלקוחותיו, משלם להם את תמורת השיק, תוך שהוא גובה מהם עמלה גבוהה יותר מזו שהמבקשת גובה ממנו, ואז מנכה את אותו שיק אצל התובעת, כדת וכדין, תוך שהוא מרוויח את הפרשי העמלות. המבקשת אף היא מרוויחה עמלה מהעסקה.
4. המבקשת טוענת כי פעילות הדדית בין נותני שירותים פיננסיים היא נפוצה מאוד, חוקית ובעלת היגיון כלכלי רב.
5. מנגד, מזכיר המשיב, כי הפעילות שבגינה החל ההליך הנוכחי בין הצדדים היא הפקדת שיק בחשבונה של המבקשת ביום 11.7.2017 על סך של 470,000 ₪. השיק היה של חברת אל.פי.סי מערכות ניהול ולפקודת א.ר. שירותי הנדסה-שצ'רבין רומן (להלן: "א.ר. שירותי הנדסה"). השיק עורר את חשדו של המשיב, שכן כנגד א.ר. שירותי הנדסה הוגש כתב אישום (להלן: "כתב האישום"). משכך, ביקש המשיב לקבל מסמכים ומידע על פעילותה אצל המבקשת.
6. חלף זאת, העבירה לו המבקשת כרטסת של מר חייא כמי שהפקיד את השיק, וטענה כי מר חייא הוא נותן שירותי מטבע ללא חשבון בנק, אלא שכאמור, באותם מועדים לא היה למר חייא רישיון נותן שירותי מטבע בתוקף או אישור ניהול ספרים במס הכנסה והוא שימש כמסך הסתרה עבור הנאשמים בכתב האישום.
7. עוד טוען המשיב לעניין זה, כי אין כל היגיון כלכלי כלשהו שלפיו הנאשמים העבירו כספים למר חייא ושילמו לו עמלה ומר חייא העביר את השיק למבקשת ושילם עמלה גם כן, אלא אם מאחורי כל ההפקדות עומד הרצון להסתיר כספים מעיני המשיב והרשויות. המבקשת ומר חייא, כך לטענת המשיב, ביקשו להסתיר את פעילותה של א.ר. שירותי הנדסה שלו הייתה מתגלה, היו כספיה נתפסים על ידי המדינה. הסתרתה באמצעות מר חייא הביאה לכך שהכספים המשיכו לזרום לכיסיהם של הנאשמים בכתב האישום.
8. במקרה דנן, טוען המשיב, הונף יותר מדגל אדום אחד, ביניהם הניסיון להסוות את הצדדים לעסקה- שימוש בשני נותני שירותי מטבע והיעדר חתימות הסב על השיק, כך שהמשיב או הרשות לאיסור הלבנת הון לא יוכלו לדעת מי באמת עומד מאחורי ההפקדה. לטענתו, אף מנהל המבקשת לא ידע בחקירתו להסביר מהי העסקה שבגינה ניתן השיק, מי המפקיד וכיצד הגיע השיק לידיו. הנציג שטיפל בהפקדה מטעם המבקשת, מר מיכאל רוד לא הובא לעדות.
9. אין מקום לקבוע כי שימוש בשני נותני שירותים פיננסיים, כשלעצמו, מהווה פעולה פסולה או פעולה המעלה חשד להלבנת הון. כבר נקבע על ידי בית משפט זה (כב' השופטת מיכל אגמון גונן), כי פעילות באמצעות שני נותני שירותים פיננסיים אשר כרוך בה היגיון כלכלי ומסחרי אינה מעלה חשד להלבנת הון (ראו עניין ג'וסטו הנ"ל).
10. בענייננו, כאמור, הצביעה המבקשת על היגיון כלכלי הכרוך בפעולה באמצעות שני נותני שירותים שעה שלמר חייא אין חשבון בנק ולכן הוא נעזר בשירותי המבקשת, הוא מרוויח עמלה מלקוחותיו ומשלם עמלה נמוכה יותר למבקשת, כך שהן מר חייא והן המבקשת מרוויחים עמלה מהעסקה.
11. כמו כן, לא נסתרה טענת המבקשת, שלפיה נכון למועד בו נשלח אליה מכתב הבנק, מר חייא ביצע אצל המבקשת פעולות ניכיון שיקים, ולא הפקיד אצלה כספים או הלווה לה כספים, זאת כפי שעולה מכרטסת הלקוח שלו שצורפה כנספח ו' לתשובת המשיב לבקשה לסעד זמני ומאישור קבלת שיקים לניכיון שצורפה כנספח ב' לתגובת המבקשת לתשובה לבקשה לסעד זמני.
12. אשר לטענה בנוגע לאישורים של מר חייא, הרי שמנספח ד' לבקשה שהגישה המבקשת למתן סעדים זמניים עולה כי במועדים הרלוונטיים היו למר חייא אישור המשך עיסוק וכן אישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור, הגם שלא נטען כי קיים מקור חוקי המחייב נותנים שירותים פיננסיים לדרוש מלקוחותיהם אישורי ניכוי מס במקור ו/או אישור ניהול ספרים כדין, ודומה כי אף המשיב עצמו אינו דורש אשורים אלו מלקוחותיו.
13. דומה כי באפשרות המשיב לבחון זהות הצדדים לשיק, שכן שעה ששיק מופקד בחשבונה של המבקשת אזי באפשרות המשיב לזהות את המושך, הנפרע המסב והנסב.
14. זאת ועוד, הואיל וכל החוליות בשרשרת נדרשות לדווח כדין על הפעילות, אין בסיס לטענת המשיב שלפיה דרך פעילות זו מקשה על איתור מקורם של הכספים, שהרי מר חייא מדווח על השיק שנמסר לו, על מבקש השירות ממנו ועל הצדדים לעסקה, שכן הוא נותן שירותים פיננסיים בעצמו ומחויב לכללי דיווח מחמירים. המבקשת מדווחת אף היא באותו אופן וממילא צילום של כל שיק נמסר לרשות לאיסור הלבנת הון (ראו עדותו של מר טריף בעמוד 19 לפרוטוקול מיום 2.6.2019, בשורות 22-28).
15. כאמור לעיל, המשיב טען כי העובדה כי המבקשת לא ידעה מהי מהות העסקה שבגינה התקבל השיק שהועבר אליה על ידי מר חייא, כמו גם העובדה שמדובר בפעולה באמצעות שני נותני שירותים פיננסיים והעובדה שהשיק נרשם לפקודת א.ר שירותי הנדסה, שכנגדה הוגש כתב אישום בגין עבירות של מכירת חשבוניות מס כוזבות וניכוי תשומות על סמך מסמכים כוזבים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, מעלים חשד להלבנת הון.
16. בעניין ג'וסטו נדון עניינה של חברה שעוסקת בניכיון שיקים אשר המשיב שם, שהוא המשיב אף בענייננו, ביקש לסגור את חשבון הבנק שלה. אחת מטענות המשיב הייתה כי החברה מבצעת פעולות פדיון שיקים לגורמים החשודים בפלילים וכי חשבונה שימש למעשה "צינור" להעברת כספים לגורמים אלו. ביחס לטענה זו נקבע כי היא נטענה בעלמא, ללא בסיס ראייתי, וכי ככל שהמשיב סבור כי המבקשת מבצעת פעולות פדיון שיקים לגורמים החשודים בפלילים הוא רשאי לפנות לרשם נותני שירותי המטבע, וככל שיימצא כי כך הדבר, רשאי האחרון שלא לחדש את רישיונה של החברה.
17. דומה כי דברים אלו יפים גם לענייננו, שכן המשיב לא בסס בראיות טענותיו שלפיהן המבקשת מבצעת פעולות עבור גורמים החשודים בפלילים, למעט השיק שהופקד בחשבונה של המבקשת ביום 10.7.2017, אשר כאמור לעיל איני סבורה כי הוא מצביע בהכרח על הלבנת הון ובוודאי אינו מצביע על כך שהמבקשת שותפה לפעילות שעניינה הלבנת הון, שעה שלא נטען כי היא אינה מדווחת כדין לרשות המוסמכת. משכך, ככל שסבר המשיב כי מדובר בפעילות חשודה, היה באפשרותו לפנות לרשם נותני שירותי המטבע, בטרם ההודעה על סגירת חשבונה של המבקשת. זאת לא עשה.
18. יצוין כי במסגרת ההליך ובמסגרת סיכומיו העלה המשיב טענות אשר לגורמים נוספים שמהם או עבורם קיבלה המבקשת כספים, ביניהם חשודים בפלילים, לכאורה, חברה המצויה בהליכי פירוק, חברה מפרת חוק וגורמים עבורם מבצעת המבקשת פעולות פיקטיביות של ניכיון שיקים. אלא שטענות אלה לא הועלו על ידי המשיב במכתב הבנק ועל כן אינן רלוונטיות לדיון בשאלה אם ההחלטה בדבר סגירת חשבון הבנק של המבקשת הייתה סבירה אם לאו. למעלה מן הצורך יצוין כי איני סבורה כי המשיב ביסס טענות אלה כדבעי.
19. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הבנק לא הוכיח כי במועד בו החליט על סגירת חשבונה של המבקשת היה לו יסוד סביר להניח כי היא מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון, או כי הייתה לו סיבה מוצדקת אחרת להורות על סגירת החשבון. יחד עם זאת, אין מקום ליתן צו מניעה קבוע כנגד סגירת החשבון, שעה שהמסד העובדתי עלול להשתנות מידי יום ולמשיב שמורה הזכות לשוב ולהורות על סגירתו של החשבון, ככל שימצא לנכון מטעמים אחרים מאלו העומדים בבסיס תובענה זו.
20. כפי שכבר צוין לעיל, סגירת חשבון בנק היא סנקציה חמורה בעלת השלכות קשות על נותן שירותים פיננסיים ועל כן על המשיב לנהוג באופן סביר ומאוזן בבואו לנקוט בסנקציה האמורה, בשים לב לכלים הנוספים הנתונים לו, לרבות פנייה לנותן השירותים הפיננסיים בבקשה להבהרות ולרשות לאיסור הלבנת הון. בנסיבות העניין, סבורתני כי היה באפשרות המשיב לנקוט צעדים אחרים, פוגעניים פחות, בטרם החליט על סגירת חשבונה של המבקשת.

המרצת הפתיחה

1. כאמור לעיל, במסגרת המרצת הפתיחה עתרה המבקשת לשורה של הצהרות בדבר אי חוקיות המגבלות שאותן ביקש המשיב להטיל על הפעילות בחשבונה, בפרט טענה המבקשת כי מסמך ההגבלות הוא סלע המחלוקת בין הצדדים וכי אין לחייבה לחתום עליו כתנאי להמשך פעילותה בחשבון. מאז שהוגשה המרצת הפתיחה העבירה המבקשת את חשבונה לסניף אחר של המשיב, המתמחה בנותני שירותים פיננסיים, כאמור לעיל. משכך, דומה כי הסעדים שנתבקשו במסגרת המרצת הפתיחה אינם רלוונטיים עוד.
2. המשיב לא התייחס לטענות המבקשת אשר להגבלות שביקש להטיל על חשבונה במסגרת סיכומיו ולא הציג נוהל כלשהו שמכוחו ביקש להטיל את המגבלות האמורות. אף מטעם זה דומה כי לא נותרה מחלוקת בין הצדדים ביחס לסעדים הנתבעים במסגרת המרצת הפתיחה.
3. אף גב' חזון העידה במהלך חקירתה, כי מסמך ההגבלות אינו רלוונטי עוד (ראו עמ' 92 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2020, בשורות 1-8).
4. על כן, שעה שהמבקשת אינה נדרשת עוד לחתום על מסמך ההגבלות, סבורתני כי אין מקום כי בית המשפט יכריע בשאלת חוקיותן או אי חוקיותן של המגבלות הכלולות במסמך ההגבלות.

לפני סיום

1. לאחר שהוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקשת, הגיש המשיב בקשה להורות על הגשת סיכומים ו/או תגובה מטעם בנק ישראל ו/או הרשות לאיסור הלבנת הון (להלן: "המדינה"). לטענתו, בניגוד למצג שהוצג על ידי המבקשת, עד היום לא ניתן לה רישיון נותן שירותים פיננסיים, זאת בין היתר שעה שדרישות שהופנו אליה ממחלקת רישוי שירותים פיננסיים ברשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון טרם נענו על ידה. במסגרת דרישות אלה, נדרשה המבקשת להבהיר מהם מקורות המימון שלה, מהי פעילותה בנוגע לרכישת המחאות מעותדות והמחאות זכות והאם היא עוסקת בפיקדונות.
2. לטענת המשיב, שעה שאלה שאלות שעמדו בבסיסן של התובענות דנן, מן הראוי לקבל את עמדת המדינה בטרם מתן פסק דין.
3. במסגרת בקשתו שב המשיב על טענות שהעלה במסגרת כתבי הטענות והסיכומים שהגיש, ואף טען כי במסגרת ראיות הצדדים ודיוני ההוכחות הועלו ראיות וטענות אשר דורשות את התייחסות הגורמים הרלוונטיים מטעם המדינה. בנוסף, הפנה המשיב לפסיקה מהעת האחרונה.
4. המבקשת הגישה תשובתה לבקשת המשיב, במסגרתה טענה, כי לא היה כל מקום להגשת בקשה כאמור, לאחר שהוגשו מלוא ראיות הצדדים, נשמעו כל העדים והוגשו סיכומים בשלושה סבבים. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, מחוץ לסדרי הדין המוכרים והיא מהווה ניסיון לפתוח הדיון מחדש.
5. עוד טענה המבקשת, כי כל שעל בית המשפט לבחון הוא את סבירות החלטתו של המשיב בדבר סגירת חשבונה, על בסיס המידע שעמד בפניו בזמן אמת. המסמכים שהתבקשו ממנה עתה, על מנת להסדיר את רישיונה תחת משטר הפיקוח החדש, יועברו לגורמים אליהם הם צריכים להיות מועברים וממילא אינם רלוונטיים לבחינת ההחלטה בדבר סגירת חשבונה של המבקשת שעה שהדרישה להמציאם ניתנה בשלב מאוחר למתן ההחלטה בדבר סגירת החשבון ולא נכללה בראיות שהוגשו במסגרת ההליך.
6. המבקשת הוסיפה וטענה, כי מקורות המימון שלה לא עמדו בבסיס ההחלטה לסגור את חשבונה, אינם טעוני הכרעה במסגרת התובענות ומהווים ניסיון פסול להרחיב חזית; כי סוגיית רכישת המחאות מעותדות ורכישת המחאות זכות לא רלוונטית לתובענות כלל, וכי סוגיית הפיקדונות נדונה במסגרת טענות הצדדים אשר עומדות להכרעת בית המשפט.
7. זאת ועוד, המדינה כבר מסרה עמדתה בתובענות דנן וב"כ המדינה אף התייצב לדיונים שהתקיימו בתובענות.
8. לעניין זה הוסיפה המבקשת וטענה, כי ברור מאליו כי לו תידחה בקשתה למתן רישיון, הרי שהיא תהיה מנועה מלפעול בחשבון הבנק, כך שאת עמדת המדינה בכל הנוגע למסמכי הרישיון ישמע המשיב בקול צלול, לא במסגרת הליך זה, ואין בכך כדי להעלות או להוריד מכך שהתנהלות המשיב כפופה לביקורת שיפוטית.
9. במסגרת תשובתה ציינה המבקשת, ברחל ביתך הקטנה, כי לא הציגה כל מצג כי היא מחזיקה ברישיון נותנת שירותים פיננסיים. היא שבה והבהירה כי היא מחזיקה באישור המשך עיסוק וכי רישיון טרם הוענק לה שכן הוא בבחינה.
10. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 3.12.2020, לא מצאתי לקבל את בקשת המשיב ולהורות על הגשת סיכומים או תגובה מטעם המדינה, לאחר שבירור התובענות מתנהל כ-4 שנים, התקיימו דיוני הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה. כפי שקבעתי בהחלטה זו, המדינה יוצגה בהליך על ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה שהודיע על התייצבותו להליך והיה באפשרותו להביע עמדתו אשר לפעילות המבקשת, לרבות הטענות שהועלו במסגרת בקשת המשיב.
11. עוד קבעתי בהחלטה מיום 3.12.2020 כי יריעת המחלוקת מוגדרת וברורה ועולה מכתבי הטענות. הטענה כי למבקשת טרם ניתן רישיון נותן שירותים פיננסיים אינה חלק מגדר הטענות המצויות במחלוקת במסגרת התובענות, שעה שלא נטענה במסגרת כתבי הטענות, ועל כן לא מצאתי להורות על קבלת עמדת המדינה ביחס לטענה זו.
12. עוד יודגש כי במסגרת הדיון בתובענות דנן יש לבחון את סבירות החלטתו של המשיב בדבר סגירת חשבונה של המבקשת, על בסיס המידע שעמד בפניו בעת שהחליט על סגירת החשבון. המסמכים הנדרשים מהמבקשת כיום לשם הסדרת רישיונה, ודאי לא עמדו בפני המשיב בעת קבלת ההחלטה בדבר סגירת החשבון, ועל כן אינם רלוונטיים לבירור התובענות. כמו כן, הדרישה לקבלת המסמכים האמורים לא נכללה בראיות שהוגשו על ידי המשיב.
13. בנוסף, מקובלת עלי טענת המשיבה, שלפיה מקורות המימון שלה לא עמדו בבסיס ההחלטה לסגור את חשבונה, ועל כן אינם טעוני הכרעה במסגרת התובענות דנן, וכן כי סוגיית רכישת המחאות מעותדות ורכישת המחאות זכות לא רלוונטית לתובענות כלל. אשר לשאלת הפיקדונות, הרי שזו הוכרעה לעיל, לאחר שהתקבלה התייחסות היועץ המשפטי לממשלה לסוגיה זו.
14. אשר לפסקי הדין אליהם מפנה המשיב במסגרת בקשתו, מעיון בפסקי הדין עולה כי אלו אינם רלוונטיים לדיון בתובענות דנן. המשיב הפנה להחלטה שניתנה במסגרת עע"מ 6820/20 בשר נ' המפקח על השירותים הפיננסיים- משרד האוצר (פורסם בנבו, 1.11.2020). בעניין זה נדונה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, במסגרתו נדחתה עתירת המערער ונקבע כי אין להתערב בהחלטות המשיב לדחות את בקשותיו של המערער לקבלת רישיונות בסיסיים למתן שירות בנכס פיננסי ולמתן אשראי. אלא שבהחלטה זו נקבע, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא הערעור, כי בעניינו של המערער מצוי מידע משטרתי מכביד בדבר מעורבות שלו בעבירות מתחום הלבנת הון וכי מתן הרישיונות המבוקשים עלול לפגוע בטובת הציבור.
15. לעומת זאת, בענייננו, כלל לא נטען כי המבקשת מעורבת בעבירות מתחום הלבנת ההון, וודאי שלא הוצגו ראיות בהקשר זה, ועל כן איני סבורה כי ההחלטה האמורה רלוונטית בנסיבות העניין שלפניי.
16. כך, גם בפסק הדין שניתן במסגרת בר"מ 6903/20 א. אושר שירותים פיננסיים בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (פורסם בנבו, 30.10.2020), הוצגו ראיות וחומר מודיעיני המלמד על פעילות עבריינית של המבקשים בתחום הלבנת ההון, זאת בשונה מענייננו.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, הרי שהדיון בהמרצת הפתיחה מתייתר.
2. אשר לתביעה האזרחית שהגישה המבקשת, כמפורט לעיל, אין מקום ליתן צו מניעה קבוע, אלא מסקנתי היא כי במועד בו החליט על סגירת חשבונה של המבקשת לא היה למשיב יסוד סביר להניח כי היא מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון, ואף לא הייתה לו סיבה מוצדקת אחרת להורות על סגירת החשבון. כפי שנקבע בפסק הדין בהליך הקודם, מובהר כי אין באמור כדי למנוע מהמשיב לעקוב אחר הפעילות התקינה בחשבון המבקשת והוא אף מחויב לעשות כן, ואף אין בכך כדי למנוע ממנו לפעול לסגירת החשבון בעילות אחרות מאלה שעמדו לפניו במועד בו החליט על סגירת החשבון, שנדונו והוכרעו לעיל (לרבות ככל שהמבקשת לא תקבל רישיון מתאים), או על בסיס מסד עובדתי אחר, והכל בהתאם לנהליו וככל שימצא תשתית חוקית ראויה לכך ויפעל באופן מקצועי והוגן בטרם יפעל לסגירת החשבון.
3. המשיב יישא בהוצאות ובשכר טרחת המבקשת בסך של 40,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תדוור פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"א, 09 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.