לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר אברהם אלוק נציג ציבור (מעסיקים) מר ראובן כהן | |
התובע: | שמעון גבאי ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול ועו"ד שירן רווח |
- | |
הנתבע: | המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן |
פ ס ק ד י ן |
1. מבוא וטענות הצדדים – התובע, יליד שנת 1966, עבד בעבר במפעל "עוף הגליל" במחלקת אבטחת איכות. לטענתו, ביום חמישי ה-21.1.2016 ובמהלך עבודתו, הוא שטף עגלות המצויות בשטח המפעל, וכתוצאה מהרחת כלור וממאמץ פיזי קשה, הוא לקה בליבו[1]. התובע ממשיך וטוען, כי הוא לא היה מורגל לבצע מאמץ פיזי קשה בעבודה[2]. עובדה זו, ביחד עם ריח הכלור שרר במקום העבודה ואשר היה לטענתו "ריח נורא"[3], גרמו לו לתחושה לא טובה ולאחר מספר שעות הוא לקה בליבו. תביעתו של התובע נדחתה על ידי הנתבע, ומכאן התביעה שלפנינו.
2. באשר לטענתו של התובע לעבודה במאמץ פיזי קשה – לא הוכח שהתובע בכלל ביצע מאמץ גופני יוצא-דופן ביום 21.1.2016 – בבסיס גרסתו של התובע המונחת בפנינו, מצויה הטענה כי הוא כלל לא היה מורגל לבצע עבודות פיזיות בעבודה, וכי שטיפת העגלות ביום האירוע הנטען היתה בבחינת יוצא מן הכלל עבורו. אולם, נציין כבר עתה, כי טענתו של התובע, הן בהקשר זה והן באשר לעבודה פיזית קשה ביום האירוע הנטען, היתה בבחינת עדות יחיד, שלא נתמכה באף ראיה או עדות אובייקטיבית נוספת.
3. באשר לעדותו של העד מטעמו, ואשר עבד עימו ואף היה אחראי עליו בעת שטיפת העגלות, בהיותו עוזר מנהל הייצור – מר רונן פחימה (להלן: "מר פחימה"), הרי שגם הוא טען, בדומה לתובע, כי ביום האירוע התובע שטף בין 25 ל-30 עגלות. דא עקא, שהעד לא טען כי המדובר במאמץ יוצא דופן לתובע, או כזה שלא בוצע על ידו בעבר. אומנם, בחקירתו הנגדית העד כן טען, כי התובע לא שטף עגלות בעבר, לפני יום האירוע הנטען, אולם היתה זו הפעם הראשונה שבו נטענה טענה שכזאת על ידו. נציין, כי שינוי הגרסה אינו אמין בעינינו, ולא שוכנענו כי העד לא עשה זאת כדי לסייע לתובע, שעימו הוא עבד תקופה מסוימת, והם אף ישבו יחדיו באותו החדר[4].
4. מר פחימה גם ציין כי הוא אינו זוכר את התאריך של האירוע הנטען[5], ולא מצאנו לנכון להסתמך על טענותיו הכלליות, שכאמור לא שכנעו אותנו. זאת ועוד, כפי שנראה בהמשך הדברים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע שטף בעבר עגלות, כחלק משגרת עבודתו. אולם בכל מקרה, הטענה הספציפית והממוקדת לגבי שטיפת העגלות ביום חמישי ה-21.1.2016 ממילא מעלה תמיהות, שכן התובע טען מצידו כי גם יום קודם, ביום רביעי ה-20.1.2016, כבר היתה השבתה במפעל, והעגלות כבר נשטפו באותו היום[6]. על כן, לא ברור מדוע עלה צורך לשטוף אותן שוב, במידה ולא היתה שחיטה של חיות, בפרק הזמן שבין יום רביעי לבין יום חמישי.
5. למותר לציין, כי התובע לא ידע לענות לתמיהה זו בחקירתו הנגדית, והסתפק בטענה ש"זה לא מעניין אותי"[7]. כל זאת, כאשר העד מר פחימה טען מצידו, בסתירה ברורה לגרסת התובע, כי "בכל יום חמישי כשאין שחיטה, הן נשטפות באופן יסודי יותר, ואם הייתה השבתה גם יום קודם, אז אין טעם לשטוף אותן עוד פעם"[8]. כך או כך, נשוב ונציין כי מר פחימה ממילא לא טען – לא בתצהירו כאמור לעיל, וממילא גם לא בחקירתו הנגדית, כי שטיפת העגלות היתה בבחינת מאמץ פיזי יוצא דופן עבור התובע, גם בהנחה שהתובע אכן שטף עגלות ביום האירוע, ה-21.1.2016.
6. בעניין זה נפרט, כי מר פחימה ציין בלקוניות בתצהירו, ביחס לנושא זה, כי "... שבאחד הימים שהיו ללא שחיטה, שמעון הצטרף לעבודות הניקיון ושטף עגלות באמצעות מים וכלור. הנני להצהיר כי באותו יום להערכתי שמעון שטף כ-30-25 עגלות"[9]. כלומר, לכאורה ולפי עדותו של אותו עד, שטיפת העגלות על ידי התובע, ובהיעדר מידע אחר שיכול לסתור זאת (וראו גם להלן, בהמשך פסק הדין) יכולה היתה להתמצות על פני הדברים בהחזקת צינור מים, לכל היותר, ותו לא.
7. הוכח כי התובע עסק בעבר וכחלק משגרת עבודתו בשטיפת עגלות – לעומת הדברים שצוינו עד כה, העדה מטעם הנתבע, הגברת אביבה עינצור (להלן: "הגב' עינצור"), ואשר היתה האחראית על התובע בעבודתו כמי שהיתה מנהלת מחלקת אבטחת האיכות במפעל, נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבע. בחקירתה היא ציינה, כי שטיפת העגלות לא היתה עבור התובע בגדר מאמץ יוצא דופן מבחינה גופנית ("... לא שום צורך בהפעלת כוח כלשהו"[10]), ומה גם שהתובע עסק כחלק משגרת עבודתו בשטיפת עגלות[11].
8. כך למשל, הגב' עינצור פירטה – ובניגוד לגרסת התובע, כי אין כל צורך להפוך את העגלות כדי להיפטר משאריות המים לאחר השטיפה, אלא מספיק "להטות אותן הצידה"[12]. עוד פירטה אותה עדה, כי התובע "היה מוצב בעמדת שטיפת העגלות בהסכמתו מראש בדרך כלל תמיד ביום השבתה"[13]. בנוסף, התובע היה "מוצב בדרך כלל בימיי חמישי בשבוע וזה מספר חודשים לפני שקיבל התקף לב בסביבות כארבעה חודשים עבד בעמדה זו לפני ההתקף לב שקרה לו"[14].
9. בחקירתה הנגדית, הוסיפה אותה עדה וציינה, כי גם ביום האירוע הנטען היא ראתה את התובע, ו"ביום הזה במקרה היה יום הולדתי ואני יודעת בדיוק מה היה ביום הזה, זה היה ביום חמישי 21/01/2016, אני ראיתי את התובע עם מגפיים והזמנתי אותו למשרד שלי כי חגגתי יום הולדת ביום הזה. אני לא ראיתי את התובע אך ידעתי שהוא שטף עגלות גם באותו יום"[15].
10. עוד היא הוסיפה וציינה, ועמדה זו לא נסתרה, כי "בימי השבתה זה בימים שאין שחיטה ואין עבודה במשחטה, חלק מהתפקיד שלו הוא היה מסופח לאחראי סניטציה שהיה נותן לו כל מיני עבודות תחזוקה ועבודות שונות, והוא היה צריך לבצע אותן. לשאלתך, אני מבהירה שבמסגרת הזאת יצא לו לשטוף עגלות מפעם לפעם. לשאלת בית הדין, וכאשר אומרים לי שהתובע עומד על דעתו שלא ביצע שטיפות בימי חמישי, אני אומרת שלא ראיתי אותו במו עיניי, לא הייתי נכנסת למפעל אך ראיתי את זה לפי סגנון הלבוש שזה עבודה במים ועל מנת שלא יירטב, ואני ידעתי שהוא הלך לשטוף עגלות"[16].
11. מנגד, הגם שהתובע טען כי הגב' עינצור לא היתה מיודעת לגבי תנאי עבודתו, הוא אכן הודה בחקירתו הנגדית, כי "היא המנהלת הישירה שלי ובפועל היא ניהלה אותי"[17]. כל זאת, כאשר הגב' עינצור ציינה כי היא היתה פוגשת את התובע כל יום, והוא אף היה מעביר לה דיווחים יומיומיים, כמי שהיתה אחראית עליו[18]. הגב' עינצור אף הוסיפה, כי גם לגבי המשימות שבוצעו מדי ימי חמישי, הרי שהיא עצמה היתה מחלקת אותן לעובדים במחלקת אבטחת איכות, ו"... זה תלוי כמובן כל אחד ביכולותיו ולפי העבודה, ונותנים משימות לפי ההתמחות שלו. לכל אחד נתתי משימות בצורה שונה"[19]. כמו כן, היא היתה גם פוגשת את התובע באותו היום, "... כי היינו מגיעים באותה שעה"[20]. לאחר ביצוע הפעולות, היתה הגב' עינצור אף מקבלת דיווח על אותן הפעולות שהתובע היה מבצע: "הייתי מקבלת דיווח מה הוא עושה, כי הוא עובד שלי. אני המנהלת שלו ואני אחראית עליו. אני הולך ביום כך לעשות את זה ואת זה"[21].
12. עוד נציין, כי גרסה דומה לזו שנמסרה על ידי הגב' עינצור, נמסרה גם על ידי הגב' ענבל רוזנברג, מנהלת משאבי אנוש במפעל, שנחקרה גם היא על ידי הנתבע[22] (להלן: "הגב' רוזנברג"). גם הגב' רוזנברג ציינה, כי התובע היה עוסק בשטיפת עגלות בעצמו, והמקרה שבנדון לא היה הפעם הראשונה שבה הוא עסק בשטיפת עגלות. בנוסף, בעת שטיפת העגלות, התובע "... פשוט החזיק את הצינור ועמו שטף את העגלות". באשר ליום ה-21.1.2016, ציינה הגב' רוזנברג כי המדובר ביום חמישי, ובאותו יום המפעל אכן היה מושבת היות שלא היו מתבצעות שחיטות באותו היום.
13. זאת ועוד, הגב' רוזנברג גם פירטה, כי בימי חמישי התובע היה עוסק בעבודת אחזקה וטיפולים, לפי הצורך. עוד היא פירטה, כי טרם אותו היום, שהה התובע בין יום 3.1.2016 ליום 10.1.2016 בבדיקות קרדיולוגיות, משעה שהוא הרגיש באותה התקופה בלחצים בחזה. בנוסף, התובע ציין בפניה (כמו גם בפני הגב' עינצור), כי בעבר הוא היה עצמאי ועסקיו נסגרו, ועקב כך נוצרו לו קשיים כלכליים ניכרים, ונגרמו לו לחצים נפשיים. עוד היא ציינה, כי התובע היה אדם עצבני שעישן רבות (נתון הנתמך גם בכל המסמכים הרפואיים) ואף שתה משקאות חריפים.
14. ראוי לציין גם, כי אומנם הגב' רוזנברג לא העידה בפנינו. על כן, המשקל שיש לייחס לדבריה אינו רב. אולם מנגד – התובע לא עמד על העדתה והזמנתה לדיון, על מנת להפריך דברים אלה, ועל כן לא ניתן לבטל אותם כליל. מכל מקום, בחקירתו הנגדית, התובע אומנם הכחיש טענות אלה, אולם הודה בחצי-פה כי בעבר אכן יצא לו לשטוף עגלות: "... יכול להיות שיצא לי לשטוף פעם לא באותה מתכונת ולא באותה מסה, אם ראיתי כאילו איזה לכלוך קטן ועשיתי ניקיון או משהו. לא מסה של עגלות... הסברתי שיכול להיות שהיה איזה יום חמישי"[23]. בנוסף, הוא ציין ש"... יכול להיות שתפסתי צינור לפעם אחת או פעמיים"[24].
15. יש לציין, כי הכחשת התובע אינה מהימנה עלינו, ואיננו מקבלים את הטענה כי טרם ליום האירוע הנטען ב-21.1.2016, הוא לא עסק בשטיפת עגלות. זאת, בשל כמה וכמה טעמים:
ראשית, עדותו של התובע היתה בכללותה מתחמקת, וגם בחקירתו הנגדית וכאשר הוא עומת עם סוגיות שונות, הוא לפתע ציין "אני לא כל כך זוכר כי זה היה לפני שנתיים"[25];
שנית, מפאת דבריו המתחמקים של התובע, שצוינו דלעיל, וכאשר התובע כן הודה, ובניגוד להכחשה גורפת קודם לכן, שהוא עסק מעת לעת בשטיפת עגלות;
שלישית, בעוד שהתובע טען בתצהירו כי בימי חמישי הוא היה מבצע עבודה משרדית בלבד ("... לא היה לי מה לעשות פרט לעבודת ניירת"[26]), הרי שבחקירתו הנגדית התברר כי בימי חמישי הוא כן נהג להסתובב במפעל ולבצע ביקורות איכות שונות, ומעדותו גם עלה כי במסגרת זו הוא אכן ביצע פעילויות פיזיות כאלה או אחרות[27]. המדובר בשינוי גרסה נוסף, שאף הוא הטה את הכף לחובת טענות התובע;
רביעית, מעבר לאמור לעיל, הטענה כי התובע לא עסק בעבר בשטיפת עגלות, הינה משולבת בטענה כי בדרך-כלל, בימי חמישי הוא היה כמעט מובטל מכל עבודה, וזוהי הסיבה שביום האירוע הוא ביקש מחוסר-מעש ממר פחימה לשטוף עגלות. התובע טען ביחס לכך ש"5-6 שעות במשרד ישבתי ולא עשיתי כלום, וגם היינו עושים ארוחה של המחלקה וגב' אביבה הייתה יושבת איתנו ומשתתפת בחגיגה"[28]. אנו מטילים ספק רב בגרסה זו, ונתקשינו להאמין – בוודאי כאשר המדובר בטענה שלא גובתה בכל ראיה אובייקטיבית, כי עובדי מחלקת אבטחת איכות במפעל היו יושבים מובטלים מעבודה במשך יום שלם, בכל שבוע מחדש[29].
16. חמישית נציין, כי תמוה בעינינו מדוע אותו מאמץ פיזי נטען, אינו מוזכר בהודעתו של התובע בפני החוקר מטעם הנתבע, שם שייך התובע את פגיעתו לגורמים אחרים לחלוטין. יודגש לעניין זה, כי כאשר התובע הגיש את תביעתו לנתבע[30], הוא ייחס בראש ובראש את פגיעתו ללחצים נפשיים, שאירעו בגלל שידור תוכנית טלוויזיה אודות המפעל (ראו פירוט להלן). ודוק – התובע אומנם התייחס לשטיפת העגלות הנטענת ביום 21.1.2016, אולם טענותיו לא מוקדו בהקשר זה.
17. עוד נפרט, שכאשר התובע נחקר על ידי החוקר[31], הוא מסר גרסה מפורטת ומנומקת לגבי אופן ונסיבות פגיעתו. אולם, שוב נדגיש כי נושא שטיפת העגלות לא צוין על ידו כלל, והתובע קשר את הפגיעה באותו היום למצבו הנפשי הרגיש שהיה בעקבות כתבת תחקיר ששודרה בטלוויזיה, ואשר עסקה במפעל. התובע מסר בהקשר זה, כי "הייתה סוכנת סמוייה במפעל ויצרו כת[ב]ה שפורסמה בחודש דצמבר 2015 על המצב האמיתי במפעל וזה חשף את האמת שמה שקורה במציאות במסגרת אחריותי וזה העמיד אותי במצב לא טוב וחששתי מאוד נכנסתי ללחץ וחרדות ופחדתי מהכתבות בכתבה ראשונה בפרומו מסרו שגם הקליטו אנשים וחששתי שאני מוקלט ויחשפו אותי וזה יפגע בי דבר שגרם לי חרדות ולחצים נוראיים עד שידור הכתבה שפורסמה בחודש דצמבר 2015 היה מתח נוראי במפעל אפשר היה לחתוך את המתח במפעל בסכין איש לא ד[י]בר כולם חששו מה יהיה אני הכי דאגתי כי זה אחריות שלי הכול עלי ראו בי שעיר לעזאזל"[32].
18. החוקר שב ושאל את התובע באשר לאופן פגיעתו, והתובע השיב שהוא קושר זאת "למתח הרב שנוצר בעבודה התסכול מהעבודה שלי הכתבה שפורסמה החששות שעברתי בעבודה בגלל שידור הכתבה"[33]. כאשר התובע נשאל אודות גרסה זו בחקירתו הנגדית, הוא השיב כי "הרגשתי אנחת רווחה מאוד גדולה אחרי שידור הכתבה בטלוויזיה, שלא נאמר שמי ולא ייחסו אותי לשום דבר, הכל התנהל כפי שהיה קודם לכן"[34]. אולם, מנגד לאותו טיעון מפורט ונרחב, הרי שאותה גרסה הושמטה כליל, הן מכתב התביעה והן מתצהירו של התובע.
19. כאשר התובע עומת בחקירתו הנגדית עם כך שבהודעתו לחוקר, הוא מסר שגם אחרי הכתבה הוא המשיך להרגיש רע מאד, הוא התחמק והשיב על כך, כי "בימים של השבתה היו גם דיבורים מההנהלה שמחלקת אבטחת איכות באים ללא מעש וכל המפעל דיבר על זה"[35]. שוב נציין ביחס לכך, שינויי הגרסה של התובע, כמו גם התחמקותו מליתן תשובה עניינית ביחס לנושא זה (ובכלל), הקשו עלינו ליתן אמון בגרסתו.
20. התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסת התובע, ואף סותר אותה – באשר לרישומים הרפואיים, הרי שבדו"ח רופא של מגן דויד אדום מיום האירוע, כאשר התובע פונה ממרפאה בקריית שמונה לבית חולים "זיו" בצפת בסביבות השעה 22.00 (התובע הגיע למרפאה בשעה 21.59 ופונה לבית החולים בשעה 22.23), צוין רק כי "בן 49.9, ברקע: מעשן, אולקוס. המתלונן על כאבים בחזה שנמשכים בשעה האחרונה, עם הקרנה ליד שמאל ושכמה שמאל".
21. כלומר, קיומו של האירוע הנטען, או דבר-מה ספציפי שקשור לשטיפת עגלות, לא הועלה על ידי התובע כלל ועיקר, ויש בכך כדי לפגום קשות בגרסתו. התובע אף מסר בשלב זה (וגם מאוחר יותר, בבית החולים), כי הוא לקח סיאליס – תרופה ממשפחת הויאגרה. כלומר, אין המדובר במצב של חוסר הכרה, אלא במטופל שמסר בצורה פוזיטיבית לצוות הרפואי אודות הסיבות השונות למצבו, וללא כל קשר לטענות שמועלות בפנינו בהליך זה.
22. בנוסף, בתיעוד רפואי מבית חולים "זיו" בצפת, מצוין בין היתר, כי "החולה מתאר מזה שעה וחצי לאחר ארוחת ערב הופיעו כאבים לוחצים בקדמת החזה, עם הקרנה לכף שמאל עם הרגשת בחילות והקאות... חולה מציין שיום טרם האריוע (כך במקור – בית הדין) בוצע במהלך עבודתו מאמץ פיזי שהוא לא רגיל לו וחש לא בטוב". הגם שיש ליתן משקל מסוים לדברים אלה, הרי שלא מצאנו מקום ליתן להם משקל מכריע, וכפי שנסביר להלן – אין הם מסייעים לתובע.
23. תחילה, נשוב ונציין כי בגרסתו המאוחרת יותר של התובע, בפני החוקר מטעם הנתבע, כלל לא צוין אותו מאמץ פיזי נטען, כאמור לעיל. בנוסף, הסיפא של הדברים שצוטטו דלעיל, למעשה נמסרו לראשונה על ידי התובע, לעובדת הסוציאלית שפגשה אותו 3 ימים לאחר שהוא אושפז, ביום 24.1.2016. כלומר, המדובר בטעונות שהועלו על ידי התובע בשיהוי ניכר. הסברו של התובע בחקירה הנגדית כי גרסה זו עלתה רק באותו המועד, שכן המדובר ב"תהליך מורכב שלקח לי הרבה זמן... כשהתחלתי לחשוב על זה, התחילו להתבשל דברים אחרים. זה דבר שמתבשל ונאסף"[36], אינו מקובל עלינו, ואין בו כדי ליישב את התמיהה.
24. זאת ועוד, הרישום שבנדון ממילא סותר את גרסתו של התובע, שכן בעוד שהתובע טוען כי כבר בעת שטיפת העגלות ובשעות הבוקר, הוא החל להרגיש רע[37], הרי שבתיעוד הרפואי מצוין כאמור כי הכאבים החלו זמן רב לאחר מכן, באותו היום – לאחר ארוחת ערב. כמו כן, אף מקובלת עלינו ביחס לכך טענת הנתבע, כי בכל מקרה חלפו שעות רבות מזמן שטיפת העגלות באותו היום, ועד מועד התחלת הכאבים[38].
25. סתירה נוספת המצויה בחומר הרפואי לגרסת התובע, נעוצה בכך שהתובע התקבל לבית החולים ואף למחלקת טיפול נמרץ לב שבה אושפז, כבר ביום 21.1.2016 בשעה 23.01, ויש להניח כי האנמזה נלקחה ממנו כבר באותו השלב. אולם, נזכיר כי התובע טען שהמאמץ והכאבים התחילו למעשה יום קודם לכן, כלומר – כבר ביום 20.1.2016, ולא ביום 21.1.2016, כפי שנטען מאוחר יותר.
26. כאשר נשאל התובע ביחס לסוגיה זו, בחקירתו הנגדית, הוא ציין כי "אני ראיתי את זה. או שיש טעות בדפוס, או שאני התבלבלתי. אני לא חושב שעכשיו אני מתבלבל.... לשאלתך, אני מבהיר שהרישום באשפוז הינו שגוי". אולם, לא ניתן לטעון באותה הנשימה, כי הרישום הרפואי תומך בגרסת התובע[39], ובאותה הנשימה גם להכחישו.
27. באשר לטענתו של התובע לעבודה בחשיפה לריח של כלור – התובע מוסיף וטוען, כי חשיפתו לכלור ביום שבו הוא נפגע, תרמה אף היא לקרות האירוע. בכלל זה, התובע טען בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, כי הוא שטף את העגלות "עם כלורוספס זה כלור מרוכז"[40].
28. לעומת זאת, הגב' עינצור פירטה בפני החוקר מטעם הנתבע, כי תהליך השטיפה הוא "שטיפה במים כלפי גוף העגלה לאחר שטיפת העגלה בעזרת הצינור מים בלבד ואז ישנה במערכת כלורוסופט ואז לאחר התזת המים מתיזים את החומר על העגלה משפריצים בעזרת הצינור את החומר וממתינים כרבע שעה ואז לאחר מכן שופטים שוב במים מורידים את החומר ניקוי ואז העגלה נקיה"[41].
29. לטענתה של הגב' עינצור, אין צורך ב"שיפשוף עם מבשרת וסבון כלל לגבי המים וחומר הניקוי הם היו מתנקזים לתעלת הניקוז באופן עצמאי"[42]. גרסה דומה נמסרה לחוקר על ידי הגב' רוזנברג. זאת ועוד, גם מר פחימה ציין בלקוניות בתצהירו, כי השטיפה היתה מתבצעת "באמצעות מים וכלור"[43], ולא ציין דבר-מה ייחודי בהקשר זה. כלומר, לא שוכנענו כי החשיפה של התובע לכלור, ביום האירוע הנטען, היתה יוצאת-דופן ו/או חריגה.
30. מכל מקום, נציין כי התובע בכל מקרה היה חשוף מדי יום בעבודה לכלור, משעה שהוא שטף בעבר עגלות (וכפי שכבר קבענו), או כאשר שהה ליד פועלי ניקיון אחרים, שניקו את המפעל, ולפי עדותו שלו[44]. המדובר גם בכלור המדולל במים, בריכוז המאושר גם על ידי וטרינרים וגם על ידי ממונים על בטיחות בעבודה, וכל זאת שעה שהמדובר בשימוש במפעל מזון[45].
31. לסיכום – לאור כל האמור והמפורט לעיל, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של אירוע תאונתי כלשהו בעבודה ביום 21.1.2016, ואף לא קיומו של אירוע חריג כלשהו. הגענו לכלל מסקנה, כי התובע אכן שטף עגלות ביום 21.1.2016, אולם המדובר היה במלאכה שגרתית ורגילה, שהתובע ביצע אותה בעבר, כחלק משגרת עבודתו.
32. זאת ועוד, הן בדבריו בפני הצוות הרפואי ו'בזמן-אמת', והן בפני חוקר מטעם הנתבע, התובע לא קישר את פגיעתו הנטענת לשטיפת העגלות. באשר לטענות במישור הנפשי, הרי שטענות אלה נזנחו הלכה למעשה בהליך זה. באשר לחשיפה לכלור, הרי שהמדובר בטענות כלליות ביותר, והתובע אכן נחשף לכלור, אך במינון בטיחותי ו כחלק משגרת עבודתו.
33. לאור האמור לעיל, והיות שנשמט הבסיס העובדתי לתביעה, ואף ללא היזקקות למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, הרי שדין התביעה להידחות, וכך אנו קובעים.
34. הוצאות – כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, איננו פוסקים צו להוצאות.
35. ערעור – ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלתו.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ח (07 מאי 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
| ||
נציג ציבור (עובדים) | טל גולן שופט | נציג ציבור (מעסיקים) |
סעיף 13 לתצהיר התובע. ↑
סעיף 7 לתצהיר התובע. ↑
עמ' 2, שורה 39 להודעתו של התובע בפני חוקר הנתבע. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 15, שורה 5. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 14, שורה 12. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 10, שורות 21-20. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 11, שורה 5. ראו לעניין זה גם בסעיפים 70-66 לסיכומי הנתבע. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 14, שורות 2-1. ↑
סעיפים 8 ו-9 לתצהירו של מר פחימה. ↑
עמ' 2, שורות 18-17 לחקירתה של הגב' עינצור בפני חוקר מטעם הנתבע. ↑
הגב' עינצור נחקרה ביום 14.12.2017. ↑
עמ' 3, שורה 6 לחקירתה של הגב' עינצור, הע"ש 10 לעיל. ↑
עמ' 3, שורות 14-12 לחקירתה של הגב' עינצור, הע"ש 10 לעיל. ↑
עמ' 3, שורות 19-16 לחקירתה של הגב' עינצור, הע"ש 10 לעיל. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 20, שורות 6-2. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 15, שורה 23, עד עמ' 16, שורה 2. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 4, שורה 2. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 16, שורות 17-15. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 17, שורות 14-13. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 17, שורה 17. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 18, שורות 26-25. ↑
הגב' רוזנברג נחקרה ביום 9.8.2017. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 8, שורה 24, עד עמ' 9, שורה 3. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 10, שורות 10-9. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 9, שורה 8. ↑
סעיף 7 לתצהיר התובע. ↑
סעיף 7 לתצהיר התובע. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 9, שורות 12-11. ↑
ראו לעניין זה גם בסעיף 61 לסיכומי הנתבע. ↑
הטופס צורף לכתב התביעה. ↑
התובע נחקר ביום 6.4.2016. ↑
עמ' 2, שורה 22, עד עמ' 3, שורה 29 להודעתו של התובע בפני חוקר הנתבע. ↑
עמ' 2, שורות 49-48 להודעתו של התובע, דלעיל. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 12, שורות 6-5. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 12, שורות 11-10. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 13, שורות 10-4. ↑
סעיף 6 לכתב התביעה; סעיף 6 לסיכומי התובע. ↑
ראו לעניין זה גם בסעיפים 56-52 לסיכומי הנתבע. ↑
סעיף 9 לכתב התביעה; סעיף 11 לסיכומי התובע. ↑
עמ' 2, שורה 38 לחקירתו של התובע בפני חוקר מטעם הנתבע. ↑
עמ' 2, שורות 16-14 לחקירתה של הגב' עינצור, הע"ש 10 לעיל. ↑
עמ' 3, שורות 3-1 לחקירתה של הגב' עינצור, הע"ש 10 לעיל. ↑
סעיף 8 לתצהירו של מר פחימה. ↑
פרוטוקול הדיון ביום 12.2.2018, עמ' 6, שורות 16-15. ↑
ראו לעניין זה גם בסעיפים 92-85 לסיכומי הנתבע. ↑
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | שמעון גבאי | אלי מלול |
| נתבע 1 | המוסד לביטוח לאומי | חגי פרנקל |
