1. לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט, מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן – התקנות). הבקשה הוגשה מטעמו של צד שלישי שאינו חלק מההתדיינות בתביעה דנן.

אליבא המבקש, המשיבה אשר מפעילה משחטה, גורמת לו למטרדים שונים והיא אף פועלת לכאורה בלא היתר בניה, שפקע מאז אירוע שריפה שהתרחש במשחטה.

טענות אלה הן מושא העתירה המינהלית בתיק עת"מ 53418-02-17 (להלן – העתירה המינהלית). לצורך ההליך שמתנהל בבית המשפט לעניינים מינהלים פנה המבקש בדרישה לעיון בתיק התביעה דנן, שעניינו בשריפה שארעה לכאורה במפעל המשחטה, בכדי שיוכל לבסס את טענתו באשר לחוקיות היתר הבניה ורישיון העסק של המשחטה.

2. המשיבה 1, היא התובעת דנן, התנגדה לבקשה.

לטענתה, אין כל זיקה בין תביעת הפיצויים שהיא מנהלת כנגד המזיקים לכאורה והמבטחות לבין העתירה המינהלית. מאחר שאין הצדקה לעיון מן הראוי שלא לאפשר אותו. המשיבים האחרים לא הגיבו לבקשה.

דיון והכרעה

3. זכותו של אדם לעיין בתיק בית המשפט, גם אם איננו בעל דין, נגזרת מעקרון פומביות הדיון שמעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 [ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2004)]. הדרך למימוש זכות העיון של מי שאינו בעל דין בתיק הוסדרה בתקנות [בג"ץ 5917/97 אגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009)]. תקנה 4(א) לתקנות קובעת את העיקרון הכללי, כדלקמן:

"כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון) ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין."

בהתאם לתקנה דלעיל, נקודת המוצא הינה כי יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט אף למי שאינו צד להליך. עם זאת, יש לערוך איזון בין זכות העיון לבין אפשרות הפגיעה במי מבעלי הדין, כקבוע בתקנה 4(ד) לתקנות:

"בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה."

4. במרבית המקרים מדובר באיזון אופקי, בין עקרון הפומביות לבין עקרון הזכות לפרטיות. לשם עריכת האיזון, מתוות התקנות מסלול תלת שלבי לבחינה של בקשה לעיון בתיק:

בשלב ראשון - יש לבחון האם אין איסור בדין על העיון;

בשלב שני - בהנחה שאין איסור בדין על העיון, יש לבחון האם העיון מוצדק;

בשלב שלישי - בהנחה שיש הצדקה לאפשר את העיון, יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית, ככל האפשר, בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון [לעניין תכלית החקיקה וניתוח נורמטיבי מקיף וממצה של התקנות ראו החלטת רשם בית המשפט העליון (כתוארו דאז) השופט י' מרזל בע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385, 394-393 (2005)].

על יסוד אמות מידה אלה, נפנה לבחון את נסיבות המקרה שלפנינו.

5. כאמור, בשלב הראשון, יש לבחון האם קיים איסור בדין על העיון.

ההליכים בתביעה דנן מתנהלים בדלתיים פתוחות. יתר על כן, עסקינן בתביעה לפיצויים בגין אירוע במסגרתו נגרם לתובעת נזק. סוג זה של תביעות אינו מעורר, על פי רוב, שאלות של חסיון או סודיות.

6. בשלב השני נבחנת סוגיית ההצדקה לעצם העיון.

נקודת המוצא בעניין זה היא שלכל אדם זכות עיון שנגזרת מעיקרון פומביות הדיון [ראו: בג"ץ 1447/03 תובל ש"י נ' פנים להתחדשות יהודית לישראל (פורסם בנבו, 1.11.2004)]. לכן, על בעל דין המתנגד לבקשת העיון הנטל לשכנע כי אין להתירה.

בענייננו, התובעת התנגדה לבקשה בטענה כללית שאין הצדקה להתיר את העיון מאחר שאין כל קשר בין התביעה לבין העתירה המינהלית. בעניין זה איני מקבל את עמדת התובעת (המשיבה 1). בהחלט ייתכן כי במסגרת התביעה דנן יועלו טענות הקשורות לאופן בו פועלת המשחטה. מבלי לקבוע מסמרות באשר למשקלן של טענות אלה במסגרת העתירה המינהלית, ייתכן שיהא בהן לסייע למבקש להציג את טיעוניו שם. על כן, אני סבור כי קיימת הצדקה לעיון המבוקש.

יתר על כן, לא הוצגו לפניי טעמים של ממש אשר מצדיקים את מניעת העיון. לפיכך, "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון" [ראו: בג"ץ 10076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (פורסם בנבו, 22.8.2005)].

7. בשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. במסגרת זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנות אותו בתנאים [ראו: ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת (פורסם בנבו, 1.5.2006)].

בענייננו, התובעת לא הצביעה על כך שכתבי הטענות מכילים סודות מסחריים או שיש בהם פרטים חסויים או מוכמנים, שגילויים עלול לפגוע בזכויות ובאינטרסים שלה. לפיכך, אינני רואה לנכון להטיל מגבלות על היקף העיון ובלבד שיהא על פי נהלי המזכירות.

8. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

9. סוף דבר: הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תאפשר את העיון בתיק, בהתאם לנהליה.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ז, 25 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.