התובעת היא חברה להשכרת רכבים.

המחלוקת בין הצדדים היא האם משאית הנתבע מ"ר 68-312-74 היא שפגעה ברכב התובעת ביום 22.9.16 שעה 14:15, עת עמד הרכב בחניה ברח' צה"ל בתל אביב, והמשאית עמדה לפניו.

נהג התובעת העיד כי צילם את המשאית הלבנה שפגעה ברכבו בנסיעה אחורנית, בעת תמרון שעשתה ליציאה מהחניה, ושלח את התצלום לתובעת בעת מסירת הדיווח על התאונה. כיום לא נשמר בידו הצילום מאחר שהחליף טלפון. מאחר שהמשאית נסעה מהמקום, לא החליף פרטים עם הנהג.

הנתבע טען כי הוא היחיד שנוהג במשאית, המשמשת אותו להובלת ציוד לאירועים, וכי ביום התאונה היה ב-4 אירועים בירושלים וסביבותיה. הוא הציג יומן עבודה, הזמנות וקבלות להוכחת האירועים אליהם הוביל ציוד באותו יום, כולם באזור ירושלים.

לאחר ששקלתי את מאזן הראיות, אני סבורה כי המחדל הראייתי של אי הצגת התצלום שצולם על ידי נהג התובעת בעת התאונה פועל לרעת התובעת וכי במצב הראייתי הקיים, לא ניתן לתקן את הנזק הראייתי שנגרם. לא הוסבר ע"י התובעת, מדוע הצילום שנשלח אליה ע"י הנהג לא נשמר על ידה, בהיותה הבעלים של הרכב ובעלת האינטרס הכספי בתביעה, וביודעה שתידרש לנהל הליך משפטי מאחר שבעל המשאית אינו מודה בתאונה.

אמנם, הגרסה כי מדובר במשאית לבנה תואמת את מספר הרכב שצולם על ידי נהג התובעת, אך יתכן בהחלט כי עקב טעות בסיפרה ברישום המספר בעת הדיווח, או צילום לא ברור ביחס לחלק ממספר הרישוי, נרשם מספר רכב שגוי התואם את משאיתו של הנתבע.

גרסת האליבי של הנתבע לא נסתרה והיא נתמכת במסמכים שהציג.

בנוסף, לא ברור כיצד מתיישב תיאור התאונה עם התמונה של הנזק לרכב התובעת, שהינו בפינה הימנית קדמית, הקרובה למדרכה, ולא לכל אורך החזית של הרכב או בפינה השמאלית קדמית כפי שהיה צריך להיות אילו מדובר בתמרון של המשאית לצורך יציאה מחניה בימין הכביש.

לפיכך אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה על פי מאזן ההסתברויות.

התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.