1. לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת תמר עציון פלץ מיום 9/12/12 בה נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרת תביעה בסך של 141 ₪ (אגרת מינימום).

2. את התביעה העיקרית הגיש המערער כנגד הנתבעים מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994.

יחד עם התביעה הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה. במסגרת הנימוקים לבקשה נכתב : "עקב מצבי הקשה שהגעתי לפת לחם וכן בבעיות גב קשה"

במסגרת פירוט הכנסותיו ציין המערער כי מקבל קצבה מאת ביטוח לאומי בגובה 1,800 ₪.

3. בהחלטה מיום 9.12.16 דחתה כב' הרשמת את הבקשה בנימוקים הבאים:

א. לא נפרשה מלוא התמונה הנוגעת למצב הכלכלי הנטען ואף לא צורפו מסמכים כלשהם לתמיכה בטענה זו, מלבד תצהירו של התובע.

ב. התקנות אינן פוטרות מתשלום אגרה בתביעות שעניינן חוק ביטוח בריאות, אולם שיעור האגרה בתביעות מסוג זה הועמד על השיעור המינימלי – 141 ₪.

4. כב' הרשמת קבעה כי לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבו של המערער, רשאי הוא לשלם את האגרה בשני תשלומים חודשיים שווים.

5. טענות המערער בערעור שבפניי:

א. הרשמת התעלמה מבקשתו ולא אפשרה לו לקבל הפטור.

ב. התובע הביא נימוקים לבקשתו.

ג. התובע הוא נכה אשר מקבל קצבת ביטוח לאומי.

6. הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בערעור. לעמדתו, דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים:

א. הישענות על הקופה הציבורית לצורך מימון האגרה צריכה להיות המוצא האחרון והיחידי העומד בפני מבקש הפטור.

ב. בהחלטת הרשמת לא נפל פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

ג. לבקשת הפטור לא צורפו אסמכתאות המוכיחות כי למערער אין יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

7. סוגיית תשלום אגרות בבתי הדין לעבודה מוסדרת בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח- 2008.

תקנה 12 לתקנות האגרות קובעת כך:

"(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

(ג) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

...

8. על פי התקנה, לעניין פטור מאגרה, על בית הדין לשקול הן את יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור והן את השאלה האם התביעה מגלה עילה.

9. בשלב זה לא ניתן לקבוע כי התביעה חסרת עילה.

10. תצהיר המערער אשר צורף לבקשת הפטור הינו כללי, הוא אינו נתמך בכל אסמכתא המאשרת את תוכנו ועל כן הוא אינו עונה על דרישת תקנה 12(א).

על אף האמור, כב' הרשמת לא התעלמה מהאמור בתצהיר ואפשרה למערער לשלם את האגרה לשיעורין, בשני תשלומים בהתאם לתקנה 12 (ו').

11. מדובר בהחלטה המעוגנת היטב בלשון התקנות. לא מצאתי כי נפלה טעות המצדיקה התערבות בה.

12. סוף דבר, לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

13. בשל התחשבות במערער ואף זאת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, 19/4/17 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.