לפניי בקשת הנתבע 4 לבטל פסק דין שניתן נגדו ביום 21.5.17, בהעדר תגובה להמרצת הפתיחה ובהעדר התייצבות.

בבקשה נטען כי המבקש לא קיבל את התביעה או זימון לדיון וכן כי הוא נפל קורבן להונאה של הנתבע 1, אשר מכר לו את אחת המכוניות מושא התביעה, השייכות לתובעת (חברת השכרה) ללא שמסר לו כי אין לו זכויות בה.

בתשובה נטען כי בוצעה מסירה כדין וכי אין למבקש הגנה. כן נטען כי לא צורף תצהיר כדין לבקשה אלא תצהיר על דרך ההפניה. בתשובה לתשובה נטען כי בשוגג לא צורף תצהיר נכון, ובהתאמה צורף תצהיר כדין.

תחילה לשאלת המסירה. לתגובה צורף תצהיר חוקר שמסר את התביעה והזימון לדיון למבקש ובו צויין כי זה סירב לחתום. הן בתצהיר שצורף לבקשה והן בזה שצורף לתשובה לא התמודד המצהיר עם תצהיר זה באופן כלשהו. ממילא, בנסיבות אלה, הוכחה מסירה כדין.

עסקינן איפוא בבקשה לביטול מחמת שיקול דעת ולא מחובת הצדק.

כאמור המבקש טוען כי נפל קורבן להונאה של הנתבע 1 וכי שילם לו תמורה מסויימת בעבור המכונית האמורה.

דא עקא, המבקש אינו כופר בזכויות התובעת במכונית זו ואינו מבאר מדוע והאם חלה בעניין דנא תקנת השוק על כל מרכיביה, כולל התנאי לפיו המוכר עוסק במכירת מכוניות (בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968).

זאת ועוד, לא צורפו אסמכתאות התומכות בתמורה ששולמה לנתבע 1. לפיכך נראה לכאורה כי אדניה של הגנת המבקש אינם מוצקים ואף למטה מכך.

עם זאת, נוכח זכות הגישה לערכאות, ראיתי לנכון לבטל את פסק הדין כנגד המבקש בכפוף להפקדה, ההולמת את נסיבות העניין, בסך 40,000 ₪, בקופת בית המשפט, וכן תשלום הוצאות לתובעת בסך 3,000 ₪, עד 5.8.17. עם ביצוע ההפקדה יגיש המבקש אסמכתא לתיק ויינתנו הוראות מתאימות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.