לפני בקשה לפי סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983, להורות על החייאת טירת גוש 8274 חלקה 109 בע"מ (להלן: "החברה").

רקע

משיבים 2 ו – 3 היו דירקטורים ובעלי מניות בחברה עד למחיקתה ביום 30.12.1997, בגין אי הגשת דיווחים ואי תשלום אגרות לרשם החברות.

משיבים 4 ו – 5 רשומים בנסח החברה כבעלי מניות נדחות שאינן מקנות זכויות.

בפנקס המקרקעין רשומה החברה כבעלת שתי דירות בגוש 8274 חלקה 109/16, אשר ככל הנראה חולקו בין משיבים 2 ו – 3 באופן שכל אחד מהם נהג באחת הדירות מנהג בעלים.

ביום 16.10.2001 נכרת בין מבקשת 2 (להלן: "המבקשת") לבין משיב 2 (להלן: "אייזיק") הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו הדירה שהוקצתה לאייזיק (להלן: "הדירה") "תימכר לפי בקשת מי מהצדדים בשוק החופשי ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם".

הבקשה כאן, נועדה לאפשר את מכירת הדירה בהתאם לפסק הדין המוסכם.

רשם החברות, אינו מתנגד להחייאת החברה בכפוף להגשת תצהיר מקורי, פרסום מודעה בדבר הגשת הבקשה לביטול מחיקת החברה ומתן אפשרות לבעלי עניין להתנגד לבקשה, הגשת דוח שנתי עדכני ופירעון חוב האגרות של החברה בין השנים 1990 – 2017 בסך 43,552 ₪.

משיב 3 מתנגד לבקשה, מחשש לפגיעה בזכויותיו בדירה שהוקצתה לו על ידי החברה ומחשש שיוטל עליו חיוב לתשלום חוב האגרות.

יצוין, כי מלבד התובענה כאן, הוגשה בקשה נוספת להחייאת החברה בה"פ 35519-12-16, אולם במסגרת התיק כאן, לא הוגשה בקשה לאיחוד הדיון, אלא רק כאמירת אגב בתגובת רשם החברות.

בהחלטה מיום 25.6.2017 נדרשו בעלי הדין להודיע עד ליום 10.7.2017 אם הם מסכימים למתן פסק דין בתובענה על סמך החומר הקיים. עוד נקבע כי אי הגשת הודעה כאמור עד למועד שנקבע תיחשב כהסכמה למתן פסק דין כאמור. המועד האמור חלף ולא מצאתי שהוגשה הודעת התנגדות למתן פסק דין על סמך החומר הקיים.

דיון

1. סעיף 369 לפקודת החברות, קובע:

"חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה"

1. סעיף 369 מקנה מעמד להגשת בקשה להחייאת חברה מחוקה גם לנושים הרואים עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה. במקרה כאן, נראה כי מכוח פסק הדין המוסכם זכאית המבקשת למחצית הזכויות בדירה הרשומה על שם החברה ומחיקת החברה שוללת אפשרות לנקוט בהליכים משפטיים להעברת הזכויות בדירה בדרך של מכירה. במצב דברים זה ובהתחשב באינטרס הציבורי שלא ל"הקפיא" נכסים כלכליים או לגרום לעיוות דין בשל עצם מחיקת שם של חברה נראה כי יש מקום לעשות שימוש בכוח המוקנה לבית המשפט להחייאת החברה. במיוחד כך מקום שאין התנגדות לעצם ההחייאה.

1. אשר לדרישת המשיב לפרסם את דבר הגשת הבקשה כתנאי להחייאת החברה, נראה כי אין מקום לכך. מדובר בחברה אשר על פי העדכון של רשם החברות, הפסיקה את פעילותה כבר בשנת 1997 ויש להניח שאילו היו בעלי עניין נוספים על בעלי המניות הרשומים, היו אלה נוקטים בצעדים מתאימים למיצוי זכויותיהם במשך השנים הרבות שחלפו מאז. במיוחד כך, כאשר בפועל חולקו נכסי החברה הרשומים בין משיבים 2 ו – 3 והם נוהגים מנהג בעלים בדירות מזה למעלה מ - 20 שנים.
2. אשר לדין וחשבון העדכני המבוקש. ככל שתתקבל הבקשה תחל פעילות החברה רק בשנת 2017, על כן, נראה כי אין מקום לדרישה להגיש דין וחשבון לשנה שקדמה לשנת 2017. כמובן שעם החייאת החברה יחולו עליה הוראות הדין לרבות לעניין הגשת דיווחים לרשם החברות.
3. דרישת רשם החברות להתניית החייאת החברה בתשלום האגרה, מקובלת עליי באופן חלקי.

תקנה 5א (ד) לתקנות החברות (אגרות), התשס"א – 2001, קובעת:

"חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד המחיקה, ובלבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דו"ח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1)".

מקובל עליי שעל פי נוסח פסק הדין המוסכם, אין לראות במכירת הדירה "חובה לפי דין", יחד עם זאת ובהתחשב במונח "ולא לשם המשך פעילות" הקבוע אף הוא בתקנה, אפשר שדי בכך שהחייאת החברה לא נועדה להמשך פעילות עסקית כדי שהחברה תהיה זכאית להטבה הקבועה בתקנה זו, ככל שניתן לראות בכך הטבה, מקום שממילא לא פעלה החברה בשנים שבין המחיקה ועד ההחייאה.

בהתחשב באמור לעיל ובנסיבות העניין, נראה כי ניתן להחיל על החברה את הוראות תקנה 5א (ד) לתקנות החברות (אגרות), ולפטור אותה מתשלום האגרה השנתית המתייחסת לשנים 1997 עד 2016. דהיינו, החייאת החברה תהיה כפופה לתשלום האגרה המתייחסת לשנים 1990 – 1997 ככל שעל פי רישומי רשם החברות יימצא שלא שולמה אגרה שנתית בשנים אלה.

ראוי להוסיף, כי כדי שלא לעודד השתמטות מתשלום האגרה השנתית, אין מקום לפטור את החברה מתשלום האגרה בגין השנים בהן לא שולמה אגרה אף שהחברה הייתה פעילה.

1. במסגרת ההליך כאן, איני רואה לנכון לעסוק בשאלה מי מהמבקשים או המשיבים יישא בתשלום חוב האגרה לרשם החברות כאמור בסעיף 5 שלעיל. עניין זה על הצדדים הנוגעים בדבר להסדיר ביניהם. כך הוא גם באשר לטענות משיב 3 לחובות של המבקשת ואייזיק לחברה ו/או למשיב 3 או לבקשה להצהיר על זכויותיו של משיב 3 בדירה שהוקצתה לו.

סוף דבר

המרצת הפתיחה מתקבלת.

אני מורה על החזרת שמה של טירת גוש 8274 חלקה 109 בע"מ לפנקס רשם החברות, בכפוף לתשלום אגרה שנתית בגין השנים 1990 עד 1997 ככל שעל פי רישומי רשם החברות לא שולמה אגרה שנתית בשנים אלה או חלקן.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום, י"ז אב תשע"ז, 09 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.