1. הנאשמת, רובא קטאוי ילידת 1983, הורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עמד סכסוך מתמשך בין הנאשמת לבין שכנתה סנא קטאוי (להלן – "המתלוננת"). ביום 27.11.2016 שבה המתלוננת לביתה ממקום עבודתה ובאותן נסיבות הגיעה הנאשמת בריצה לעבר המתלוננת כשמוט ברזל בידה, הלמה בו בכוח רב בראשה של המתלוננת, ואחזה בשערות ראשה באופן שגרם למתלוננת לחבלות שטחיות בראשה.

1. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים נערך אודות הנאשמת תסקיר מבחן.

מהתסקיר עולות נסיבות חיים קשות ועגומות במיוחד: הנאשמת היא רווקה כבת 35 העובדת כסייעת בגן ילדים. בהיותה בת 16 נפלה הנאשמת מקומה שלישית (בנסיבות שיפורטו בהמשך) ונפגעה פגיעה רב מערכתית שגרמה לקטיעת רגלה הימנית. הנאשמת נתונה במעקב רפואי משך שנים רבות. היא מתניידת באמצעות פרוטזה. תחילה היה לה קושי להסתגל למגבלתה הפיזית, דווקא משום שקודם לפציעה השתתפה בתחרויות ריצה. בהמשך התרגלה למצבה ותומכת באחרים המתמודדים עם מגבלות דומות.

מקום עבודתה של הנאשמת הרעיף עליה שבחים.

אביה של הנאשמת נפטר בהיותה בת 16 מהתקף לב. הנאשמת הייתה קרובה מאד לאביה, ונפילתה מגובה התרחשה ביום פטירת האב (כאשר ניסתה לברר דרך המרפסת את סיבת הבכי והצרחות ששמעה בחצר הבית כשנודע לבני משפחתה על כי האב נפטר).

הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה והביעה צער וחרטה על התנהגותה האלימה כלפי המתלוננת ועל איבוד השליטה העצמית. ברקע הדברים – אלימות מילולית שהפנתה המתלוננת כלפי הנאדמת, כינויי גנאי וקללות. הנאשמת עצמה נפגעה במהלך האירוע (הוצג אישור רפואי). הנאשמת הציגה בשירות המבחן העתקי פרסומים מהרשת החברתית פייסבוק בהם הכפישה אותה המתלוננת – פרסומים שהובילו לתלונת משטרה, להליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת ולתביעה אזרחית.

לאחרונה, הסתיימו ההליכים המשפטיים בין הצדדים והנאשמת והמתלוננת התנצלו זו בפני זו. בנוסף נערכה סולחה בין השתיים והמתלוננת תיארה כעת מערכת יחסים רגועה ביניהן.

שירות המבחן מבין את מעשי הנאשמת על רקע של דימוי עצמי נמוך, פגיעוּת ונטייה לאבד שליטה במצבי דחק. בצד זה הוצגה שורה של גורמי סיכוי לשיקום, ובהם: יציבות במסגרות החיים המקובלות, יכולת הסתגלות למרות המשברים שעברה הנאשמת, יכולות וכישורי חיים, משפחה נורמטיבית ותומכת, העדר דפוסי אישיות אלימים, יכולת הסתכלות פנימית ואמפטיה, הרתעה משמעותית מעצם ההליך והפסקת הסכסוך הממושך עם המתלוננת. נוכח כל אלה סבור שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשמת.

בהתאם לאמור המליץ שירות המבחן על של"צ בהיקף 140 שעות כעונש חינוכי קונקרטי לנאשמת. הנאשמת הביעה חשש מפגיעה בעבודתה כסייעת לגננת ועל כן המליץ השירות על ביטול הרשעתה.

1. ב"כ הנאשמת, עו"ד אשרף קטאווי, עתר לקבל את המלצת שירות המבחן על כל רכיביה. הסנגור הדגיש בטיעוניו את הפגיעה הנפשית שספגה הנאשמת מידי המתלוננת, את הרגיעה ביחסי הנאשמת והמתלוננת ואת הפגיעה שעתידה הרשעת הנאשמת לפגוע במקום עבודתה הנוכחי ובסיכויי קידומה.

הוגשו המלצות (נע/1), התביעה האזרחית נגד המתלוננת (נע/2), החלטת בית המשפט האזרחי וההתנצלות ההדדית (נע/3) ותעודת נכה (נע/4).

הנאשמת הביעה הסכמה לבצע של"צ.

1. ב"כ המאשימה, עו"ד ברק לקס, טען כי הרשעת הנאשמת לא בהכרח תפגע במקור פרנסתה, וכן הפנה לחומרת המעשה.

הוגשו תמונות המתלוננת (ת/2) ותעדוה רפואית (ת/1). הוגשה גם פסיקה.

דיון

1. הימנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל הרחב על-פיו מקום שהוכחה אשמתו של בגיר יש להרשיעו בדין. הרשעה של נאשם שעבר עבירה פלילית מהווה מרכיב חיוני בהליך הפלילי והיא נועדה להגשים את תכליותיו השונות של ההליך ביניהן הרתעת היחיד והרבים ואכיפה שוויונית של החוק.
2. יחד עם זאת ישנם מקרים בהם עלולים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, מצבים בהם מתגלה פער בלתי נסבל בין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי לפגיעתה בנאשם האינדיבידואלי. במקרים חריגים אלה מוסמך בית המשפט לסטות מהכלל הרגיל, ולהימנע מהרשעתו של נאשם. על סוגיה זו עמד בית המשפט העליון, למשל, בע"פ 9893/06 אלון לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007), פסקאות 10-11:

"10. מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.

11. מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות – גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין."

1. נחה דעתי כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן גובר השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, על האינטרס הציבורי הכללי.
2. המעשה שבצעה הנאשמת אינו קל ערך. היא חבטה באמצעות מוט ברזל בכוח רב בראשה של המתלוננת. עם זה, תוצאת המעשה לא הייתה חמורה, שכן ככתוב בכתב האישום המתלוננת נחבלה באופן שטחי. התמונות תע/2 אינן סותרות עובדה זו, אלא מתיישבות עמה.

יתר על כן, הסכסוך המתמשך ששֹרר בין הנאשמת למתלוננת הוא תולדה, בין היתר, של דברים קשים שהטיחה המתלוננת בנאשמת, בדף הפייסבוק הפרטי של הנאשמת. עסקינן באמירות מכוערות מאוד שמתמקדות בנכותה של הנאשמת, בגילה ובסיכוייה להינשא (נע/2). בהינתן אופי החברה לה משתייכות השתיים מדובר בפגיעה קשה מאוד.

בנסיבות ביצוע מיוחדות אלה הנני סבור כי העבירה שבצעה הנאשמת אינה מן הסוג שא-פריורי אינו מאפשר לבית המשפט לשקול ביטול הרשעה.

1. בניגוד לסברת המאשימה, הוכח לפניי כי הרשעת הנאשמת צפויה לפגוע בה באופן קונקרטי. הנאשמת עובדת כסייעת בגן ילדים השייך לשלטון המקומי. גם אם קיימת אפשרות שהגורמים הרלוונטיים לא יפטרוה מעבודתה עקב הרשעתה בביצוע עבירת אלימות, הרי זוהי אפשרות רחוקה. יתר על כן, הרשעה בפלילים תחסום מבחינת הנאשמת כל אפשרות קידום. לפיכך שונה מקרה זה מן המקרה שנדון ברע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל (10.11.2014) עליו הסתמכה המאשימה.
2. שלישית, בפרשת כתב [ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997), 344] עמד בית המשפט העליון על שורה של שיקולים מנחים שיכולים להדריך את בתי המשפט בדונם בבקשות נאשמים לביטול הרשעתם בדין.

בענייננו מתקיימים כל השיקולים הפועלים לטובת ביטול הרשעה:

א. העבירה היא עבירתה הראשונה והיחידה של הנאשמת;

ב. כפי שצוין לעיל, נסיבות ביצוע העבירה ממתנות את חומרתה;

ג. לא היה כל קשר בין מעמדה ותפקידה של הנאשמת למעשה שביצעה;

ד. פגיעתה של הנאשמת בנפגעת העבירה לא הייתה חמורה;

ה. הסבירות שהנאשמת תעבור עבירה נוספת – נמוכה ביותר. למרבה השמחה השכילו השתיים, הנאשמת והמתלוננת, להביא לאחרונה את הסכסוך ביניהן לכלל סיום;

ו. ביצוע העבירה אינו משקף דפוס של התנהגות כרונית;

ז. הנאשמת נטלה אחריות מלאה לביצוע העבירה;

ח. והחשוב מכול – הוכחה פגיעה קונקרטית בעתידה של הנאשמת.

1. סיכומו של דבר, החלטתי לבטל את הרשעת הנאשמת מיום 3.12.2017.

הנאשמת תחויב בשל"צ בהיקף של 140 שעות, כפי המלצת שירות המבחן ובהתאם לתוכנית שהכין. הזהרתי את הנאשמת כי אם לא תבצע את השל"צ, ניתן יהיה להשיבה לבית המשפט, להרשיעה בשנית ולגזור עליה עונש.

הנאשמת תפצה את נפגעת העבירה בסכום של 1,500 ₪. סכום הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט תוך 30 יום, ויועבר לנפגעת העבירה באמצעות פרטים שתספק המאשימה במזכירות עוד היום. המאשימה תיידע את נפגעת העבירה כי נפסק פיצוי לזכותה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, במעמד הנוכחים.