1. לפני שתי תביעות שאוחדו ושעניינן זהה ובהן תובע התובע מהנתבעת פיצויים בסכום כולל של 22,000 ₪, וזאת בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו ע"י הליכי הוצאה לפועל שנקטה נגדו הנתבעת באופן רשלני ובחוסר תום לב.

טענות התובע:

1. לטענת התובע, נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו בכל אחד משני התיקים מהווה שימוש לרעה בהליכי הוצאה לפועל בחוסר תום לב קיצוני, במטרה לקבל כספים שהנתבעת אינה זכאית להם, הליכים שגרמו לתובע נזק ממוני ונזק שאינו ממון.
2. כן, לטענת התובע הוגשה התביעה בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) פיצויים בשל הפרת חוזה כאשר הליכי ההוצאה לפועל ננקטו נגדו במטרה להטרידו, לפגוע בו ולגרום לו הוצאות מיותרות.
3. לטענת התובע, נשלחו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מעקלים נגד התובע.
4. עוד טוען התובע כי תיקי ההוצל"פ שפתחה הנתבעת לכאורה מכוח הסכם פשרה שהופר הוגשו עוד בטרם ניתנה החלטה שיפוטית לפיה הופר הסכם הפשרה ע"י התובע.

טענות הנתבעת:

1. התובע הוא זה שעושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ותיקי ההוצאה לפועל נפתחו נגדו כדין לצורך גביית הוצאות פסוקות שהוא מסרב לשלמן.
2. התביעות הקטנות שהגיש התובע מהוות למעשה ערעור על החלטות רשמי ההוצל"פ ואין זו הדרך לפעול.
3. הנתבעת הגישה תביעה נגד התובע בעילות של הפרת חוזה ולשון הרע. ניתנו צווים נגד התובע האוסרים עליו להמשיך בפרסומים. התובע המשיך בפרסומיו וסירב לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. בגין הוצאות אלה נפתח נגדו תיק הוצל"פ שאינו קשור לתביעות הקטנות.
4. ביום 2.9.13 חתמו הצדדים על הסכם פשרה וביום 3.9.13 הוענק לו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם פשרה זה הוסכם בין היתר כי הנתבעת תשלם סכום מסוים לתובע בתשלומים. כשנתיים לאחר שהסתיימו התשלומים לתובע והערבות שנתן להבטחת קיום התחייבויותיו פקעה, התובע הפר את הסכם הפשרה והמשיך לבצע פרסומים כנגד הנתבעת.
5. לאור הפרות התובע את הסכם הפשרה, במסגרתו, בין היתר, ויתרה הנתבעת על תשלום הוצאות בהן חויב התובע, עתרה הנתבעת להחייאת תיק ההוצל"פ שפתחה לצורך גביית ההוצאות. ביום 2.8.16 ניתנה החלטה המאשרת את החייאת התיק.
6. אין מדובר בשימוש לרעה בהליכים אלא בגביית חוב שהנתבעת הסכימה להשעותו לנוכח ההסכם בין הצדדים ובכפוף לו. בנוסף, הגישה הנתבעת תביעה כספית נגד התובע בגין הפרת הסכם הפשרה.
7. לטענת הנתבעת, לא ננקטו כל הליכי עיקול בתיקי ההוצאה לפועל נשוא התיקים והתובע מטעה את בית המשפט בעניין זה.
8. התובע אינו מפרט את אופן חישוב הנזק שלכאורה נגרם לו.

דיון והכרעה:

1. בתיקים אלו שהינם תביעות קטנות הרחיב התובע את טענותיו הרבה למעלה מהצורך תוך שהוא מצרף לתביעתו אינספור מסמכים בלתי רלוונטיים לתביעות שלפניי. משכך גם כתב ההגנה היה ארוך ומפורט מהנדרש ומהצריך ובפסק דין זה בכוונתי להתייחס אך ורק לטענות הרלוונטיות הדרושות להכרעה בתיק, כאשר הכרעת הדין תינתן בצורה תמציתית כמתחייב מהדין בתביעה קטנה.
2. פסק דין זה מתייחס לשני תיקי הוצל"פ שכאמור נפתחו ע"י הנתבעת נגד התובע:
   1. תיק הוצל"פ 505605-10-16 על סך 7,500 ₪
   2. תיק הוצל"פ 01-57911-13-4 על סך 20,000 ₪.
3. כעולה מעיון בחומר שהוגש לפני הוגשו ע"י התובע בקשות לסגירת שני תיקי ההוצל"פ, ולפי האמור בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ יעל קינן מרקוביץ' מיום 22.1.17 בתיק 01-57911-13-4 מדובר במספר בקשות שהיו ארוכות וכללו התייחסות להחלטות רשמי ההוצל"פ ובתי המשפט.
4. החלטה נוספת, שניתנה ע"י כבוד הרשמת הילה דקל צמח מיום 4.1.17 בתיק 505605-10-16, מלמדת כי גם כבוד הרשמת דקל צמח הגיעה לתוצאה זהה לזו של כבוד הרשמת קינן מרקוביץ'.
5. שתי הרשמות קבעו בהחלטותיהן כי ככל שהנתבעת סבורה כי פסק הדין הופר וכי הפרתו מקנה לה את הזכות לדרוש את אכיפת החיוב הכספי הרי שיש להקדים ולקיים דיון בשאלה האם פסק דין הפשרה הופר והאם ההפרה מקנה לנתבעת את הזכות לגבות את החיוב הכספי, בכל אחד מתיקי ההוצל"פ.
6. שתי הרשמות הגיעו לתוצאה הזהה לפיה הנתבעת, הזוכה בכל אחד מתיק ההוצל"פ, לא הייתה יכולה לפתוח את תיקי ההוצל"פ ולהגיש בקשות לביצוע פסק דין בטרם נקבע כי פסק הדין הופר ע"י התובע, ולפיכך קבעו כל אחת מהרשמות בנפרד כי הן מורות על סגירת תיקי ההוצל"פ ללא צו להוצאות.
7. בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד ל"ט (1) 113 (להלן: "פרשת גורדון") נקבע, כי על רשות רשמית הממונה על הגשת תביעות מוטלת חובת זהירות, שהפרתה על-ידיה עשויה להקים לאזרח הניזוק עילה לתבוע מידה את נזקו על יסוד עוולת הרשלנות. בפסק דין זה נפתחה הדרך להכרה, שעל היוזם, או המנהל, הליך שיפוטי מוטלת חובת זהירות כלפי בעל-דינו, ואם התרשל, וכתוצאה מכך ניתנה החלטה שיפוטית מוטעית שגרמה נזק לבעל-דינו, אין בעובדה שהנזק נגרם על-ידי החלטה שיפוטית כדי לשלול מבעל-הדין הנפגע את הזכות לתבוע את נזקיו מידי התובע ולבסס את תביעתו על עוולת הרשלנות.
8. ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת וינשטיין, פ"ד נ"ד (5) 638 (להלן: "פסק דין סחר ושירותי ים") נקבע לעניין זה בעמוד 651, כי:

"על כל מתדיין ... מוטלת החובה לנהוג בהליכי משפט כלפי יריבו בכנות והגינות. בנהלו הליך משפטי בזדון או בחוסר סבירות, מפר המתדיין חובה זו, והפרתו מקימה אחריות בנזיקין במסגרת עוולת הרשלנות".

1. בע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, בעמוד 45 קובע בית המשפט העליון בהתייחס לפסק דין סחר ושירותי ים לעיל בזו הלשון:

"אכן, בית-משפט זה הכיר בקיומה של חובת זהירות שחב בעל-דין כלפי יריבו בנוגע לפעולות המתבצעות במסגרת הליך שיפוטי, וכדברי השופט מצא ברע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ (להלן – פרשת סחר ושרותי ים [9]):

"...מאז פסק-הדין בעניין גורדון אין עוד מקום לפקפק, כי נפגע מהליך שיפוטי אשר ננקט על-ידי יריבו תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו (בהנחה וככל שהיא חלה), עשוי למצוא את תקנתו במסגרת עוולת הרשלנות. הוא הדין במי שנפגע בהליך שיפוטי שננקט נגדו במזיד, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לבית-המשפט" (שם, בעמ' 655).

דברים אלה בפרשת סחר ושרותי ים [9] מתייחסים לשימוש בלתי ראוי שנעשה במכשיר העיקול הזמני, וניתן ליישמם גם באשר לפעולות אחרות שנקט בעל-דין במהלך התדיינות משפטית. אולם ברי כי גם אם עשויה לעמוד לבעל-דין עילת תביעה בגין התרשלות של אחר בהליך שיפוטי - התרשלות שגרמה לו נזק - הרי שלא בנקל יטיל בית-המשפט אחריות שכזו, ובדרך-כלל תידרש הוכחת התנהגות שאינה בתום-לב, התנהגות שיש עמה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט (שם, בעמ' 656-655, 664).

למותר לציין כי יש צורך בהכרעה ברורה לגבי התקיימותם של יסודות עוולת הרשלנות, ובכלל זה קיומה של חובת זהירות, התנהגות בלתי סבירה המפרה את החובה וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק."

1. התובע מלא טענות כרימון כנגד הנתבעת, כעולה מהנטען בכתבי התביעה ולטענתו ההליכים שננקטו נגדו ע"י הנתבעת הינם הליכי סרק רשלניים שננקטו על ידי הנתבעת במטרה להתעמר בו.
2. אכן, עקרונית, ניתן במקרים המתאימים להגיש תביעת נזיקין עקב הגשת הליכים משפטיים רשלניים שאין בהם אלא כדי להתעמר בנתבע, אולם, במקרה שלפני לא הוכח על ידי התובע כי פתיחת תיקי ההוצל"פ נגדו ע"י הנתבעת נעשתה ברשלנות, בזדון או כי בהליכי סרק.
3. העובדה לפיה רשמות ההוצל"פ הורו על סגירת שני התיקים אינה מלמדת על כי עצם הגשת התיק הייתה רשלנית או כי מדובר בהליך סרק שאין בו אלא כדי להתעמר בתובע.
4. הנתבעת סברה כי התובע הפר את הסכם הפשרה עימה וכי לפיכך היא זכאית לגבות את ההוצאות עליהן וויתרה ומשכך היא נקטה בהליכי הוצאה לפועל.
5. העובדה לפיה רשמות ההוצל"פ קבעו כי טרם בשל המועד להגשת כל אחד מתיק ההוצל"פ, שכן טרם קבע בית המשפט כי הסכם הפשרה הופר, וסגירת תיקי ההוצל"פ במסגרת החלטות אלו, אינה הופכת את נקיטת הליכי ההוצל"פ לרשלנית, שאם לא תאמר כן - הרי כל אדם המגיש תביעה משפטית והמפסיד בתביעה, או שבקשתו נדחית ייחשב כמי שהגיש תביעה ברשלנות ויהיה צפוי לתביעת נזיקין רק מאחר שבקשתו או תביעתו, לפי העניין נדחו וכאמור הפסיקה קבעה כי "גם אם עשויה לעמוד לבעל-דין עילת תביעה בגין התרשלות של אחר בהליך שיפוטי - התרשלות שגרמה לו נזק - הרי שלא בנקל יטיל בית-המשפט אחריות שכזו, ובדרך-כלל תידרש הוכחת התנהגות שאינה בתום-לב, התנהגות שיש עמה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט"
6. אף אחת משתי רשמות ההוצל"פ לא קבעה בהחלטתה, אגב סגירת תיקי ההוצל"פ, כי הנתבעת נהגה ברשלנות או בחוסר תום לב בנקיטת הליכי ההוצל"פ או בפתיחת התיקים, והן אף לא מצאו לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות אגב סגירת התיקים.
7. ודוק, התובע בחר שלא להגיש ערעור על החלטות הרשמות שלא לפסוק לו הוצאות ובכך השלים עם החלטתן.
8. בנסיבות אלה, משלא הוכחה לפניי רשלנות, חוסר תום לב או כל עוולה אחרת שביצעה הנתבעת אגב פתיחת תיק ההוצל"פ דין שתי התביעות להידחות.
9. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסכום כולל של 1,500 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר

ניתן היום, א' אב תשע"ז, 24 יולי 2017, בהעדר הצדדים.