ניתנה ביום 29 מאי 2017

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר שמואל קליין ומר ורדינה יריב ; ע"ר 63767-11-16), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת רשמת בית הדין האזורי בתל אביב – יפו, עדי ריכטמן (להלן: הרשמת) שביטלה פסק דין מיום 13.6.2016 שניתן על יסוד כתב התביעה, בהעדר כתב הגנה (החלטה בדיון מיום 22.11.2016 ; סע''ש 4646-10-15).
2. השתלשלות העניינים, כפי שתוארה בפסק הדין האזורי, היא כזו:
3. המבקש עבד אצל המשיבה מינואר 2011 עד מאי 2015.
4. ביום 7.10.2015 הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעה לזכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה. ביום 5.1.2016, לאחר שתוקנה התביעה והסכום הנתבע הועמד על סך של 190,703 ש''ח, ניתנה החלטה לפיה כתב הגנה יוגש תוך 30 יום.
5. ביום 21.2.2016 ביקשה המשיבה ארכה להגשת כתב הגנה בנימוק שמתקיים מו''מ בין הצדדים ובקשתה התקבלה. בהמשך לאמור, ביום 17.4.2016 הודיעה המשיבה כי החלה לשלם למבקש סכומים על חשבון הסכום הנתבע, במסגרת המגעים שהתנהלו בין הצדדים.
6. נוכח אותה הידברות בין הצדדים, ביקשה המשיבה לדחות את הדיון שנקבע ליום 5.5.2016, ובנוסף, ארכה בת חודש ימים על מנת להגיש לבית הדין הסכם פשרה. בית הדין קיבל את בקשת המשיבה וביטל את הדיון.
7. ביום 3.5.2016, נוכח החלטת בית הדין הנזכרת, טען המבקש כי המשיבה הציגה מצג שווא כאילו התקיים מו''מ בינה ובינו, כאשר מטרתה האמיתית - דחיית בירור המחלוקת. בית הדין התבקש לקבוע את התיק לדיון, שאכן נקבע ליום 13.6.2016 לפני הרשמת.
8. המשיבה ביקשה , לדחות גם את מועד הדיון שנקבע ליום 13.6.2016. אך הפעם בית הדין דחה את בקשתה, וקבע בהחלטתו מיום 24.5.2016 כי אם לא יוגש כתב הגנה עד למועד הדיון שנקבע, יינתן פסק דין בהעדר הגנה.
9. המשיבה לא הגישה כתב הגנה, הגם שהתייצבה (ככל הנראה באיחור) לדיון שהתקיים ביום 13.6.2016. על כן, ניתן במועד הדיון פסק דין כנגדה על יסוד כתב התביעה (להלן: פסק הדין).
10. ביום 27.7.2016, הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין.
11. דיון בבקשת המשיבה לביטול פסק דין התקיים ביום 22.11.2016. המשיבה טענה, כי בין הצדדים התקיים מו''מ, שבמסגרתו העבירה למשיב סך של 30,000 ש''ח, אך המבקש הסתיר זאת מבית הדין וסכום זה לא קוזז מהסכומים שנפסקו לחובתה במסגרת פסק הדין. על כן טענה המשיבה כי סיכויי הגנתה טובים. המשיבה הוסיפה בדיון כי מלבד הסכום הנזכר, היא העבירה למבקש סכום נוסף, בסך של כ-40,000 ש''ח על חשבון הסכום הנתבע.

מנגד, המבקש התנגד לביטול פסק הדין. לחלופין, הביע המבקש את הסכמתו לביטול פסק הדין באחד מהתנאים הבאים: ביטול פסק הדין רק ביחס לעילות השנויות במחלוקת, כאשר ביחס לעילות שאינן שנויות במחלוקת יינתן פסק דין חלקי ; ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת ערובה שתבטיח את ביצוע פסק הדין ; ביטול פסק הדין ומינוי בורר או מומחה שיכריע במחלוקת.

1. בסיום הדיון, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הורתה הרשמת על ביטול פסק הדין, וחייבה את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪. המבקש חויב להגיש כתב תביעה מתוקן בשל אי בהירויות בנוגע לסכומים שנתבעו על ידו (להלן: החלטת הרשמת).
2. על החלטת הרשמת ערער המבקש לבית הדין האזורי בתל אביב - יפו. בערעורו חזר המבקש על טענותיו שנטענו לפני הרשמת, והוסיף כי היה ראוי לבטל את פסק הדין באופן חלקי ולהותיר על כנן קביעות בנוגע לעילות שאינן שנויות במחלוקת. בית הדין האזורי התבקש, בין השאר, לבטל את החלטת הרשמת ולהותיר את פסק הדין על כנו, ולחלופין, להתערב בגובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת ולקבוע ערובה שתבטיח את כל סכום התביעה לרבות הסכום הנתון במחלוקת.

מנגד, המשיבה טענה כי החלטת הרשמת ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, וכי הובהר למבקש כי משמעותה של הסכמתו היא שהוא לא יוכל לערער על ההחלטה לביטול פסק הדין. כמו כן, השיגה המשיבה על התנהלותו של המבקש אשר לטענתה תיקן את כתב התביעה 5 פעמים והגיש מספר רב של בקשות מיותרות.

1. בפסק דינו מיום 13.2.2017 דחה בית הדין האזורי את הערעור, וקבע כי מן הראוי היה לבטל את פסק הדין באופן חלקי, תוך יצירת הבחנה בין תביעת המבקש בכללותה ובין זכויותיו שאינן שנויות במחלוקת. למרות זאת, נקבע בפסק הדין האזורי שבנסיבות העניין אין לקבל את טענות המבקש לנעילת שערי בית הדין בפני המשיבה ולא לאפשר לה להתגונן, בהתחשב בכך שהתקיים מו''מ בין הצדדים במסגרתו הועברו תשלומים למבקש מאת המשיבה ושולם לו סכום עבור זכויותיו שאינן שנויות במחלוקת, ובהתחשב בכך שהנתבעת התייצבה לדיון במועד שנקבע (אם כי באיחור) ובינתיים אף הגישה כתב הגנה.

לבסוף, נדחו כמה מטענות המבקש, אשר נקבע שאינן בסמכות ערכאת הערעור (כגון מינוי מומחים וכדו'). בית הדין האזורי נמנע מלחייב את המערער בהוצאות משפט בגין דחיית הערעור, זאת בשים לב שהמשיבה לא חויבה בהוצאות בעת ביטול פסק הדין, על אף עינוי הדין שהתנהלותה גרמה לתובע.

1. בבקשת רשות הערעור שלפניי אין המבקש משיג על קביעות בית הדין האזורי בפסק דינו, אלא טוען כי מפסק הדין האזורי נעדרת התייחסות לבקשתו כי בית הדין האזורי יתערב בגובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת. כזכור, גובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת עמד על סך של 30,000 ש''ח, ואילו המבקש בערעורו ביקש כי בית הדין האזורי יקבע הוראה למשיבה להפקיד ערובה ''לכיסוי של סעיפי החוב שאין להם טענות הגנה'', כלשונו בבקשה דנא. הבקשה להתערבות בגובה הערובה נובעת מחששו של המבקש כי ככל שיזכה בהליך האזורי לא יוכל לממש את פסק הדין וזאת בשל ''מצבו הכספי הרעוע של המעביד''. בנוסף, טוען המבקש לגבי התנהלות המשיבה וסיכויי הגנתה.
2. יצוין, כי בהחלטותיי מיום 16.3.2017 ומיום 30.4.2017, נעתרתי לבקשות המבקש להשהות את מתן ההחלטה בתיק, וזאת כדי לאפשר לצדדים להגיע להסכמות. ביום 23.5.2017 הודיע המבקש כי לא הושגו הסכמות בין הצדדים.
3. לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור ולחומר התיק, אני מחליט לדחותה. הלכה היא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית תישקל במקרים חריגים המעוררים שאלה כללית, משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 2830/07 הר עוז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, ניתן ביום 15.8.2007; רע"פ 11055/04 פישר נ' שרון, ניתן ביום 7.12.2004; רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.2004; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 7857/08 הכשרת הישוב נ' אולפני קוליונל בע"מ, 22.2.2009). בקשה זו שלפניי אינה מעלה שאלה משפטית כזו ואינה מהווה מקרה חריג המצדיק דיון שלישי בעניין.
4. מעבר לאמור אוסיף עוד, כי פסק הדין האזורי סקר בפירוט את נסיבות המקרה ואת השגות המבקש על החלטת הרשמת כולל בקשתו להתערב בשיעור הערובה. אומנם בית הדין האזורי לא התייחס בסעיפי ההכרעה במפורש לעניין שיעור הערובה, אולם ממכלול החלטתו משתמע כי לא חשב שיש מקום להתערב בהחלטת הרשמת ובכך אישר את שיעור הערובה שנקבע בהחלטתה. בהקשר זה של הגדלת שיעור הערובה, ראוי להזכיר את החלטת בית הדין האזורי מיום 15.5.2017 אשר דחתה את בקשת המבקש להטיל עיקול זמני על כספי המשיבה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור.
5. סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏‏ד' סיון תשע"ז (‏‏29 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.