בפני תביעה שהגיש התובע לתשלום דמי תיווך.

טענות התובע

1. הנתבעת ובעלה חיפשו דירה עבור בנם. התובע, שהינו מתווך, ביקש להראות להם דירה ברחוב שפירא בבת ים, לצורך כך חתמה הנתבעת ביום 9/12/16 על הסכם הזמנת שירותי תיווך. לאחר שנחתם ההסכם הציג התובע לנתבעת ולבעלה את הדירה 3 פעמים ואף סייע להם בניהול מו"מ בנוגע למחירה. בסופו של דבר הגיעו הצדדים למחיר מוסכם, הוכנה טיוטת חוזה לחתימה, אולם זו התעכבה בשל חופשתו של עורך דין הנתבעת. משכך הסכימו הצדדים לחתום על זכרון דברים, כאשר לפני החתימה על זכרון הדברים הסכים המתווך להפחית מדמי התיווך על פי דרישת בעלה של הנתבעת.

2. זכרון הדברים נחתם ביום 25/12/16, אולם יום לפני מועד החתימה התחרטו הנתבעת ובעלה וביטלו את החתימה.

3. התובע טוען כי משנחתם זכרון דברים בין הצדדים נחתם 'הסכם מחייב' המזכה אותו בדמי התיווך.

טענות הנתבעת

4. לטענת הנתבעת התובע הראה לה ולבעלה את הדירה ואכן התנהל מו"מ לרכישתה. לדברי הנתבעת הדירה יועדה לבנה הנכה, ולאורך כל המו"מ התלבטו היא ובעלה וביצעו בדיקות לצורך התאמת הדירה לצרכי הבן, דבר שהיה ידוע היטב לתובע ולמוכרים.

5. הנתבעת טוענת כי משהיתה טיוטת חוזה אולם מועד החתימה התרחק, לחץ המתווך על בעלה לחתום על זכרון דברים, תוך שהוא מבהיר לו כי יוכל לחזור בו בכפוף לתשלום 5,000 ש"ח לצד השני, וכי אם לא תצא העסקה לפועל לא ישלם דמי תיווך. עוד לטענתה היא לא היתה צד לזכרון הדברים, לא ידעה עליו, לא חתמה עליו ולא נכחה במעמד החתימה, ומשהיא החתומה על ההסכם לשירותי תיווך יש לדחות התביעה. הנתבעת טוענת עוד כי התנהלות התובע היתה בעייתית שכן זכרון הדברים נכתב על ידו.

6. בסופו של דבר, למרות שנחתם זכרון דברים לא יצאה העסקה לפועל, הנתבעת ובעלה שילמו את המוסכם למוכרים (5000 ₪), והעסקה בוטלה בהסכמה וברוח טובה. רק לאחר 3 שבועות פנה אליה התובע באמצעות שיחת טלפון והודעה בה דרש ממנה לשלם את דמי התיווך.

דיון והכרעה

7. בדיון שהתקיים בפני העידו התובע, הנתבעת ובעלה. התובע חזר על עמדתו לפיה משפעל לקידום העסקה ומשנחתם זכרון דברים, קמה לו הזכות לקבלת כספי התיווך גם אם בסופו של יום לא יצאה העסקה לפועל.

8. חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו -1996 (להלן: 'חוק המתווכים') קובע מהם תנאים בהתקיימותם זכאי מתווך לקבלת דמי תיווך: הראשון - היות המתווך בעל רשיון בתוקף לפי החוק, השני - קיומה של הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין ובה פרטים רלוונטיים הנוגעים לעסקה, והשלישי - היות המתווך הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

9. אשר לתנאי הראשון - הצדדים לא טענו בנוגע לרשיון תיווך של התובע, והנחתי לצורך הדיון היא כי התובע הינו בעל רשיון בתוקף כדין.

אשר לתנאי השני - אין מחלוקת כי במקרה זה חתמה הנתבעת על הסכם שירותי התיווך בכתב ובו הפרטים הנדרשים. בהקשר זה יאמר כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה יש לדחות התביעה בשל השוני בין זהות האדם החתום על ההסכם לשירותי תיווך (הנתבעת), וזהות החתום על זכרון הדברים (הבעל). מעדויות הנתבעת ובעלה ברור כי הנתבעת ובעלה פעלו יחדיו - האחד עם השני, לצורך השגת אינטרס משותף – דירה המתאימה לצרכי בנם, ומעדותם עולה כי הפעולות שביצעו בנוגע לדירה היו על דעת שניהם.

אשר לתנאי השלישי - אין מחלוקת כי התובע פעל לצורך מציאת הדירה, הצגתה בפני הנתבעת ובעלה וכי הוא היה הגורם היעיל שהביא לחתימת הצדדים על זכרון הדברים. אכן, הצדדים חתמו על זכרון דברים, אולם בזכרון הדברים נקבע כי הצדדים יחתמו על חוזה המכר עד ליום 3/1/17. כן נקבע בזכרון הדברים כי "במידה ואחד הצדדים התחרט חל קנס ע"ס 5,000 ₪ על כל צד", כלומר זכרון הדברים השאיר לצדדים 'פתח' לחרטה. משנוצלה אפשרות זו על ידי הנתבעת ובעלה ולא נחתם הסכם מכר עד ליום 3/1/17, לא נוצר "הסכם מחייב" המזכה את המתווך בדמי תיווך.

10. זאת ועוד.

סעיף 12 לחוק המתווכים אוסר על מתווך לסייע לצדדים לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין ולייצג לקוח במשא-ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה. מתווך המפר הוראת סעיף זה אינו זכאי לדמי תיווך. מטרת הסעיף מניעת השפעת מתווך על התנהלות מו"מ לעסקה ומניעת ניגוד עניינים בין אינטרס המתווך ובין אינטרס הקונים מקבלי השירות.

11. מעדויות שני הצדדים בדיון שהתקיים עולה כי התובע היה מעורב בעריכת זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים. אין חולק כי זכרון דברים הינו מסמך משפטי. התובע העיד כי כתב את זכרון הדברים בכתב ידו, אולם לטענתו הדברים נכתבו בהתאם לנוסח מדויק ששלח לו בעלה של הנתבעת בהודעה בטלפון. עיון בשני הנוסחים מעלה כי אין מדובר בנוסחים זהים שכן לנוסח שנכתב בכתב ידו של התובע נוספו פרטים שלא נזכרו בהודעה. כך, הוסף לזכרון הדברים שנחתם מחיר הנכס (1,615,000 ₪), וכן אפשרות הצדדים לחזור בהם בכפוף לתשלום של 5,000 ₪ לצד השני.

12. אני סבורה כי בהתנהלותו זו פעל המתווך בניגוד להוראת סעיף 12 לחוק המתווכים, באופן שיש בו כדי לשלול את זכאותו לדמי תיווך. זכרון דברים יכול לעתים להחשב הסכם מחייב וזאת כאשר מדובר בהסכם מפורט ומרובה פרטים המעיד על גמירות דעת. משכך, לו לא צוינה אפשרות החרטה בשולי זכרון הדברים, עלולה היתה הוספת מחיר הנכס על ידי המתווך לתרום למעמד זכרון הדברים כמחייב.

גם מטעם זה מצאתי לדחות את התביעה.

14. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

512937ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ז, 09 יוני 2017, בהעדר הצדדים.