1. התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעות בגין נפילה ביום 9.5.14 באזור חניית הבניין בו היא מתגוררת (להלן: "האירוע"), כתוצאה ממדרכה משובשת ופגומה לטענתה.
2. במהלך ניהול התיק הגישו הנתבעות הודעת צד ג' כנגד חברות הניהול וכנגד דיירי הבתים בשני בנייני המתחם אך בדיון ההוכחות שנערך הודיע ב"כ הנתבעות כי הם חוזרים בהם מההודעות וביקשו למוחקן ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי ביום האירוע חזרה מסידורים ונכנסה לחניה המשותפת של הבניין בו היא מתגוררת - בניין 21 - יחד עם בניין 23, עברה מהמדרכה לכיוון החניה כאשר ליד המחסום נתקלה רגלה והיא עפה קדימה (פרוטוקול הדיון מיום 7.6.20 עמ' 7 ש' 13-14).

1. התובעת הציגה במועד הדיון תמונות של מקום התאונה שצולמו הן סמוך למועד התאונה והן לאחריה כאשר המפגע תוקן.
2. מטעם התובעת העידה היא עצמה וכן שכנתה – הגב' אוסנת פלדבאום אשר ראתה את התובעת מיד לאחר הנפילה.
3. בסיכומיה טוענת התובעת כי אף שהעד מטעם הנתבעת העיד כי רכב עמד על אותו מפגע נטען, הרי שכאמור המפגע הוא לכל אורכה של המדרכה המשמשת כמגרש חניה של הבניין. התובעת טוענת כי הרכב לא חסם את כל המפגע והתובעת נפלה במעבר שבין הרכב שעמד על המפגע לבין סוף הכביש.
4. במענה לטענת הנתבעות כי התובעת נפלה כתוצאה מסחרחורת וללא קשר למפגעי כלשהו, טוענת התובעת כי הסחרחורות הופיעו לאחר הנפילה ובעקבותיה.
5. התובעת טוענת כי נפלה טעות במסמכים הרפואיים בהם נרשם כי נפלה כתוצאה מסחרחורת וכי הרופאים לא הבינו את טענתה כי כתוצאה מהנפילה חשה סחרחורת. בעניין זה מפנה התובעת לתעודת חדר המיון שם כלל לא צוין עניין הסחרחורת.

כן טוענת התובעת כי אף אם נפלה כתוצאה מסחרחורת הרי שככל שלא היה קיים במקום מפגע, היא היתה מצליחה להשתלט על הסחרחורת ולא היתה נופלת.

1. באשר לעדותו של מר שגיא, עד הנתבעות, טוענת התובעת כי מדובר בעד בעל עניין שכן הנתבעת הגישה כנגדו הודעת צד ג' וכן רעייתו של העד היא עורכת דין בחברת ביטוח במחלקת חבויות.

התובעת טוענת כי לא ראתה את עד הנתבעת לאחר התאונה והיחידים שהיו במקום ועזרו לה הם שכנתה הגב' אסנת פלדבאום וכן מר גיא מזרחי.

1. באשר למסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי הנתבעות טוענת התובעת כי הם אינם רלוונטיים לתאונה ואין בהם לגרוע מעדותה.
2. לעניין הנזק טוענת התובעת כי בעקבות התאונה עברה שני ניתוחים קשים לאחריהם נדרשה לתקופת החלמה ממושכת ועזרת צד ג' מוגברת.

התובעת היא מפרנסת יחידה העובדת כיום כמטפלת במשפחה אצלה היא גם מתגוררת ושוכרת חדר ליומה החופשי פעם בשבועיים.

התובעת טוענת לשכר בסך של 8,000 ₪ לחודש.

1. הנתבעות טוענות מנגד כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. עדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין, שכנתה שהובאה לעדות לא ראתה את הנפילה.
2. כן טוענות הנתבעות כי בעדותה הראשית סיפרה התובעת כי נפלה לאחר שהרגל שלה נתקלה במפגע המצוי בחניית הבניין אולם ממסכת הראיות שהובאו על ידי הנתבעות עולה כי התובעת לקתה בסחרחורת שגרמה לה לאיבוד שיווי משקל ונפילה.

כך במסמכי קופת החולים אליה פנתה התובעת מיד לאחר הנפילה נרשם כי התובעת נפלה בחניית ביתה בשל התקף סחרחורת וחוסר יציבות. באותו מסמך שסומן נ/1 לא צוין כל מפגע או בליטה. גם בתעודת חדר המיון נרשם כי התובעת החליקה בחניית הבניין וכי היא סובלת מסחרחורת, ללא כל ציון של מפגע כלשהו.

ביום 19.5.14, עשרה ימים לאחר הנפילה פנתה התובעת שוב לקופת חולים ושם שוב נרשם כי "הסתחררה ונפלה בחניה".

הנתבעות טוענות כי גרסתה של התובעת חוזרת על עצמה בכל המסמכים הרפואיים ולפיה היא נפלה כתוצאה מסחרחורת שתקפה אותה.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי גם עברה של התובעת מאשר את הנטען על ידן שכן מהתיעוד הרפואי שהוצג בבית המשפט עולה כי התובעת נפלה לא אחת בשל סחרחורות שתקפו אותה. יתרה מכך – טוענות התובעות- כי בשעה שנפלה התובעת בשל סיבה אחרת, הדבר מצוין מפורשות במסמכים הרפואיים כמו אותה פעם שנפלה בשל היתקלות בקלסרים במשרד או כאשר נפלה ברחוב ושברה את ידה.

1. מטעם הנתבעות הובא לעדות מר שגיב חזי שהעיד כי במועד התאונה הנטענת ישב ברכבו בתור ליציאה מהחניה כשלפניו עמדה מכונית נוספת וכי התובעת חצתה את החניה במרווח שנותר בין המכונית שלו למכונית שלפניו, ממש מול עיניו. עוד הוסיף מר חזי כי הרכב שעמד לפניו עמד בדיוק על אותו מפגע לו טוענת התובעת כך שלא ייתכן כי התובעת נפלה במקום לו היא טוענת.

כן העיד מר חזי כי כאשר יצא להגיש עזרה לתובעת, זו סיפרה לו כי "הסתחררה ונפלה".

1. באשר לטענות התובעת לגבי עד הנתבעות, מר חזי, טוענות הנתבעות כי לא מדובר בעד בעל עניין שכן כפי שהודיעו בפתח ישיבת ההוכחות, ההודעה לצדדי ג' נמחקה וכן הסביר העד בעדותו כי לבניין יש כיסוי ביטוחי וההשתתפות העצמית מתחלקת בין כל הדיירים כך שמדובר הלכה למעשה בסכום זעום.
2. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובעת העידה כי היתה חברת וועד בבניין בו היא גרה וחתומה אף על ההסכם בין ועד הבית לבין חברת הניהול של הבניין ובנסיבות אלה לא ברור מדוע בחרה התובעת לתבוע את וועד הבית ולא את חברת הניהול.
3. יתרה מכך, הנתבעות טוענות כי אותו מפגע הנטען על ידי התובעת אינו מפגע כלל. מדובר ב"גל" על גבי חניון רכבים בו נוסעים מאות רכבים ביום. התובעת לא הוכיחה בפני בית המשפט את מידת הסטיה הנטענת ולמעשה לא הוכיחה כלל קיומו של מפגע.
4. לסיום טוענות הנתבעות לאשם תורם של התובעת שעה שבחרה לצעוד במקום המיועד לכלי רכב ולא להולכי רגל, באור יום במקום בו היא מתגוררת מאז שנבנה והיא מכהנת בו כחברת וועד בית.
5. לעניין הנזק טוענות הנתבעות כי מומחה בית המשפט קבע את נכותה של התובעת בשיעור 20% כאשר רק 10% מתוכם יוחסו לתאונה. עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת חשבונות בשכר ממוצע בסך של 6,200 ₪ והמשיכה בעבודתה זו לאחר התאונה ושכרה לא ניזוק.

התובעת עזבה את עבודתה רק חודשים רבים לאחר התאונה ובשל פשיטת רגל של החברה בה עבדה. כיום התובעת עובדת כמטפלת בשכר בסך של 8,400 ₪, שכר גבוה משכרה עובר לתאונה. כן לא הביאה התובעת כל ראיות בדבר קבלת עזרה כלשהי בעבר ומשהתובעת עובדת במקום בו היא מבשלת ומכבסת, חזקה עליה כי היא אינה נזקקת לעזרת צד ג' כלשהי.

דיון

1. לא מיותר לשוב ולהדגיש כבר בתחילת הדיון בפרק החבות, כי נטל הראיה מוטל על התובעת מתחילת הדיון ועד סופו. היינו, על התובעת להרים את נטל הראיה בדבר קיום אירוע התאונה, בדבר קיום מחדל או מעשה רשלני מצד מי מהנתבעים, ובדבר הקשר הסיבתי שבין מחדל או מעשה רשלני זה לבין תוצאת הנזק. כפי שיובהר בהמשך, התובעת לא הצליחה להרים נטל ראיה זה.
2. התובעת לא הצליחה להוכיח את מקום האירוע ואת עצם הנפילה כתוצאה ממפגע נטען.

אמנם בתמונות שהוגשו לבית המשפט נראה בבירור אותו "גל" לו טוענת התובעת בחניית הבניין, אולם מעבר לעובדה שלא הוכח כי אותו "גל" מהווה מפגע בטיחותי, הרי שמעדויות הנתבעת עלה כי התובעת נפלה במקום אחר מזה הנטען על ידה.

מעדותו של עד הנתבעת, מר חזי עולה כי הוא עמד עם רכבו ביציאה מהחניה כשלפניו רכב נוסף שעמד על אותו "גל" נטען ואילו התובעת עצמה עברה בין שני הרכבים, כך שלא יכול להיות מצב בו התובעת דרכה על אותו "גל" או מדרכה משובשת כטענתה.

1. עדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין ועל מנת לקבל אותה נדרש סיוע כלשהי. לא מצאתי את אותו סיוע, לא בעדות העדה מטעם התובעת ולא במסמכים הרפואיים שלאחר האירוע, ואפרט:

העדה אשר הובאה מטעם התובעת לא היתה עדה לאירוע התאונה הנטענת אלא הגיעה רק לאחר הנפילה.

העדה, גב' אסנת פלדבאום העידה כי היא לא ראתה את הנפילה אלא הגיעה רק אחרי וראתה את התובעת שוכבת על הרצפה. מעדותה של אסנת דווקא ניתן להבין כי התובעת נפלה בדיוק במקום בו טוען עד הנתבעת, שכן היא מציינת בעדותה כי "...ממש קשה היה לראות אותה על הרצפה. היו רכבים", בדיוק כפי שגם עד הנתבעת מר שגיב ציין כי התובעת נפלה במרווח שבין רכבו שלו לבין רכבו של גיא. גם המיקום עליו הצביעה השכנה בתמונות שהוצגו לה אינו תואם את מיקום אותו "גל" או מפגע הנטען על ידי התובעת (ראה סימון המיקום על ידי העדה בת/2).

עדותה של השכנה יכולה לסייע לתובעת רק באשר לעובדה כי היא נפלה במועד הנטען על ידה, אך לא לגבי נסיבות נפילתה.

1. מהתיעוד הרפואי גם כן לא ניתן היה לקבל סיוע לגרסת התובעת שכן בכל המסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע לא מצוין מפגע כלשהו, נהפוך הוא – בכולם טוענת התובעת כי נפלה בשל סחרחורת שתקפה אותה (מוצגים נ/1).

לעניין הסחרחורות יש לציין גם את התיעוד הרפואי מעברה של התובעת אשר הוגש על ידי הנתבעת ממנו עולה כי עובר לאירוע סבלה התובעת ממקרים רבים של סחרחורות ונפילות (נ/2, נ/3, נ/4, נ/5, נ/6, נ/7, נ/8)

1. זאת ועוד, חרף העובדה כי התובעת מזכירה לא פעם כי לאחר התאונה עצר שכן ועזר לה, והיא אף נוקבת בשמו של השכן, למרות שטוענת כי אינה מכירה אותו (ראה חקירתה הראשית עמ' 2 ש' 15 לפרוטוקול; עמ' 4 ש' 26; עמ' 4 ש' 32), היא לא טרחה להביאו לעדות. שמו של אותו עד עלה גם בחקירת השכנה שהעידה מטעם התובעת וציינה כי אותו גיא הוא שהתקשר אליה ביום האירוע ואמר לה כי התובעת נפלה וכי היא מבקשת שתבוא (פרוטוקול עמ' 16 ש' 10-11) ועדיין התובעת לא מצאה לזמן את אותו שכן לעדות. רק לאחר סיום שמיעת הראיות הוגשה בקשה מטעם התובעת לאפשר לה להביא את אותו עד, בקשה שנדחתה על ידי.
2. עוד יש לציין את העובדה שעלתה מחקירת התובעת כי היא שימשה כחברת וועד בבניין בו היא התגוררה והיא שחתמה על הסכם הניהול עם חברת הניהול שהיתה אחראית על תחזוקת הבניין. חזקה על התובעת כחברת וועד הבניין כי היתה מעורה בכל המתרחש בו וכחלק מכך, ככל שהיה קיים מפגע כלשהי היה עליה לדווח עליו לחברת הניהול. התובעת לא הביאה לעדות מי מחברת הניהול לחיזוק טענתה בדבר קיומו של מפגע כלשהו.
3. בנסיבות אלה, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה, ואף אם אקבל את טענתה כי אותו "גל" נטען מהווה מפגע, הרי שהתובעת אף לא עמדה בנטל להוכיח כי נפלה במקום בו היא טוענת, בעוד המסמכים הרפואיים אף מחזקים את טענת הנתבעת כי עובר לתאונה התובעת סבלה מסחרחורות שגרמו גם הפעם לנפילתה כפי שארע לה לא פעם בעבר.
4. לאור כל האמור והפורט לעיל, דין התביעה להידחות.
5. בנסיבות אלה, איני מוצאת לדון בשאלת הנזק.
6. התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.