1. בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי העומד כיום על סך 2,000 ₪ ולהעמידו על סך 4,000 ₪.

2. החייב, נשוי בן 49 ואב לשני קטינים, מתגורר בדירה שכורה. צו לכינוס נכסיו ניתן ביום 30.03.2017 בגין חובות מוצהרים בסך 1,574,753 ₪ ל-21 נושים. במסגרת צו הכינוס הוטל עליו צו תשלומים בסך 2,000 ₪.

3. ביום 18.10.2017 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי. במסגרת הבקשה נטען כי בחינת התנהלותו הכספית של החייב מובילה למסקנה שיש מקום להגדיל את צו התשלומים החודשי. נטען כי החייב ורעייתו משכירים דירת מגורים בקיבוץ מרום הגולן ומקבלים בגינה דמי שכירות בסך 4,000 ₪ לחודש, כאשר הכנסת התא המשפחתי בהתאם לדיווחי החייב הנה בסך ממוצע של 20,911 ₪ לחודש. נטען כי לחייב הוצאות מופרזות בגין נסיעות, חוגים לאשה, הלוואה מחשבון האישה, הלבשה, חינוך ותרבות אשר כוללים שיעורים פרטיים עבור ילדיו, הוצאות שמסתכמות בסך 20,965 ₪. נטען כי מדובר בהתנהלות כלכלית לקויה שלא הולמת תא משפחתי של חייב המצוי בהליכי פש"ר. עוד נטען כי אמנם החייב טען בחקירתו כי חמתו מסייעת לו בתשלום החזר ההלוואה שעל-סך 3,600 ₪ אולם סיוע זה אינו בא לידי ביטוי בדוחות הדו-חודשיים.

4. החייב בתגובתו התנגד לבקשה וטען כי הטענות שנסמכת עליהם המנהלת המיוחדת בבקשתה, אינן מדויקות ואינן רלוונטיות. ביחס להוצאות הנסיעה טען החייב כי מדובר בהוצאות כוללות של התא המשפחתי, לרבות רעייתו ושני ילדיו, וכן נכון למועד הגשת הבקשה החייב עבד בשתי עובדות, והיה צריך להתנייד הלוך וחזור; ביחס לחוגי רעייתו טען החייב כי אשתו אינה צד להליך ועומדת לה הזכות "לחיות את חייה כראות עיניה" (סעיף 10 לתגובה), כך גם באשר להלוואה אשר משולמת מחשבונה של אשת החייב, אשר עובדת למחייתה ואינה חיה על חשבון בעלה; באשר להוצאות בגין החינוך טען החייב כי ילדיו לומדים בבית הספר הריאלי העברי בחיפה וגם אם החייב מצוי בהליך פש"ר, אין הדבר אומר כי לא עומדת לו הזכות להקנות לילדיו את החינוך הטוב ביותר. החייב טען כי הוא נושא בהוצאות מחייה מינימליות ביותר המהוות את הסך המינימלי הנדרש לשם מחייה בכבוד. עוד נטען כי תשלום חודשי בסך 4,000 ₪ אינו תואם את יכולתו הכלכלית, ובמיוחד עכשיו כאשר החייב עובד רק בעבודה אחת.

5. בתשובתה לתגובת החייב, חזרה המנהלת המיוחדת על האמור בבקשתה וטענה כי יש להורות על מחיקת תגובתו של החייב משום שאינה נתמכת בתצהיר, יש לדחות את טענת החייב לפיה לא צורף תצהיר ערוך כדין מאחר והתגובה לכאורה נסמכת על תצהיר החייב למתן צו הכינוס, זאת במיוחד עת הועלו טענות חדשות ואף סותרות בתגובה. המנהלת המיוחדת עוד התייחסה בתשובתה להוצאות המופרזות והמיותרות שמשלם החייב עבור מנוי לחדר כושר בהולמס פלייס עבור רעייתו, רכישת חולצה בחנות מעצבים "דנה אשכנזי" בעלות של 330 ₪, חוגים לילדים (טניס, שמורות הטבע, סייף) נטען כי החייב ובני משפחתו מתנהלים כמשק בית אחד משותף כבעל הוצאות והכנסות משותפות ומצופה כי משק הבית יצמצם הוצאותיו תוך מאמץ להעמיד את מרבית הכנסתו הפנויה לטובת פירעון החובות הרובצים על החייב. כמו כן, המנהלת המיוחדת התייחסה בתשובתה לתדפיסי חשבון הבנק המנוהל על-שם רעייתו של החייב אשר ממנו עולה כי רעייתו עושה שימוש בכרטיס חיוב כאשר בחודש 2/2017 נעשה שימוש בכרטיס וחשבונה של רעיית החייב חוייב בסך 10,939 ₪ ואילו בחודש 3/2017 חוייב הכרטיס בסך 14,270 ש"ח, ומחשבונה מנוכות המחאות בסכומים שונים, מבוצעות הפקדות בהיקפים שונים ונרחבים והיא נוטלת הלוואות ופורעת הלוואות. נטען עוד, כי רב הנסתר על הגלוי באשר להתנהלותו הכלכלית של התא המשפחתי

6. בהחלטתי מיום 30.11.2017 ביקשתי כי יוגשו הדוחות אשר מתייחסים לחודשים 9-11/2017, זאת לנוכח טענת החייב בדבר שינוי בהכנסותיו.

7. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל . נראה כי, על מנת להכריע בטענות המנהלת המיוחדת יש לפנות אל הדו"חות הדו-חודשיים שהוגשו לעיוני. הובאו לעיוני 2 דו"חות עבור 9-11/2017 . מעיון בדוחות הדו-חודשיים עולה כי הכנסות החייב ורעייתו הן כדלקמן: 28,029 ₪ בחודש 9/2017, 27,292 ₪ בחודש 10/2017 ו- 24,501 ₪ בחודש 11/2017 . הכנסת התא המשפחתי בשלושת החודשים האחרונים עמדה אפוא- בממוצע, ע"ס 26,607 ₪ (על כן בניגוד לטענת החייב בתגובתו לחייב הכנסת התא המשפחתי לא ירדה כי אם עלתה).אציין עוד, כי רוב ההכנסה של התא המשפחתי היא פרי עבודתו של החייב ולא של רעייתו. באשר להוצאות עיינתי בדוחות הדו חודשיים, ומצאתי כי יש לקבל טענת המנהל המיוחד בדבר הוצאות מופרזות ,ואף מופרזות מדי; כך לדוגמא, הוצאות כלכלה כ- 4,000 ₪ בממוצע ללא אסמכתאות מלאות, אחזקת רכבים 1,952 ₪ בחודש 9/2017 ובנוסף הוצאות נסיעה בסך 1,500 ₪ (ובכך הוצאות התחבורה של המשפחה בחודש אחד מגיעות כדי סך כ- 3,500 ₪) כאשר בחודשים עבר עמדו הוצאות הנסיעה בלבד (ללא אחזקת רכבים) ע"ס 2,000 ש"ח. בנוסף, קימות הוצאות המצביעות על התנהלות פזרנית כגון חוגים לאשה – 380 ₪ כאשר החייב אינו מצרף אסמכתא ולא ברור באיזה חוג מדובר.

8. אציין עוד, כי בדוחות קודמים הכנסות החייב היו יותר נמוכות (22,861 ₪ בחודש 5/2017 וסך 21,459 ₪ בחודש 4/2017) ואף על פי כן וחרף ההוצאות המופרזות שמרו החייבים על איזון. עתה, משעלתה ההכנסות, עלו ההוצאות, וכפי שציינתי חלק מן ההוצאות אינן הולמות מי שמצוי בהליך פש"ר. אציין כי עפ"י דחות של חודשים 4 ו5/2017 עלה כי החייב ובני ביתו לא מפנימים כי החייב מצוי בהליך פש"ר. כך לדוגמא דיווח החייב על הוצאות עבור מסעדות, רכישות בג'ימס רצ'רדסון בסך 900 ₪, ואף נרשמו חיובים משמעותיים בכרטיסי האשראי שהגיעו כדי 14,270 ₪ לחודש.

9. טענת החייב כי אשתו אינה צד להליך ועומדת לה "הזכות לחיות את חייה כראות עיניה", אני דוחה בשתי ידיים ואנמק קביעתי זו בקצרה. האשה היא שבחרה לנהל עם החייב משק בית משותף. אמנם אין היא חייבת בחבות החייב אולם, מעת שאחד מבני התא המשפחתי פונה ל"חסד המחוקק" (הליך פש"ר) שאמור להטיב, בבוא היום, עם התא המשפחתי בכללותו, אין מקום עוד לטענה כי האשה זכאית לחיות חייה כאילו דבר לא קרה. טענה זו מתעלמת מן העובדה כי מדובר בתא משפחתי אחד, שלעיתים הסתבכות אחד מיחידיו קרתה על רקע קשיי פרנסה. טענה זו מתעלמת מן העבודה כי ההליך הוא וולנטרי שיזם החייב והוא נעשה, ככלל, בהסכמת כל יחידי התא המשפחתי על מנת להבריא את התא המשפחתי בכללותו מחובות החייב . על כל יחידי התא המשפחתי להתגייס, אפוא, לשם הצלחת ההליך ולהימנע מהוצאות פזרניות שיש בהן כדי לפגוע בנושי החייב. אין להלום מצב בו חייב ישהה בהליך פש"ר ואילו בני משפחתו יתנהלו בפזרנות ו"ימשיכו לחיות חייהם" במיוחד, מקום שהחייב הוא בעל ההכנסה העיקרית בהכנסות התא המשפחתי. על משק הבית להפנים כי החייב מצוי בהליך פש"ר ויש לנהוג בצמצום על מנת לשלם את חובותיו של החייב. אין משמעות הדברים כי יימנע מבני משפחתו של החייב לחיות חיים סבירים ומכובדים, אולם קיים הבדל בין חיים סבירים ומכובדים לבין חיי מותרות. סבורני כי חוגים של האשה, הוצאות ביגוד גבוהות, הוצאות על מסעדות, הן הוצאות פזרניות שאין להכלילן בהוצאות החייב הסבירות בעת קביעת תשלום חודשי.

10. שאלה סבוכה יותר, היא שאלת הוצאות חינוך ותרבות של ילדי חייבים. האם חייב רשאי לממן חוגים לילדיו בעת שהותו בהליך. מה יהיה גורלו חוג השחייה והג'ודו, לדוגמא, של ילדי חייב שכנגדו ניתן צו לכינוס נכסים; והאם חייב רשאי להמשיך לתת לילדיו את החינוך בבתי ספר פרטיים בתמורה לשכר לימוד של אלפי שקלים בשנה. לא אקבע מסמרות בשאלה זו, מאחר וללא קשר להוצאות החינוך והתרבות של הילדים, יש מקום לקבל את הבקשה. יחד עם זאת מצאתי להעיר למעלה מן הצורך כי יש לעשות אבחנה בין הוצאות חוגים לבין הוצאות לימודים בית הספר ויש לבחון, לדוגמא, את סוג החוג ואת מספרי החוגים בהם משתתפים ילדי החייב.

11. עוד יוער, כי צודקת המנהלת המיוחדת באשר להתנהלות הלקויה של משק הבית של החייב, אשר משתקפת בדף חשבון אשתו של החייב שצורף לתשובתה של המנהלת המיוחדת, על אף שחלקו לא כל כך ברור, עולה כי רעייתו של החייב נוטלת הלוואות ופורעת הלוואה בסכומים שונים (בסך 250,000 ₪) וכן מנוהל פיקדון בחשבון על-סך 190,000 ₪ (מיום 13/03)! וזאת כאשר החייב נושא בתשלום עבור ההלוואה שנטלה אשתו על חשבון התשלום החודשי לנושיו. התנהלות זו אינה הולמת כלל חייב אשר נמצא בהליכי פש"ר.

12. התנהלות אשת החייב הכלכלית, מצביעה על תהיות רבות. החזר ההלוואה שמחזירה אשת החייב גבוה מהתשלום החודשי שהושת על החייב במסגרת צו הכינוס. החייב הוא שפנה להגנת הליכי פש"ר ועל כן החלטתו לפרוע תחילה חוב של אשתו על חשבון חובו לנושיו, אינה מתיישבת עם הליכי פש"ר. ירצה החייב, יוכל הוא להסדיר חובותיו מחוץ להליך. בעניין זה אציין כי נראה כי בדו"ח 10 ו- 11/2017 הופיעה הוצאה כפולה בגין פרעון הלוואה זו, שכן עולה כי החייבת שילמה 7,208 ₪ מדי חודש בגין הלוואה כאשר עפ"י דוחות קודמים אמורה החייבת לשלם מחצית הסכום- 3,604 ₪ והדבר מותיר הכנסה פנויה בחודשח הנ"ל בסך 3,604 ₪ אפילו אקבל כל הצהרות והוצאות החייב.

13. באיזון הראוי מצאתי לקבל את עמדת המנהלת המיוחדת בחלקה, ולהורות על העלאת צו התשלומים של החייב ולהעמידו על-סך 4,000 ₪ החל מחודש 12/2017.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.