1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה אושרי פרוסט – פרנקל) מיום 24/1/17 בת.א. 1269-12-09 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לזימון עדים ולהגשת תצהיר עדות ראשית נוסף.

2. עניינינו בתביעה שהוגשה בשנת 2009 על ידי המבקשת 1 אשר תוקנה בשנת 2013, במסגרתה גם הוגשו הודעות לצד ג' ולצד ד'.

התקיימו כבר שתי ישיבות הוכחות בתיק בחודש נובמבר 2016.

ביום 20/12/16 הגישו התובעות – המבקשות בקשה לזימון עדים ולצירוף תצהיר עדות ראשית נוסף (בקשה מס' 192) וטענו, כי היעתרות לבקשה דרישה לצורך בירור האמת וכי אי היעתרות למבוקש תגרום להם לעיוות דין.

נטען, כי התצהיר הנוסף הוא של מר דוד נווה, שכולל כבר עובדות שהועלו בתצהירים של עדים אחרים ולא יוסיף עובדה נוספת.

נטען, כי העדים הנוספים – נציגי רשות הכבאות ומכון התקנים הם בעלי ידע אישי בעניין נשוא המחלוקת ועדותם נדרשת עקב חסר מהותי בחוות דעת המומחים מטעם בית משפט קמא, שנמנעו להשלים את החסר.

לאחר קבלת תגובת המשיבה 1 נדחתה הבקשה.

3. להשלמת התמונה אציין כבר עתה, כי ביום 12/8/16 נתן בית משפט קמא החלטה בבקשה לזימון עדים, ודחה את הבקשה לזימונם של העדים, שזימונם התבקש גם בבקשה שהוגשה בחודש דצמבר 2016.

על ההחלטה מיום 12/8/16 לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

4. בהחלטה מיום 24/1/17 נדחתה הבקשה מנימוקים הבאים:

א) באשר לעדים שזימונם התבקש בבקשה הראשונה – דין הבקשה להידחות, שכן בית משפט קמא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטתו מיום 12/8/16. לא נמצא כי בקשות שהוגשו לאחר ההחלטה מיום 12/8/16 בנוגע להודעות צד ג' צריכות להוביל לבחינה מחדש של הבקשה לזימון עדים, מה עוד, שזימון העדים נדרש לאחר מינוי מומחים מטעם בית משפט וכי נימוקי ההחלטה מיום 12/8/16 נותרו רלוונטיים גם כעת.

ב) בנוגע לתצהיר של המהנדס דוד נווה:

הבקשה נדחתה שכן מדובר בעד מומחה שהגיש חוות דעת מטעם המבקשים ביום 7/7/11 ולא ברור, מדוע מבוקש לצרף תצהיר עדות ראשית מטעמו, בעיקר לאחר שמונה בהסכמה מומחה מטעם בית משפט.

5. המבקשים בבקשת רשות הערעור טוענים, כי יש מקום להיעתר לבקשתם, שכן יש להם צורך בעדויות אלו. העדויות דרושות לצורך גילוי האמת (בהתאם לסעיף 1 לפקודת הראיות) וכי אי היעתרות לבקשה גורמת להם לעיוות דין ולא ניתן יהיה להגיע לחקר האמת.

נטען, כי לאחר תחילת שלב ההוכחות, איפשר בית משפט הגשת הודעה מתוקנת לצדדי ד' כך שהתיק הוא למעשה בשלב מקדמי, וזימון העדים לא יוביל לסרבול או להכבדה על ההליך.

6. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) ההלכה הפסוקה והמושרשת קובעת, כי השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל , במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

ראה לעניין זה:

רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עידית גולד – פיסקה 6 (ניתן ביום 15/12/14) ורע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב – פסקאות 6 ו-7 (ניתן ביום 8/12/15) .

ב) החלטות ביניים, שבמהותן הן החלטות דיוניות – ניהוליות, מסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוג זה, ובלבד שאין מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או מעוררת חשש לעיוות דין.

ראה לעניין זה: רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי) נ' הימנותא בע"מ – סעיף 13 (ניתן ביום 6/1/15).

ג) כמו כן, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בכל הקשור לסדרי דיון ומהלך שמיעת ראיות, אפילו אם היא סבורה, כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ראה לעניין זה: ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט פ"ד כה(2) 441 (1971); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)).

נקבע, כי זימון עדים הוא עניין שבסדרי הדין.

ברע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיטין (6/4/09) נקבע מפורשות ע"י כב' השופטת חיות בסעיף 3:

"...זימון עדים הוא עניין מובהק של סדרי דין והתערבות ערכאת הערעור בסוגיה זו תהא, אפוא, מצומצמת ככלל גם לאחר הינתן פסק הדין, מקל וחומר במהלך הדיון עצמו (ראו: רע"א 10343/06 פלד נ' בנק יורו טרייד בע"מ (לא פורסמה, 10.1.2007); רע"א 1700/07 מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ נ' פלסטו-ווק (1990) בע"מ (לא פורסמה, 5.4.2007); 10683/06 מאור נ' עמידר חברה לאומית לשיכון ופיתוח בע"מ (לא פורסמה, 8.5.2007))".

כן ראה לעניין זה החלטת בית משפט העליון שניתנה לאחרונה ברע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ ואח' נ' אברהם אונגר ואח' (21/1/17).

ד) במקרה דנן, לא מצאתי כי ההחלטה נופלת לגדר החריגים המצדיקים התערבות, בשלב זה של ההליך בו מצוי התיק בבית משפט קמא. (טרם מתן פס"ד בתובענה).

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12/8/16 נימק מדוע אין לזמן העדים ולא מצא כי הנסיבות בחודש דצמבר 2016 חייבו בחינת החלטתו מחדש.

טענות ל"חוסרים" בחוות דעת מומחים מטעם בית משפט, תוכלנה להיבחן לגופו של עניין גם לאחר מיצוי שלב משלוח שאלות הבהרה / חקירות למומחים, וזאת במידת הצורך.

אין מקום לקבוע בשלב הנוכחי, כי ההחלטה בנסיבות העניין איננה סבירה.

הוא הדין ביחס לבקשה לצרף תצהיר עדות ראשית של מי שכבר הגיש חוות דעת מטעם המבקשים, בעוד שבינתיים מונה מומחה מוסכם מטעם בית משפט.

אציין, כי ככל שיתברר בהמשך ניהול ההליך, כי בכל זאת יש צורך בזימון עדים, ובית משפט ישתכנע בעקבות בקשה שתוגש לזימון עדים כי חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה הקודמת – ממילא, הוא יהיה מוסמך לשנות את החלטותיו הקודמות בעניין.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.