1.מונחת לפנינו תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 26,852 ₪.

כתב התביעה:

2.א.בכתב התביעה נטען כי התובעת ,(להלן: "התובעת"), היא חברה לחומרי בניין – והנתבע , (להלן: "הנתבע") קבלן בניה ושיפוצים שניהל את עסקו שנקרא "קולן שיווק" תחת שם אשתו- הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"); בשנת 2013 סוכם בעל פה בין מנהל התובעת מר מנחם פישל המכונה פטי ,( להלן:"פטי") והנתבע – כי הנתבע ימשוך סחורות באמצעות מורשים מטעמו שיהיו רשאים לחתום על תעודות המשלוח; על פי אותו סיכום – בטרם יגיע אחד המורשים למשוך סחורה, יטלפן הנתבע לפטי ויאשר את זהות המושך; עוד סוכם כי הנתבע ישלם לתובעת את התמורה בעד הסחורה.

2.ב. נטען כי ההסכם הנ"ל יצא אל הפועל ובהתאם לכך – משך הנתבע סחורה מהתובעת מעת לעת בשנים 2013 – 2015 באמצעות מורשים; בשום מקרה, כך בכתב התביעה, לא נמסרה סחורה ללא הוראה מפורשת מטעם הנתבע.

2.ג.בהתחלה – הנתבע שילם עבור הסחורה. בשלב מסוים – הפסיק לשלם, ואז הפסיקה התובעת ,בסמוך למרץ ,2015 לספק לו סחורות.

2.ד.בגין הסחורה שלא שולמה, נצבר חוב בסך של 26,852 ₪. מכאן התביעה.

2.ה.לכתב התביעה צורפו תעודות המשלוח בחתימת המורשים.

2.ו. בכתב התביעה נטען, כי התביעה הוגשה נגד שני הנתבעים מאחר שהעסק רשום על שם הנתבעת והמייצג את העסק בשטח הוא הנתבע כאשר כתובת העסק היא כתובת המגורים של הנתבעים.

טענות ההגנה:

3.א.הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה טענה כי היא לא מסוגלת לעבוד בשל נכות; היא לא מעורבת בעסקים של בעלה – הנתבע; אינה מכירה את התובעת; לראשונה ראתה את הבעלים של התובעת כשהוא בא לבית לגביית כספים; או אז הבינה כי קיים סכסוך כספי בין התובעת והנתבע; רק באותו רגע גילתה כי הנתבע מסר לתובעת שיק ביטחון של הנתבעת; השיק הנ"ל אינו חתום על ידה ומשום כך תביעה שהוגשה נגדה בגינו נדחתה.

3.ב.הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן בה טען כי סיכם עם פטי כי רק הוא- הנתבע זכאי לאשר משיכת סחורה ורק הנתבע או בנו רשאים לקבל את הסחורה שהוזמנה ולחתום על תעודות משלוח; במהלך העבודה השוטפת גילה כי חלק מהתעודות לא היו חתומות או שלא היו חתומות על ידי מורשי החתימה ואז התריע על כך בפני פטי , מבדיקה שערך מצא כי התובעת חייבה אותו בסך של 14,489 ₪ ₪ בגין חוב שאינו שלו; כשבירר את פשר החוב מצא כי התובעת זיכתה אחד – חסן פארס וחייבה את הנתבע ללא ידיעתו וללא הסכמתו – חסן פארס הנ"ל הוא קבלן עצמאי שעבד בפרויקט אותו ניהל הנתבע; חסן פארס לא קיבל אישור למשוך סחורה על שמו של הנתבע.

3.ג.הנתבעים קיבלו רשות להתגונן. בהמשך ניתן צו פשיטת רגל לשני הנתבעים וההליכים בתיק עוכבו נגד שניהם.

3.ד.בשלב מאחר יותר, צו הכינוס לנתבעת בוטל ובהתאם לכך חודשו ההליכים נגדה בלבד. ההליכים נגד הנתבע נשארו מעוכבים מכוח צו הכינוס נגדו שהמשיך להיות בתוקף.

לאחר שנתינה רשות להתגונן – הוגשו העדויות הראשיות בתצהירים.

הוכחות:

עדי התובעת:

4.מטעם התובעת הצהיר מנהלה פטי . בתצהירו חזר על הטענות שהעלה בכתב התביעה והדגיש כי לא היה אף מקרה שבו סופקה הסחורה מושא התביעה מבלי שהוא או העובד מטעמו – אמיר כובש וידאו כי המושך של הסחורה הוא מורשה מטם הנתבע.

5.א.מטעם התובעת העיד גם העד אמיר כובש.

5.ב.אמיר הצהיר כי בשנים 2013-2015 עבד בחנות התובעת; הנתבע הגיע מספר פעמים למשיכת סחורה ; אמיר היה עד לסיכום בן הנתבע ופטי כי משיכת סחורה עבור הנתבע תתבצע באמצעות מורשים מטעמו; באותו מעמד בו נערך הסיכום – אף מסר הנתבע לפטי שיק לביטחון.

5.ג. אמיר הוסיף והצהיר כי בהתאם לסיכום, היו מגיעים הנתבע או בנו בועז או הקבלן תאופיק חסן או חבר קיבוץ כנרת בשם אלון קולט; בהתאם לשיחה עם הנתבע , מורשים אלה היו מוסמכים למשוך סחורה עבור הנתבע.

5.ד.אמיר הצהיר בתצהירו כי הוא אישית שמע את הנתבע מאשר לפטי כי האנשים הנ"ל מורשים למשוך סחורה על שם הנתבע; בשלב מסוים הפסיק הנתבע לשלם ואז הורה פטי לאמיר כי עליו להפסיק לספק סחורה לנתבע או למורשים מטעמו.

6.א.הנתבעת לא חקרה את העדים על תצהיריהם.

6.ב. זה המקום לציין כי הנתבע ביקש לחקור את העדים של התובעת בחקירה נגדית. ברם, נוכח התנהגותו באולם בית המשפט שהפריעה לדיון לא היה מנוס אלא להורות על הוצאתו מן האולם.

6.ג. הנתבעת משליכה יהבה בסיכומיה על כך שבית המשפט לא אפשר לנתבע לייצג אותה. להלן אדון בטענה זו:

6.ג.1. גם אילו התנהג הנתבע בצורה ראויה ושמר על תרבות הדיון – לא היה מקום לאפשר לו לייצג את הנתבעת בו בזמן שהוא העד המרכזי מטעמה כאשר במעמדו כעד אינו רשאי לשמוע את העדויות האחרות בטרם יעלה על דוכן העדים.

6.ג.2.יוער כי אומנם בסופו של יום בחר הנתבע שלא להעיד – אך זאת עשה לאחר שהסתיימה שמיעת כל שאר העדויות. הווי אומר: בשלב שבו ביקש לייצג את הנתבעת – הוא היה העד המרכזי מטעמה בהינתן שהיא לא השתתפה בניהול העסק בפועל כפי שעולה מהתצהירים.

6.ג.3.ודוק: לאחר שהנתבע נכנס להליכי פשיטת רגל ומימש את זכותו לעיכוב הליכים על תיק זה – אין לו זכות להיות מעורב בדיון מכוח היותו "בעל דין". מעורבותו בדיון יכולה הייתה להתאפשר על דרך של ייצוג הנתבעת על ידי קרוב משפחה שאינו עורך דין – מכוח שיקול דעת בית המשפט. ברם , הנתבע הכשיל, כאמור, אפשרות זו – הן בעצם הבחירה להיות עד מרכזי במשפט, והן בהתנהגותו שהתבטאה בהפרעה למהלך דיון.

עדות הנתבעת:

7.א.הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי יש לה חשבון סגור בבנק לאומי אך טענה כי אינה יודעת מספרו; יש לה חשבון נוסף בבנק מרכנתיל; בעבר שני החשבונות היו פעילים במקביל; לא אישרה כי פתחה את החשבון בבנק לאומי על מנת לאפשר לבעלה ( הנתבע) פושט הרגל להתנהל בו; השיבה כי פתחה אותו על מנת לקחת הלוואה וכי הזמינה ממנו פנקס שיקים; לשאלה אם השיקים יועדו לשימוש בעלה השיבה "זה אתה אומר", לשאלה בשביל מה אם כן הזמינה פנקס שיקים השיבה כי "לא הייתה מטרה ברורה".

"ש. מה עשית עם הפנקס שיקים שהזמנת?

ת. אני לא השתמשתי בו".

7.ב.הנתבעת אישרה עוד בחקירתה הנגדית כי העסק נפתח על שמה ב - 2010 בכדי שבעלה יתנהל תחת העוסק מורשה שלה וכי היא סמכה על בעלה שכל מה שהוא עושה יהיה על שמה :

"ש. אני אומר לך שלא רק שזה היה בשביל שבעלך יוכל להמשיך להתנהל, הרי הוא לא יכול היה להתנהל עם בנקים אחרים, את מאשרת את זה?

ת. לא באופן מוחלט. לא לגמרי היה ברור לי אם הוא לא יכול היה להתנהל מול בנקים אחרים".

"ש. במקביל לחשבון הזה גם הלכת למע"מ ופתחת עוסק מורשה על השם שלך. מתי עשית את זה ובשביל מה?

ת. מתי עשיתי את זה?

ש. מתי ובשביל מה? איזו פעילות הייתה לך שהיית צריכה תיק במע"מ? מתי פתחת את העוסק מורשה?

ת. (משתהה) אני מניחה שזה היה ב-2010.

ש. כשבעלך לא יכול היה לתפקד?

ת. אני עונה לך ואל תוסיף לזה טיעונים. זה היה באותה תקופה.

ש. ואת בעצם פתחת את העוסק מורשה כדי שבעלך יוכל להתנהל תחת העוסק מורשה שלך?

ת. כן.

ש. ולכן כשאת כותבת בתצהיר שאין לך מושג מהחוב הזה ואת לא מכירה את האנשים זה נכון?

ת. זה אמת. אתה אומר חצאי דברים."

"ש. ממילא סמכת על בעלך שכל מה שהוא עושה יהיה על שמך?

ת. זה נכון.

ש. ולכן אם יוכח שיש חוב של מיליון ₪ על השם שלך שבעלך עשה אז את חייבת את הכסף?

ת. מאז שאני מכירה את בעלי בסכומים כאלה הוא לא היה מתעסק.

ש. איפה הגבול, עד איזה סכום את סומכת עליו?

ת. אין לי דברים מדוייקים. עשרות אלפי שקלים.

ש. ולכן גם מאחר והתיק ההוא נגמר חתמת על פנקס שיקים בלקו שיעשה איתו מה שהוא רוצה?

ת. אני לא חתמתי, זה לא חתימה שלי. ה-ה' שלי הרבה יותר עגולה.

ש. את צודקת. ומי חתם – בעלך?

ת. לא יודעת."

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים ואת סיכומי הצדדים והפסיקה הרלוונטית – באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה נגד הנתבעת.

הנימוקים יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

התביעה ופסק הדין בתא"מ 37542-03-16 נטפים ובניין בעמק בע"מ נ' הדס קולן:

8.בטרם ניכנס בעובי הקורה, חשוב לציין כי אין זו המערכה הראשונה בין הצדדים בגין החוב מושא התביעה.

9.המאבק המשפטי בין התובעת והנתבעת החל את דרכו בשנת 2015 – התובעת הגישה נגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל; ההתנגדות נדונה לפני מותב זה בתא"מ 37542-03-16. מדובר היה בשיק ביטחון משוך מחשבון הבנק של הנתבעת, ( להלן " שיק הביטחון"). אין מחלוקת כי שיק הביטחון נמסר לידי התובעת על ידי הנתבע. הנתבעת הכחישה את החתימה על השטר. הנתבע נמנע ממתן תצהיר עדות ראשית אך התייצב לדיון וטען כי מסר את שיק הביטחון לידי התובעת כשהוא לא חתום.

בפסק הדין שניתן על ידי מותב זה בתיק הנ"ל נקבע כי :

" בעלה של הנתבעת לא הגיש תצהיר ולא נתן עדות";

"בעלה של הנתבעת הופיע לפני היום ומסר גרסה לפיה מסר את השיק לתובע כשהוא לא חתום. אני דוחה גרסה זו, בהיותה בלתי אמינה ובלתי סבירה"

עוד נקבע כי :

"קיימות שתי אפשרויות : האחת, שהשיק נחתם על ידי הנתבעת. השנייה, שהחתימה של הנתבעת זויפה על ידי בעלה".

בסופו של יום נדחתה התביעה השטרית הנ"ל מאחר שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי האפשרות הראשונה מסתברת יותר מהאפשרות השנייה.

התובעת לא אמרה נואש והגישה תביעה זו בגין אותו חוב.

הוכחת החוב:

10.הנתבעת היא , כאמור, אשתו של הנתבע. הנתבע רשם את העסק על שמה בידיעתה ובהסכמתה המלאה.

11. הנתבע הגיש בתיק זה תצהיר עדות ראשית בו טען כי מדובר בתביעה מופרכת מיסודה וכי אין הוא חייב סכום כלשהו לתובעת .

12.ברם, התנהגות הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההגנה הנ"ל – שכן הנתבע בחר שלא לנהל תיק זה אלא ניצל את צו עיכוב ההליכים שניתן נגדו בהליך הפש"ר. הנתבע לא ביקש מהכנ"ר לנהל תיק זה בבית המשפט.

13.ודוק: מהבקשה שהגיש ב- 18.2.2019 עולה כי הנתבע יודע אל - נכון כי פושט רגל אינו חייב לקלוט להליך פשיטת הרגל את כל התביעות המוגשות נגדו אלא יכול הוא להתגונן בבית המשפט באישור המנהל המיוחד.

וכך כותב בבקשתו הנ"ל:

" ".. ההליכים נגד החייב מעוכבים ולא ניתן לקיימם אלא אם נתן בית המשפט המנהל את פשיטת הרגל היתר לניהול ההליך נגדו".

14.נשאלת השאלה, מדוע אם כך לא ביקש מהמנהל המיוחד לנהל את הגנתו בתיק זה ומדוע בחר דווקא ליהנות מצו עיכוב ההליכים?

15. ואם לא די בכך, מדברת בעד עצמה התנהגותו של הנתבע כשבחר שלא להעיד ולא להיחשף לחקירה נגדית בתיק זה על תצהיר עדותו הראשית – וזאת חרף היותו העד המרכזי מטעם הנתבעת.

16. על פי התצהירים של מנהל התובעת ושל העובד אמיר כובש – כל ההזמנות מושא התביעה בוצעו על ידי מורשים מטעם הנתבע ובאישורו.

17.הנתבעת לא הצביעה בסיכומיה ,וגם לא מצאתי בתיק, ראיות שיש בהן כדי להפריך את הצהרות עדי התובעת.

18.על יסוד האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל והוכיחה כי העסק של הנתבעים נותר חייב לה את סכום התביעה.

חיוב הנתבעת:

19. אין מחלוקת כי העסק רשום על שמה של הנתבעת. הנתבעת אישרה בחקירתה כי הדבר נעשה בידיעתה ובהסכמתה.

20. הנתבעת אישרה בחקירתה כי סמכה על בעלה להתחייב בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

21. הנתבעת אף הזמינה פנקס שיקים ואישרה כי לא נעשה בו שימוש ישיר על ידה. מאותו פנקס נמשך השיק לביטחון להבטחת התמורה בגין משיכת סחורות מהתובעת. בגין שיק הביטחון הנ"ל התנהל כאמור משפט בפני מותב זה והתביעה נדחתה מהטעמים אותם פירטנו לעיל.

22.א. הפסיקה הכירה בחיובו של מי שהסכים כי עסק יירשם ויתנהל על שמו – בחובות של העסק. החיוב אינו אוטומטי וכל מקרה יידון לפי נסיבותיו.

22.ב.ראו למשל את פסק הדין של כב' השופט דניאל ארנסט ב-ת.א 715614-03 בזק נגד סופטווב בע"מ ואח' העוסק בתופעה של אנשי קש המשמשים כחזית לפושטי רגל ומקימי חברות ומאפשרים להם להמשיך לצבור חובות.

22.ג.נקבע שם, כי אף אם הנתבעת לא הייתה פעילה בעסק והעסק נוהל למעשה על ידי בעלה – יש לחייבה באופן אישי

22.ד.עוד נקבע שם כי יש להבחין בין אנשים תמימים שרומו – לבין אנשים שנרשמו ביודעין ואף נהנו מהכנסות העסק.

23. במקרה שלפנינו, מצאתי תשתית ראייתית מספקת לחיוב הנתבעת בחוב מושא התיק, וביתר פירוט:

23.א. מדובר בבעל ואישה הנשואים מזה הרבה שנים וחזקה כי מנהלים משק בית משותף.

23.ב.העסק נרשם על שם הנתבעת בהסכמתה ובידיעה על מנת לאפשר לבעלה – הנתבע לנהל בפועל את העסק.

23.ג.הנתבעת הזמינה פנקס שיקים ממנו נמשך שיק הביטחון ונמסר על ידי הנתבע לתובעת.

23.ד.התביעה השטרית נדחתה ,כאמור ,מאחר שלא הוכח מי חתם על שיק הביטחון – הנתבעת או הנתבע.

אך גם בהנחה כי שיק הביטחון נחתם על ידי הנתבע – יש בעובדה שהיא אפשרה לנתבע לעשות בו שימוש כשיק ביטחון , בצירוף הסכמתה וציפייתה המוצהרת כי העסק יצבור חובות על שמה בסכום של "עשרות אלפי שקלים" – משום חיזוק ממשי נוסף לרציונל העומד ביסוד חיובו של מי שהסכים כי עסק יירשם על שמו ויתנהל תחת שמו – בחובות של העסק.

23.ה.הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי היא סמכה על הנתבע לו היא נשואה כארבעים שנה שכל מה שיעשה יהיה על שמה וזאת עד לסך של עשרות אלפי שקלים.

23.ו.ואכן – החוב מושא התביעה אינו חורג מסכום החוב אשר הנתבעת ציפתה והסכימה כי העסק הרשום על שמה יצבור.

24.התנהגותה של הנתבעת בצירוף תשובותיה והצהרותיה כפי שצוטטו לעיל, יש בהן די והותר כדי לחייב אותה בחוב העסק מושא התביעה.

סוף דבר:

סוף דבר הוא, שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 26,852 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ט, 23 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.