לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר עיסאם חאיק, מיום 8.2.17 בתיק הוצל"פ 512197-12-16.

1. המבקשת היא החייבת בתיק ההוצל"פ הנ"ל, וביום 19.1.17 הגישה בקשה לצו חיוב בתשלומים, אליו צירפה שאלון ומסמכים. בעקבות בקשתה, ניתנה ביום 24.1.17 החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, על מתן צו חיוב בתשלומים בסך של 3,000 ש"ח.

בהחלטתו הסתמך הרשם על האמור בשאלון שהוגש ע"י המבקשת, ואשר במסגרתו נטען להכנסה בסכום חודשי של 6,251 ועל הוצאות בסכום חודשי של 2,870 ש"ח.

2. ביום 7.2.17 הגישה המבקשת בקשה לשינוי ההחלטה, תוך שהיא מבהירה, בשאלון מתוקן, כי בשאלון הראשון ציינה את הכנסותיה והכנסות אמה, אשר עמה היא מתגוררת – מצד אחד, אך פירטה רק את הוצאותיה ולא את הוצאותיהן המשותפות – מצד שני.

בהחלטה מיום 8.2.17 סבר כב' הרשם שאין מקום לשינוי החלטתו מיום 24.1.17 הנ"ל, בנמקו כי ההחלטה מיום 24.1.17 ניתנה על יסוד שאלון ומסמכים שהוגשו ע"י המבקשת, וכי בשאלון המתוקן גדלו ההוצאות ללא הסבר.

3. בהחלטתי מיום 15.3.17, לאחר שעיינתי הן בשאלון הראשון שהוגש בהוצל"פ והן בשאלון השני, ניתחתי את הוצאותיה הסבירות של המבקשת בקבעי כי הסך של 4,550 ש"ח הוא סכום ההוצאות הסבירות לתא המשפחתי, עפ"י הפירוט כדלקמן: 1,800 ש"ח בגין שכ"ד, 300 ש"ח בגין אחזקת מדור – חשמל, מים וכו', 50 ש"ח בגין טלפון סלולרי, 400 ש"ח בגין ביטוח רפואי, 1,600 ש"ח בגין כלכלה, 150 ש"ח בגין טלוויזיה ואינטרנט ו-250 ש"ח בגין נסיעות.

אין חולק, ואף המבקשת אינה טוענת אחרת, כי הכנסות התא המשפחתי הן כפי שנקבע בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 24.1.17, קרי: 6,250 ש"ח.

4. בהחלטה מיום 15.3.17 הנ"ל, הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המשיב. תגובה זו הוגשה ביום 26.3.17.

5. ביום 9.4.17 קיימתי דיון במעמד הצדדים, בניסיון להביאם לכדי הסכמה, אך הדבר לא צלח. על כן, יש להכריע בבקשת רשות הערעור.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, במסמכים הנוספים שהוגשו ע"י המבקשת, ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטה שניתנה ביום 8.2.17.

7. לא יכול להיות כל ספק, כי נפלה טעות מלפני המבקשת עת מילאה את השאלון הראשון שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל.

מנגד, וכפי שציינתי בהחלטה מיום 15.3.17, בבקשתה מיום 7.2.17 "שיפרה" המבקשת טענותיה, באמצעות הוספת הוצאות שאין להן זכר בשאלון הראשון, אף הגדילה הוצאות עליהן הצהירה בשאלון הראשון, ללא פרופורציה לכך שמדובר כעת (קרי: בשאלון השני) בהוצאותיהן של שתי נשים, במקום אחת (קרי: רק המבקשת).

8. עומס העבודה המוטל על רשמי ההוצאה לפועל הוא רב ביותר; כאשר הם נדרשים לדון בבקשותיהם של הצדדים, יש לעשות ככל הניתן על מנת שיצטרכו לדון בכל בקשה פעם אחת.

יחד עם זאת, מהותה של עבודת הרשם כוללת קביעת צווי חיוב בתשלומים לחייבים המותאמים ליכולותיהם.

9. במקרה דנן, אין מדובר בחייבת, אשר הגישה שאלון, חיכתה לקבל החלטה, ואז שינתה לחלוטין את הוצאותיה במטרה להראות שאין פער בין הכנסות להוצאות.

ניכר מהשאלונים כי חלק משמעותי בהבדל שבין ההוצאות המוצהרות בשאלון הראשון לעומת אלה שהוצהר עליהן בשאלון השני – נובע באמת מאי הבנתה של המבקשת על אודות האופן שבו נקבע צו חיוב בתשלומים, על הצורך לפרט את מלוא הכנסות התא המשפחתי, כמו גם את מלוא הוצאותיו.

כך למשל, בלתי מתקבל על הדעת כי שני אנשים בוגרים יצליחו לשרוד מהוצאות כלכלה (מזון) בסכום של 800 ש"ח בחודש (הסכום עליו הצהירה המבקשת בשאלון הראשון).

כן לא תיתכן הוצאה לשני אנשים בגין טלפון נייד בסכום חודשי של 50 ש"ח.

10. הפער הנכון בין הכנסות התא המשפחתי של החייבת להוצאות הסבירות שתא משפחתי זה יכול להוציא הוא הסך של 1,700 ש"ח (6,250 ש"ח פחות 4,550 ש"ח).

בנסיבות העניין, אני סבורה כי ראוי וצודק להעמיד את צו החיוב בתשלומים בתיק ההוצל"פ דנן, שהוא תיק ההוצל"פ היחיד הפתוח כנגד המבקשת, על הסך של 1,200 ש"ח, מעט פחות מסכום ההפרש בין ההכנסות להוצאות, וזאת כדי לאפשר למבקשת ולאמה החולה מרווח מסוים לצורך הוצאות בלתי צפויות.

11. אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור והערעור ועל ביטול ההחלטה מיום 8.2.17.

צו החיוב בתשלומים יועמד בתיק ההוצל"פ על הסך של 1,200 ש"ח וזאת החל מיום 12.6.17.

הסך שהופקד בקופת בית המשפט ע"י המבקשת (1,500 ש"ח) יהווה תשלום עבור חודש מאי 2017 וע"ח (חלקי) של פיגורי העבר, והמזכירות תואיל ותעבירו לתיק ההוצל"פ.

12. נוכח העובדה כי המבקשת גרמה להכבדה על עבודת רשם ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל, ולמרות שהמשיב התנגד לבקשתה – והתנגדותו למעשה נדחתה ברובה, וחרף התוצאה אליה הגעתי (קבלת הבקשה והערעור, ולו באופן חלקי), אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.