1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע מיום 13.8.15, בו לטענתה נפלה ונפגעה ביד ימין.

תביעתה נדחתה ועל כך התביעה שבפנינו.

2. לטענת התובעת, בעת חזרתה מעבודתה כעוזרת גננת בגן ילדים ביום 13.8.13, נפלה במדרגות המובילות מהגן לביתה ונחבלה ביד ימין.

לטענתה, הואיל וסברה שהכאבים יחלפו, לא פנתה לטיפול רפואי באותו יום אלא רק למחרת.

3. ביום 14.8.13 התובעת פנתה לבית החולים בנהריה לקבלת טיפול רפואי. לתובעת הונפקה מדבקה בה נרשם כי סיבת הפניה הינה: "נפילה, חבלה, חתך" שבוטלה, וכן מדבקה בה נרשם כי סיבת הפניה הינה "תאונת עבודה".

4. ברישום הרפואי בחדר המיון רשם האח המטפל בשם אדוארד חדד כי התובעת מתלוננת על כאבים ביד ימין וכי "לדבריה נפלה ונחבלה ביד ימין".

5. בבדיקה הרפואית ע"י ד"ר דוד אלון נרשם:

"לדבריה ביום פנייתה למיון נפלה בביתה ונחבלה בשורש כף יד ימין בלבד..."

לתובעת אובחן בצילום שבר של שורש כף יד ימין באזור הרדיוס ובנוסף שבר מינימלי באולנה. לתובעת בוצע שחזור של השבר וקיבוע בגבס מלא מעל המרפק.

בסיכום הביקור במיון נרשם כי תלונתה של התובעת הינה "נפילה וחבלת שורש כף יד ימין מיום פנייתה".

6. לתובעת נמסר מסמך תעודה רפואית לנפגע בעבודה חתום ע"י רופא אחר, ד"ר גרדוב לאון, בו לא נרשמו פרטי התאונה ועל גבי המסמך צוין "ראה תעודת מיון".

7. בתביעתה לנתבע, בתיאור התאונה, ציינה התובעת כי בירידתה במדרגות "רגלי נתקלה במדרגה שבורה, וכתוצאה מזה נפלתי על המדרגות..."

8. בטופס ב.ל 250 שהגישה התובעת בתיאור התאונה נרשם כי "התובעת נפלה לאחר שהחליקה על המדרגות".

9. התובעת נחקרה בפני חוקר המל"ל ביום 3.2.12, ותארה את אופן התרחשות התאונה כאשר טענה כי בזמן הירידה במדרגות התעקמה רגלה הימנית.

10. בכתב התביעה לבית הדין שבה וציינה התובעת כי רגלה הימנית התעקמה תוך כדי הירידה במדרגות ובשל כך נפלה. בתצהיר עדותה הראשית נכתב כי התובעת נתקלה במדרגה שבורה, עקמה את רגל ימין ונפלה.

11. בחקירתה בפנינו העלתה התובעת גרסה חדשה נוספת לפיה על המדרגות היה לכלוך או אבנים קטנות והיא החליקה עליהם ונפלה.

12. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שבפנינו לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולשכנענו בהתרחשותה של תאונת עבודה ביום 13.8.15 ולהלן נפרט טעמנו לכך.

13. הרישום הרפואי הראשון והמפורט אשר נלקח מפי התובעת בבית החולים מדבר מפורשות על כך כי התובעת נפלה בביתה, אולם לא רק זאת, אלא שמצוין בו כי הנפילה הייתה ביום קבלתה.

רישום מפורט זה מהימן עלינו ואף מתיישב עם השכל הישר אשר מסביר את מועד פנייתה של התובעת לבית החולים רק ביום 14.8.15 בשעות הצהריים ולא קודם לכן.

גרסת התובעת כי לא פנתה לחדר המיון קודם לכן ואף לא סיפרה על האירוע כלל לבעלה ביום 13.8.15, אינה מהימנה עלינו ועומדת בסתירה לרישום זה. מצבה הרפואי של התובעת אשר אובחנו אצלה שברים ביד שהצריכו שחזור וקיבוע ובהמשך התובעת אף נותחה בגינם, אף הוא אינו מתיישב עם גרסתה כי מצאה לנכון לספר על התאונה לבני משפחתה ולפנות לטיפול רפואי רק ביום 14.8.15 בצהריים.

בנה של התובעת אשר ליווה את התובעת לבית החולים ושוחח עם הרופאים לא ידע להסביר מדוע נרשם כי התאונה התרחשה בבית, ביום הקבלה, ובחקירה חוזרת כאשר נשאל הבן מה סיפר לרופאים בחדר המיון, השיב: "אמרתי שאמא שלי נפלה וזה מה שיש לה ביד".

14. הוצאת המדבקה בה נרשם כי מדובר בתאונת עבודה מבלי כל פירוט באשר למועד התרחשותה ואופן התרחשותה אינו גובר על הרישום הרפואי המדויק אשר נלקח מפי התובעת ע"י הרופא בחדר המיון.

ב"כ התובעת טוען כי הרישום הרפואי הראשון, היינו, המדבקה שהוצאה לתובעת בחדר המיון מעידה על כך כי מדובר בתאונת עבודה אולם בהקשר זה יצוין כי ניתן להנפיק מדבקה מתוקנת גם בשלב מאוחר יותר וזו תצא עם נתוני המדבקה הראשונה של שעת הקבלה במיון.

15. גם התעודה לנפגע בעבודה שהוצאה לתובעת אין בה כדי לשנות את מסקנתנו, שכן תעודה זו מפנה לרישום הרפואי מחדר המיון ומסתמכת עליו, כאשר באותו רישום צוין כאמור כי התאונה התרחשה בביתה של התובעת ביום קבלתה, 14.8.15, ולא בעבודה ביום 13.8.15.

יושם אל לב כי התעודה הרפואית לא הוצאה משום מה ע"י הרופא אשר בדק את התובעת בחדר המיון, אלא ע"י רופא אחר ולא הוברר הטעם לכך.

16. גם בביקור בקופת החולים ביום 17.8.15, סווג הביקור כ"ביקור רגיל" ובסיבת הפניה נרשם "לאחר ביקורת במיון נהריה עקב נפילה בבית וחבלה בשורש יד ימין". התובעת לא ידעה להסביר את הרישום האמור וטענה כי לא אמרה זאת וכי אינה יודעת מה כתב הרופא.

17. לכל האמור לעיל מתווסף חוסר האחידות וחוסר הבהירות בגרסתה של התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה לטענתה במדרגות בדרך חזרתה מעבודתה כאשר סיבת הנפילה השתנתה חדשות לבקרים, מעיקום הקרסול, להחלקה, לנפילה כתוצאה ממדרגה שבורה וכיו"ב כפי שפורט לעיל.

18. יצוין, כי התובעת לא דיווחה למעסיקתה המועצה המקומית על התאונה הנטענת ביום התרחשותה, דבר שיכול היה לסייע בידה להוכחת התאונה ומועדה.

19. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו בגרסתה של התובעת כי הפגיעה אירעה בעת נפילה בדרכה מהעבודה ביום 13.8.15, ודין התביעה להדחות כבר בשלב העובדתי.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

20. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.