לפני בקשה למתן רשות להתגונן.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בהתאם לתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ביהמ"ש רשאי ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

על פי ההלכה הפסוקה, די שהנתבע יעלה בבקשתו הגנה לכאורית ולו בדוחק, על מנת שהבקשה תתקבל ותינתן לו רשות להתגונן.

לטענת הנתבעים התובעת הפרה את ההסכם; היא לקחה את האוהל ולא החזירה אותו, ועקב כך הם נאצו לקנות אוהל אחר; התובעת ביצעה את עובדת הכיסוי והחיפוי של הפרגולה בצורה רשלנית, ועקב כך הכיסוי נקרע והחיפוי נתלש בחורף הראשון; הנתבעים גם טוענים כי אין להטיל חבות אישית נגד נתבע 2. סבורני כי טענות אלה יכולות לשמש הגנה אפשרית כנגד התביעה.

לנוכח האמור, אני מקבל את הבקשה ונותן לנתבעת רשות להתגונן. תצהיר הנתבעים ישמש כתב הגנה.

הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים עד 30.11.17 .

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.