פסק דין

בקשה להצהיר כי כספי התמורה ממכירת רכב ממושכן אשר נתפס אצל המבקש, עוקל ונמכר באמצעות כונס נכסים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל כנגד אחד מבעלי הרכב הקודמים, יועברו לידי המבקש, בטענה שזכותו כרוכש הרכב הממושכן עדיפה על פני זכות המשכון.

כללי:

בעלי הדין:

1. ביום 18.5.15 נרשם המבקש כבעלים של רכב מסוג טיוטה קורולה בעל מ.ר. 7883271 שנת 2010 (להלן- "הרכב").
2. המשיבה 1 הינה חברה למתן שירותי אשראי ובעלת זכות משכון ברכב (להלן: "הנושה או המשיבה 1") שלטובתה נרשם ביום 19.2.15 משכון על הרכב אצל רשם המשכונות.
3. המשיב 2 הוא עו"ד במקצועו ומי שמונה במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 514230-06-15, בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה (להלן- "תיק ההוצל"פ"), ככונס נכסים לרכב, על מנת להבטיח לנושה המובטח שליטה מלאה בנכסים המשועבדים 1 (להלן – "הכונס או המשיב 2");
4. המשיב 3 הינו הבעלים הקודמים של הרכב ומי שהתחייב למשכנו לטובת המשיבה 1 להבטחת תשלום חוב למשיבה 1 (להלן- "החייב או המשיב 3").
5. המשיבה 4 היא מי שלטענת המבקש מכרה לו את הרכב והייתה רשומה כבעלת הרכב. לא ברור כיצד ומתי עבר הרישום ברכב משמו של המשיב 3 לשמה של המשיבה 4.
6. המשיב 5 זכה בהליך ההתמחרות לרכישת הרכב לאחר תפיסתו והעמדתו למכירה ואף רכש הרכב מידי הכונס לאחר שקיבל את אישור רשמת ההוצאה לפועל והליך ההתמחרות.

הרקע להמרצת הפתיחה:

1. מחומר הראיות אשר הוגש במסגרת התביעה שלפני עולים הנתונים הבאים:
2. המשיב 3 היה רשום במשרד הרישוי כבעלים של הרכב החל מיום 9.5.14 בהתאם לרשיון הרכב שצורף לתגובת המשיבים 1 ו-2;
3. ביום 12.2.15 חתם המשיב 3 על אגרת חוב והתחייב למשכן הרכב לטובת פרעון חוב למשיבה 1 (ראה אגרת החוב שצורפה לתגובת המשיבים 1 ו-2);
4. המשכון נרשם אצל רשם המשכונות ביום 19.2.15, כעולה מאישור רישום משכון מספר 2015039791 (נספח 2 לתגובת המשיבים), אולם ככל הנראה לא נרשם במשרד הרישוי;
5. המשיבה 4 הייתה הבעלים הרשום של הרכב עובר להעברת רישום הבעלות על שם המבקש, כעולה מאישור העברת הבעלות של הרכב מיום 5.1.17 מאת משרד התחבורה;
6. ביום 18.5.15 הועברה הבעלות על הרכב מהמשיבה 4 למבקש ;
7. ביום 2.6.15 נרשם שעבוד על הרכב לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט;
8. ביום 19.6.15 מינתה רשמת ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה את המשיב 2 לכונס נכסים לרכב, לאחר שזה הציג נתוני בעלויות ממשרד הרישוי (מיום 17.6.15) והראה כי הבעלות ברכב הועברה על שם המשיבה 4 ולאחר מכן על שם המבקש. הרשמת הורתה לו לתפוס ולאחסן הרכב מחשש להברחת הרכב;
9. במהלך חודש יוני 2015 נתפסה המכונית ;
10. לאחר קבלת אישור רשמת ההוצאה לפועל התנהל הליך התמחרות בו המבקש לקח חלק ואף הציע הצעה, אך לבסוף חזר בו. הצעת המשיב 5 לרכישת הרכב התקבלה ואושרה, והמשיב 5 שילם את התמורה לידי הכונס;
11. בחודש ינואר 2017 הגיש המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה להורות על ביטול אישור מכר, הוגשו תגובת הכונס ותשובת המבקש וביום 7.2.17 ניתנה החלטת הרשמת ובה נכתב:

"לאחר בחינת כתבי בי-הדין של הצדדים, ההליכים והמסמכים בתיק ובהינתן אופי הטענות של צד ג', בדבר בעלות ברכב, ומאחר וצד ג' נמצא כמי שהיה מודע להליכים ואף היה שותף לחלקם, כאשר לזוכה זכות שעבוד עליה אין מחלוקת – הנני מורה כי ככל ובידי צד ג' תהא אסמכתא מאת בית משפט מוסמך בדבר בעלותו הנטענת ועדיפותו על פני הנושה היא תיושם..."

1. המבקש הודיע לרשמת כי בכוונתו לפנות לבית משפט זה הטענה לבעלות על הרכב וקדימות בנשייה. מכיוון שהכונס הודיע כי נתקל בקושי להעביר בעלות על הרכב על שם הקונה וכי טרם חולקו כספי המכירה הודיעה הרשמת על עיכוב העברת הכספים ועל בחינת אפשרות לעיכוב הליכים עד להכרעת בית משפט זה.

טענות הצדדים:

1. לטענת המבקש יש להצהיר כי הוא זכאי לקבל את כספי התמורה בסך 22,000 ₪ הנובעים ממימוש הרכב ומכירתו למשיב 5, מהסיבות כדלקמן:
2. הוא רכש הרכב מהמשיבה 4 בתום לב תמורת סך של 48,000 ₪ לאחר שהעביר בעלות במשרד הרישוי;
3. במשרד הרישוי לא נאמר לו כי עליו לבדוק אם הרכב ממושכן ברשם המשכונות והמשכון לא נרשם במשרד הרישוי;
4. הוא נטל הלוואה על מנת לרכוש הרכב ולכן הרכב שועבד לטובת הבנק והשיעבוד נרשם ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי;
5. כאשר נתפס הרכב ונלקח מידיו אמר לו הכונס כי אין לו ברירה אלא לקבל את רוע הגזירה והציג את הוראות רשמת ההוצאה לפועל. הוא וויתר על המכונית ואף הציע בהמשך לרכשה תמורת סך של 20,000 ₪, אך לבסוף חזר בו מהצעתו משום שלא הצליח לגייס הסכום;
6. נפלו פגמים בהליך המכר והמשיבים מסתירים מבית המשפט השתלשלות העניינים וגם הסתירו אותה מרשמת ההוצאה לפועל. ככל שהיה חשש כי החייב הבריח לו את הרכב היה על הרשמת לזמנו לחקירה ועל המשיבים היה להוכיח את טענת ההברחה וכי לא רכש הרכב בתום לב אלא ידע מכל העניין. על כן הגיש בקשה לבטל המכר ובהמשך להנחיית הרשמת הגיש תובענה זו.
7. טוענים המשיבים 1 ו-2 שיש לדחות את בקשת המבקש מהסיבות כדלקמן:
8. המשכון נרשם כדין הרבה זמן לפני שהועברה הבעלות על שם המבקש ונרשם השעבוד כנגד ההלוואה שנטל המבקש (אשר נפרעה בינתיים), ולכן לא נפל כל פגם במשכון, ויש קדימות ועדיפות לבעל המשכון;
9. יתר על כן, נפסק כי הרישום בספרי רשם המשכונות ורשם החברות משמש הודעה לכולי עלמא כי הנכס שועבד ואין חובה לרשום את המשכון גם במשרד הרישוי;
10. המבקש מודה כי לא בדק ברשם המשכונות וההלכה היא כי הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד;
11. לא נפל פגם בהליך ההוצאה לפועל, הכונס לא הסתיר דבר מהרשמת ולא נפל כל פגם בהליך;
12. יתר על כן, המבקש לא צירף כל אסמכתא לרכישת הרכב, או העברת תשלום;
13. המבקש הצהיר כי ויתר על הרכב ואף לקח חלק בהליך ההתמחרות ולבסוף משך הצעתו והרכב נמכר למשיב. לפיכך אין כל בסיס לטענת המבקש ויש לדחות התובענה תוך חיוב המבקש בהוצאות המשפט.

ההליך שלפני:

1. עם הגשת תובענה זו לסעד הצהרתי הגיש המבקש בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה זמני עד להכרעה בתביעה. ביום 1.3.17 החלטתי כדלקמן:

"ב"כ המבקש יבצע מסירה אישית למשיבים של המרצת הפתיחה, הבקשה, ההחלטה והזימון לישיבת יום 14.3.17 עד ליום 5.3.17 שעה 12:00.

לקראת הדיון על בעלי הדין להתייחס, בין היתר, לעיקול הרשום על הרכב ברישיון הרכב (מי הטיל אותו אימתי ובגין איזה חוב), האם הרישום במשרד הרישוי הוא מהותי או לא, האם הרישום ברשם המשכונות גובר על הרישום במשרד הרישוי, יתרת ההלוואה בבנק דיסקונט (יש לצרף אישור) והאם יש לצרף את הבנק כמשיב בהמרצת הפתיחה ובסעד הזמני.

ניתן בזה צו מניעה זמני שלא לחלק את כספי המכירה של הרכב, שיעמוד בתוקפו עד לתום הדיון ביום 14.3.17, וזאת בכפוף להפקדת הסך 3,000 ₪ בקופת בית המשפט"

בנוסף קבעתי דיון במעמד הצדדים.

החלטה זו ניתנה כאשר הייתה מונחת בפני בקשתו של המבקש, ולפני שהייתה מונחת לפני תגובת המשיבים 1 ו-2, בה טענו לשיהוי בהגשת הבקשה.

1. ביום 14.3.17 נערך בפני הדיון ובו נכחו המבקש, בא כוחו וכן בא כח המשיבים 1 ו-2. ב"כ המבקש הצהיר כי פעל לפי החלטתי מיום 1.3.17 כי הם הוציאו תדפיסי מידע ממשרד הפנים למשיבים 3 עד 5. בוצעה מסירה למשיב 5 אך הוא הודיע כי אין בכוונתו להגיע לדיון. ואת המשיבים 3 ו-4 הם לא הצליח לאתר מפני שהם לא מתגוררים בכתובת הרשומה בתדפיס משרד הפנים. ב"כ המבקש טען, בין היתר, כי על פי הפסיקה כאשר צד התרשל ורשם משכון רק ברשם המשכונות ולא במשרד הרישוי הוא זה שאמור לשאת בנזק.

מטיעוני ב"כ המבקש עולה שמעבר להוצאת תדפיסים ממשרד הפנים, לא טרח לאתר את המשיבים 3 ו-4 בדרכים אחרות, למרות שהם בעלי דין נדרשים בהליך שבפני. על כן יתייחס פסק הדין למבקש, ולמשיבים 1, 2 ו-5.

1. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטתי שהתיק יידחה לעיון ולמתן פסק דין, מאחר ואף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור עדים, ובשים לב לכך שהמבקש טען שלא הצליח לאתר את המשיבים 3 ו-4, ומשום שכל הטענות העובדתיות והמשפטיות ברורות מהמסמכים אשר הוגשו בתיק.
2. לאחר הדיון, הגישו הצדדים בקשות שונות, אשר החלטתי להתייחס אליהם כאל סיכומים. בנוסף, המבקש המציא אישור מבנק מרכנתיל-דיסקונט, לו שועבד הרכב בגין ההלוואה שנטל לרכישת הרכב, כי אין לו כל התנגדות להעביר הכספים למבקש.

דיון ומסקנות:

סעד כספי:

1. מקריאת טענות המבקש עולה כי לא מדובר בסעד הצהרתי אלא בסעד כספי, שכן הרכב כבר נמכר והתמורה הועברה לכונס ומוחזקת בידיו. המבקש עתר לקבל את כספי התמורה בסך 22,000 ש"ח. לפיכך אני מורה למזכירות להורות למבקש לשלם את האגרה בהתאם לסעד כספי של 22,000 ₪ .

שיהוי-המישור הנורמטיבי:

1. טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה, היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה, והיא עשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. טענת שיהוי משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל-דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם (וראה עוד ב- ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445-446 (2003).
2. אפשר לשקול בחיוב טענת שיהוי למרות שלא תמה תקופת ההתיישנות, בנסיבות שבהן ניתן ללמוד מהתנהגותו של התובע כי ויתר או מחל על זכותו, או בנסיבות שבהן בשל שיהוי בהגשת התביעה, שינו צד שני או צד שלישי את מצבם לרעה, או כאשר השיהוי נעשה בחוסר תום-לב. בכל המקרים הללו, לא עצם חלוף הזמן כשלעצמו הוא המצדיק דחיית התביעה, אלא קיימת דרישה לקיום מצג ברור בדבר ויתור או מחילה על זכות התביעה. הטוען שיהוי המצדיק דחיית התובענה, עליו הנטל להראות קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלת הטענה. (וראה עוד ב-ע"א 410/87 עזבון המנוחה ליברמן ואח' נ' יונגר, פ"מ מה(3), 749, 756 (1991); ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו-טור בע"מ, פ"ד נח(5) 681, 693 (2004)).

מחדלי המבקש, שיהויו וזכות המשיב 5 לקבל הממכר נקי מכל שעבוד:

1. מעיון בחומר ובטענות הצדדים עולה כי המבקש השתהה זמן רב ולא פעל להבטחת זכויותיו ברכב מיד עם היוודע דבר העיקול ואף לא לאחר שהרכב נלקח מחזקתו ונתפס.
2. מצופה מקונה תם לב אשר שילם תמורה כספית ראויה עבור רכב לפעול מיד ולנסות לבטל את "רוע הגזירה" מיד עם היוודע לו דבר המשכון, אולם לא נראה כי המבקש נהג כך. במקום זאת, המבקש השתתף בהליך ההתמחרות, הציע הצעה בהליך ההתמחרות וביקש לשלם עבור הרכב סך של 20,000 ₪. לבסוף משך הצעתו. רק לאחר שהמשיב 5 זכה בהליך המכר, המכר אושר והמשיב 5 שילם התמורה ביקש המבקש מרשמת ההוצאה לפועל לבטל את המכר.

התנהגות המבקש עד לזכיית המשיב 5 ברכב מעידה כי ויתר על זכותו ברכב, והתנהגותו זו גרמה נזק למשיב מס' 5 ולמשיבה 1, שכן עקב התנהגותו נאלצו לנהל את תיק ההוצל"פ כסדרו, דבר אשר דרש מהם להשקיע משאבים כספיים וזמן יקר.

1. גם אם אקבל טענות המבקש בדבר תום ליבו ואי רישום המשכון במשרד הרישוי, עצם העובדה שהמבקש לא פעל לבירור וביסוס זכויותיו ומעמדו כבעל הרכב מיד עם תפיסתו, אלא "וויתר" על הרכב והשתהה שיהוי רב עד למכירתו למשיב 5 פועל עניין זה לחובתו.
2. קל יותר היה לברר טענותיו ולאתר המשיבים 3 ו-4 אם היה פועל מיד עם גילוי העיקול על הרכב או לכל הפחות תפיסתו ביוני 2015 וסביר להניח שהליך ההתמחרות היה מתעכב עד לבירור זכויותיו ומיצוי אפשרויותיו המשפטיות. אולם המבקש המתין זמן רב ועד לינואר 2017. רק לאחר הליך ההתמחרות, בחירת הזוכה, אישור המכר ותשלום התמורה, הגיש בקשה לביטול המכר בלשכת ההוצאה לפועל. והרי כלל ידוע הוא שהקונה במסגרת הליכי מימוש יקבל הממכר נקי מכל שעבוד. כפי שציינתי לעיל, בכך ויתר המבקש על זכותו ברכב וגרם למשיבים 1, 2 ו-5 לשנות מצבם לרעה.
3. המבקש לא הציג הסכם מכר בינו לבין המשיבה 4, ולא טרח יתר על המידה לאתר המשיבה 4 אשר לטענתו מכרה לו את הרכב. המבקש לא סיפק ראיה למשך הזמן בו הייתה המשיבה 4 בעלים ברכב או לכך שלא ידעה המשיבה 4 שהרכב ממושכן.
4. אין לקבל טענת המבקש כי במשרד הרישוי לא הנחו אותו לבדוק האם יש משכון על הרכב אצל רשם המשכונות, שכן משרד הרישוי אינו חייב לייעץ לרוכשי רכב היכן לבצע בדיקות אוות שיעבודים, וכקונה סביר גם עליו מוטלת החובה לבדוק זאת, ושירות זה ניתן במקום בו מעבירים בעלות על הרכב תמורת סכום סמלי.
5. בשים לב למועד רישום המשכון והעברת הבעלויות ברכב , יש לזקוף לחובת המבקש אשם תורם ברמה הגבוהה ביותר. מאחר והרכב כבר נמכר למשיב 5 בהליך מאושר כדין ובפיקוח לשכת ההוצאה לפועל, הליך אשר המבקש היה מודע לו ואף נטל בו חלק פעיל אין לו להלין אלא על עצמו, יש לדחות התובענה.
6. הצדדים היפנו לפסיקה של בתי המשפט השונים לעניין תקפות הרישום ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי והאם מי שרשם שיעבוד ברשם המשכונות אך לא רשם אותו במשרד הרישוי הינו רשלן או לא. סבור אני שהתנהגותו של המבקש ופעולותיו, הן אלו שהכריעו את הכף בהליך שבפני. לא מן הנמנע שאם המבקש היה מגיש בקשתו זו מיד עם תפיסת הרכב, מצבו היה קל יותר מאשר עתה. אך, כאמור, מעשיו ופעולותיו של המבקש במשך כשנתיים הכריעו את הכף לחובתו.

טענות המבקש נגד ראש ההוצל"פ:

1. המבקש טוען טענות רבות נגד ראש ההוצל"פ. סבור אני שטענות אלו היה צריך המבקש להעלות במסגרת ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ, בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ, ולא במסגרת המרצת הפתיחה.

סוף דבר:

התובענה נדחית, ועל המבקש לשלם למשיבים 1 ו-2 , ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תנכה מתוך כספי הפקדון בסך 3,000 ₪, שהפקיד המבקש במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, אגרת בית המשפט על פי סעד כספי של 22,000 ₪ (בשים לב לכך שלא התקיימה בתיק זה ישיבת הוכחות והתקיים דיון אחד בלבד). את היתרה תעביר המזכירות למשיבים 1 ו-2 על חשבון הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לטובתם. הסכום שיועבר למשיבים 1 ו-2 מתוך כספי הפקדון יקוזז מסכום הוצאות ושכ"ט שנפסקו לטובתם.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, בהעדר הצדדים.