כללי:

1. ביום 28.2.17 הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים זמניים. בהחלטה מאותו היום נעתר בית המשפט לבקשה.

2. הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקולים וביום 5.4.17 התנהל דיון בבקשה.

3. עתה יש לבחון אם יש להותיר את העיקולים על כנם, או לבטלם כבקשת הנתבעת.

4. רקע כללי - ביום 29.2.16 חתמו הצדדים על הסכם למתן שירותי ניקיון בפרויקט בו 3 בניינים. תחילת עבודה ביום 7.3.16 וההתקשרות הסתיימה בסוף חודש 4/16.

5. הנתבעת טוענת כי עבודתה בפרויקט הופסקה ע"י הדירים וועד הבית באופן מפתיע ובתוך פרק זמן קצר ביותר, כך שהפסיקה הפעילות בפרויקט בסוף חודש 4/16.

המסגרת הנורמטיבית להטלת עיקול:

6. תקנות 362 ו 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התמש"ד – 1984, קובעות את המסגרת שבדין בכל הנוגע לסעד זמני ועיקול זמני:

תקנה 362:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

תקנה 374:

"(א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

(ג) אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה.

(ד) הומר נכס שעוקל בערובה של המשיב, יחולו על הערובה הוראות סימן זה."

7. ברע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (פורסם בנבו), קבע בית המשפט את השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, כדלהלן:

"השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק (ראו: תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 10). השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי (ראו: תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי). השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו: תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ"מקבילית כוחות" (ראו: רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, בפסקה 4 ([פורסם בנבו], 25.12.2005). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, שם והאסמכתאות הנזכרות).

אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 ([פורסם בנבו], 10.4.2007)). הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, שם והאסמכתאות הנזכרות)"

מהכלל אל הפרט:

קיומה של עילת תביעה לכאורה:

8. ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו), נקבע:

"די בכך כי בית המשפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה"

9. התובעת הגישה תביעה על סך של 98,277 ₪ בגין שירותים שסיפקה לנתבעת.

10. הנתבעת חולקת אך על חלק מהחוב הנתבע ובעדותו של נציג הנתבעת ה"ה מאשר חוב לתובעת בסך של 80,900 ₪ (ר' עמ' 15 ש' 15 לפרוטוקול).

11. המחלקות שנותרה בין הצדדים עניינה היקף השעות אותן ביצעו עובדי התובעת ו/או מי מטעמה.

12. אין להתעלם מכך שהנתבעת מאשרת שלא היתה כל פנייה מטעמה קודם להגשת התביעה בנוגע להיקף השעות שנרשמו ובגינן הוגשו החשבוניות בזמן אמת.

13. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת מאשרת את מרבית החוב הנטען ועל כן אין ספק בעיני כי קיימת לתובעת עילת תביעה של ממש.

14. ברע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים ואח' (פורסם בנבו) נקבע כי ככל שבית המשפט מתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בית המשפט במבחן מאזן הנוחות – ולהיפך.

בענייננו אנו, לאור אי הכחשת החלק הארי מסכום התביעה, סיכויי התביעה גבוהים.

מאזן הנוחות:

15. ברע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (פורסם בנבו) נקבע:

"כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים – כוונה שלא נטענה בנידון דידן - ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ' Icc Industries (טרם פורסם). תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17.17 בעמ' 431-430), היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה (משוכה שלעת הזאת נעברה על-ידי המשיבים לשיטת בית המשפט המחוזי)."

16. בעניינו, נציג הנתבעת מאשר בחקירתו שלנתבעת יתרת חובה בבנקים בסך של כ 700,000 ₪.

כנגד חובות אלו משועבדים לבנקים שני פיקדונות, האחד בסך 96,000 ₪ והשני בסך של 25,000 ₪. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לכך שסך זכויות הבנקים שבדין קדימה עולים על היקף הפיקדונות.

17. נציג הנתבעת הוסיף וציין כי הנתבעת גייסה הלוואה בסך של חצי מיליון ₪ בערבות מדינה לצורך המשך ניהולו של העסק – הנתבעת (ר' עמ' 8 ש' 15 לפרוטוקול).

18. זאת ועוד, בהתאם לעדותו של נציג הנתבעת אין לה כל נכסים למעט 5 רכבים (שחלקם משועבדים להלוואות בבנק וחלקם של הנתבעת) וציוד. דא עקא, הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר הנכסים שברשותה ושווים.

19. ביום 23.5.16 שלחה הנתבעת מכתב שמופנה "לכל המעוניין" (לרבות התובעת), בו נרשם, בין היתר:

"במהלך החודשים האחרונים לא בוצעו חלק מהתשלומים כלפי הספקים ונותני השירות באתר, שכן בהיעדר תשלום מהדיירים, לא היו בידי מרשתי די כספים על מנת לשלם בגין השירותים שסופקו באתר"

דהיינו, הנתבעת מאשרת שנקלעה למצוקה כספית עקב אי תשלום כלפיה אשר בגינה לא תוכל לשלם לספקים, ביניהם התובעת.

כשהתבקש נציג הנתבעת במהלך עדותו להבהיר האמור וכיצד האמור מתיישב עם הטענה שביכולת הנתבעת לשלם את חובותיה השיב: "קשה לי להבין למה התכוון" (הכוונה באמור למה התכוון ב"כ הנתבעת – הוספה אינה במקור נ.ר.) (ר' עמ' 9 ש' 26 לפרוטוקול).

20. התובעת הציגה בנוסף דו"ח בדבר תביעות והליכים שמתנהלים כנגד הנתבעת מהם עולה כי ישנם שני תיקים פתוחים כנגדה. האחד, תביעה של מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ע"ס של 135,846 ₪ והשנייה תביעה כספית ע"ס של 8,872 ₪.

21. לטענת הנתבעת למרות שהתביעה של מגדל שעניינה הפרשות בגין זכויות סוציאליות לעובדים הינה ע"ס של 135,846 ₪ המחלוקת בפועל בתיק זה הינה ע"ס של כ 15,000 ₪ בלבד. דא עקא, הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בטענה זו וגם לא לטענה כי מדובר היה בטעות כתוצאה ממעבר בין חברות ביטוח.

22. נציג הנתבעת אישר בעדותו כי טרם ההתקשרות בין התובעת לנתבעת היו לדיירי הבניינים חובות לנתבעת בשיעור של מאות אלפי שקלים.

23. לאור המפורט לעיל, התובעת הציגה חשש של ממש שלנתבעת אין את האמצעים הנדרשים כדי לשלם לתובעת, ככל שתביעתה תתקבל, ואין די באמרות שבעלמא שהנתבעת תעמוד בכל התחייבויותיה כלפי התובעת.

24. כך גם אין לקבל את טענת הנתבעת לכך שקיים הליך בוררות "מקביל" בינה לבין דיירי הבניינים וועד הבית בנוגע לחוב נטען של מיליון ₪. ראשית, לא הוצגה כל ראיה כי אכן קיים הליך כאמור ומה היקף החוב הנטען (הנתבעת ביקשה במעמד הדיון להגיש אישור רו"ח מטעמה – בקשה שנדחתה). בנוסף, התובעת אינה צד להליך וכן אם וככל שקיים הליך בוררות, אין כל בטוחה לכך שהנתבעת תזכה בהליך זה ותקבל כספים מהם תוכל לפרוע את החוב כלפי התובעת

25. מבלי לפגוע באמור לעיל, איני רואה בהליך הבוררות הנטען כהליך מקביל להליך דנא. לפיכך, אין כל מקום לעיכוב הליכים וסעד שכזה גם לא התבקש במסגרת הבקשה דנא. לא מצאתי כל היגיון וטעם שבדין לכך שעל התובעת להמתין לתוצאות ההליך הבוררות, ככל שזה מתנהל. התובעת שילמה מכיסה כספים לעובדים מטעמה והינה ממתינה תקופה של כשנה לקבלת הכספים המגיעים לה לטענתה, שעל חלקם הארי אין כל מחלוקת.

26. לפיכך, התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח חשש להכבדה של ממש על ביצוע פסק הדין.

שיקולי יושר וצדק:

27. הבחינה הינה אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

28. לאור המפורט לעיל מצאתי כי מתן הסעד של הטלת עיקולים זמניים ראוי בנסיבות העניין. כמו כן, לא מצאתי כי נפל דופי בהתנהלותה של התובעת שיש בו כדי להשפיע על תום לבה בהגשת התביעה והבקשה דנא.

29. דווקא ההפך הוא הנכון, שכן הנתבעת מאשרת את חלקו הארי של החוב הנטען אך מצפה מהתובעת להמתין לתוצאות הליך שלא הוכח בפני שמתנהל כלל וכלל, שהתובעת אינה צד לו וכל זאת כאשר התובעת הוציאה כספים נכבדים מכיסה זה מכבר.

סוף דבר:

30 לאור כל המפורט לעיל התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה לפיו יש מקום להטלת עיקולים זמניים על נכסיה של הנתבעת.

31. משכך, בקשת הנתבעת לביטול העיקולים נדחית בזאת.

32. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין ההליך בסך של 2,500 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

33. במאמר מוסגר אציין כי מוטב לצדדים לשקול היטב את האופן בו יימשך ההליך והדרכים אשר בפניהם לסיים את ההליך או לקדמו בדרך מהירה, כבר בשלב זה.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.