בפני תביעה קטנה, בסך 19,851 ₪ (מתוכו שולם כבר 4,950 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת), שעניינה דרישת פיצוי ושיפוי עבור תיקון נזקי מים. בנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על טענות הצדדים ועל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מטבע הדברים, נוכח אופיו של סוג זה של הכרעה במחלוקת, והיתרונות הגלומים לשני הצדדים מכך שעניינם לא יפורט בפסק-דין המתפרסם ברבים, לא אדרש כאן לטענות הצדדים.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה (ולאחר הפחתת הסכום ששולם, כמפורט בתחילת פסק-הדין), לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 9,450 ₪ (כך שסך התשלום יגיע ל-14,400 ₪). סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.