מונחת בפני בקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה מפאת סמכות עניינית.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לבית המשפט השלום בתל אביב יש הסמכות העניינית לדון בתביעה על פי שטר.

עסקינן בתביעה שטרית המבוססת על שיק בסך כולל של 500,000 ₪ אשר משוך מחשבונו האישי של המבקש וניתן לפקודת המשיבה ואשר חולל מסיבת א.כ.מ.

מטענות הצדדים עולה כי נגד המבקש הוגשה תלונה במשטרה בגין הונאה ומעילה בכספי המשיבה.

מטענות המשיבה עולה, כי המבקש חתם על הסכמים שונים וכן תצהירים ביחס לחוב נשוא התביעה במועדים שונים (ביום 29.3.16 חתם המבקש על הסכם הודאה והתחייבות ובנוסף חתם על שטר חוב לטובת המשיבה, ביום 6.5.16 חתם על הסכם התחייבות נוסף, ביום 8.5.16 מסר למשיבה את השיק נושא ההתנגדות וכיוצ"ב)

מטענות המבקש עולה כי הכספים/ שיקים שניתנו למשיבה, ניתנו תחת סחיטה, לחץ ואיומים מצד המשיבה.

ביום 5.6.17 התקיים דיון בהתנגדות לביצוע שטר בבימ"ש דנן.

במהלך הדיון ולאחר חקירת המבקש על תצהירו, הועלתה מטעם המבקש לראשונה , בקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה מפאת סמכות עניינית.

הבקשה הועלה באיחור ולא הועלתה כבקשה מקדמית עם הגשת ההתנגדות בתיק ההוצל"פ, או עם העברתה של ההתנגדות לבימ"ש דנן בחודש 2/17, או עם קביעת מועד הדיון והודעתו לצדדים בחודש 3/17 ולא כבש"א עד מועד הדיון או בתחילתו.

לפיכך ובהתקיים דיון סרק, ניתנה החלטה המורה למבקש להגיש בקשה מתאימה להעברת הדיון וזאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 7,500 ₪.

ההוצאות שולמו ומכאן הבקשה שבפני.

טענות הצדדים:

טענת המבקש:

טענת המבקש כי ע"פ חוק בתי המשפט ס'24א(1), נקבע כי תיק בין מעסיק לעובד, אף אם הוגש לאחר סיום עבודתו של העובד, הינו בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

טענת המבקש כי עילת התביעה וכן כל ההסכמים נשוא התביעה התגבשו בתקופה בה עבד המבקש כשכיר אצל המשיבה והתביעה מוגשת בגין התנהלות המבקש כעובד המשיבה ולכן הסמכות העניינית מסורה לבית הדין לעבודה.

טענת המשיבה:

טענת המשיבה כי ע"פ ס'24(א)(1) ו-(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, הכלל הוא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי העבודה, לרבות אלה הנודעים לקבלה לעבודה ולסיומה, מסורים לסמכות בית הדין לעבודה, החריג הינה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין.

טענת המשיבה כי ע"פ החוק וההלכה הפסוקה, תובענות המבוססות על עוולות בנזיקין כדוגמת תרמית וגזל, מסורות לסמכותם של בימ"ש האזרחיים.

דיון הכרעה:

סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 קובע את סמכותו העניינית של בית הדין :

"24. לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];".

הסמכות העניינית בבית הדין לעבודה, נקבעת על פי עילת התביעה ועל פי הגדרת הצדדים לסכסוך :

"לא כל התקשרות במשפט בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד המביאה להתדיינות בבית-משפט, מן ההכרח שבית-המשפט המוסמך יהיה בית-דין אזורי לעבודה. כדי שתקום סמכות עניינית לבית-דין אזורי לעבודה. צריך שהעילה תהיה "ביחסי עובד ומעביד". לא כל עילה שיש בה לבסס תובענה בבית-משפט מספקת לתובענה בבית-דין לעבודה. צריך שאותה עילה תהיה ב"יחסי עובד ומעביד". לענייננו די שייאמר כי צריך שהיא תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה". (דב"ע מב/ 14- 3 מישאל שחם נ' קו צינור אילת בע"מ, פד"ע יג 309).

עוד נקבע ע"י כב' ש' דוד ברק- ארז כך:

"על מנת שתובענה תיכנס לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים בעלי יסוד "חיובי": ראשית, על הצדדים לתובענה להיות עובד ומעסיק, או מי ששררו ביניהם יחסי עובד ומעסיק בעבר (ראו: מנחם גולדברג, נחום פיינברג דיני עבודה כרך שלישי 25 (מהדורה חמישים ושש, 2014) (להלן: גולדברג ופיינברג)). שנית, עילת התביעה צריכה לנבוע מיחסי העבודה. עמידה בשני המבחנים האלו היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, מאחר שמצטרף אליהם מבחן שלישי, בעל יסוד שלילי – העילה אינה עוולה מפקודת הנזיקין".

כאמור, על מנת לברר האם סמכות הדיון מסורה לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה או לבית המשפט האזרחי צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק); עילתו של הסכסוך ביחסי עבודה; וזיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין.

בענייננו, בכל הנוגע לסכסוך שבין המשיבה למבקש, אין ספק שמתקיים התנאי הראשון והמבקש היה עובד של המשיבה במועד הרלוונטי לתביעה.

יחד עם זאת, יש להוסיף ולבחון עוד שתי שאלות: האם הסכסוך נובע מיחסי העבודה והאם עילתו היא בפקודת הנזיקין.

בטיעוניו התמקד המבקש בשאלה הראשונה בלבד והמשיבה התמקדה בשאלה האחרונה, יש להקדים ולבחון האם מדובר בסכסוך שעילתו ביחסי עבודה.

סכסוך שעילתו ביחסי עבודה, זהו סכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיק או מן החקיקה בתחום העבודה.

המבחן התשתיתי באשר לסמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק הוא מבחן העילה.

דוגמה מקרה שבו המעסיק מגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד עובד בטענה שהאחרון לא השיב לו כספי הלוואה שקיבל לצורך בניית בית. על פני הדברים, מדובר בהתקשרות חוזית שאינה קשורה לתנאי העבודה בין הצדדים (ראו: ע"א 4506/91 אהרוני נ' א.ש.ת כספים בע"מ [פורסם בנבו] (7.7.1994)).

אציין, כי במקרים שבהם כל עילות התביעה הן בנזיקין, כמו במקרה דנן, אז ממילא הסמכות מסורה לבית המשפט האזרחי, ואפילו עילתו של הסכסוך היא ביחסי עבודה.

על כן, ניתן לכאורה להקדים את בדיקת השאלה האם עילות התביעה הן בנזיקין, במקרה דנן נראה כי התביעה מבוססת על עילות נזיקיות כגון גזל ותרמית.

הנה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה ומשעסקינן בעילות תביעה נזיקיות, הרי שהן אינן נכללות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

לאור כל האמור לעיל ,ומשקיים החריג הקבוע בדין בהקשר לתביעה בעילה נזיקית,הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה מפאת סמכות עניינית להידחות.

אני מורה על קיום דיון נוסף בהתנגדות לביצוע שטר.

הדיון יתקיים ביום 31.10.17 בשעה 10:00.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.