1. התובעת הינה בעלת חנות למכירת רהיטים הנמצאת ברחוב חלוצי התעשיה 2 במפרץ חיפה, המשתרעת על שטח של כ-370 מ"ר (להלן: "החנות") המכילה רהיטים לתצוגה ולמכירה מתוצרות שונות.

2. הנתבעת הינה רשות מקומית אשר הוקמה עפ"י דין והיא אחראית, בין היתר, על ניקוז רחובות הנמצאים בתחום שיפוטה שאינם רכוש הפרט (סעיף 235(2) לפקודת העיריות).

3. בתאריך 28.2.17 התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת ע"ס 68,872 ₪ וטענה, בין היתר, כדלקמן:

א. בשנים האחרונות והאחרונה, 2015 ו-2016 ארעו הצפות חוזרות ונשנות של החנות, עקב חדירת מי גשם לתוכה בשל בעיות של העדר ניקוז בכביש ו/או בצומת הסמוך לחנות.

ב. מדי שנה בשנה שב מנהל החנות מר משה חזן (להלן: "מר חזן") ומתריע על בעיות ההצפות הנ"ל בפני מחלקותיה השונות של הנתבעת והוא היה נענה בדברי הרגעה ו/או התחמקות תוך שהיא מכירה באחריותה המלאה למחדלי הניקוז הנ"ל.

התובעת צרפה לתביעתה העתקים מההתכתבויות שהוחלפו בינה לבין הנתבעת.

ג. בחודש 12/16 ארעה הצפה לחנות ושמאי י. המאירי, אשר ביקר בחנות בימים 14/12/16, 26/12/16 בדק את האירוע ואת הנזקים שנגרמו לתובעת ונתן חוות דעת בנושא ביום 1/1/17, אשר העתק ממנה הוגש וסומן כמוצג ת/2. (להלן: "חוות דעת השמאי המאירי").

בחוות הדעת הנ"ל הנזקים שנגרמו לרהיטים שהיו בחנות בעת ההצפה ועלות תיקון משאבת הדלת הוערכו ע"י השמאי המאירי בסך 31,301 ₪.

השמאי המאירי לא התייחס בחוות דעתו לעניין המע"מ, אולם התובעת הוסיפה את סכום המע"מ לסכום הנזק והסכום הכולל שנתבע הסתכם בסך 36,622 ₪.

ד. התובעת טענה גם כי בחורף 2015-2016 היתה הצפה לחנות, אולם התובעת לא הזמינה שמאי להערכת הנזק שנגרם בגין אותה הצפה והתובעת העריכה את נזקיה בסך 23,400 ₪ לפי אותה שיטת חישוב של השמאי המאירי אשר העריך שהתובעת הפסידה 2/3 מסכום העלות של הרהיטים שנפגעו והתובעת העריכה את עלות הרהיטים שניזוקו מאותה הצפה בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ה. נטען בכתב התביעה כי בחודש 12/16 היא תרמה את הרהיטים שהיו בחנות למשפחה נזקקת בנהריה.

ו. התובעת תבעה סך 5,000 ₪ + מע"מ כפיצוי בגין השבתת החנות במשך 3 שבועות בחודש 12/16.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה והתכחשה לטענות התובעת וטענה, בין היתר, כדלקמן:

א. אכן התקבלו תלונות אצל הנתבעת מצד התובעת בנושא חדירת מים לחנות, אולם, לאחר שנבדקו התלונות, נמצא כי אין להלן אחיזה במציאות.

נטען שעובד מחלקת הניקוז בשם נקולאי אכן הגיע לבית העסק של התובעת מספר פעמים, אולם, לא הבחין במקום בהצפה כלשהי.

ב. טענת התובעת לנזקים מתמשכים על פני שנים רבות, נועדה כדי לתרץ את תביעת התובעת בגין הנזקים הנטענים ומוכחשים בשנים 2015-2016.

ג. במקרה זה היא לא הפרה את חובותיה כלל וכלל.

ד. הנתבעת אינה אחראית לנזק הנטען וכי האירוע נבע מנסיבות שלא היתה לה שליטה ו/או ידיעה עליהן.

ה. נטל השכנוע וחובת ההוכחה מונחים לפתחה של התובעת.

ו. אין כל קשר בין מערכת הניקוז העירונית לבין הצפת החנות.

ז. הכביש העובר בסמוך לחנות מרוחק מרחק משמעותי מפתח החנות וכדי שמים יחדרו מהכביש לתוך החנות צריך היה הכביש כולו להיות מוצף, המים צריכים היו לחצות את סף המדרכה ולגלוש כברת דרך עד לסף הכניסה של החנות, שהוא כשלעצמו גבוה מפני המדרכה.

נטען שמדובר בסיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת, בשים לב שלא ידוע על הצפת הכביש במועדים הרלוונטיים לתלונות ואילו היתה מתרחשת הצפה בקנה מידה שכזה, היו מתקבלות הודעות במוקד העירוני בדבר שיבושי תנועה קשים והיו מתקבלות תלונות במוקד על השבתת כלי רכב חולפים.

נטען ששיפוע הכביש אינו נוטה לכיוון החנות, כי אם לצד האחר.

ח. האחריות לנזקים הנטענים המוכחשים חלה על התובעת או מי מטעמה בלבד שכן נזקים אלה נובעים ממעשי ו/או ממחדלי התובעת ו/או מי מטעמה.

5. תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת:

א. לכתב התביעה צורף תצהיר תמיכה מטעם מר חזן לאימות מה שנטען בכתב התביעה.

ב. בהמשך הוגש תצהיר נוסף מטעם מר חזן מיום 6.6.18 לפיו הוא הצהיר כי גם השנה באירוע הגשם הקצר שהיה בימים 29.1.18 די היה על מנת להביא כמעט להצפה נוספת של החנות.

מר חזן צרף העתקים מהתמונות שעשה וטען שעשה סרטונים מאותו יום שיוגשו בהמשך (להלן: "התצהיר השני של מר חזן").

מר חזן צירף לתצהירו חוות דעת מיום 25.1.18 של מומחה ניקוז מטעם התובעת – מר יהודה לוי (להלן: "חוות הדעת של המומחה לוי").

ג. הוגש תצהיר מטעם העד מר וינברגר אורי (להלן: "מר וינברגר") שהפעיל חנות גלידת תל חנן מזה כ-30 שנה הנמצאת בשכנות לחנות התובעת.

התצהיר הנ"ל מר וינברגר הצהיר כי ביום 1.1.18 הוא כתב מכתב תלונה לנתבעת אודות בורות הניקוז בשדרות ההסתדרות מול עסקו, שהעתק ממנו צורף לתצהיר.

מר וינברגר ציין בתצהירו כי במשך שנים רבות בצמוד למדרכה מול העסק ישנם 2 ביובי ניקוז שספגו את מירב מי הגשמים וכי במהלך בניית ההיי וואי והמטרונית נעלמו בורות הביוב וכתוצאה מכך מי הגשמים מתנקזים לשלולית גדולה שלא פעם עולה מעל לגובה המדרכה וגורמת לאנשים להדיר רגליהם מהמדרכה, לרדת לכביש, דבר המסכן וגם פוגע בעסקים.

ד. הוגש תצהיר מטעם גב' איסקוב אורטל (להלן: "גב' אורטל") שמפעילה קיוסק ומדי שנה ושנה ישנה הצפת מי גשמים מול הקיוסק ברחוב חלוצי תעשיה 6 בצומת קרית אתא בשל כשל בניקוז.

גב' איסקוב ציינה בתצהירה שהיא חייגה פעמים רבות לנתבעת ואין מענה והם היו מגיעים לאחר מספר ימים והוסיפה כי היא פנתה לנתבעת לאחר שנגרם הרבה נזק מהרכבים הנוסעים בתוך גלים של מים, הכל נכנס אליה לעסק וגורם לה תקלות בחשמל ולקצר בחשמל וטענה כי ביום 7.1.18 היא שלחה מכתב לנתבעת.

יש לציין שגב' אורטל לא התייצבה לדיון על מנת להיחקר על תוכן תצהירה וב"כ התובעת ויתר על תצהירה.

חוות דעת שהוגשו:

6. מטעם התובעת הוגשו 2 חוות דעת, האחת, של השמאי י. המאירי להערכת הנזקים שנגרמו לתובעת, והשניה, של המומחה יהודה לוי אשר לפיה:

"על יסוד ביקורי במקום, ועל יסוד הסרטונים שהוצגו בפני ומידע המקצועי שלי, הריני לקבוע כי אירועי הגשם המתוארים בתביעה בתיק זה גרמו ו/או יכולים היו לגרום להצפת חנותה של חברת י.ח. רהיטי עץ חיים בע"מ הנמצאת ברחוב התעשיה 2 במפרץ חיפה ליד צומת תל-חנן".

7. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת נגדית מטעם המהנדס מר יזיד אבו ראס (להלן: "המהנדס אבו ראס") המבוססת על תכנית מדידה שנערכה ע"י סלימאן מוחמד מדידות בע"מ (להלן: "תכנית המדידה").

בחוות הדעת שהוגשה, מר אבו ראס קובע כי שלולית המים לעולם לא תגיע לגובה 3.60+ (כניסת החנות) אפילו שקולטי המים לא יעברו מסיבה כלשהי כי מי הנגר אמורים לזרום בכביש למפלסים היותר נמוכים (להלן: "חוות הדעת של המהנדס אבו ראס").

8. 3 המומחים נחקרו על תוכן חוות דעתם ובנוסף נחקרו מר חזן ומר וינברגר.

9. המחלוקות בין הצדדים הינן בשני מישורים, האחד, האמנם היתה הצפה בחנות הנתבעת כתוצאה מהצפת מי הגשמים בכביש, והשני, מה גובה הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאותה הצפה.

10. ביהמ"ש רואה לנכון לדון ולהכריע בשאלה הראשונה ורק לאחר מכן לדון בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לתובעת, במידה ויישאר צורך בכך.

דיון והכרעה במחלוקת אם ההצפה שהיתה בחנות התובעת הינה תוצאה מליקויים במערכת ניקוז מי הגשמים בכביש העובר מול חנות התובעת:

11. הנתבעת לא התכחשה לחובותיה מכח פקודת העיריות בכלל ומכח הוראת סעיף 235 בפרט וטענה כי היא לא הפרה חובות אלה וטענה כי אין כל קשר סיבתי בין מערכת הניקוז לבין הצפת החנות.

12. המומחה אבו ראס מטעם הנתבעת אישר בחוות דעתו ובעדותו בפני ביהמ"ש שהיתה קיימת בכביש בעיית שלולית מים מול החנות וכי עפ"י תכנית המדידה ובעת גשמים תישאר שלולית מים מול חנות התובעת בעומק של 19 ס"מ, אולם מעולם השלולית לא תגיע לגובה כניסת החנות.

13. מר אבו ראס העיד כי בעיית השלולית נפתרה בחודש ינואר 2019 ע"י כך שהנתבעת הוסיפה 2 קולטנים מקומיים באזור השלולית (קולטנים D,E) ואשר כי קולטן E היה קיים אבל היה מוטמן מתחת האספלט וקולטן D הינו חדש והנתבעת חיברה בין שני הקולטנים הנ"ל ובכך בעיית השלולית נפתרה.

14. הנטל להוכחת אירוע ההצפה בחנות התובעת כתוצאה ממי הגשמים שלא התנקזו מהכביש מוטל על התובעת.

כאמור, אין מחלוקת שהיתה בעיית שלולית מים על הכביש מול חנות התובעת ועיקר המחלוקת אם כמות המים שהציפה את החנות מקורה בשלולית הנ"ל ובמי הגשמים שלא התנקזו כראוי.

15. לאחר שמיעת העדויות בתיק וחקירת נותני חוות הדעת וכל המסמכים שהוגשו, ביהמ"ש קובע שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ולא הוכיחה שמקור כמות המים שחדרה לחנות הינה ממי הגשמים שהצטברו על הכביש שממול החנות שלא התנקזו כראוי וזאת מהטעמים הבאים:

א. נטען בסעיף 2 לכתב התביעה כי "בשנים האחרונות" אירעו הצפות חוזרות ונשנות של החנות עקב חדירת מי גשם לתוכה בשל בעיות של העדר ניקוז בכביש.

המכתב הראשון שנשלח ע"י מר חזן לנתבעת הינו מיום 7.1.15.

הטענה אשר לפיה החנות הוצפה למשך שנים קודמות ללא הקמת צעקה מטעם התובעת אינה סבירה ואינה הגיונית, הרי כל בעל עסק סביר, במיוחד חנות רהיטים ששטחה כ-370 מ"ר היה מקים צעקה כלפי העירייה בכל פעם שנגרמת הצפה בחנות כתוצאה מאי קיום ניקוז מתאים בכביש.

מהשתלשלות העניינים, ניתן ללמוד שהתובעת החליטה לעשות מעשה ולהגיש תביעה זו רק אחרי עונת הגשמים 16-17!

אין כל סבירות שנגרמו נזקים לתובעת מידי שנה והיא לא עמדה על זכויותיה.

ב. התובעת והשמאי המאירי מטעמה הגישו תמונות רבות מתוך החנות על מנת להוכיח קיום ההצפה בתוך החנות, אולם, הם לא טרחו לצרף ולו תמונה אחת המראה את המים בעת גלישתם מהכביש אל תוך החנות!

התמונות שהוגשו מראות קיום שלולית מים על הכביש, אולם, אין בהן כדי להוכיח שהמים גלשו מהכביש אל תוך החנות!

ג. בתצהירו השני של מר חזן, הוא ציין כי יש בידיו סרטונים שהוא הסריט וכי הסרטונים יוגשו בהמשך.

תמוה עד מאד שהסרטונים הנ"ל לא הוגשו בכלל במהלך הדיונים בתיק, דבר שיכול ללמד על כך שהסרטונים אינם תומכים בגרסת התובעת.

חוות הדעת של המומחה מר יהודה לוי התבססה בעיקר על הסרטונים שהוצגו בפניו, אולם, ומשום מה גם המומחה הנ"ל לא טרח לצרף העתק מהסרטונים הנ"ל כחלק מחוות דעתו!

ד. כפי שניתן להתרשם מהתמונות שהוגשו, כמות המים שנצפתה בחנות הינה כמות קטנה ואינה משקפת הצפה של מי גשמים שמתאספים על הכביש וגולשים לתוך החנות.

ה. מתצהירו של מר וינברגר שעסקו בשכנות לחנות לא הוצהר שהיתה הצפה בחנות ולא בעסקו של מר וינברגר (גלידריית תל חנן) ובמכתבו לנתבעת מיום 1.1.18 הוא התלונן דווקא על קיום שלולית מים גדולה מול החנויות "שלא פעם עולה מעל לגובה המדרכה וגורמת לאנשים להדיר רגליהם מהמדרכה".

עינינו רואות שמר וינברגר לא מתייחס כהוא זה להצפת חנויות ממי הגשמים, אלא לגלישה אל המדרכה, דבר שמדיר את רגליהם של הלקוחות.

מר וינברגר ציין במכתבו לנתבעת כי "שנים רבות היו בצמוד למדרכה מול העסק 2 ביובי ניקוז שספגו את מירב מי הגשמים. במהלך בניית מתחם היי וואי והמטרונית נעלמו בורות הביוב ונכון להיום הם לא קיימים עוד".

טיעון זה התברר כנכון מאחר ומר אבו ראס אישר בעדותו כי "קולטן E היה קיים אבל היה מוטמן מתחת לאספלט.

במידה ואכן היתה הצפה בחנות כתוצאה מגלישת המים מהכביש, הרי, מר וינברגר היה מודע מהצפה כזו, להיות בעל עסק שכן לחנות, והיה מצהיר על כך.

ו. גב' איסקוב בתצהירה ציינה במכתבה לנתבעת מיום 7.1.18 שנגרמו לעסקה נזקים מהרכבים הנוסעים בתוך גלים של מים.

מהאמור ניתן ללמוד שהמים הגיעו לעסקה כתוצאה מהגלים מהרכבים הנוסעים ולא נטען שהמים הגיעו לעסקה כתוצאה מזרימת המים מהכביש לעסקה.

ז. הוכח עפ"י תכנית המדידה ועפ"י עדות מר אבו ראס שהמרחק בין מדרכת הכביש לבין דלת הכניסה לחנות הינו כ-6 מטר וכי מדובר בשטח מרוצף.

חוות דעתו של מר אבו ראס המבוססת על תכנית מדידה מקובלת על בית המשפט והיא אמינה.

על פי הממצאים שבחוות דעת מר אבו ראס רואים שאכן הכביש משוקע בקטע הנמצא מול בית העסק וכי הנקודה הכי נמוכה בכביש נמצאת במפלס 3.10+, 19 ס"מ נמוך מקולטן A שנמצא במרחק 29 מ' ובמפלס 3.29+ וכי מפלס כניסת החנות הוא 3.61+ גבוה 51 ס"מ מהנקודה הכי נמוכה בכביש ויותר גבוהה ב-32 ס"מ מגובה תא קליטת מי הגשם A.

לדעת מר אבו ראס, מי הנגר אמורים להיקלט לתוך תאי ניקוז A,B,C כשהם מגיעים לגובה 3.29+ ולפיכך גובה השלולית לא תגיע לגובה 3.60+ (כניסת החנות) גם אם הקולטנים לא יעבדו מסיבה כלשהי, מי הנגר אמורים לזרום בכביש לכיוון המפלסים היותר נמוכים לכיוון דרומה בשד' ההסתדרות ומערבה ברחוב חלוצי התעשיה.

ח. חוות דעתו של המומחה יהודה לוי אינה מהימנה ואינה מתקבלת וזאת מהסיבות הבאות:

1. חוות הדעת של מר לוי התבססה על ביקורו במקום, על יסוד הסרטונים שהוצגו בפניו והידע המקצועי שלו.

מר לוי לא תיעד את הממצאים בעת ביקורו במקום, לא עשה תמונות והוא הסתמך על תמונות שנעשו ע"י מר חזן ועל הסרטונים.

מר לוי לא צרף לחוות דעתו העתק מהסרטונים.

מר לוי העיד שהסרטונים שהוצגו בפניו מתייחסים לתקופה שלפני ביקורו במקום, אולם איננו יודע לאיזה תקופה במדויק.

2. מר לוי העיד כי הוא כתב חוות דעת הנדסית לתובעת והתובעת העבירה אותה לבא כחה. מר לוי העיד כי הוא חתם על חוות דעתו שהוגשה רק אחרי הכנת חוות דעת הנדסית שהשתרעה על 7 עמודים.

מר לוי העיד שחוות דעת הנדסית אומרת מה המצב שראה בשטח ומה לדעתו כמומחה גורם לכך וכי הוא עשה סקיצה של שיפועים וכיווני זרימת הנגר שהוגשה.

3. מר לוי לא נעזר במודד מוסמך עת הכין את הסקיצה שהוגשה! והוסיף שהוא עשה סקיצה רעיונית להמחשה בלבד לקביעת כיווני הניקוז לפשט הצפה .

4. מר לוי העיד כי בעת ביקורו בחנות הוא ראה את המים זורמים בחצי הכביש הסמוך לחנות והוסיף כי בעקרון המים זורמים בין מפלס המטרונית לבין מפלס המדרכה שסמוכה לחנות.

מר לוי העיד כי כאשר הוא ביקר במקום, הוא עשה תמונות כי הוא לא צילם וכי בעל החנות צילם.

בעת ביקורו של מר לוי, הוא ראה שלולית מים בכביש מערבית בין המטרונית לבין המדרכה בעומק של 19 ס"מ וכאשר נשאל מה המרחק בין השלולית הנ"ל לבין החנות, הוא השיב: "אין מרחק, זה מדרכה וחנות". כאשר בפועל עפ"י תכנית המדידה מרחק הינו 6 מ' וכאשר הוא עומת עם המרחק עפ"י תכנית המדידה, הוא השיב: "כנראה שביצעו את המדרכה הזו אחרי שכתבתי את חוות הדעת שלי. אני בטוח בכך", דבר שהוכח עפ"י יתר העדויות שאינו נכון, מאחר והמרחק בין המדרכה לבין הכניסה לחנות הינו כ-6 מטר.

16. לאור כל האמור, ביהמ"ש קובע שהתובעת לא הוכיחה שההצפה שהיתה בחנות קשורה באופן כלשהו למי הגשמים שהתאספו על הכביש שנמצא במרחק של 6 מ' מהחנות.

ביהמ"ש קובע שגם אם היתה הצפה בחנות, כפי שצולם, יתכן ומקורה הינו ממקור אחר ללא כל קשר עם המים שנתאספו על הכביש.

17. לאור הקביעה הנ"ל, ביהמ"ש מורה על דחיית התביעה ללא צורך בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לרהיטים שהיו בחנות התובעת.

18. אוסיף שטענת התובעת בסעיף 18 של כתב התביעה שבהעדר אפשרות למכור את הרהיטים, התובעת תרמה את הרהיטים בסוף חודש דצמבר 2016 למשפחה נזקקת בנהריה. טענה זו מעלה תהיות לאור כמות הרהיטים שהיתה בשטח החנות שגודלה 370 מ' ולאור כמות הרהיטים שעלותם היתה בסך 36,622 ₪ שכל זאת מבלי לציין את שם המשפחה הנזקקת ומבלי לזמן נציג מטעם אותה משפחה למתן עדות.

19. ביהמ"ש סבור שתביעה זו הוגשה על מנת להפעיל לחץ על הנתבעת לטפל בליקויים בניקוז שגרמו לשלולית המים, לחץ אשר נשא פרי בחודש ינואר 2019, עת פתיחת והקמת הקולטנים D,E.

20. לעניין הוצאות המשפט, ביהמ"ש מחליט לא לעשות צו להוצאות לאור העובדה שהנתבעת לא טיפלה בשלולית המים בעוד מועד והדבר נעשה כעבור מספר שנים לאחר תלונות התובעת ושל מר וינברגר על קיומה.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/4, נ/1-נ/6 בתיק.

ניתנה היום, כ"ח אייר תש"פ, 22 מאי 2020, בהעדר הצדדים.