עיקר הטענות ועיקר פסק הדין

1. לפניי ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אשר קיבל חלקית את תביעת המשיבים נגד המבקשת וחייבה לשלם להם פיצוי כספי בסך 18,306 ₪ בגין כשל שנגרם מאיחור בטיסה מברלין לקייב, במסלול חזרתם של המשיבים לישראל מחופשה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיסה לה הוזמנו כרטיסים, אשר תוכננה במקור לצאת בשעה 14:55 נדחתה, ויצאה בפועל משדה התעופה קרוב לאחר השעה 22:00. זאת, מבלי שהמשיבים עברו בידוק ועלו לטיסה. המשיבים נשארו לילה נוסף בניכר, טסו עם בוקר בחברת תעופה אחרת ישירות לישראל ונשאו בעלות הוצאה זו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות לתוצאה זו. המחלוקת היא משפטית ועובדתית.
3. על פי עדות המשיב הראשון (אבי המשפחה), אשר נתקבלה כמהימנה בבית משפט לתביעות קטנות, למשיבים הוברר דבר הדחיה טלפונית. לפיכך, לא הגיעו לשדה התעופה בשעת הבידוק המקורית, אלא בשעה מותאמת, סביב השעה 18:00. אולם, בהגיעם לשדה לא מצאו עמדת בידוק של המבקשת, ולא כל נציג. פניות בתוך שדה התעופה, לנסות להשיג נציג החברה לא הצליחו. פנייה טלפונית לשירות הלקוחות לימדה כי הבידוק כבר הסתיים, והוצע מקום בטיסה חלופית לאחר מספר ימים. הצעה, שמבחינה מעשית לא יכולה הייתה להתקבל על ידי המשיבים. מכאן החלטתם לרכוש כרטיסים בחברה אחרת, לטיסה בבוקר. דבר, אשר אילץ אותם לשהות בעיר לילה נוסף, למרות ההוצאות הנוספות.
4. המבקשת מסבירה כי תקלה טכנית במטוס היא אשר גרמה לעיכוב בטיסה. שעת הבידוק לא השתנתה, ועיקר הנוסעים עבר בידוק בשעה המתוכננת. עם זאת, הייתה עמדת בידוק פתוחה בשעות הערב. לראיה, נוסע אחד נרשם בבידוק בשעה מאוחרת, שעה 20:47. מכאן, שלא זו בלבד שהמבקשים אחראים לתוצאה בכך שלא התייצבו בבידוק בזמן, יכולים היו, למרות האיחור, לעלות למטוס ולטוס, ולא ברור מדוע לא עשו כן.
5. מבחינה משפטית, טענת המבקשת היא כי המשיבים לא היו זכאים לפיצוי, באשר לא התייצבו במועד לבידוק. לפיכך, לא חל עליהם התנאי המקדים למתן "פיצויים לדוגמא" וזאת לפי נוסח סעיף 2(א) לחוק שירותי טיסה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012 (להלן: החוק) לפיו מתן הפיצוי מותנה ב"אם התייצב במועד לדלפק הבידוק". עוד נטען כי אין מקום לפיצוי בגין עצם האיחור, באשר מדובר בתקלה טכנית לא מתוכננת, ולפיכך חל הפטור לפי סעיף 6(ה) לחוק.
6. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את עיקר התביעה, למעט אופן חישוב הנזק. זאת, לאחר שקבע ממצאי מהימנות לפיהם יש לקבל את גרסתו של המשיב לגבי השתלשלות העניינים ולאחר שמצא סתירות בגרסת נציג המבקשת. מבחינה משפטית, בית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה שהתקיימו תנאי הפטור לפי סעיף 6(ה) לחוק, באשר לא פורט מה בעצם גרם לאיחור, וכי מדובר אכן ב"כוח עליון" אשר לא ניתן היה למנוע. זאת, כאשר נטל הראיה עליה.
7. בית המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה הייתה עמדת בידוק פתוחה. זאת, נוכח הסתירות בגרסת נציג המבקשת וכן משום שהמבקשת לא הביאה לעדות את האדם אשר לטעמה עבר בבידוק בשעה 20:47.
8. בית המשפט קבע כי, למרות שבפועל הטיסה לא בוטלה אלא המריאה באיחור, יש לראות את הטיסה כאילו בוטלה. שכן בפועל לא ניתן למשיבים לעלות על הטיסה.
9. בית המשפט קבע כי למעשה התקלה נוצרה באשר המשיבים טעו לחשוב כי מותר להם לאחר לבידוק, נוכח שעת היציאה שנדחתה. אולם, במקביל, מבחינת המבקשת, הרי שהם היו אמורים להתייצב בזמן, באשר לא ניתנה הודעה פורמאלית אודות שינוי בשעת הטיסה. במצב דברים זה, ראה בית המשפט את עיקר האחריות על המשיבה, אשר לא הביאה לעדות את המוקדן אשר שוחח עם המבקשים, ועדכן בדבר האיחור, ממנו הבינו המשיבים כי מותר להם להגיע באיחור.
10. בית המשפט לא פסק את מלוא הפיצוי שהתבקש, לאחר שמצא כי המשיבים לא הוכיחו כי עשו ככל הנדרש להקטין את נזקם. כן הודגש כי חלק מנזק שנטען, הוצאות הלינה, היו מוצאות ממילא גם לו עלו על הטיסה כמתוכנן, בתחנתם הבאה.
11. בבקשה למתן רשות ערעור, ובדיון על פה לגופו של עניין, טענה המבקשת למספר טעויות של בית המשפט לתביעות קטנות, טעויות עובדתיות ומשפטיות. המבקשת קובלת על כך שנדחו טענותיה המשפטיות לעניין הבסיס לחובת הפיצוי בחוק, הן נוכח העובדה כי מדובר ב"כוח עליון" והן משום אי התייצבות המשיבים למועד הבידוק שנקבע. זאת, בשים לב לכך שהוכיחה על פי התרשומות שלה כי מדובר היה בתקלה טכנית במטוס.
12. המבקשת אף קובלת על כך שלא נתקבלו טענותיה העובדתיות, הן משום שלשיטתה לא היו סתירות פנימיות בדברי הנציג, והן משום שטענותיו היו מגובות במסמכים מתוך מחשבי החברה. בין השאר, קובלת המבקשת על כך שבית המשפט לתביעות קטנות ציפה מהחברה להביא לישראל לעדות נוסע מאוקרינה, כדי להוכיח את טענת הבידוק המאוחר, וזאת למרות שמדובר בבית המשפט לתביעות קטנות. לשיטת המבקשת, לאחר שנקבע כי מדובר באי הבנה של שני הצדדים, מן הראוי היה לחלק את האחריות לנזק, ולא להטיל את כולה על חברת התעופה.
13. המבקשת טענה לחלופין כי בכל מקרה מן הראוי היה לקזז פיצוי חלקי שהעבירה למשיבים, בחצי מעלות הטיסה. זאת, על ידי זיכוי המשיבים בחשבון סוכן הנסיעות. המשיבים טענו בהקשר זה כי אמנם הוצע להם פיצוי חלקי, אך הם סרבו לקבלו.

דיון

1. לאחר שהתקיים הדיון החלטתי לקבל את הבקשה לרשות ערעור, ולדון בבקשה כערעור. עם זאת, לגופו של עניין, הערעור נדחה.
2. לא מצאתי נימוק מוחשי שלא לקבל את קביעות המהימנות של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט שמע את העדים, וראה לקבל את הגרסה העובדתית של המשיב, נוכח טיב העדות והתאמת הדברים לעובדות המוסכמות. אין מקום להתערב בקביעה זו, וזהו המסד העובדתי העיקרי עליו יש לסמוך גם את הדיון בערעור.
3. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המבקשת, לפיה ניתן וראוי היה ליתן יותר משקל לרשומות הפנימיות של חברת התעופה. כך, דווקא בבית המשפט לתביעות קטנות אשר אינו כפוף לדיני הראיות הרגילים, ניתן וראוי היה להסתמך על הרישום של המבקשת, לפיו התקבל נוסע בטיסה, בשעה 20:47. כמו כן, בשים לב לאופי הנושאים הנדונים, ובכך שמדובר בחברה זרה, ניתן וראוי לקבל ראיות בכתב לגבי אופי התקלה שהביאה לאיחור.
4. יחד עם זאת, אין בידי להסכים עם המבקשת לגבי המסקנות שיש להסיק מהנתונים שהציגה. העובדה כי נוסע אחר התקבל לטיסה האמורה בשעה 20:47, לאחר שהמשיבים לכאורה כבר התייאשו, אינה שוללת את טענתו של המשיב. טענה, לפיה במשך שעה ארוכה משעת הגעתם, החל בערך משעה 18:30, לא היה דוכן פתוח מטעם המבקשת. למעשה, העובדה כי מדובר בנוסע אחד בלבד, אשר התקבל פחות משעה וחצי לפני הטיסה, מלמדת לכאורה כי אירע אירוע חריג בהקשר זה. המבקשת יכולה הייתה להוכיח כי היה דוכן פתוח, על ידי תצהיר של הפקיד שהפעיל את הדוכן (אף ללא חקירה נגדית), או פשוט מכך, רישום אלקטרוני של מסוף המחשב הרלוונטי, אשר היה מלמד על פקיד פעיל במקום. לפיכך, בהעדר ראיה ישירה, צדק בית המשפט שלא ראה סיבה לדחות את עדות המשיב, אשר עשה עליו רושם מהימן.
5. יתרה מכך, אף העובדה שהוכחה, לפיה העיכוב נבע מתקלה טכנית, אינה מלמדת כי מדובר במקרה בו החוק פוטר מאחריות. יש לזכור כי החוק מטיל נטל של ממש על חברת התעופה. שהרי הפטור חל רק אם "מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח" וכי "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" (כלשון סעיף 6(ה) לחוק). אכן, תתכן תקלה טכנית בלתי צפויה לחלוטין, שהיא בבחינת "נסיבות מיוחדות". אולם, מדובר באחריות חמורה למדי, על גבול אחריות קפידה. כל עוד לא הוכיח מפעיל הטיסה כי מדובר בסוג תקלה שאותה לא ניתן היה למנוע גם "אם היה עושה כל שביכולתו" הרי האחריות נותרת על כתפי המוביל. כך לדוגמא, אם התקלה נבעה מכך שלא נעשה טיפול שגרתי במועד, או שבדיקה בנמל הבית (מקום בו יש מטוסים חלופיים) לא גילתה תקלה (שהייתה קיימת) אשר שהתגלתה בנמל הזר, הרי האחריות היא בוודאי על חברת התעופה.
6. המבקשת מסתמכת על פסיקה של בתי המשפט, אשר רובה מלפני תחולת החוק, אשר קובע כי בטיחות הטיסה מהווה שיקול עליון, וקובעת, כעניין של מדיניות, כי אין להטיל על חברת תעופה פיצוי, שמא הדבר יביא לכך שחברות תעופה יטוסו גם כאשר יש תקלות בטיחות של ממש. אכן, למרות שיקולים נוגדים, יש הגיון גם בשיקול זה שמעלה המבקשת. אולם, משהכריע המחוקק בין השיקולים הנוגדים, אין לסטות מלשון החוק. לפיכך, צדק בית המשפט במסקנתו כי חברת התעופה לא עמדה בנטל ההוכחה שהטיל עליה המחוקק.
7. טענתה המשפטית השנייה של המבקשת שגויה גם כן. אכן, סעיף 2 לחוק מתנה את הזכות לפיצוי בכך שהנוסע "התייצב במועד בדלפק הבידוק". אולם, המבקשת מתעלמת מהמשכו של הסעיף, הקובע באופן מפורש כי "בסעיף קטן זה, 'התייצבות במועד' – התייצבות במועד שנקבע לכך והובא לידיעת הנוסע על ידי מפעיל הטיסה, המארגן או נותן שירותי סוכנות נסיעות, ובלבד שהנוסע לא יידרש להתייצב יותר משלוש שעות לפני המועד המתוכנן להמראת הטיסה" (ההדגשה נוספה). אין מחלוקת כי הטיסה התעכבה. למשיב נמסר טלפונית כי המועד החדש המתוכנן להמראת הטיסה הוא 21:00. אף כי בפועל הטיסה המריאה לאחר השעה 22:00. בנסיבות אלה, לא רשאית הייתה המבקשת לדרוש מהמשיב להתייצב במועד הבידוק המקורי, ולהמתין בשדה התעופה שעות ארוכות לשווא. המוקד הטלפוני של המבקשת, עליו העיד המשיב, עשה שירות ראוי ונכון כאשר הודיע כי הטיסה מתעכבת. רשאים היו המבקשים לסמוך על הודעה זו ולהגיע לשדה בהתאם למועד "המתוכנן" החדש. אולם, המבקשת היא אשר לא הייתה ערוכה לקבל נוסעים כאשר המשיבים הגיעו בשעה הנכונה לשדה התעופה.
8. אמנם, ייתכן בהחלט שהמבקשת לא ידעה מי מהנוסעים יודע על העיכוב ומי לא. ממילא הייתה לה חובה לפתוח הדלפק גם במועד המקורי, כדי לקבל נוסעים שהתייצבו אז. אולם, אין בכך כדי לפטור אותה מהחובה לקבל נוסעים גם במועד המתוקן, עבור הנוסעים אשר כן למדו בדרך כלשהי על העיכוב בטיסה.
9. בנסיבות אלה, כאשר המבקשת לא הייתה מוכנה לקבל את המבקשים אשר הגיעו במועד הנכון לשדה התעופה, הרי שבכך מנעה היא מהם לעלות על המטוס. לפיכך, למרות שהטיסה בפועל לא "בוטלה" על פי החוק, שכן היא המריאה בתוך 8 שעות מהמועד המקורי, צדק בית המשפט אשר ראה מצב זה כמצב השקול לביטול הטיסה. דבר המחייב במתן פיצויים, הן "פיצוים לדוגמא" על פי החוק והן נזקים שנגרמו בשל הרשלנות, ככל שהמשיבים הצליחו להוכיח.
10. נוכח כל האמור, הטענה העיקרית אשר בערעור - נדחית.
11. טענת המבקשת לפיה צריך היה לקזז מהסכום שנפסק סכום פיצוי שכבר הועבר עבור המבקשים לסוכני הנסיעות, הועלתה לראשונה בדיון בבית המשפט המחוזי. אמנם, בבית המשפט לתביעות קטנות עלתה טענה כי המבקשת הציעה פיצוי בעלות מחצית מערך הכרטיסים, אך לא נאמר כי סכום זה כבר הועבר בפועל. המסמך המלמד לכאורה כי הסכום כבר שולם, על ידי העברה לסוכן הנסיעות, הוגש רק בדיון בערעור.
12. בנסיבות אלה, כאשר טענת "פרעתי" החלקית, עלתה באיחור, אין מדובר בטעות של בית המשפט לתביעות קטנות. המשיב בדיון לא ידע כיצד להתייחס לטענה לפיה הסכום כבר נתקבל עבורו אצל סוכן הנסיעות. המשיב טען כי מעולם לא ראה מסמך המלמד כי הסכום כבר עבר לסוכן. מכל מקום, לפי דבריו, למיטב ידיעתו, הסכום לא הגיע אליו. בנסיבות אלה, אין לדון בכך במסגרת פסק הדין. אם כי ברור שככל שהועבר חלק מן הסכום יש לקזזו מזכות המשיבים על פי פסק הדין. ככל שיתברר שיש מחלוקת עובדתית לגבי טענה זו, על המחלוקת להתברר בשלב ההוצאה לפועל.
13. סיכומו של דבר – הערעור נדחה. המבקשת תשלם למשיב 1 (שהתייצב לדיון בשם משפחתו) 1400 ₪ הוצאות. העירבון שהופקד יועבר בשלמותו למשיבים, באמצעות המשיב 1, כחלק מפירעון ההוצאות והחיוב העיקרי על פי פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.