לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התובעת היא חברה העוסקת בהנדסת חשמל.

הנתבעת היא חברה העוסקת בתכנון, פיתוח ואספקת תוכנות בקרה.

כתב התביעה

התובעת טענה כי בסוף שנת 2011 נחתם הסכם בינה לבין חברת "קל בנין בע"מ"  (להלן: המזמין), לביצוע עבודות חשמל ובקרה בפרוייקט מרכז טיהור שפכים ביתניה (להלן: הפרוייקט).

נטען כי ב- 15.10.13 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם לביצוע כל עבודות הבקרה בפרוייקט (נספח 1 לתצהיר התובעת, להלן: ההסכם), בהתאם למפרט, התכניות וכתב הכמויות שקיבלה התובעת מהמזמין. כמו כן התחייבה הנתבעת למתן שירות בתקופת בדק עד 24 חודש במקביל תקופה הנדרשת מהתובעת בהתקשרות עם המזמין (סעיף 11).

התמורה לה זכאית הנתבעת על פי ההסכם הינה על בסיס הכמויות שיאושרו ע"י המפקח מטעם המזמין, במכפלת התעריף לכל יחידה כפי שנקבע בנספח ד' להסכם. בהסכם נקבע (סעיף 3.2.2) כי התמורה תשולם לאחר סיום העבודה בשלמותה וקבלת אישור מהמזמין על ביצועה לשביעות רצונו. כן סוכם (סעיף 12) כי גם במצב של טענות כספיות של הנתבעת כלפי התובעת, לא תופסק העבודה ולא יעוכב ביצועה.

נטען כי במהלך ביצוע העבודות הודיעה הנתבעת על הפסקת העבודה לאור יתרת חוב בגין עבודות שביצעה הנתבעת. התובעת פנתה למזמין לבירור העניין ונמסר כי הנתבעת הגישה חשבונות מופרכים ומנופחים.

התובעת מסרה זאת לנתבעת, אך היא התעקשה על הפסקת העבודה וגרמה עקב כך לעיכוב בפרוייקט.

התובעת טענה כי נעשו נסיונות לפנות למזמין בעניין וכי אף שולמה לנתבעת מקדמה הגבוהה מהתשלום שאושר ע"י המזמין, אך למרות זאת התנתה הנתבעת את המשך עבודתה בתשלום הכספים המגיעים לה לטענתה.

התובעת טענה כי המזמין אישר כמויות המסתכמות בסך של 182,393 ₪ בגין עבודתה של הנתבעת.

נטען כי מבדיקת המזמין נמצא כי בוצע תשלום ביתר בסך של 11,679 ₪ וסכום זה קוזז מהתמורה ששולמה לתובעת ועל כן נטען כי יש לנכות סכום זה מהסכומים ששילמה התובעת לנתבעת.

לגבי הנזקים נטען כי בגין מערכת  SMS להתראה, שהיתה חלק מהעבודה שהוזמנה מהנתבעת, התובעת נאלצה להתקשר עם קבלן אחר בעלות של 16,900 ₪ +מע"מ.

כן נדרשה התובעת לשלם 25,000 ₪ עבור עבודת מתכנת, ו- 7,500 ₪ עבור חשמלאי שילווה את הבדיקות.

כן נדרשה התובעת להשלים עבודות נוספות בעלות של 14,515 ₪ ולשלם לקבלן לביצוע עבודות אלה 25,000 ₪.

סה"כ  מדובר ב-74,400 ₪.

נטען כי הנתבעת היתה אמורה לספק אחריות ותקופת בדק, אך היא לא עשתה כן לאור הפסקת העבודה והתובעת תידרש לקבלן חלופי לשם כך. נטען כי במסגרת התמורה ששולמה לנתבעת חושב סכום של 7% כתמורה בגין הבדק והאחריות. נטען כי מדובר בסך של 12,767 ₪ + מע"מ אותם על הנתבעת להשיב.

התובעת טענה כי בגין פיגור בהשלמת העבודה נקבע תשלום של 1000 $ לכל יום איחור. נטען כי על אף שמדובר בתקופה ארוכה של עיכוב במסירה, מצאה התובעת קבלן חלופי וצמצמה את הנזקים ועל כן היא דורשת 35,000 ₪ בגין הפיגור שנגרם.

סכום התביעה הועמד על 133,846 ₪.

הגנה ותביעה שכנגד:

הנתבעת טענה כי למעשה התביעה הוגשה במטרה להקדים את תביעת הנתבעת עצמה בגין חובות התובעת כלפיה כפי שיפורט להלן.

נטען כי עד לחודש 12/14 התנהל הפרוייקט ללא בעיות מיוחדות.

נטען כי הצדדים לא פעלו לפי לוחות הזמנים של הפרוייקט אלא לפי לוחות הזמנים שהכתיבה התובעת.

הנתבעת טענה כי הלכה למעשה התשלום נעשה בהתאם להתקדמות העבודה, ולא כפי שכתוב בהסכם.

נטען כי החל מ-12/14 הודיעה התובעת לנתבעת כי המזמין חייב לה כספים רבים ועל כן היא החליטה לעכב את התקדמות הפרוייקט עד לתשלום חובות המזמין.

באותו זמן הנתבעת טענה כי דרשה מהתובעת לשלם לה חשבונות שלה שאושרו אך התובעת לא שילמה את החשבונות.

הנתבעת טענה כי התובעת חיפשה סיבות לא לשלם את החשבונות והפרה את ההסכם בכך שסילקה את הנתבעת מהפרוייקט מבלי ששילמה לה חשבונות שנבעו מעבודות שבוצעו זמן רב קודם לכן.

הנתבעת טענה כי ממועד סילוק הנתבעת החלה התובעת להמציא טענות בדבר חוב של הנתבעת כלפיה וכן טענה כי הנתבעת הפסיקה עבודתה באופן מכוון עד לתשלום חובותיה ונמנעה באופן מכוון מהשלמת עבודות הקשורות במערכת ההתראה וכך גרמה לעיכוב בהשלמת העבודות. הנתבעת טענה כי אין אמת בטענות אלו והן הועלו ע"י התובעת רק לאחר סילוק הנתבעת.

הנתבעת טענה כי במועד בו סולקה מהאתר (29.3.16) כבר הושלמו כל העבודות מזה 8 חודשים, ונותרו שני שלבים זניחים יחסית לביצוע, כאשר הפרוייקט כבר עבד והנתבעת סיימה עבודתה. בנסיבות אלה נטען כי אין ממש בטענות כי הנתבעת הפסיקה את עבודתה, שכן העבודה הסתיימה.

הנתבעת טענה כי בחינת ביצוע העבודות הינה אובייקטיבית ופשוטה.

נטען כי הבדיקה נעשית ע"י מסמכי מחשב שסופקו ע"י הנתבעת ואשר נספרו בזמן אמת וכנגזרת ממספרם חושב סכום החוב.

בנסיבות אלה נטען כי אילו היה עיוות בחשבונות לעומת הכמות שסופקה, היה הדבר צריך להתגלות מיד בזמן אמת. הנתבעת טענה כי ביום 8.2.16 הוצא דו"ח בודק של מערכת הבקרה המאשר את הכמויות בהן חייבה הנתבעת את התובעת.

הנתבעת טענה כי התובעת החלה להעלות טענות סותרות בדבר חוב של הנתבעת כלפיה וכן נאחזה בסעיף בהסכם המתייחס לתשלום בסוף העבודות, למרות שסעיף זה נזנח ע"י הצדדים.

הנתבעת טענה כי התובעת העלתה טענות בענין ליקויים בחשבי הבקרה ותכנת ה- SCADA בעוד שלטענת הנתבעת מדובר בעניינים שהינם באחריות התובעת עצמה.

הנתבעת טענה כי לאור סילוקה מהאתר מנעה ממנה התובעת לסיים את שני השלבים שנותרו לביצוע ואשר היו אמורים לזכות את הנתבעת בתשלום נוסף של 20,000 ₪ ועל כן דורשת התובעת לפצותה בפיצויי קיום בסכום זה.

בתביעה שכנגד דרשה הנתבעת כי התובעת תשלם לה את יתרת החוב בגין עבודתה בסך 57,033 ₪ נכון ל-2/16, בנוסף ל-20,000 ₪ הנ"ל, ובסה"כ הועמדה התביעה שכנגד על 77,963 ₪.

כתב הגנה לתביעה שכנגד

התובעת חזרה על האמור בכתב התביעה באשר להתנהלות הנתבעת.

התובעת טענה כי הנתבעת מסתמכת בתביעתה על אישור הכמויות ע"י המזמין אך בפועל מבצעת חשבון משלה החורג מאישורו של המזמין.

נטען כי החשבון הנכון הוא החשבון שנערך ע"י התובעת וממנו עולה כי לנתבעת שולמו כספים ביתר.

נטען כי החשבון שהגישה הנתבעת היה שגוי ומנופח ולכן המזמין עיכב/דחה את התשלום בצדק.

התובעת טענה כי במטרה להפעיל לחץ על התובעת נעלה הנתבעת את הגיבוי עבור המערכת וסירבה לתת לתובעת את הקודים להפעלת המערכת.

התובעת טענה למען הזהירות גם טענת קיזוז בהתאם לסכומים המפורטים בתביעה העיקרית.

מטעם התובעת העידו מנהלה שגיא קוריס ומוריס מלכה מנהל חברת אינדסטריקט שביצעה את עבודות התיקון וההשלמה של מערכת הבקרה שלא בוצעו על ידי הנתבעת. 

מטעם הנתבעת העיד מנהלה רפי אזולאי.

נספחי תצהיר מנהל התובעת יצויין במס', נספחי תצהיר מנהל הנתבעת בעמ'.

דיון

המחלוקת בין הנתבעת לבין המזמין, שהתובעת כפופה לאישורו, היא לגבי סיווג מסכי בקרה שערכה הנתבעת לפי מס' פריט במפרט הטכני, כאשר לסוגי הפריטים השונים יש תמחור שונה.

החשבון שהגישה הנתבעת בפברואר 16' הוא (עמ' 11 לנספחי הנתבעת):

מסכים פריט 06.07.0002 במפרט בתמחור 655 ש"ח (להלן: סוג 2) – 137 יח'.

מסכים פריט 06.07.0003 במפרט בתמחור 250 ש"ח (להלן: סוג 3) – 142 יח'.

מסכים פריט 06.07.0004 במפרט בתמחור 700 ש"ח (להלן: סוג 4) – 7 יח'.

סה"כ 286 מסכים, עלות 130,135 ש"ח.

אישור המזמין ניתן לכמויות הבאות (נספח 17 מנובמבר 15', נספח 13 מאפריל 16'):

מסכים סוג 2 בתמחור 655 ש"ח (להלן: סוג 2) – 55 יח'.

מסכים סוג 3 בתמחור 250 ש"ח (להלן: סוג 3) – 243 יח'.

מסכים סוג 4 בתמחור 700 ש"ח (להלן: סוג 4) – 7 יח'.

סה"כ 305 מסכים, עלות 101,675 ₪.

בנוסף, קיימים פריטים שהנתבעת כללה בחשבון שלה ולא אושרו ע"י המזמין, אשר מצויינים בנספח 9 של התובעת (עמ' 23 לנספחי הנתבעת) בסך כספי של 2,015 + 2,500 + 4,500 = 9,015 ₪.

סך ההבדל הכספי הינו בין 139,050 ₪ + מע"מ שדרשה הנתבעת לבין 101,675 ₪ + מע"מ שאישר המזמין, היינו 37,375 ₪ + מע"מ.

מאחר שעל פי ההסכם קביעת המפקח מטעם המזמין, שהינו איש מחשבים ומי שערך את המפרט הטכני לגבי סיווג הפריטים, היא הקובעת לעניין אישור העבודות שבוצעו, הרי שאין לקבל את עמדת הנתבעת לגבי סיווג המסכים.

ממילא, הנתבעת לא הציגה כל עדות שבמומחיות לגבי טענותיה לסיווג המסכים של הגרפים כשייכים לפריט 2 דווקא, שהרי סוגי העבודות בכל שלושת הפריטים 2-4 הינם זהים ("כנ"ל אך...") כשההבדלים הינם לגבי סוג המתקן או המכונה לגביהם מתבצעים מסכי הבקרה. יצירת גרפים כלולה איפוא בכל שלושת הפריטים הנ"ל ולא רק בפריט סוג 2. אני מקבלת בנקודה זו את הסברו של מנהל התובעת כי ההבחנה בין הפריטים היא בין גרפים לתחנות "קומפלט" לבין גרפים בודדים למכשיר (עמ' 8 לפרוט' ש' 1-6)

לפיכך אני קובעת כי סיווג המזמין הוא המחייב את הצדדים.

יובהר, כי כפי שהסביר מנהל התובעת, לתובעת אין כל אינטרס בסיווג זה או אחר של המסכים, שכן היא מרוויחה את עמלתה מכל סוג מסכים לפי הפער בין המחיר שמשלם לה המזמין לבין המחיר שסוכם בינה לבין הנתבעת, והתובעת אף ניסתה ליישר את ההדורים ולהביא להסכמות בין הנתבעת למזמין לגבי החישוב הנכון, אך כפי שהוסבר לעיל, המזמין הוא הפוסק הבלעדי ואישורו הוא הקובע.

אשר למחלוקת לגבי הפרת ההסכם:

כאמור לעיל, התובעת טוענת לנטישת העבודה ע"י הנתבעת לנוכח המחלוקת הכספית, העולה מהפער בין חישובי הנתבעת והמזמין, ודרישת הנתבעת מפברואר 16' לתשלום סך של 57,033 ₪ אשר לא אושר לתשלום ע"י המזמין.

הנתבעת טוענת כי סיימה את רוב העבודה ביולי 15' ונותר רק פריט אחד (מערכת ההתראות במסרונים) אשר לא בוצעה לבקשת התובעת. הנתבעת טוענת כי התובעת היא שביקשה לעכב המשך ביצוע העבודות לנוכח מחלוקת בינה לבין המזמין שאינה קשורה לנתבעת. עם זאת מודה הנתבעת כי באותו שלב עמדה על דרישתה לתשלום החשבון מפברואר 16'. הנתבעת טוענת כי היא לא סרבה לבצע את השלמת העבודה או לבצע תיקונים שנדרשו, אלא התובעת היא שהודיעה לה על "סילוק ידה" מהאתר במכתב שנשלח ביום 29.3.16 ע"י התובעת (נספח 3 של התובעת).

לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו במחלוקת זו, אני מקבלת את טענת התובעת כנכונה.

הוכח כי התובעת דרשה מהנתבעת לבוא ולהשלים את העבודה שלא בוצעה (מערכת התראות המסרונים) וכן לבצע תיקונים בעבודות שבוצעו. כך, במכתב למנהל הנתבעת מיום 24.8.15, לאחר שהלמת העבודות ע"י הנתבעת, כתב מנהל התובעת: "בשלב זה קיבלתם סכום העומד על כ-90% מערך ההזמנה, למרות שהעבודה טרם הושלמה ויש ליקויים רבים כך שהמתקן לא עובד. חלקים רבים עדיין לא בוצעו כלל. מצ"ב רשימה חלקית של סעיפים שלא בוצעו כלל עד לרגע זה המסתכמים ב-10% מערך העבודה. בהמשך יש פירוט של הפריטים שלא בוצעו שרובם קשורים למערכת ההתראות במסרונים וכן פריטים נוספים – מערכת השלת עומס ואפליקציה לתצוגת מערכת גילוי עשן וכיבוי אש.

בהמשך כתב: "מניתוח הנתונים הללו, אני לא מוצא כל סיבה שלא תסיים מיידית את העבודה ובכך תקטין נזק שכבר נגרם עקב התמשכות הפרוייקט, אנו מנסים להימנע משימוש בסעיפי הקנסות (...) לסיכום נא לקבוע מיידית מול אילון מועדים להשלמת העבודות המוזכרות בטבלה, השלמת כתיבת התוכנה ותיקון הליקויים הרבים. כמובן שבמקביל נבצע בדיקה נוספת של חשבונכם כמובן גב אל גב מול אישורי החשבונות כפי שאושרו ע"י המזמין, במידת הצורך נקבע פגישה משותפת מולו". (ההדגשות לעיל ולהלן שלי – נ' מ' ש')

ממכתב זה עולה כי הנתבעת לא היתה מוכנה להשלים את העבודה ולתקן את הליקויים עד להסדרת טענותיה לגבי העבודה שבוצעה ולא שולמה (לשיטתה).

כך עולה גם מאזכור של פניה של התובעת לנתבעת ביום 28.3.16 לתיקון תקלה במערכת שהותקנה ע"י הנתבעת כאשר נציגה סרב להגיע ולתת שירות בשל הוראה שקיבל להפסיק לתת שירותים לתובעת. (סעיף 8 למכתב התובעת נספח 3).

במכתב התשובה מטעם הנתבעת למכתב זה (נספח 5 של התובעת) לא הוכחש הסירוב האמור לתקן תקלה ולתת את שירות האחריות והבדק למערכות שהותקנו, לו התחייבה הנתבעת בהסכם, ואף לא הציטוט של העובד שקיבל הוראה לא לתת שירותים לתובעת, והדבר מדבר בעד עצמו. הנתבעת אף לא מחתה על "סילוק היד" ולא דרשה שיתאפשר לה לחזור לאתר ולהשלים את העבודה שלא בוצעה, ואשר נכללה בהזמנת העבודה, אלא הודתה כי התובעת הפצירה בנתבעת לחזור לעבודה ולסיימה "תוך שאינה משלמת את החוב למרשתי". הדרישה היחידה במכתב התשובה היא לתשלום החוב הנטען, ולא לחזרה לעבודה, חרף אישורו של ב"כ הנתבעת כי חלק מהעבודה, בשווי 20,000 ₪, לא בוצע.

כמו כן הציגה התובעת מסמכים של המזמין אשר דרש ממנה להשלים את העבודות שהיו באחריות הנתבעת לרבות מערכת ההתראות וטען לליקויים במערכות אלה: נספח 11 – מסמכים של המזמין מיום 11.3.15 ומיום 17.10.15.

לעומת זאת, הנתבעת לא הציגה כל תימוכין לטענתה, כי התובעת היתה זו שביקשה ממנה לא להשלים את העבודות, והדבר עומד בניגוד גמור למסמכים שצוטטו לעיל, ובפרט לתשובת בא כוחה מ-3.5.16. אמנם עולה ממסמכים של המזמין מיוני 15' ומאוקטובר 15' (כלולים בנספח 11 של התובעת) כי היתה האטה בעבודות מצד התובעת עקב מחלוקת על תשלום, ונכתב כי "הקבלן (=התובעת) נדרש לחזור לעבודה אינטנסיבית ולעשות כל מאמץ לסיים את העבודה" (סעיף 1), ואולם אין בכך כדי לתמוך בטענה כי הנתבעת נדרשה שלא להשלים את שהתחייבה לו כלפי התובעת, והמכתבים שהוצגו שוללים טענה זו.

מנהל הנתבעת אישר כי חלק מהעבודות נשוא ת/1 הושלמו על ידי הנתבעת לאחר מכן (לדוגמא, מערכת להשלת עומס) ומכאן שהתובעת לא היתה זו שמנעה השלמת העבודות אלא הנתבעת.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם בכך שמשכה את ידה מהאתר, סרבה לשלוח את נציגיה להשלמת העבודות להן התחייבה – מערכת ההתראות במסרונים ופריטים נוספים שלא הושלמו, וכן לתקן את הליקויים במערכות שהותקנו ולתת את האחריות והשירות המתחייבים מתקופת הבדק לה התחייבה.

נזקי התובעת

אין חולק, כי הסכום ששולם לנתבעת הוא 182,393 ₪ + מע"מ. בהתאם להתחשבנות שנערכה לעיל, יש להפחית מהחשבון הסופי של הנתבעת, שהגיעה ל-231,140 ₪ + מע"מ, סך 37,375 ₪ + מע"מ שלא אושר ע"י המזמין. לפיכך, הסכום הכולל המגיע לנתבעת הוא 193,765 ₪ + מע"מ.

לפיכך על התובעת לשלם לנתבעת סך נוסף של 11,372 ₪ + מע"מ (13,305 ₪).

לגבי עלויות בהן נשאה התובעת בגין נטישת הנתבעת את האתר:

התקנת מערכת ההתראות ע"י קבלן חלופי – מהסכום ששולם על ידי התובעת לקבלן החלופי יש להפחית את הסכום שהיה עליה לשלם לנתבעת אילו ביצעה את העבודה כפי שהתחייבה.

עלות העבודה אילו בוצעה ע"י הנתבעת היתה כ-20,000 ₪ (ת/1 וכן מכתב ב"כ הנתבעת נספח 5 סעיף 12).

כן היתה הנתבעת אמורה לבצע ללא חיוב את עבודות התיקונים, השיפורים והתחזוקה של המערכות שהקימה במסגרת תקופת הבדק, והדבר לא בוצע על ידה.

בפועל, נשאה התובעת בעלויות של 25,740 ₪ עבור לימוד הנושא וביצוע המלצות לשינויים במערכת הבקרה (חשבונית אינדסטריקס מיום 13.4.17) 19,773 ₪ עבור מערכת ההתראות (חשבונית אינדסטריקס מיום 27.11.16), 11,700 ₪ עבור שיפורים ושינויים שנדרשו (חשבונית אינדסטריקס מיום 29.6.17), היינו סך של 57,213 ₪.

לפיכך נגרם לתובעת נזק של 37,213 ₪.

לגבי נזקים נטענים נוספים, התובעת לא הציגה ראיות כלשהן לפיהן נגרמו לה, ולו לכאורה, נזקים כספיים נוספים כגון דרישת פיצוי על עיכוב בפרוייקט מהמזמין או עלויות נוספות של תחזוקה בתקופת הבדק (שחלפה בינתיים). לעניין ימי עבודה של עובדי התובעת עצמה, לא שוכנעתי כי ימים אלה בחלקם לא היו נדרשים ממילא גם אילו התיקונים וההשלמות היו מבוצעים על ידי הנתבעת ולא ע"י הקבלן החלופי. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין תוספת עבודה לתובעת עקב הכנסת קבלן חדש על 5,000 ₪.

לפיכך סכום הנזקים בניכוי יתרת התשלום המגיעה לנתבעת עומד על 28,908 ₪.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה בצירוף האגרה, שכר העד מלכה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.