ניתנה ביום 24 אפריל 2017

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר חיים בצלאל ומר בועז קמר; סע"ש 4018-09-14) מיום 14.2.17, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בסך כולל של 16,228 ₪ בהפחתת סך של 6,140 ₪ ששולם למשיב במסגרת גמר חשבון.

הרקע לבקשה:

1. המבקשת, חברה העוסקת באספקת שירותי כוח אדם, התקשרה ביום 1.1.12 עם חברת "א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ" המפעילה רשת מרכולים (להלן: רשת ויקטורי), למתן שירותי כוח אדם בעבודות ניקיון בסניפי הרשת. המשיב, אזרח אריתריאה, טען כי בחודש ספטמבר 2011 החל לעבוד בסניף קריית גת של רשת ויקטורי באמצעות המבקשת. לגרסת המבקשת, המשיב החל עבודתו רק בחודש ינואר 2012, והועסק בפועל באמצעות קבלני משנה מטעמה. בחודש דצמבר 2012 הועבר המשיב לעבוד בסניף גני תקווה של הרשת, ועבודתו באה לידי סיום בסוף אותו חודש, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
2. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, טען המשיב כי בכל תקופת העסקתו בסניפיה של רשת ויקטורי הייתה המבקשת מעסיקתו, וכי פוטר על ידה. על כן עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות.

המבקשת התגוננה, בין היתר, בטענה כי המשיב נעלם לאחר חודש עבודה בסניף החדש, ללא כל הסבר וללא הודעה מוקדמת. עוד טענה כי כלל לא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין הצדדים בהתחשב בכך שהעסקתו של המשיב הייתה באמצעות קבלני משנה מטעמה.

1. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב. בית הדין האזורי קבע כי המבקשת הייתה מעסיקתו של המשיב לאורך כל תקופת עבודתו ברשת ויקטורי, אך קיבל את גרסת המבקשת לפיה תקופת העבודה החלה בחודש ינואר 2012 ולא טרם לכן. אשר לנסיבות סיום עבודתו של המשיב, קיבל בית הדין את גרסתו וקבע כי עבודתו הן בסניף קריית גת והן בסניף גני תקווה הופסקה ביוזמת המבקשת ולא ביוזמתו, כאשר לא שובץ בעבודה חלופית והוצעה לו לכל היותר עבודה בניקיון בניינים וגם זאת רק כחודשיים לאחר סיום עבודתו. לפיכך, נקבע כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 4,300 ₪, ולחלף הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪. עוד נפסקו לזכות המשיב פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪; פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לתגמולים בסך 1,073 ₪; דמי חגים בסך 1,480 ₪; פדיון חופשה בסך 2,220 ש"ח; ודמי הבראה בסך 1,855 ₪. תביעותיו הנוספות של המשיב נדחו.

טענת המבקשת לקיזוז הסכום ששולם למשיב במסגרת גמר החשבון, התקבלה כאמור לעיל. משרוב תביעתו של המשיב נדחתה, לא נפסקו הוצאות.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, בהתייחס לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכן בהתייחס לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע ולחלופין להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים, שכן קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המשיב פוטר מעבודתו תלושה מחומר הראיות ומנוגדת לטענות הצדדים. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי אין רלוונטיות לשאלה מי יזם את הפסקת עבודתו של המשיב ברשת ויקטורי אלא השאלה היחידה היא אם הוצעו למשיב הצעות עבודה חלופיות אם לאו. לטענת המבקשת, הוכח על ידה, באמצעות תמלילי שתי שיחות שהתקיימו עם המשיב לאחר סיום עבודתו, שהוצעו לו הצעות כאמור והוא דחה אותן, מבלי שהמשיב טען כי הצעות אלו לא היו שוות ערך לעבודתו ברשת ויקטורי וכאשר דרש העלאת שכר משמעותית ואף ציין כי הוא כבר מועסק במקום אחר. בהתחשב בכך, המשיב גם אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת והמבקשת היא שזכאית לקזז חלף הודעה מוקדמת מהזכויות שנפסקו לזכותו. לחלופין, מאחר שהמשיב היה עובד שעתי אשר עבד שנה אחת בלבד, הרי שהיה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת של 14 ימים בלבד. עוד נטען כי משהוכרו יחסי עבודה בין הצדדים בדיעבד, ובפועל הועסק המשיב באמצעות קבלני משנה ולא ישירות על ידי המבקשת, לא ניתן היה לייחס למבקשת את היסוד "ביודעין" הדרוש להטלת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

1. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש שאם תשלם למשיב את הסכום הפסוק, ולאחר מכן יתקבל ערעורה, לא יהיה באפשרותה להיפרע מהמשיב בהתחשב במעמדו בישראל. כן נטען כי למשיב אין כתובת קבועה, וזו לא צוינה במסגרת כתב תביעתו. עוד מציינת המבקשת כי המשיב שוהה בישראל לפחות משנת 2011, ואין כל ידיעה שימשיך לשהות ולעבוד בארץ עד להכרעה בערעור. מנגד, המבקשת היא חברה פעילה וסולבנטית ואין כל חשש שאם ידחה ערעורה, לא יהיה למשיב ממי להיפרע. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, הנזק שייגרם לה ככל שתשלם למשיב מלוא הסכום הפסוק ולאחר מכן יתקבל ערעורה, הוא רב יותר מהנזק שעלול להיגרם למשיב מעיכוב קל בתשלום הסכומים, ככל שידחה ערעורה. יצוין כי המבקשת עתרה בשלב ראשון לעיכוב ביצועו של פסק הדין בכללותו, בהתחשב בפער הזניח בין הסכומים עליהם אינה מערערת לבין הסכום שהותר לה לקזז.
2. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עוד טוען המשיב כי דרך המלך הינה תשלום פסק הדין ולא עיכובו, קל וחומר כאשר מדובר בתשלום זכויות סוציאליות וקוגנטיות. המשיב מוסיף וטוען כי העובדה שהוא נתין זר חסר נכסים אינה מהווה עילה "אוטומטית" לעיכוב ביצוע. בקשר לכך נטען כי המשיב שוהה בארץ כתוצאה מחסינות בינלאומית, ולא קיים כל חשש כי יעזוב את ישראל.
3. בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי טענותיה הינן במישור המשפטי המובהק וכי המשיב לא סתר את טענתה בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לפרוע את חיוביו ככל שיתקבל הערעור. לאור האמור שבה וביקשה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי (בנוגע לסכומים בגינם הוגש ערעור) עד להכרעה בערעור.

הכרעה

1. נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12)).

כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.14)).

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר למאזן הנוחות - מחד, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב לא פעל להסרת החשש בהתייחס למצבו הכלכלי והסתפק בטענה כוללנית לפיה הוא שוהה בארץ ולא קיים חשש כי יעזוב. מאידך כבר נפסק, כי עצם היותו של תובע נתין זר חסר נכסים בישראל אינה מספיקה בפני עצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע, בפרט כאשר מדובר בזכויות קוגנטיות אשר התובע היה זכאי לקבלתן זה מכבר (ראו למשל בע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)).

אשר לסיכויי הערעור - עיון בתצהיר העדות הראשית מטעם המבקשת וכן בסיכומים מטעמה בבית הדין האזורי מעלה כי לא נטען על ידה כי הציעה למשיב הצעות עבודה חלופיות מיד בתום עבודתו ברשת ויקטורי, אלא טענתה העיקרית הייתה כי המשיב נטש את עבודתו באותה רשת, וכאשר פנה אליה כחודשיים לאחר מכן - ולאחר שבוצע מולו "גמר חשבון" - הציעה לו משרות חלופיות שהיו פנויות אצלה באותה עת. בית הדין האזורי דחה כאמור את גרסתה העובדתית של המבקשת בדבר סיום עבודתו של המשיב ברשת ויקטורי מיוזמתו, והוסיף כי גם אם הוצעו הצעות עבודה חלופיות כחודשיים לאחר מכן - לא די בהן. מבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור כנגד קביעות אלו גבוהים באופן המצדיק עיכוב ביצוע.

גם סיכויי הטענה בדבר העדר אפשרות לפסוק כנגד המבקשת פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, נוכח טענתה כי המשיב הועסק בפועל על ידי קבלני משנה מטעמה - אינם גבוהים לטעמי באופן המצדיק עיכוב ביצוע, ואציין בקשר לכך בין היתר את קביעת בית הדין האזורי לפיה ההסכם בין המבקשת לבין רשת ויקטורי קבע במפורש כי עובדי הניקיון יהיו עובדי המבקשת בלבד. אשר לשאר הטענות - לא מצאתי לנכון להתייחס לסיכוייהן בנפרד בהתחשב בסכום הנמוך בו מדובר.

בהתחשב בכל האמור לעיל; על אף החשש המסוים שהועלה בדבר קושי בגבייה ככל שהערעור יתקבל; ובהתחשב גם בגובה הסכום הפסוק (שהנו נמוך יחסית) - שוכנעתי כי אין הצדקה מספקת לחרוג מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע.

1. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך של 2,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ח כ"ח ניסן תשע"ז (24 אפריל 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.