1. בפני תביעה קטנה, בסך 7,800 ₪, שעניינה מחלוקת שמאים לגבי סכום הנזק שנגרם בתאונת דרכים.

2. בנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על טענות הצדדים ועל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

3. בקליפת אגוז: שמאי התובע קבע ממצאים שונים באשר לנזקים שנגרמו בתאונה; לנתבעים השגות על כך, ושמאי שלהם קבע שמקצת מהנזקים מקורם בארועים קודמים, ולא בתאונה. לאחר דיון לא פורמאלי הוסכם, כי היקף המחלוקת בין השמאים הוא 5,240 ₪, וכי בכל מקרה, על כל סכום ששולם ושישולם יש להוסיף עוד 1/3 מהמע"מ החל.

4. "פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

5. לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ונתתי דעתי גם לכך ששמאי התובע לא נחקר על חוות-דעתו, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 3,600 ₪, וכמוסכם, להוסיף על מלוא הסכום (לרבות מה שכבר שולם) 1/3 מהמע"מ החל.

6. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.