החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר משה אהרוני; צ"ו 35960-01-15) מיום 30.1.17.
2. המשיב הנו עובד המבקשת החל משנת 1995, בתפקיד של מפעיל כימי. ביום 6.11.11 אירעה למשיב תאונת עבודה. מאז התאונה, במרבית הזמן לא עבד המשיב והוכר כמי שזכאי לנכויות מהמוסד לביטוח לאומי ומקרן הפנסיה. בחלק מהזמן חזר המשיב לעבוד במבקשת, במגבלות עליהן הורה הרופא התעסוקתי מעת לעת.
3. ביום 6.11.14 הציג המשיב למבקשת אישור של הרופא התעסוקתי לפיו יוכל לחזור לעבודתו החל מיום 9.11.14, בחצי משרה, עם הגבלה של נשיאת משאות עד 5 ק"ג, וזאת עד ליום 30.9.15. בעקבות האישור האמור התקיימה ישיבה בעניינו של המשיב בהשתתפות גורמים רלוונטיים, אולם הצדדים לא הגיעו להבנה בדבר תפקידים מתאימים למגבלותיו של המשיב. בהמשך, הודיעה המבקשת כי אינה יכולה לספק למשיב עבודה אשר תתאים למגבלותיו, ולכן התבקש לצאת לחופשה ללא תשלום עד להסדרת מצבו הרפואי באופן מלא.

המשיב עתר לבית הדין האזורי בבקשה לצו מניעה זמני כנגד החלטה זו, אך בקשתו נדחתה. במסגרת ההליך העיקרי התבררה תביעתו של המשיב לאכוף על המבקשת את החזרתו לעבודה וכן לסעדים כספיים שונים, לרבות פיצוי מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998.

4

1. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיב בעיקרה. בית הדין קבע כי המבקשת לא ביצעה את ההתאמות הנדרשות לצורך שילובו של המשיב, וכי בהחלטתה של המבקשת שלא להשיב את המשיב לעבודתו, והוצאתו בכפייה לחופשה ללא תשלום, נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין ומצדיקים את ביטולה, וכפועל יוצא מכך על המבקשת להשיב את המשיב לעבודה לאלתר. בנוסף חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב את מלוא השכר החל מחודש נובמבר 2014 ועד למועד הגשת התביעה, בסך 32,696 ₪; פיצוי בסך 40,000 ₪; והוצאות משפט בסך 20,000 ₪.
2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ומקביל הגישה את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המבקשת מדגישה בבקשתה כי המשיב אינו נוכח פיזית במפעל מזה כשלוש שנים, החל מיום 27.1.14, כך שמדובר בהותרת מצב קיים על כנו למשך תקופת זמן נוספת עד למועד הדיון בערעור. בהחלטתי מיום 3.3.17 הוצע לצדדים להגיע להסדר פרקטי לתקופת הביניים עד לדיון בערעור, אולם הם לא הגיעו להבנות.
3. לאחר שנתתי דעתי לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה בחלקה.

בכל הנוגע לסעדים הכספיים - לא מצאתי הצדקה לעיכוב ביצוע, ולפיכך הבקשה בקשר אליהם נדחית.

בכל הנוגע להשבת המשיב לעבודה במפעל - בהתחשב בכך שהמשיב אינו מועסק בפועל מזה תקופה ארוכה יחסית, ובכפוף לקביעת מועד קרוב לשמיעת הערעור, שוכנעתי כי מאזן הנוחות מצדיק את הותרת המצב הקיים על כנו משך פרק זמן קצר נוסף עד לשמיעת הערעור. זאת, מבלי להביע עמדה על סיכויי הערעור. ניתן בזאת לפיכך עיכוב ביצוע ביחס לסעד זה, וזאת עד למועד הדיון בערעור (כאשר המבקשת תהא רשאית לבקש במועד זה את הארכת הצו עד למתן פסק הדין בערעור).

7. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 6 לעיל.

המזכירות תקבע מועד לדיון בערעור, במידת האפשר, בחודשיים הקרובים (בהתאם להחלטתי מיום 3.3.17) ותזמין את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וכן את ההסתדרות הכללית החדשה להתייצב בהליך ולהגיש ניירות עמדה.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ה' בניסןה' ניסן תשע"ז (01 אפריל 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.