לפני תביעה על סך 11,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

התובעת, מתווכת במקצועה הנה הבעלים והמנהלת של משרד תיווך קידמה בכרמיאל. הנתבעים, הנם מתווכים אף הם העובדים בשיתוף פעולה בתיווך ושיווק בכרמיאל.

ביום 25.10.16 פנו לתובעת האדון קראל מרים וסטפן וביקשו מהתובעת לחפש עבורם דירה בכרמיאל. הגב' קראל חתמה על התחייבות לתשלום שכר התיווך בשיעור של 1% ומע"מ, בין היתר בגין דירת משפחת אסייג שברחוב נחשון 53/9 בכרמיאל (להלן: "הדירה"). התובעת הראתה לבני הזוג קראל את הדירה ואף פתחה את הדירה באמצעות מפתח שנמסר לה על ידי בעלי הדירה של משפחת אסייג.

על פי כתב התביעה, לאחר שראו בני הזוג את הדירה, ביקשו לראות דירות נוספות, חלקן הוצגו להם על ידי מתווכים אחרים. כעבור מספר שבועות משלא מצאו דירה לשביעות רצונם, פנו בני הזוג קראל לנתבע 2, אשר הראה להם את אותה דירה שהראתה להם התובעת לפניו – דירת משפחת אסייג. לאחר ביקור זה ולאחר שראו בני הזוג קראל דירות נוספות החליטו לרכוש את הדירה. הגב' קראל הודיעה לתובעת כי מצאה דירה לשביעות רצונה, אז התברר כי מדובר באותה דירה שראתה הגב' קראל לראשונה באמצעות התובעת ולגביה חתמה על התחייבות לתשלום שכר תיווך.

על פי כתב התביעה, בהתערבות המתווך מטעם משפחת אסייג, מוכרי הדירה, מר אופיר להב, הוסכם בשיחה עם הנתבע מס' 2 כי במקום עמלת תיווך בסכום של אחוז ומע"מ, תשלם משפחת קראל עמלה בסך של 1.5% כולל מע"מ וזו תתחלק בין התובעת לנתבעים באופן שהתובעת תקבל סך של 11,000 ₪ ואילו הנתבעים יקבלו סך של 13,000 ₪ (היינו התובעת תקבל 45% מדמי התיווך כולל מע"מ ואילו הנתבעים יקבלו 55% מדמי התיווך כולל מע"מ). בשיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים הסכים הנתבע למוצע ואף הגב' קראל יודעה בדבר ההסדר שהתגבש ונתנה הסכמתה.

במועד מכירת הדירה ותשלום דמי התיווך, שהתקיים ללא נוכחות התובעת, ביקשה הגב' קראל מהנתבעים לשלם אחוז אחד בלבד מסכום המכר כדמי תיווך. הנתבעים נעתרו לבקשתה, למרות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, מבלי להתייעץ עם התובעת, גבו דמי תיווך בשיעור של 1% ומע"מ ולא העבירו לתובעת עד היום את חלקה בסכום שגבו ממשפחת קראל. התובעת טוענת כי נוכח ההסכמה אליה הגיעה עם הנתבעים בדבר חלוקה בדמי התיווך, הסכמה שהיתה מקובלת על משפחת קראל, אסור היה לנתבעים להסכים להפחתת דמי התיווך ללא הסכמתה של התובעת ומשכך ובהתאם למוסכם, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 11,000 ₪ מכל סכום שקיבלו ממשפחת קראל. לחלופין, טוענת התובעת כי היא זכאית לכל הפחות ל – 45% מכל סכום שגבו הנתבעים ממשפחת קראל. עוד מציינת התובעת כי פנתה מספר פעמים לנתבע בדרישה לקיום התחייבותו ואולם הנתבע סירב לקיים את ההתחייבות וסירב לשוחח עם התובעת.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי בני הזוג קראל פנו אל הנתבעים על מנת שיאתרו עבורם דירה בכרמיאל. ביתם של בני הזוג קראל חתמה על התחייבות לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ מסכום העסקה כאשר מוסכם היה על הצדדים כי התחייבות זו חלה על הלקוחות אשר שילמו דמי תיווך חלקיים מכוח התחייבות הנ"ל. הנתבעים טוענים כי לאחר הצגת הדירה (של משפחת אסייג) לבני הזוג קראל, הדירה מצאה חן בעיניהם. הנתבעים טוענים כי בעקבות משא ומתן עם הבעלים של הדירה ו/או מתווך מטעמם ובזכות עבודתם הושג סיכום לרכישת הדירה כשהנתבעים בלבד הם שהיוו את הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים לעסקה.

עוד נכתב על ידי הנתבעים בכתב ההגנה כי אין לנתבעים כל מידע באם אכן הוצגה בעבר הדירה ללקוחות באמצעות התובעת. הלקוחות לא הזכירו עובדה זו בפני הנתבעים עד אשר הועלו דרישות התובעת. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי מדובר בדירה מיוחדת מהסוג של דירות נדירות לטענתם בעיר כרמיאל וכי סביר להניח כי הלקוחות לא היו שוכחים אם היו רואים דירה כה מיוחדת ותואמת בדיוק לדרישותיהם זמן כה קצר לפני שראו אותה עם הנתבעים וכי לא יתכן שבני הזוג קראל ימתינו למעלה מחודשיים בשביל להחליט אם לרכוש את הדירה.

בנוסף, טוענים הנתבעים כי ברור היה לצדדים וכן לבני הזוג אותה עת כי התובעת כלל לא היתה זכאית לדמי תיווך מבני הזוג שכן כידוע לטענת הנתבעים לפי חוק המתווכים לא די למתווך להציג את הדירה בפני הלקוח. לטענת הנתבעים, התובעת אף אם אכן הציגה את הדירה ללקוחות נכשלה במשימה זו ולא הצליחה להביא את הצדדים לעסקה לידי הסכמה והסכם מחייב. לטענת הנתבעים, כשנודע לתובעת על הסכם המכר שהצדדים לעסקה עמדו לחתום, העלתה את טענותיה בקשר לדמי התיווך שלטענתה מגיעים לה ואיימה לטרפד את העסקה אם לא תקבל דמי תיווך מהלקוחות. הנתבעים טוענים כי התחייבות הלקוחות כלפיהם היתה שרירה וקיימת והם היו ועודם זכאים לקבל מהלקוחות דמי תיווך מלאים לפי התחייבותם בשיעור של 2% + מע"מ מערך הדירה (32,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ סכום של 37,440 ₪). לטענת הנתבעים, באם באמת התחייבו הלקוחות לשלם דמי תיווך גם לתובעת והתחייבות זו תקפה מטענת התובעת אזי היה על התובעת לנקוט הליכים מתאימים כנגדם ולא נגד הנתבעים. עם זאת, נוכח איומי התובעת וכדי למנוע נזקים מיותרים ללקוחות ועל מנת שלא לסכן את העסקה, הפחיתו הנתבעים את דמי התיווך שסיכמו עם הלקוחות והעמידו אותם על שיעור של 1% + מע"מ בלבד מערך הדירה (דהיינו סך של 16,000 בצירוף מע"מ) ובסך הכל 18,770 ₪. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת כי היה הסכם לחלוקת דמי התיווך. עוד טוענים הנתבעים כי אם יקבע כי חבים הם כלפי התובעת הרי שעל החיוב להיות מוטל על בני הזוג קראל ועל כן מוגשת במקביל הודעת צד ג' כנגדם. בהודעה שהוגשה כלפי הצדדים השלישיים בני הזוג קראל, חזרו הנתבעים על הטענות כפי שהועלו על ידם בכתב ההגנה.

בני הזוג הגישו כתב הגנה. מכתב ההגנה עולה כי בני הזוג קראל מציינים את חוסר תום ליבם של הנתבעים בהגישם הודעתם לצדדים שלישיים. בני הזוג קראל ציינו כי פנו לתובעת בחודש ספטמבר – אוקטובר 2016 על מנת לחפש דירה שתתאים לצרכיהם. לטענתם התובעת הציגה בפניהם למעלה מ- 20 דירות. בין הדירות הראשונות שהוצגו בפניהם היתה הדירה מושא כתב התביעה. עוד מציינים בני הזוג קראל כי בתחילה הדירה לא מצאה חן בעיניהם וכי הדירה הוצגה בלילה ולא נקף ממנה הנוף שהיה להם חשוב במסגרת שיקוליהם לרכישת דירה וכי הם העדיפו להמשיך בחיפושים. לטענתם, לאחר כחודשיים של חיפוש באמצעות התובעת, פנתה אליהם הנתבעת 1 אשר ציינה כי יש לה דירה שעונה על דרישותיהם. נוכח העובדה שבני הזוג התגוררו באותה עת בצפת ולא רצו להטריח עצמם בנסיעה מיותרת, ביקשו מביתם לראות תחילה את הדירה ולבדוק אם היא אכן עולה על דרישותיהם. לפיכך, ביתם של בני הזוג יחד עם הנתבעת 1 הלכו לראות את הדירה ולאחר אישורה כי הדירה אכן עונה על הציפיות, הגיעו כיומיים לאחר מכן לבחון את הדירה. בני הזוג מדגישים כי מעולם לא סיכמו עם הנתבעים על תשלום 2% בתוספת מע"מ ואף לא ידעו כי ביתם חתמה על מסמך כלשהו, דבר זה נודע להם רק עם קבלת הודעת הנתבעים. זאת ועוד, בני הזוג קראל טוענים כי סיכמו עם הנתבעים מראש כי ישולם עבור שירותיהם סך של 1% כולל מע"מ ולא כפי שטוענים הנתבעים. עוד מציינים בני הזוג כי אף ההסכם עם התובעת היה 1% שכולל מע"מ. בזמן שבני הזוג נכחו בדירה ביחד עם הנתבעת 1 הבינו כי מדובר בדירה שמוכרת להם ונזכרו שהיא בין הדירות הראשונות שראו יחד עם התובעת ובאותה עת הבהירו לנתבעת 1 כי ראו את הדירה כבר ביחד עם התובעת ואף הגדילו לעשות ופנו בעצמם לתובעת ועדכנו אותה על המתרחש. לטענת בני הזוג הנתבעים ידעו מראש כי בני הזוג ראו את הדירה עוד קודם לכן וזאת בניגוד לטענת הנתבעים. לטענת בני הזוג, בשיחתם הטלפונית עם התובעת, ענתה להם שהכל בסדר וכי היא תדאג להסתדר עם הנתבעים על חלוקת דמי התיווך כפי שנהוג בתחומם. אולם, זמן קצר לאחר הסיכום מול מוכרי הדירה, פנה אל מר קראל מר אופיר להב, מתווך מטעם המוכרים וציין כי ישנם מחלוקות בין התובעת לנתבעים ועל מנת לפשט את הדברים, הציע כי בני הזוג קראל ישלמו במקום אחוז כולל מע"מ, אחוז וחצי כולל מע"מ על מנת שהמתווכים יסכימו להתחלק. עם קבלת הצעתו של מר אופיר, נאמר לו על ידי הגב' קראל כי היא מסכימה לשלם אחוז וחצי כולל מע"מ אולם תחילה היא צריכה לקבל אישור מבעלה וכך היה. בסופו של דבר נתנו הסכמתם למתווה. במעמד החתימה על ההסכם לרכישת הדירה, פנתה לנתבעת 1 ואמרה לה שאין הסכמה מהם לשלם סכום של אחוז וחצי כולל מע"מ וכי הם מסכימים לשלם לפנים משורת הדין אחוז בתוספת מע"מ (קרי 18,720 ₪). עוד נטען כי הובהר על ידי הנתבעת 1 כי מסכום זה יתחלקו הנתבעים עם התובעת בהתאם לסיכום ביניהם וזאת כאשר שילמה במעמד חתימת הסכם רכישת הדירה. לטענת הגב' קראל, משהבינה כי בסופו של היום החלוקה בין התובעת לנתבעת אינה שוויונית כאשר בעצם התובעת תקבל 2,000 ₪ פחות ובעקבות יחסי האמון שנרכשו ביניהן פנתה אל התובעת אישית ושילמה לה תשלום נוסף של 2,000 ₪ לאחר החתימה על ההסכם עם חזרתה של התובעת מחו"ל.

עוד צוין בכתב ההגנה כי היתממות הנתבעים מקוממת ומכעיסה וכי הם מבססים את הודעתם על הסכם שהחתימו את ביתם ללא ידיעתם וזאת על אף שהסיכום ביניהם היה אחוז כולל מע"מ.

בדיון שהתקיים בפני התייצבו הצדדים השלישיים מר וגברת קראל וכן מר אופיר שהתייצב כעד מטעם התובעת.

התובעת חזרה על האמור בכתב התביעה וציינה כי מי שהיה עד להסכמה בינה לבין הנתבעים הוא המתווך מר אופיר ועל פי הסיכום הראשוני הנתבעים היו אמורים לקבל סכום של 13,000 ₪ והתובעת סכום של 11,000 ₪. וכך תיארה התובעת את התרחשות האירועים:

" הראיתי להם דירה בבלוק ליד והיינו בקשר במו"מ על המחיר, יומיים – 3 ימים לפני שהייתי צריכה לטוס לחו"ל, דיברתי עם הקונה והיא אמרה שהבית האחרון שהראיתי לא אקטואלי והם ראו דירה בבלוק ליד וכנראה שהם הולכים לסגור. אני שאלתי אותם איזה דירה ואמרתי שאני מאד מקווה שזה לא הדירה שהראיתי להם ופתחתי עם המפתח, מרים אמרה לי שכנראה היא לא זכרה שראינו את הדירה והיא הולכת לדבר עם גב' אינה. הקונה התקשרה ואמרה לי שהיא הודיעה שאת הדירה היא ראתה יחד איתי ושהיא לא מוכנה לעשות עסקה אם לא נגיע להסכמה. היא אמרה שמי שהיה מצד המוכר זה מתווך בשם אופיר. מכיוון שאני מכירה את אופיר ושיתפתי איתו פעולה לא פעם, עשינו כמה עיסקאות בשיתוף פעולה, התקשרתי אליו והסברתי לו את העניין ואז היתה הסכמה. הדבר שמבחינתי הסכמה בין מתווכים היא לא צריכה להיות בכתב, זה לא לקוח שמזמין שירות. נסעתי לחו"ל לבן שלי ולא יכולתי לדחות. בזמן שהייתי בחו"ל הם חתמו חוזה והחליטו על הורדת האחוז שצריך לשלם בלי לשאול אותי. הייתי מסכימה את זה כי אני מכבדת אותם, אך כשחזרתי מחו"ל והתקשרתי באופן אישי ללאוניד, הוא אמר לי ברוסית "ממני לא תראי גרוש". זו הסיבה שהגשתי את התביעה".

העד מר אופיר להב המתווך מטעם המוכר שהיה עד להסכמה בין הצדדים העיד בפני בית המשפט. בין היתר אמר העד את הדברים הבאים:

"...אני הייתי בקשר עם התובעת, לא מהתחלה, הביקור הראשון שהתנהל דרכי נעשה דרך הנתבעים, אני הייתי בתמונה מהתחלה, הקונים בזמנו ראו לא מעט דירות וכנראה שעבר פרק זמן לא קצר מאותה תקופה, מאז שהם ראו את הדירה עליה מדובר, לא היה להם את הזיכרון שהם ראו אותה. אנו התקדמנו לעסקה מול הנתבעים והתובעת פנתה אלי והזכירה לי שהרוכשים ראו את הדירה לפני מספר חודשים ואז ניסיתי לקחת את הדברים ולאמת אותם, התברר לי שזה אכן כך, ניסיתי להכניס את העסקה שכל הצדדים יהיו שבעי רצון, יצרתי פגישה משותפת שתהווה הסכמה ותהיה חלוקה בעמלת התיווך ושתהיה מקובלת על כל הצדדים, אכן היתה הסכמה כזאת, שאומרת שאנו בזמנו שהעמלה תהיה במקום 1% תהיה 1.5% ועשינו את זה בחלוקה של מספרים, שהתובעת תקבל מהעסקה 11,000 ₪ והנתבעים 14,000 ₪. כולם הסכימו. אחר כך נקבע מועד לחתימת ההסכם. התובעת היתה אמורה לטוס לחו"ל והיא טסה. לאחר החתימה, אני הייתי אמור לקבל ולהעביר לתובעת. לא קיבלתי את החלק שלה. שאלתי מה קורה עם זה, שאלתי את לאוניד והוא אמר שהוא לא נותן את החלק ולא חושב שמגיע לה. הסברתי לו שצריך לעמוד מאחורי הדברים של מה שסוכם. לשאלת בית המשפט, למה החזירו במועד חתימת ההסכם ל – 1% אני משיב שהנתבעים אמרו שהם רוצים את ה- 1% + מע"מ ולא מעניין אותם מה שסוכם ביננו יום לפני.

הנתבעת 1 העידה וחזרה על הטענות שנטענו בכתב ההגנה. זאת ועוד, ציינה הנתבעת כי היא לא השתתפה במו"מ וכל השיחות היו בין התובעת לבין ליאוניד, הנתבע. בנוסף, הוסיפה הנתבעת את הדברים הבאים:

"בין השיחות אנו לא הסכמנו לשתף את התובעת. היתה הסכמה של 1.5% להתחלק עם התובעת. ההסכמה לא התקיימה מהסיבה שהקונים שילמו לנו רק אחוז. אנו ביננו סיכמנו על 1.5%. אנו מסכימים להתחלק אם היא תשלם 1.5%. אנחנו קיבלנו כסף. קיבלנו אחוז עבור העבודה שלנו וזה מה שסוכם ביננו. אני לא יכולה להסביר למה זה ירד לאחוז, אני משיבה שלא שאלתי את מרים, קיבלתי את האחוז כמו שסוכם ביננו ולא שאלתי שאלות. לשאלת בית המשפט, מדוע בכתב ההגנה כתוב שלא התחייבנו לשלם דמי תיווך לתובעת, אני משיבה שהיה הסכם. זה מבוסס על אחוז וחצי. בית המשפט מפנה אותי לכתב ההגנה בו כתבנו שאין כל הסכם עם התובעת ואני משיבה שאין לי מה להגיד".

זאת ועוד, הוסיפה הנתבעת 1 כי היא חושבת שהנתבעים לא צריכים לשלם לתובעת וכי בעסקה הנתבעים היו הגורם היעיל וכי לא היתה הסכמה ביניהם וכי היא איננה מעוניינת לשלם לתובעת את חלקה בעמלת התיווך.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בתיק בית המשפט וכן נתתי דעתי לעד שהעיד בפני שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ראשית אציין כבר כעת כי מצאתי שלא לחייב את הצדדים השלישיים ואינני סבורה שהם חבים כלפי הנתבעים. הנימוק לכך היא העובדה שמהדיון עלה כי הגב' קראל סברה כי נגרם עוול לתובעת והיא החליטה לפצות את התובעת ולהשלים לה את החלק שלכאורה נמנע ממנה נוכח מחיר העמלה שסוכם בסופו של דבר ואשר היה נמוך יותר ממחיר העמלה שסוכם בתחילה והיווה הסכם בין התובעת לנתבעים. הגב' קראל שילמה לתובעת סכום של 2,000 ₪ ועל כן אינני סבורה שהצדדים השלישיים חבים כלפי הנתבעים. לכך יש להוסיף כי התובעת איננה תובעת את בני הזוג קראל וכי לאחר הגשת כתב ההגנה החליטו הנתבעים להגיש הודעת צד ג' כאשר הנימוק לכך לטענתם היא העובדה שבמידה ובית המשפט יקבל את טענות התובעת כולן או מקצתן מוצדקות ובמידה ותקבע חבותם של הנתבעים, אזי זכאים הם לשיפוי מאת בני הזוג קראל. כאמור, לא שוכנעתי כי הנתבעים זכאים לשיפוי מאת בני הזוג קראל.

אני מקבלת את גרסתה של התובעת לקרות האירועים במלואה לאחר שמצאתי כי היא מהימנה ואמינה עלי ואני מעדיפה את גרסתה על פני גרסת הנתבעים. אציין, כי הנתבעים בתגובתם סתרו את דבריהם בדיון שהתקיים בפני והותירו רושם לפיו הם מנסים לעשות כל שניתן על מנת להתנער מהתחייבותם כלפי התובעת, גם כאשר הראיות תומכות בגרסת התובעת וכן העדים שהעידו תומכים אף הם בגרסת התובעת. אינני נותנת אמון בעדות הנתבעת 1. בכתבי הטענות טענו הנתבעים כי לא היו דברים מעולם וכי לא היתה כל הסכמה בינם לבין התובעת. הדברים עומדים בסתירה לעדויות שנשמעו בפני ואשר מצאתי אותן כאמינות. העד מר אופיר סתר גרסתם של הנתבעים באופן מהותי ואני מקבלת עדותו וקובעת כי עדותו תומכת בגרסת התובעת ומחזקת אותה. לכך יש להוסיף את עדותם של בני הזוג קראל אשר סיפרו את גרסתם אשר אף היא תומכת בעדותה של התובעת. יתירה מכך, הגב' קראל אף ציינה כי הרגישה שנעשה עוול לתובעת בכך ששונו ההסכמות וכי המחיר שנקבע נמוך ממה שסוכם.

שוכנעתי כי התובעת הוכיחה תביעתה לגבי ההסכמה שהיתה בין הצדדים חרף העובדה שמדובר בהסכמה שבעל פה. הדברים כאמור נתמכים על ידי גרסת כל העדים שנשמעו.

על פי ההסכם המקורי על התובעת לקבל 45% מהסכום שהתקבל מבני הזוג קראל ואילו הנתבעים אמורים לקבל סכום בשיעור של 55%. נוכח העובדה שהתובעת קיבלה הפרש מאת הגב' קראל והעובדה שהסכום שהתקבל בסופו של דבר במועד חתימת ההסכם הוא 16,000 + מע"מ, קרי 18,720 ₪, לפיכך על פי ההסכם בין הצדדים על התובעת לקבל סכום של 8,424 ₪ והנתבעים היו אמורים לקבל סכום של 10,296 ₪.

סיכום -

לאחר שקבעתי כי אני מקבלת את תביעתה של התובעת אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 8,424 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 800 ₪ בגין הוצאות משפט. סך הכל ישלמו הנתבעים סכום של 9,224 ₪ אותם ישלמו לתובעת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעים, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

באשר לצדדים שלישיים אני קובעת כי הנתבעים אינם זכאים לשיפוי מאת הצדדים השלישיים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים ולצדדים השלישיים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.