בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (כב' סגן הנשיאה השופט אור אדם) מיום 7.2.2017, בתיק 9718-12-16 ולפיה הורה על חיובו של המבקש בהפקדת ערובה כספית בסכום של 12,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב בתביעה שהגיש המבקש בבית המשפט קמא.

אקדים את המאוחר, לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, בתגובה, בנספחים ובתיק בית משפט קמא, מסקנתי הינה שאין מקום להיעתר לבקשה.

המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה שעניינה ביטול פסק דין שניתן ביום 19.10.14 בבית משפט השלום בקרית גת, בת.א. 1023/08. לטענת המבקש כפי שעלה מכתב התביעה שהוגש, יש לבטל את פסק הדין שניתן בשל מעשה תרמית מצד המשיב.

המשיב הגיש בקשה להורות על חיוב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

בהחלטה נשוא הבקשה, פרט בית המשפט קמא את העיקרון ולפיו בית משפט מוסמך להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. בית המשפט קמא הדגיש כי חיוב תובע בהפקדת ערובה כספית, להבטחת הוצאות נתבע, יעשה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות וזאת בשל החשיבות שיש לתת לזכות הגישה לערכאות. יחד עם זאת, ציין בית המשפט קמא כי בהתאם להלכה הפסוקה, יש להביא בחשבון מנגד את סיכויי התביעה, וזאת לצד בחינת מצבו הכלכלי של התובע.

בנסיבות הקונקרטיות שקל בית המשפט קמא את סיכויי התביעה, ולאחר עיון בכתב התביעה מסקנתו היתה שסיכויי התביעה נמוכים עד מאוד, אם לא קלושים או מזעריים, ולאור כך שאין מקום לתילי התילים ש"בנה" המבקש, על ההליך המתנהל בבית משפט המחוזי חיפה.

בית המשפט קמא הוסיף כי לא היתה מחלוקת על כך שהוצאות שנפסקו בעבר לטובת המשיב, לא שולמו והיה צורך בהליכי הוצל"פ. נקבע כי השיקול של אי תשלום הוצאות בעבר, הינו כבד משקל, כאשר שוקל בית משפט את הפעלת סמכותו להורות על הפקדת ערובה להוצאות.

במכלול הנסיבות ובהתחשב, בין היתר, בהעדר יכולת כלכלית מטעם המבקש, קבע בית המשפט קמא שהערובה הכספית תועמד על סך של 12,000 ₪.

המבקש הן במסגרת הבקשה והן במסגרת תגובתו לתשובת המשיב, חזר למעשה על הטיעונים שנטענו במסגרת הבקשה בבית משפט קמא. המבקש טען לסיכויים הטובים מאוד לקבלת טענת התרמית. המבקש טען לסמכות בית המשפט לבטל את פסק הדין לגביו הגיש את התביעה בבית המשפט קמא. הוסיף המבקש וטען כי שגה בית המשפט קמא בחיוב בערובה להוצאות, תוך הפנייה לפסיקה המתייחסת לזכות הבסיסית של הפניה לערכאות שאין לחוסמה בהטלת ערובה. בכל הנוגע להוצאות שלא שולמו, טען המבקש כי אמנם לא שילם הוצאות שנפסקו נגדו, אולם עומד הוא בצו תשלומים בתיק ההוצל"פ הרלוונטי. לפיכך ביקש המבקש שבית המשפט יקבל את הבקשה, ידון בבקשה כערעור, ויורה על ביטול החלטת בית המשפט קמא.

מנגד, המשיב בתגובתו טען, כי המבקש ממחזר שוב ושוב טענת מרמה מוכחשת ושקרית. המשיב טוען כי בית המשפט קמא איזן בין זכויותיו ובין זכויות המבקש. המשיב חזר למעשה על טענותיו שבבית משפט קמא, תוך שהוסיף כי מדובר במבקש שמגיש הליכים רבים נגד המשיב שכולם נדחו וכי תלויים ועומדים 8 תיקי הוצל"פ לגביית הוצאות בהיקף מעל 200,000 ₪. לפיכך, ביקש המשיב לא רק לדחות את הבקשה, אלא להתנות את המשך ההליך בבית משפט קמא, בתשלום הוצאות כתנאי יסוד.

כפי שהקדמתי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית משפט קמא סקר בהחלטתו באופן מדויק את ההלכה הפסוקה בנושא החיוב בהפקדת ערובה להוצאות נתבע, תוך שהביא בחשבון הן את הנתונים של המבקש, הן את העיקרון של זכות הגישה לערכאות, ומנגד את סיכויי התביעה וכן את עובדת אי תשלום הוצאות הליכים קודמים.

בכל הנוגע לסיכויי התביעה, הן בבקשה והן בתשובת הבנק, כמו גם בנספחים, ישנן הפניות, כביכול, לראיות כאלה ואחרות אודות כך שהנה בעוד זמן קצר יהיה ברור כי המשיב נקט במרמה כלפי המבקש, אלא שלא שוכנעתי כי הדבר הינו כל כך ברור, ואף שוכנעתי לכאורה כי יש קושי רב בטענות המבקש. כך למשל, מפנה המבקש להליך בבית המשפט המחוזי בחיפה. אלא שעיון בהחלטה אליה הפנה המבקש, מעלה כי כב' השופט מנחם רניאל בהחלטה מיום 17.1.17 בתיק בר"ע 3398/08 הורה על פתיחת תיק, וכל שנקבע הינו: "המזכירות תפתח בקשה זו, כתיק נפרד, כולל המסמכים והתנאים לפתיחת בקשת רשות ערעור חדשה". כך ובנוסף, מפנה המבקש למזכר מיום 8.5.16, בנוגע לפתיחת חקירה פלילית, אולם עיון במזכר זה, ספק אם יש בו את שטוען המבקש.

מכאן מסקנתי ולפיה כאשר בית משפט קמא מתייחס לנטל המוטל על המבקש בכל הנוגע לטענת התרמית שהוא מייחס למשיב, וכאשר בית משפט קמא קובע לכאורה כי סיכויי התביעה קלושים, מדובר בקביעה, שאין כל מקום להתערב בה.

כך ובנוסף כאשר בית המשפט מתייחס לקריטריון אי תשלום הוצאות שנפסקו, בדין קבע את שקבע שהרי אם תלויים ועומדים 8 תיקים לתשלום הוצאות בסך 200,000 ₪, אין די בכך שהמבקש עומד בצו תשלומים שנקבע לו, על מנת לקבוע כי שגה בית המשפט קמא בהביאו בחשבון כי הוצאות עבר טרם שולמו במלואן.

בית המשפט קמא הביא בחשבון את הקשיים הכלכליים של המבקש וכן את העיקרון הבסיסי הנוגע לכך שיש למעט במחסומים שיביאו לפגיעה בזכות הגישה לערכאות.

בית המשפט קמא איזן בין המבקש למשיב וקבע תנאי כספי בסך 12,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב בתיק המתנהל בבית משפט קמא, ולא מצאתי כי נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור.

המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.