לפניי תביעה כספית על סך 5,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע ועניינה אי-כיבוד כרטיס האשראי של התובע, שעה שניסה לעשות בו שימוש לצורך ביצוע רכישה, עת שהה בארצות הברית והנזקים אשר נגרמו לו לטענתו בקשר לכך.

טענות התובע

לטענת התובע, הוא מחזיק כרטיס אשראי מסוג ויזה פלטינום אשר מסתיים בספרות 315. מדובר בכרטיס האשראי הקבוע של התובע.

ביום 20.1.2017 יצא התובע לטיול עם ילדיו לארה"ב וזאת עד ליום 1.2.2017. לטענתו, בעת שביקש לבצע ביום 24.1.2017 רכישה בחנות אפל בשדרה החמישית בניו-יורק, סירבה הנתבעת לאשר את העסקה, ולא ניתן היה להשלימה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.6.2017, טען התובע כי המוכרת בחנות ניסתה ליצור קשר עם לאומי קארד ולא הצליחה. עוד טוען התובע כי גם לאחר מועד זה (24.1.2017), שעה שניסה לבצע עוד רכישות בעת השהות בארה"ב, לא צלח הדבר.

בדיון שהתקיים לפניי היום, טען לראשונה התובע, כי הטלפון הנייד שהיה ברשותו נגנב קודם ליום 24.1.2017, וכי ביום 23.1.2017 הגיש תלונה למשטרה המקומית בקשר לכך. התובע לא יכול היה להציג את התלונה עצמה, אלא הציג צילום הנחזה להיות אישור לא חתום בדבר הגשת תלונה, שלא מצוין בו מה היה עניינה של התלונה.

לשאלת בית המשפט הבהיר התובע, כי מלבד ניסיונה של המוכרת בחנות "אפל" בניו-יורק ליצור קשר עם הנתבעת, לא נעשו על ידו ניסיונות נוספים כלשהם ליצור קשר עם הנתבעת.

התובע הוסיף וטען לראשונה בדיון, כי גם לבתו יש כרטיס לאומי קארד וגם היא נתקלה באותה הבעיה ממש. אלא שהבת לא התייצבה בבית המשפט לצורך מתן עדות- בשל "טראומות".

טענות הנתבעת

הנתבעת, לאומי קארד, מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, חתום התובע על בקשת הצטרפות לכרטיס האשראי ובמסגרת בקשת ההצטרפות, המהווה הסכם בין הצדדים, נקבע כי החברה רשאית שלא לאשר ביצוע עסקאות במקרה של חשש לשימוש לרעה בכרטיס, וכי התובע פטר מראש את החברה מכל טענה בדבר נזק או עגמת נפש.

לגוף הדברים טוענת הנתבעת כי התובע החזיק כרטיס אשראי חכם, שבו מלבד הפס המגנטי קיים בו גם שבב אלקטרוני, אשר באמצעותו מבוצעות העסקאות בחו"ל (בצירוף הקשת הקוד הסודי).

ביום 24.1.2017 התקבלה ברישומי הנתבעת בקשה לאישור עסקה בסכום של 706 דולר, ואולם כפי שהבהיר זאת נציג הנתבעת בדיון שהתקיים לפניי, התקבלה הודעה שנעשה ניסיון לבצע את העסקה שלא באמצעות השבב אלא באמצעות הפס המגנטי, דבר שגרם לכך שמערכת ניטור ההונאות של הנתבעת חשדה בכך שמדובר בניסיון לביצוע עסקה אסורה.

כפועל יוצא נעשה ניסיון מצד הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם התובע למספר הטלפון הנייד שלו, לרבות למספר טלפון המופיע ברישומיה בארץ, אולם בשני המספרים לא היה מענה. משלא היה מענה, נשלח לתובע מסרון אשר לאחריו התקבל חיווי כי הטלפון הנייד איננו מחובר.

לאומי קארד טוענת שלמרות כל הפניות האלה לא יצר התובע קשר ולאחריהן בוצעו עוד שני ניסיונות לביצוע עסקאות שאותן לא אישרה וגם ביחס אליהן שלחה מסרון לטובת יצירת קשר.

לנוכח העובדה, כי התובע לא יצר קשר ובהיעדר תגובה, לאומי קארד לא אפשרה את השלמת העסקאות.

התחוור כי גם נשלח לתובע מכתב בדוא"ל במסגרתו הוא התבקש ליצור קשר עם הנתבעת.

לאומי קארד הפנתה גם לת"ק 49330-11-11 בעניין גבאי (ג'ק נדב גבאי נ' לאומי קארד בע"מ- בית משפט לתביעות קטנות טבריה), וביחס לכך השיב התובע בדיון כי היה על הנתבעת לפעול בהתאם לאופציה הנוספת הנזכרת בפסה"ד הנ"ל- קרי לפנות לבית העסק.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי הנתבעת הייתה רשאית לפעול מכוח הוראות ההסכם שבין הצדדים ולא לאשר ביצוע עסקאות במקרה של חשש לשימוש לרעה בכרטיס האשראי, ובלבד שהיא פועלת בסבירות בנסיבות העניין ואינה מתרשלת בעשותה כן.

במקרה הנדון הצביעה הנתבעת על כך כי אכן התקבלה בידיה התראה בעת ניסיון לביצוע עסקה, על כך שהשבב האלקטרוני שאמור להיות מזוהה, איננו מזוהה, וכי נעשית עסקה בדרך שונה מהמקובל.

בשים לב לאמור, לא אפשרה הנתבעת את השלמת העסקה והחלה בניסיונות לאתר את התובע על מנת שיאשר את ביצוע העסקה ועל מנת שיפיג את החשש כי נעשה ניסיון לשימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו.

ניסיונות אלה היו בדרך של ניסיון יצירת קשר טלפוני, משלוח מסרונים ומכתב בדוא"ל, אלא שחרף האמור התובע לא השיב לפניות האמורות, דבר שמטבע הדברים הגביר את החשש אצל הנתבעת.

טוען התובע כי הטלפון הנייד שהיה ברשותו נגנב קודם לכן, ומשכך הוא לא יכול היה לקבל את הפניות האמורות.

במקרה דנן סבורני כי אין לתובע אלא להלין על עצמו, שכן הנתבעת עשתה את שנדרש ממנה וניסתה לאתר אותו מספר פעמים, אלא שהוא עצמו לא היה זמין ולא עשה את המינימום הנדרש כדי ליצור עם הנתבעת קשר ולהסדיר את הנושא.

לטענת התובע, המוכרת בחנות "אפל" בניו-יורק ניסתה ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת, אך זה לא צלח, ולאחר מכן עם צאתו מהחנות הוא לא המשיך בניסיונות ליצור קשר עם הנתבעת, לאומי קארד. מצב דברים זה איננו מתקבל על הדעת, והתנהגות זו בכל הכבוד הינה בלתי-סבירה.

אין לתובע הסבר ענייני, מדוע לא טרח לנסות וליזום בעצמו ולו שיחת טלפון אחת עם הנתבעת כדי לברר את הדברים ולהסדירם.

גם הימנעותו של התובע מהבאת בתו ו/או הנוכחים הנוספים בטיול למתן עדות, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מתאר כי גם כרטיסה נחסם, נזקפת אף היא לחובתו, שכן מצופה היה מהתובע במצב דברים שכזה ליצור קשר עם הנתבעת ולברר את פשר חסימת הכרטיס. ויודגש- האירוע מתרחש בארה"ב בעיר ניו-יורק, שבה מן הסתם ניתן ליצור קשר טלפוני עם ישראל על נקלה.

מעת שנמנעה האפשרות להשלים רכישה בכרטיס האשראי, מצופה היה מהתובע ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת ולהסדיר את הנושא, אך הוא לא עשה כן ולא הראה טעם ענייני להימנעותו מלעשות כן.

גם גניבת הטלפון הנייד של התובע, אשר נטענה לראשונה רק בדיון שהתקיים לפני, אינה מסייעת לתובע – שכן אם נגנב הטלפון והנתבעת לא הייתה יכולה ליצור עמו קשר בשל מחדלו שלו, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו בעניין זה.

אלא שגם הנתבעת אינה יכולה לצאת פטורה בלא כלום. הנתבעת הפנתה לפסה"ד בעניין גבאי בכתב הגנתה ועיון בפס"ד זה עולה, כי בעת חשד לשימוש לרעה בכרטיס אשראי, שולחת הנתבעת לבית העסק הודעת "REFERRAL" , לפיה נדרש בית העסק לפנות לחברת האשראי באמצעות הטלפון, לשם קבלת אישור מאובטח לעסקה לאחר בירור וזיהוי הלקוח. דא עקא שבמקרה דנן לא טענה כלל הנתבעת, כי בוצעה על ידה פנייה לבית העסק, גם לא לאחר שהתובע העלה את הדברים בדיון אשר התקיים לפני. משמע – הנתבעת לא השלימה את מלוא הפעולות הנדרשות והמתבקשות במקרה כגון דא, על מנת למנוע פגיעה מיותרת בלקוח תמים אשר מנסה לבצע עסקה בחו"ל.

תוצאת האמור הינה אם כן, כי יש לייחס במקרה זה לתובע אשם תורם מהותי, אך גם הנתבעת אינה יכולה לצאת פטורה בלא כלום כפי המתואר לעיל. משכך, ולאחר בחינת מכלול הדברים אני קובע, כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל וסופי של 900 ₪.

הסך האמור ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הנתבעת, שאם לא כן הוא יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן לבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.