רקע

לפני עתירה לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע" או "החוק"). המידע המבוקש עוסק בהסמכת פרמדיקים בישראל.

1. המשיב 1 (להלן: "מד"א") הוא תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכח חוק מגן דוד אדום, תש"י – 1950 (להלן: "חוק מד"א"). עם חקיקת חוק מד"א אוחדו כל האגודות המרחביות והמקומיות בישראל אשר פעלו למתן עזרה ראשונה ודחופה לגוף אחד, אשר לו בלבד יוחדו כל התפקידים של "אגודה ארצית" (סעיף 2(ב) לחוק מד"א). תפקידים אלו הוגדרו בחוק מד"א כ"תפקידים שנועדו על פי אמנות זי'ניבה לאגודות ארציות של הצלב האדום או לשאר אגודות עזרה של מתנדבים, המוכרות ומוסמכות כחוק על ידי ממשלותיהן". בנוסף לתפקידי "אגודה ארצית" למד"א תפקידים נוספים שהוגדרו בחוק מד"א ובהם קיום שירותי עזרה ראשונה לכלל התושבים; היערכות לקראת ארוע אסון המוני וקיום שירות של אגירת דם, פלאסמה ומוצרי לוואי שלהם. משרד הבריאות הוא הממונה על בצוע הוראות חוק מד"א. מד"א הוכפף לביקורת מבקר המדינה ומכאן שהוא מהווה "רשות ציבורית" כמשמעות מונח זה בחוק חופש המידע.
2. החל משנת 1979 החל מד"א להכשיר ולהסמיך פרמדיקים. תקנות הרופאים (כשירויות לבצוע פעולות חריגות), תשס"א – 2001 (להלן: "תקנות הרופאים") קובעות מהן הפעולות אותן מוסמך לבצע פרמדיק. התוספת השביעית לתקנות הרופאים קובעת כי פרמדיק הוא חלק מבעלי מקצועות הנחשבים "עוזרים" לרופא, ובהם מעבדנים רפואיים; ביוטכנולוגים; טכנאי רנטגן; מפעילי מכונת לב – ריאה; מתרימי דם; טכנולוג רפואי; עוזר פתולוג; עוזר רופא מרדים; עוזר רופא במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים; מרפאים בעיסוק; קלינאי תקשורת; חובשים ונהגי אמבולנס; אופטומטריסט ועוד. פרט 1 לתוספת השביעית מונה את רשימת ה"פעולות החריגות" המותרות לפרמדיקים, דהיינו "פעולה שהיא עיסוק ברפואה ...המותרת למי שאינו רופא מורשה" ובהן: אינטובציה; דפיברילציה; הכנה, הזלפה והזרקת תרופות לוריד; ניקוז בית החזה על ידי מחטים; עיסוי קרוטי; שימוש בקוצב לב חיצוני; פתיחת וריד והזרקת חומר ניגוד; החדרת זונדה במתאר החייאה ועוד. בהתאם לנוהל משרד הבריאות מאפריל 2012 פרמדיק שהורשה לכך גם מוסמך להכריז על מותו של אדם, להורות על הפסקת החייאה ולהוציא תעודת פטירה ללא נוכחות רופא.
3. בכל הנוגע להסמכת פרמדיקים, מקצוע הפרמדיק, בניגוד למקצועות רפואיים אחרים, אינו מוגדר כיום כמקצוע הטעון רשיון או היתר. תקנות הרופאים מגדירות "פאראמדיק" כ"בעל תעודה שהשלים תכנית שהכיר בה המנהל". "המנהל", בהתאם לתקנות הרופאים, הוא מנכ"ל משרד הבריאות או רופא עובד משרד הבריאות אשר מונה על ידו. לפיכך, כדי לעסוק במקצוע הפרמדיק, יש, בשלב ראשון, ללמוד ולהשלים תכנית הכשרה שהוכרה על ידי המנהל, ובשלב שני, לקבל תעודת הסמכה, המעידה על השלמת ההכשרה. כל תכניות ההכשרה המוכרות על ידי משרד הבריאות נערכות על ידי מד"א או בשיתוף מד"א, כאשר "המנהל" חותם על תעודות ההסמכה. עם תעודת ההסמכה ניתן לפרמדיק מספר רישום על ידי מד"א. נושא הסמכת הפרמדיקים, יחד עם היבטים נוספים של הרפואה הדחופה הטרום אישפוזית בישראל, זכה לדיון ב"וועדה לבחינת דרכי ההפעלה והשליטה למענה ראשוני לשירותי עזרה ראשונה טרום בית חולים במערך שירותי הרפואה הדחופה" בראשות ד"ר בעז תדמור (להלן: "דו"ח ועדת תדמור"), אשר מונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות. בדו"ח הוועדה שפורסם בינואר 2014 נאמר כי יש להסדיר בחקיקה את כלל ההיבטים הכרוכים במקצוע הפרמדיק וכי נוכח חשיבות ומורכבות התפקיד והסמכויות הנרחבות הנתונות לו יש לקבוע משטר רישוי של משרד הבריאות לגביו. הוועדה המליצה על עיגון מקצוע הפרמדיק בחקיקה ייעודית. לאחר פרסום דו"ח ועדת תדמור פורסם תזכיר חוק הפרמדיקים, תשע"ד –2014 ובאוקטובר 2015 הוגשה הצעת חוק הפאראמדיקים, תשע"ו – 2015, פ/2120/20. במסגרת הצעת החוק נקבע, בין היתר, כי ינוהל מרשם פרמדיקים במשרד הבריאות, אשר יהיה פתוח לעיון הציבור. בדברי ההסבר להצעת החוק נרשם: "פאראמדיק הוא בעל מקצוע העוסק ברפואה דחופה, בעל ידע וניסיון בטיפול בארועי טראומה ומצבי חירום. מטרתו של חוק זה היא להסדיר את עיסוקם של פאראמדיקים כדי להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים במקצוע לצורך הצלת חיים, מניעת נכות, והגנה על בריאות הציבור. מוצע כי הסדרת המקצוע תיעשה במסגרת חוק, הואיל ופאראמדיק מבצע פעולות רפואיות, חלקן חודרניות המבוצעות באופן רגיל על ידי רופא". הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם אך טרם נערך בה כל דיון.

הבקשה לקבלת מידע והעתירה

1. העותרת היא עמותה רשומה אשר בה חברים כ – 850 פרמדיקים. ביום 9.1.17 פנתה העותרת למד"א וביקשה ממנו המידע הבא: 1. דין וחשבון שנתי של מד"א לשנת 2015; 2. רשימה שמית של כל מי שהוסמכו במדינת ישראל כפרמדיקים וקיבלו ממד"א מספר רישום; 3. נתונים מספריים (משנת 2012 ואילך) בדבר שיעור המסיימים בהצלחה את מסלולי ההכשרה לפרמדיקים בקרב עובדי מד"א ובקרב אלו שאינם עובדי מד"א בעת השתתפותם בהכשרה; 4. מספר הפרמדיקים המועסקים על ידי מד"א (בכל המרחבים) ומספר הפרמדיקים המתנדבים בעלי הרשאת אט"ן (אמבולנס טיפול נמרץ), נכון למועד הפניה; 5. מועד סיום הכשרתו ועמידתו בבחינה של כל פרמדיק המועסק במועד הפניה על ידי מד"א (ללא אזכור שמו).
2. ביום 8.2.17 השיב מד"א לבקשה. בהתייחס לסעיף 1 לבקשה - הפנה לאתר מד"א. בהתייחס לסעיף 2 לבקשה – הפנה לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). מד"א קבע כי המידע נכנס לגדר סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, הקובע כי רשות ציבורית לא תמסור "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 ... אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין". בהתייחס לסעיפים 4,3 ו – 5 בבקשה - השיב כי מידע זה נכנס לגדר סעיף 9(ב)(5) הקובע כי רשות ציבורית אינה חייבת למסור "מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית, שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור".
3. ומכאן העתירה. במסגרת העתירה מבקשת העותרת להורות למד"א למסור לה את המידע שהתבקש על ידה בבקשתה ולא נמסר לה עד היום: רשימה שמית של כל מי שהוסמכו כפרמדיקים בישראל וקיבלו ממד"א מספר רישום ומועד הסמכתם; נתונים לשנים 2016-2012 בדבר שיעור המסיימים בהצלחה את ההכשרה כפרמדיקים, תוך פילוח הנתונים - מי היה עובד מד"א במהלך הכשרתו ומי לא; מספר הפרמדיקים בעלי הרשאת אט"ן תוך פילוח הנתונים - מי מועסק על ידי מד"א ומי מתנדב.

טענות העותרת

1. העותרת טוענת בעתירתה, בכל הנוגע לפרסום רשימת הפרמדיקים, כי מד"א לא הסביר באיזה אופן עלולה להיפגע, לכאורה, פרטיות הפרמדיקים מפרסום שמם ומספר הרישום שקיבלו ודי בכך כדי לדחות עמדת מד"א, שהרי על מד"א מוטלת חובת הנמקה. גם לגוף הדברים אין יסוד לטענת מד"א ומדובר בטענה סתמית. העותרת מפנה לחקיקה בתחום הבריאות והרפואה אשר מסדירה את דרכי ההכשרה והרישוי של בעלי מקצועות רפואיים רבים ומפנה לאתר האינטרנט של האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות (להלן: "האגף לרישוי"). במסגרת אתר זה מתפרסמים מאגרים רשמיים ומעודכנים אודות בעלי מקצועות רפואיים המורשים לעסוק במקצועם, לרבות שמם המלא, מספר הרשיון, מועד קבלת הרשיון וסטטוס הרישוי. המאגרים פתוחים לעיון הציבור. באתר זה מצויים, בין היתר, בנוסף למאגר רופאים, מאגרים של אופטומטריסטים; אחים ואחיות מורשים; דיאטנים; מהפנטים; מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים; פסיכולוגים; קלינאי תקשורת; רוקחים; בעלי רשיון לעסוק בשיננות; יועצות הנקה; מיילדות ועוד. העותרת מציינת כי לאורך השנים התרחב מקצוע הפרמדיק ולפרמדיקים נוספו סמכויות ופעולות רפואיות שהם מוסמכים לבצע. במרבית מקרי הרפואה הדחופה הטרום אשפוזית פרמדיקים הם המטפלים הרפואיים הראשונים שמעניקים טיפול לחולה. פרסום שמות הפרמדיקים אינו שונה מפרסום שמות יתר בעלי המקצועות הרפואיים האחרים. העותרת מדגישה את חשיבות השקיפות השלטונית. היא מדגישה כי אינה מבקשת פרטים אודות שכרם או ענייניהם הפרטיים של הפרמדיקים אלא רק את שמותיהם ושמות מספרי הרישום של מי שהוסמך על ידי רשות ציבורית לתת שירותי רפואה לציבור. עוד מפנה העותרת להוראות סעיף 6(א) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו -1996 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע כי "מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו". החשש שמא מעניק הטיפול אינו מוסמך כפרמדיק כלל, או שהסמכתו פקעה, מצדיק לבדו את פרסום שמות כל הפרמדיקים המוסמכים ומספרי הרישום שלהם, כדי שניתן יהיה לאתרם, כשם שניתן לאתר כמעט את כל בעלי המקצועות הרפואיים האחרים.
2. בהתייחס ליתר המידע אותו מד"א סרב למסור בהסתמכו על הסייג בדבר "מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית, שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור", מציינת העותרת כי, גם כאן, מד"א לא הסביר מדוע לשיטתו המידע בא בגדר סייג זה. ולגוף הדברים – אין מדובר כלל בניהול ענייניה הפנימיים של רשות. הוראת סעיף 9(ב)(5) לחוק נועדה לנתונים טכניים, זוטי דברים ונהלי עבודה פנימיים, שאין להם השלכה לגבי מימוש זכות הציבור לדעת. נתונים אודות שיעור המסיימים בהצלחה את הכשרת מד"א לפרמדיקים וההבדלים שעשויים להתגלות בין מי שהוא עובד מד"א ובין מי שאינו – אינם נתונים טכניים. מספר הפרמדיקים בעלי רשיון אט"ן או מועד הכשרתם של הפרמדיקים המועסקים כיום במד"א אינם עניינים של נהלי עבודה. אין מדובר בזוטות אלא במידע ציבורי מובהק. העותרת מציינת כי מהמידע אודות שיעור המסיימים בהצלחה את הכשרתם כפרמדיקים ניתן יהיה לדעת אם אחוזי ההצלחה לאורך השנים נותרו זהים או חלו שינויים בשנים מסוימות; ניתן יהיה לברר את המקור לשינויים, אם קיימים; ניתן יהיה לבחון את הקשר, אם קיים, בין היות מועמד עובד מד"א ובין הצלחתו בהסמכה כפרמדיק; ניתן יהיה לבחון מהם סיכוייו של מי שאינו עובד מד"א מול סיכויי עובד מד"א ועוד. מדובר במידע ציבורי. העותרת מפנה לכך שבמקצועות רבים מפרסמות רשויות ציבוריות, לא רק בתחומי הרפואה, כמו לשכת עורכי הדין או מועצת רואי החשבון, את נתוני ההצלחה של המועמדים במבחני ההסמכה השונים, אף בהתפלגויות שונות. ציוני בחינה, וכמובן שאחוז מעבר, הם בבחינת מידע שיש לפרסם לציבור. חשיפת הנתונים בדבר מספר הפרמדיקים המועסקים ומתנדבים בעלי הרשאת אט"ן יאפשר לציבור ללמוד, בין היתר, אם מערך השירותים לעניין זה נסמך בעיקר על מתנדבים והאם מד"א ערוכה לתת מענה במצבי חירום לאומי.

טענות מד"א

1. מד"א חוזר בתשובתו לעתירה על הטענה כי המידע בדבר מי שהוסמך על ידו כפרמדיק חוסה תחת הסייג בסעיף 9(א)(3) לחוק כיון שהוא מהווה פגיעה בפרטיות. מד"א מסתמך על הגדרת "מידע" בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות: "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו". מד"א טוען כי מדובר בנתונים אודות "הכשרה מקצועית" של צדדי ג', אותם אינו מוסמך למסור. מד"א טוען כי כל עוד לא הוסדר הנושא בחקיקה ולא נקבע מנגנון של פרסום או הכנת מאגר שמי של מי שהוסמך כפרמדיק, ובהעדר הוראה חוקית ברורה אשר קובעת שהמידע יפורסם או יועמד לעיון הציבור - מדובר במידע חסוי. מד"א מוסיף ומציין כי לא מצא לנכון לפנות לצדדי ג' בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 13 לחוק חופש המידע כיון שהגיע למסקנה כי אין למסור המידע על פי הוראות החוק. עוד מציין מד"א כי פניה לאלפי הפרמדיקים שהוסמכו על ידו היא דרישה לא סבירה. פניה כזו תהא כרוכה בעלויות רבות ובמשאבים רבים.
2. לגבי הנתונים בדבר שיעור המסיימים בהצלחה את מסלולי ההכשרה לפרמדיקים, תוך פילוח המתייחס לשאלת היות הפרמדיק עובד מד"א, טוען מד"א, כפי שטען בתשובתו לעותרת, כי מדובר במידע הנוגע לענייני ניהולו הפנימיים. בנוסף, טוען מד"א בתשובתו לעתירה, טענה חדשה, כי כדי להגיע לנתונים אלו עליו לערוך פעולות הפקה ועיבוד מורכבות וכי אין עליו כל חובה לייצר המידע. לגבי הנתונים בדבר מספר הפרמדיקים בעלי הרשאת אט"ן המועסקים על ידי מד"א ומתנדבים – טוען מד"א, מעבר לטענה כי גם מידע זה נוגע לניהולו הפנימי, שוב, טענה חדשה בתשובתו לעתירה, כי מדובר במספר דינמי ומורכב אשר מכיל משתנים רבים ותת הגדרות רבות ואין ביכולת מד"א לנקוב מספר מדויק אשר יענה על שאלה כוללנית זו בצורה ראויה. עוד טוען מד"א כי אין בנתונים אלו כדי ללמד על מוכנות מד"א לשעת חירום וכי מדובר בנתון פנימי אשר אינו רלוונטי לציבור. מד"א מוסיף וטוען, שוב, טענה חדשה, כי היקף המידע המבוקש בעתירה הוא בלתי סביר בהיקפו ולכן מתקיים בענייננו גם הסייג הקבוע בסעיף 8(1) לחוק, המאפשר לרשות ציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע אם "הטיפול בה מצריך השקעת משאבים בלתי סבירה", וכן הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(1) לחוק המאפשר אי מסירת "מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". מד"א מוסיף וטוען כי העותרת לא ציינה בעתירתה מהו עניינה הפרטי במידע המבוקש וכי העתירה אינה מגלה אינטרס ציבורי.
3. במהלך הדיון בעתירה הבהיר ב"כ מד"א כי שמות ומספרי הרישום של כל הפרמדיקים המוסמכים אכן מצויים ברשות מד"א אך טען כי ההצעה לפנות לכלל הפרמדיקים ולבדוק עמם הסכמתם לפרסום המידע אינה אפשרית בשל הקושי לאתר את מי שאינו מועסק על ידי מד"א כיום. לגבי יתר הנתונים - המשנה למנכ"ל מד"א, אשר נכח בדיון, השיב כי מד"א מסכים להעביר נתונים בדבר שיעור המסיימים בהצלחה את ההכשרה כפרמדיקים, תוך פילוח המתייחס לשאלת היות הפרמדיק עובד מד"א אם לאו, לגבי שנת 2017. בהתייחס לשנים קודמות השיב כי יש לבדוק אם הנתונים קיימים ברשות מד"א. לגבי מספר הפרמדיקים בעלי הרשאת אט"ן המועסקים ומתנדבים במד"א השיב כי הנתונים מצויים ברשות מד"א ומד"א מסכים להעבירם.

עמדת משרד הבריאות

1. המשיב 2 (להלן: "משרד הבריאות") מציין בכתב התשובה שהגיש כי המידע המבוקש אינו מצוי, ודאי לא בשלמותו או באופן מדויק, ברשותו, מכח סמכות שבחוק. אכן, נציג משרד הבריאות חותם כיום על תעודות ההסמכה של פרמדיקים שעברו הכשרה על ידי מד"א, אך זאת רק כאינדיקציה לכך שההכשרה נעשתה בתכנית שהוכרה על ידי משרד הבריאות. משרד הבריאות אינו שומר עותק של תעודות אלו והוא אינו מנהל רישום של בעלי תעודות פרמדיק.
2. בכל הנוגע למידע בדבר הפרמדיקים שהוסמכו על ידי מד"א, משרד הבריאות אינו מתנגד למסירת המידע והוא סבור כי מדובר במידע רלוונטי לציבור. משרד הבריאות מציין כי שמות בעלי רשיונות במקצועות מוסדרים מפורסמים לציבור, מתוך הכרה באינטרס הציבורי לפיו יש לאפשר לציבור את היכולת לוודא כי אדם המציג עצמו כבעל רשיון לעסוק במקצוע מסוים אכן כזה. בהתאם לכך, בעלי מקצועות מוסדרים רבים מתחום הרפואה והבריאות, המחזיקים ברישיון או בתעודת מקצוע, כמו רופאים, רוקחים, אחיות, דיאטנים, פיזיותרפיסטים ועוד, מפורסמים במאגרים המצויים באתר משרד הבריאות, הכוללים את פרטיהם של בעלי המקצוע, כמו שמותיהם, מספר הרשיון, מועד קבלת הרשיון וכד'. תפקיד הפרמדיק אף הוא מקצוע מתחום הרפואה והבריאות. אמנם העיסוק בו טרם הוסדר באופן מלא בחקיקה, אך דומה שאין חולק על חשיבותו ועל הצורך שהעוסקים בו יהיו בעלי הכשרה מתאימה, כמו מקצועות אחרים. משרד הבריאות מציין כי הזכות לקבלת מידע מרשויות ציבוריות הוכרה בפסיקה כאחת מאבני היסוד החוקתיות של שיטת המשפט הישראלית עוד קודם לחקיקתו של חוק חופש המידע. עם חקיקת החוק ניתן לזכות זו מעמד סטטוטורי. בנסיבות העניין, למרות שיש במידע המבוקש פגיעה מסוימת בפרטיות של העוסקים בתחום, מדובר בפגיעה החוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, על פיה הגנה מפני פגיעה בפרטיות תהיה אם "בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב". משרד הבריאות מציע כי מד"א יפעל בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק חופש המידע ויודיע לצדדים השלישיים על הבקשה ועל הכוונה למסור המידע המבוקש ביחס אליהם ויאפשר להם להתנגד למסירת המידע. משרד הבריאות סבור כי במבט צופה פני עתיד, ראוי כי מד"א יאפשר לקבל המידע אודות מי שהוסמך על ידו באמצעות הגשת שאילתות אינטרנט, כנהוג במשרד הבריאות לגבי עוסקים במקצועות אחרים מתחום הרפואה והבריאות.
3. באשר למידע הנוסף שהתבקש בעתירה, משרד הבריאות מציין כי מדובר בנתונים הנוגעים במובהק לפעילות מד"א ואינם נוגעים למשרד הבריאות.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים אני סבורה כי דין העתירה להתקבל.
2. הנחת היסוד של חוק חופש המידע היא כי לכל אזרח או תושב זכות לקבל מידע מרשות ציבורית. הרעיון העומד בבסיס החוק הוא כי המידע המצוי בידי הרשות הציבורית אינו רכושה של הרשות הציבורית. זכותו של מבקש המידע לקבל המידע נובעת מהיותו חלק מהציבור בישראל. זהו הכלל. "אי-הגילוי הוא החריג. החריגים עשויים להיות לעתים נכבדים ואף רחבים, אולם עדיין הם בגדר חריגים, והנטל להוכיח את תחולתם הוא על הטוען להם...בכך הרחיב החוק את זכות העיון במסמכי הרשות, שהייתה נתונה לפרט אף טרם חקיקתו, והכיר בזכותו של הפרט לקבל מידע גם כאשר אין לו עניין אישי בו... זאת, מתוך תפיסה שהרשות מחזיקה במידע בנאמנות עבור הציבור, ושחשיפתו של המידע מקדמת את חופש הביטוי ומאפשרת לציבור לפקח על פעילותה" (עע"ם 2975/15 הוצאת עיתון הארץ נ' משרד החוץ פסקה 24 (6.6.16) ולהלן - פס"ד עיתון הארץ, והאסמכתאות שם). "מדובר אפוא בזכות שפרישתה רחבה ואשר משקפת את ההכרה בצורך בפעולה של רשויות הציבור בשקיפות מלאה, צורך שלשמו אומץ כלל של גילוי, בכפוף לחריגים" (עע"ם 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו פסקה 57 (11.11.08) ולהלן – פס"ד שידורי קשת).
3. הכלל הוא, אם כן, כלל של גילוי מלא של מידע המצוי אצל הרשות הציבורית. מד"א, כאמור, נחשב רשות ציבורית לצורך תחולת חוק חופש המידע ועליו לגלות כל המידע המצוי ברשותו, אלא אם יוכיח התקיימות סייג לחובתו זו בהתאם לחוק. מד"א, בענייננו, טוען להתקיימות סייגים לכלל המחייב אותו להעביר המידע. נפנה ונבחן טענותיו. תחילה - הטענה בדבר התקיימות הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק כמצדיק אי גילוי שמות הפרמדיקים המוסמכים. מד"א טוען כי מדובר ב"מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות". "פגיעה בפרטיות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ב – 11 תתי סעיפים. נתון בדבר היות אדם בעל רישיון, היתר או הסמכה לעסוק במקצוע כלשהו מאת רשות ציבורית אינו נכלל בסעיף כלשהו מסעיפים אלו וגם מד"א אינו טוען כך. מד"א גם לא טען כי הוא סבור שמדובר ב"עניניו הפרטיים" של אדם כאמור בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. בכך ניתן היה לסיים הדיון בטענה אך מד"א מפנה לפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, הדן ב"הגנה על פרטיות במאגרי מידע" ובחובה לרשום מאגר מידע בפנקס. הגדרת "מידע" בפרק זה כוללת גם נתונים על "הכשרתו המקצועית" של אדם. האם הגדרה זו תומכת בהחלטה לא להעביר המידע בדבר שמות הפרמדיקים המוסמכים? לטעמי – התשובה שלילית.
4. גם אם אקבל הטענה כי הגדרת "מידע" רלוונטית לענייננו, ולעניין זה אתייחס בהמשך הדברים, הרי שאיני סבורה כי מידע בדבר הסמכה של אדם לעסוק כפרמדיק, על פי תעודה שהוציאה לו רשות ציבורית ואשר עליה חתום הגורם הממונה במשרד הבריאות, מהווה מידע בדבר "הכשרה מקצועית". לטעמי, יש להבחין בין הכשרה ובין הסמכה. הכשרה היא השלב המקדים והמכין לצורך קבלת הסמכה. נתונים בדבר הכשרה מקצועית הם, במהותם, נתונים בדבר פרטי ואופן הלימוד, ההכנה והאימון לתפקיד ולמקצוע ונתונים המתייחסים לעבר המקצועי טרם קבלת ההסמכה לעסוק במקצוע. במסגרת זו נכללים, למשל, נתונים בדבר מוסדות הלימוד, תקופות הלימוד, ציונים שניתנו, מקומות עבודה טרם תחילת העבודה במקצוע ופרטים נוספים לגבי עצם ואופי ההכשרה. כך, נתונים המתייחסים ללימוד ולהתמחות לקראת הסמכה כעורך דין, כרואה חשבון או כרופא ייחשבו כנתונים בדבר ההכשרה המקצועית. ההסמכה היא ההיתר, הרישיון או האישור שניתן לאדם לעסוק במקצוע מסוים על ידי הגורם המורשה לאשר זאת, לאחר שעבר את ההכשרה המתאימה ועמד בתנאים נוספים, ככל שקיימים. ולעניין העיסוק כפרמדיק. כאמור, לאחר ההכשרה אותה עובר הפרמדיק, כאשר כיום קיימות מספר תכניות כאלו, ניתנת לו תעודת הסמכה, עליה חתום הגורם המורשה לכך במשרד הבריאות וניתן לו מספר רישום על ידי מד"א. נתוני ההסמכה ומספר הרישום, בדומה לנתונים בדבר רשיונות, הסמכות והיתרים הניתנים לבעלי מקצועות אחרים, אינם מהווים נתונים בדבר הכשרה מקצועית אלא נתונים בדבר הסמכה מקצועית, אשר ניתנה על ידי הרשות הציבורית המאשרת את ההסמכה. החלטתו של מד"א, אם כן, להסתמך על הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) אינה יכולה לטעמי לעמוד.
5. ולמעלה מהצורך. חוק חופש המידע, כאמור, אינו מפנה למונח "מידע", כהגדרתו בפרק הדן ברישום מאגרי מידע אלא למונח "פגיעה בפרטיות". מד"א לא הסביר מדוע הוא סבור שהמונח "פגיעה בפרטיות" בחוק חופש המידע כולל גם את הכלול בהגדרת המונח "מידע" בפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות. השאלה העומדת לדיון בענייננו אינה שאלת תחולת פרק ב' סימן א' לחוק הגנת הפרטיות על מד"א. זוהי שאלה נפרדת. השאלה העומדת לדיון היא האם מד"א הוכיח התקיימות סייג המאפשר לו לסרב לגלות מידע לציבור על פי חוק חופש המידע. הרציונלים הרלוונטיים להכללת נתון בדבר הכשרה מקצועית או בדבר מקצועו של אדם בהגדרת "מידע" לצורך הסדרת נושא רישום מאגרי מידע בפנקס עשויים להיות שונים מהרציונלים הרלוונטיים להגדרת "פגיעה בפרטיות", כסייג למסירת מידע. נתון בדבר הכשרתו המקצועית או מקצועו של אדם, יחד עם נתונים נוספים לגביו, בהצטברותם, מאפשרים לסווגו בקבוצה מסוימת וב"פרופיל" מסוים. לכן, ובמיוחד נוכח תופעת הדיוור הישיר, גם נתון זה נכלל בגדר "מידע" לצורך הסדרת נושא מאגרי המידע וראה לעניין זה דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 2) (מאגרי מידע), תשנ"ד – 1993 (הצעות חוק תשנ"ד 2234, 148). נראה שרציונלים אלו אינם רלוונטיים לנושא מסירת מידע בהתאם לחוק חופש המידע אך ההכרעה בנושא זה, כאמור לעיל, אינה נדרשת כלל בענייננו.
6. אך גם מעבר לכך. גם אם נתוני ההסמכה הם "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות", אין די בכך כדי לפטור באופן אוטומטי את מד"א מחובת הגילוי. על מד"א היה להפעיל שיקול דעת ולערוך איזון אינטרסים בהתאם לסעיף 10 לחוק חופש המידע: "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". זהו מבחן של סבירות, המתווה את השיקולים שעל הרשות לבחון טרם תחליט לסרב למסור מידע, כאשר שיקול דעתה של הרשות צריך להתבסס על תכליות החוק: "רשות ציבורית המתבקשת למסור מידע באחד העניינים שלגביהם חל איזה מן הסייגים שבסעיפים 8 או 9 לחוק חופש המידע, צריכה לטפל בבקשה זו על פי כללי המשפט המנהלי בהם היא מחויבת בכל פעולותיה. אחד הכללים החשובים בהקשר זה קובע כי על רשות ציבורית להפעיל את שיקול הדעת המסור לה בסבירות...מלבד השיקולים המנויים בסעיף 10 לחוק חופש המידע, בבוא בית המשפט או הרשות להכריע באיזון שבין האינטרס בגילויו של מידע שבידי הרשות לבין אינטרסים וערכים אחרים, עליהם להעמיד לנגד עיניהם את התכליות העיקריות של החוק, עליהן עמדנו לעיל: שקיפות מרבית כאמצעי למימושו המיטבי של חופש הביטוי ולעריכת ביקורת על רשויות הציבור בצורה יעילה ואפקטיבית" (פס"ד שידורי קשת פסקאות 67,63)."עניין לנו בנוסחת איזון גמישה שיש לבנות וליישם בהתחשב בנתוניו ובנסיבותיו של כל מקרה ומקרה... כדי שהחלטה לסרב למסירת מידע מכוח סעיפים 8 ו-9 לחוק תעמוד במבחן הסבירות, על הרשות לאתר ולבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם, בין היתר בהסתייעות בכלי העזר שהועמדו לרשותה לצורך כך בסעיפים 10 ו-11 לחוק חופש המידע" (עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4)217 [2006] פסקאות 22-21). מד"א, בענייננו, כלל לא שקל שיקולים אלו, כפי שהיה עליו לעשות בהתאם לחוק, לא התייחס כלל לסעיפים 10 ו – 11 לחוק והסתפק בקביעה סתמית, אף לא מנומקת, כי מדובר במידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות. כיון שלא עשה כן, גם לא המשיך ובחן את השאלה, האם עליו לפעול בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 13 לחוק: "(א) נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בצד השלישי, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע ותודיע על כך למבקש".
7. מד"א, אם כן, לא שקל את מלוא השיקולים אותם היה עליו לשקול ולא שקל כלל את אינטרס הציבור ואת תכלית החוק. תשובת מד"א לעותרת לא הייתה לאחר הפעלת שיקול דעת מנהלי ראוי, כפי שמצווה עליה החוק. מלאכת איזון האינטרסים לא נעשתה עד כה. עלינו לערכה כעת. בהקשר זה יוזכר כי ממילא לבית המשפט בדונו בעתירה לפי חוק חופש המידע קיימת סמכות יוצאת דופן על פי סעיף 17(ד) לחוק הקובע: "על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". בהתאם לסעיף זה קיימת לבית המשפט סמכות ראשונית לאזן בין האינטרסים המוגנים בסעיף 9(א) לחוק ובין האינטרס הציבורי בגילוי המידע: "ביסוד איזון האינטרסים שעל בית המשפט לערוך לפי סעיף 17(ד) עומדות תכליותיו של חוק חופש המידע. בבוא בית המשפט לאזן בין הערכים המוגנים בסייגים למסירת מידע שלפי סעיף 9 לחוק לבין האינטרס הציבורי בגילויו, בגדר סמכותו לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, עליו לשוות לנגד עיניו את תכליותיו של החוק מתוך מגמה להגשימם... מבין תכליות אלה דומה כי התכלית המרכזית של החוק היא מתן כלים לאזרח לקיים בקרה על רשויות השלטון ועל מעשיהן ומחדליהן, כדי ולהבטיח כיבודם על ערכים דמוקרטיים וחברתיים" (עע"ם 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה פסקה 24 (7.8.17) להלן - פס"ד דרוקר). כאשר יש לאזן בין פגיעה בפרטיות ובין אינטרס הציבור נקבע כך: "לענין איזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד) לחוק אין דין פגיעה בליבת הזכות - הזכות לפרטיות, או זכות אחרת לפי סעיף 9 לחוק - שאז זכות זו תגבר בדרך כלל גם מקום שיש אינטרס ציבורי בגילוי המידע, כדין פגיעה קלה, בשוליה של הזכות, שאז זו צריכה לסגת בפני האינטרס הציבורי בגילוי המידע" (פס"ד דרוקר, פסקה 25). נבחן את המשקל שיש לתת לאינטרס הציבור בענייננו.
8. במסגרת העתירה מבוקש לגלות את שמות ומספרי הרישום של מי שהוסמכו כפרמדיקים במדינת ישראל. רשימה זו מצויה בידי מד"א. אני סבורה כי מדובר במידע אשר קיימת חשיבות ציבורית בגילויו, וכי גם אם היה בגילוי מידע זה משום פגיעה מסוימת בפרטיות, מדובר בפגיעה שולית אשר אינה מצויה בליבת הזכות לפרטיות, ולכל היותר מדובר בפגיעה אשר משקלה זעום מול האינטרס הציבורי הברור והמובהק לגלות המידע. זכות הפרמדיקים לפרטיות צריכה לסגת בנסיבות אלו לטובת זכות הציבור למידע. מדובר במידע בעל אופי כללי ולא אישי. המידע אינו מלמד דבר על ענייניו הפרטיים של הפרמדיק, מלבד היותו בעל הסמכה לעסוק במקצוע. אף אין מדובר בפרטים אישיים ספציפיים המתייחסים, למשל, למקומות הלימוד שלמד הפרמדיק, להליך ההכשרה שעבר ולמקומות בהם הוא עבד או עובד. אין מדובר במסירת מספר תעודת הזהות של הפרמדיק אלא רק במסירת מספר רישומו במד"א. האפשרות לפגיעה בפרטיות במקרה זה רחוקה ותיאורטית ביותר (ראה בעניין דומה: עת"ם (מחוזי י-ם) 1304/04 התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות (10.10.05)). כפי שתואר בראשית הדברים וכן בדו"ח ועדת תדמור, לפרמדיק ניתנו על פי הדין סמכויות נרחבות ומורכבות בכל הנוגע לטיפול רפואי בבני אדם. חלק מפעולותיו נחשבות עיסוק ברפואה. פרמדיק מעניק טיפול רפואי לציבור, כפי שרופאים, אחיות ויתר בעלי המקצועות הרפואיים מעניקים טיפול כזה. זאת ועוד יותר. הפרמדיק מגיע למטופליו במרבית המקרים כאשר הם בשעת דחק ושרויים במצוקה רפואית. הוא זה אשר מגיע למטופל, בדרך כלל במקום הימצאו של המטופל, כסמכות הרפואית העליונה בשטח, כאשר למטופל כלל אין זכות ואפשרות לבחור טרם קבלת הטיפול ממי יקבל את הטיפול הרפואי. הפרמדיק מקבל תעודת הסמכה חתומה על ידי רשות ציבורית, מד"א, וגורם ממשלתי רשמי, משרד הבריאות. איני מוצאת כל סיבה וכל הגיון להסתיר המידע בדבר שמות הפרמדיקים אשר קיבלו תעודה והסמכה כזו ולא ברור לי מדוע מד"א סבור כי על הנתונים להישאר סודיים, כאילו מדובר באגודה חשאית, אשר שמות חבריה אמורים להיוותר נסתרים מן הציבור. הסתרה כזו מנוגדת לחלוטין לתכליות חוק חופש המידע ולעקרונות השקיפות והפומביות שבבסיסו ובבסיס שיטת המשפט הישראלית. דומה שמד"א לא הפנים את הבסיס הרעיוני שבחוק, על פיו מידע המוחזק בידי רשות ציבורית שייך, למעשה, לציבור, והרשות היא אך נאמן הציבור.
9. אינטרס הציבור הוא כי רשימת כל מי שהוסמך להעניק לציבור טיפול רפואי, מכל סוג שהוא, ובמיוחד טיפול רפואי מורכב ללא פיקוח רופא, לא תהיה נסתרת וחבויה אלא גלויה ופתוחה לעיון בפני מי שמעוניין בכך. מי שטופל על ידי פרמדיק רשאי לבדוק בזמן אמת או לאחר מכן אם אותו פרמדיק הוא אכן פרמדיק מוסמך ואם הוא מצוי ברשימת הפרמדיקים. מי שמעוניין לקבל טיפול על ידי פרמדיק רשאי לבחון את רשימת הפרמדיקים המוסמכים. יש להזכיר בהקשר זה את הוראות סעיף 6 לחוק זכויות החולה, על פיהן: "מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו", והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד, גם אם הוראה זו לא חלה כיום באופן ישיר על פרמדיקים, עקב שיהוי בהסדרת הנושא. פרסום שמות הפרמדיקים יגשים מטרה של פיקוח ובקרה על מי שעוסק במקצוע ומעניק טיפול רפואי לציבור. מטרה זו, של פיקוח ובקרה, אחת ממטרות חופש המידע, נראית חשובה במיוחד בענייננו, מקום בו המחוקק עדיין לא פעל להסדרת הנושא וכאשר כיום, למעשה, לא קיים כל פיקוח של מנגנוני השלטון המרכזי על פעילות הפרמדיקים ועל פעילות מד"א בהקשר זה. הבעייתיות הנובעת ממצב זה הוסברה היטב בדו"ח ועדת תדמור. עוד ניתן לומר כי טעמים של "שמירה על בריאות הציבור", המוזכרים בסעיף 10 לחוק, תומכים אף הם בגילוי המידע, ובהקשר זה יש להפנות לדברי ההסבר בהצעת חוק הפרמדיקים, על פיהם הסדרת נושא פעילות הפרמדיקים נדרשת, בין היתר, לצורך הגנה על בריאות הציבור.
10. איני רואה כל סיבה וכל טעם להבחין בין מקצוע הפרמדיק ובין יתר המקצועות הרפואיים אשר רשימות כל המוסמכים לעסוק בהם מפורסמות באתר האינטרנט של האגף לרישוי, ובהם, מלבד רופאים ואחיות, גם בעלי מקצועות רפואיים אשר סמכויותיהם הרפואיות מצומצמות ומוגבלות יותר מאשר אלו הנתונות לפרמדיקים. אכן, מקצוע הפרמדיק לא הוסדר עדיין בחוק למרות המלצות ועדת תדמור, למרות הצעת חוק שהוגשה ולמרות חשיבות ומורכבות המקצוע. האגף לרישוי עדיין לא פרש על מקצוע זה את חסותו ומאגר פרמדיקים עדיין אינו מפורסם באתר האינטרנט של אגף זה, בניגוד ליתר המקצועות הרפואיים. עם זאת, אין באי הסדרה זו כדי להוות הצדקה לגרוע מזכות הציבור לקבל מידע על מי שהוסמך לעסוק במקצוע זה ולתת טיפול רפואי לציבור ולהפך. בהעדר הסדרה בחקיקה, הפיקוח הציבורי, כפי שהתבקש במסגרת עתירה זו, נדרש וחיוני אף יותר. אולי דווקא גילוי המידע יעודד, בנוסף, דיון ציבורי ויקדם את הסדרת הנושא בחוק, כפי שהומלץ בדו"ח ועדת תדמור. אני סבורה כי על משרד הבריאות לפעול באופן אינטנסיבי לקידום הסדרת המקצוע בחקיקה, לרבות הסדרת הליכי הכשרה, הסמכה ופיקוח, ברוח המלצות ועדת תדמור, ולפעול לפרסום מאגר פרמדיקים באתר האגף לרישוי, כיתר המקצועות הרפואיים.
11. סעיף 17(ג) לחוק קובע כי "לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שייקבע", והוא משלים את הוראות סעיף 13 בכל הנוגע להגנה על צד שלישי. השאלה המתעוררת היא אם יש צורך לפנות לכל הפרמדיקים שהוסמכו על ידי מד"א ולתת להם אפשרות להתנגד למסירת המידע אודות הסמכתם כפרמדיקים. איני סבורה כי יש צורך בכך. לטעמי, אין מדובר בחשיפת מידע אשר עלול לפגוע במי מהפרמדיקים שהוסמכו ואיני רואה כיצד חשיפה זו מקימה חשש כלשהו לפגיעה בהם. גם מד"א לא מסר הסבר או הנמקה כלשהי לכך. זאת ועוד. אני סבורה כי ניתן לומר שההנחה הסבירה של מי שהוסמך כפרמדיק ובידו תעודה חתומה על ידי גורם מוסמך במשרד הבריאות היא כי דבר הסמכתו לא ישאר חשאי וסודי אלא נתון לעיון הציבור, בדיוק כמו לגבי יתר המקצועות הרפואיים. נכון במקרה זה לומר, לדעתי, כי קיימת "חזקת הסכמה" על פי סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, גם אם מדובר בפגיעה מסוימת בפרטיות (ראה פס"ד עיתון הארץ פס' 49). עצם מתן ההסמכה יוצר, לטעמי, חזקת הסכמה למסירת המידע בדבר הסמכה זו לציבור. שוב, נזכיר, כי הפרמדיק מעניק טיפול רפואי לציבור באופן יומיומי וכמהלך רגיל וטבעי של העיסוק במקצוע. הוא אינו שומר את דבר הסמכתו בסוד אלא מציג אותה באופן גלוי לכל מי שבא עמו במגע במסגרת עבודתו. המידע על כך שהוא פרמדיק מוסמך הוא מידע נגיש. הפרמדיק אף רושם את שמו ופרטיו בכל דו"ח הנערך על ידו. איני סבורה כי קיימת ציפיה של מי שהוסמך כפרמדיק כי דבר הסמכתו כפרמדיק ישמר בסודיות מפני הציבור. לפיכך, איני רואה צורך בפניה לפרמדיקים טרם העברת המידע המבוקש.
12. ובאשר למידע הנוסף שהתבקש בסעיפים 2.2 ו – 2.3 לעתירה, אשר אינו מידע אישי אלא נתונים מספריים. במהלך הדיון לא חזר מד"א על הטענה אותה טען בתשובתו לבקשה לקבלת מידע כי מדובר ב"מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית, שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור" (סעיף 9(ב)(5) לחוק) ועל הטענות החדשות אותן טען בתשובתו לעתירה, כי מדובר בבקשה "אשר הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה" (סעיף 8(1) לחוק) או "מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה" (סעיף 9(ב)(1) לחוק). טוב עשה מד"א כאשר לא חזר על טענות אלו, שהרי הן נטענו באופן סתמי, ללא הנמקה וללא פירוט עובדתי ונתונים מפורטים, כנדרש מהרשות כאשר היא טוענת טענות מסוג זה (ראה: עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל (19.6.11); עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' יפית מנגל (15.11.12)). איני סבורה כי מתקיים סייג כלשהו המצדיק העברת המידע המבוקש, אשר מצוי בידי מד"א. אין מדובר בנהלים פנימיים ולא הובהר מדוע קיימת הכבדה באיתור המידע, במיוחד כאשר נציג מד"א כלל לא טען טענת הכבדה במהלך הדיון. טענות מד"א בהקשר זה נטענו בעלמא, ללא בסיס. למעשה, נוכח עמדת מד"א במהלך הדיון, בית המשפט ציפה כי מד"א יעביר לעותרת הנתונים שברשותו, אותם הסכים להעביר, מיד לאחר הדיון, גם אם לא הושגה הסכמה בסופו של דבר לגבי העברת שמות הפרמדיקים. כך היה מצופה מרשות מנהלית הפועלת בסבירות ובשקיפות. לגבי המבוקש בסעיף 2.2 לעתירה, במהלך הדיון ציין נציג מד"א כי ברשותו פילוח נתונים רק לגבי שנת 2017 וציין כי יבדוק אפשרות להעביר המידע גם לגבי שנים קודמות. מדובר בפרטים לגבי מי שהיה מועסק על ידי מד"א במהלך ההכשרה, שעליה אחראית מד"א. כל הנתונים, גם לגבי שנים קודמות, הם ברשות מד"א. הנימוק לאי העברת הנתונים בתשובת מד"א לבקשת המידע היה כי מדובר במידע הנוגע לניהול פנימי, שאין לו חשיבות לציבור. נימוק זה אינו מקובל עלי, כמפורט לעיל. מד"א לא טען בתשובה לבקשת המידע כי הנתונים אינם ברשותו. משנדחתה ההנמקה שעמדה בבסיס התשובה לעותרת, על מד"א להעביר מלוא הנתונים.
13. לאור כלל האמור, העתירה כנגד מד"א מתקבלת. אני קובעת כי העותרת זכאית לקבל ממד"א את המידע המבוקש בסעיפים 2.1, 2.2, 2.3 לעתירה. המידע יועבר בתוך 30 ימים.

מד"א ישא בהוצאות העותרת בסך 20,000 ₪.

העתירה כנגד משרד הבריאות נמחקת ללא צו להוצאות. פסק הדין יועבר ליועץ המשפטי של משרד הבריאות ומבוקשת תשומת ליבו לאמור בסעיף 24 לפסק הדין, בכל הנוגע לקידום הליכי ההסדרה והחקיקה הרלוונטיים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ח, 05 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.