לפניי בקשת הנתבעת 2 לביטול פסק הדין שניתן כנגדה בהיעדר הגנה מיום 02.08.2017.

דין הבקשה להתקבל.

עסקינן בתובענה לפינוי מושכר שהוגשה כנגד הנתבעים.

ביום 28.03.2017 נמסר כתב התביעה לידי הנתבעת 2 ועל יסוד אותה מסירה ניתן כנגדה פסק דין.

הנתבעת 2 הגישה בקשה לביטול פסק הדין ומאוחר יותר הוגשה בקשה מתוקנת שעה שהנתבעת 2 כבר מיוצגת ע"י עורכת דין מטעמה.

הנתבעת 2 אינה מכחישה כי קיבלה את כתב התביעה ולטענתה מסרה את כתב התביעה לעו"ד הגר קליין אשר ייצגה אותה בהליכים שהתנהלו בין הנתבעת 2 לבין הנתבע 1 וזו הבטיחה שתפעל להרחבת המינוי שקיבלה מהלשכה לסיוע משפטי ותטפל גם בתביעה הנוכחית.

לא הובאה כל ראיה ביחס לטענה זו ולא הוגשה עמדתה של עו"ד קליין לעניין זה.

בנסיבות בהן כתב התביעה נמסר כדין אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לעומת זאת שעה שמדובר בביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט יש להיעתר לבקשה.

בבקשה טוענת הנתבעת 2 כי "בעל הדירה הודיע לה כי תוכל להישאר בדירה כמה זמן שתזדקק עד סיום ההליכים בינה ובין נתבע 1, וזאת נוכח המצב כי אני עם ילד קטין בדירה" (ס' 10 לבקשה). עוד טענה הנתבעת 2 כי "קבלת תביעת הפינוי, הייתה צעד מפתיע שלא עמד בסיכום שנערך בין המבקשת לבין התובע".

התובע הגיש תגובה וטען כי "המבקשת יושבת בנכס שלא כדין, לא מציגה בבקשתה שום הגנה, לבקשה לא צורף כל תצהיר ורק מטעמים אלו יש לדחות את הבקשה".

ראשית, תצהיר צורף. שנית, הנתבעת 2 פירטה את טענות ההגנה שלה. אמנם, יש קושי בטענותיה שהרי האמירה כי הובטח לה שתוכל "להמשיך ולגור כרצונה בדירה" הינה כוללנית מדי אולם היא תתברר במשפט עצמו. שלישית, התובע אינו מתייחס בתגובתו לטענותיה של הנתבעת 2 לגופו של עניין. אין התייחסות לסיכום הנטען.

די בכל אלו כדי להצדיק את בירור המחלוקת בין הצדדים.

בנוסף, יש לחתור תמיד להכרעה לגופו של עניין ולהביא בחשבון גם את זכות הגישה לערכאות.

כל אלו מצדיקים את ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 2 וכך אני מורה.

כתב הגנה יוגש עד ליום 01.01.2018.

בשל התמשכות ההליך תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪. הסכום ישולם במידה ויינתן פסק דין לחובתה של הנתבעת 2.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ח, 04 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.