התובע בת"א 11729-03-17 (להלן:"כרמי") הגיש בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו, תביעה על סך 10,482 ₪ נגד הנתבעת, בגין יתרת התמורה החוזית שנותרה חייבת לו, לטענתו, בעקבות עבודות שיפוץ שביצע בדירתה, בהתאם להסכם שנכרת ביניהם.

התובעים בת"א 37289-04-17 (להלן: "פיינבאום") הגישו נגד כרמי, בגין אותן עבודות שיפוץ שביצע בדירה, תביעה בגין ליקויי בניה, אותה העמידו על סכום של 130,676 ₪.

הדיון בתביעות אוחד.

בעלי הדין הסמיכוני לפסוק בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

על פי ההסכם שנכרת בין כרמי לפיינבאום, התחייבו פיינבאום לשלם לו, בגין עבודות השיפוץ אותן התחייב לבצע, סכום של 19,482 ₪.

אין חולק, כי פיינבאום שילמו לכרמי מתוך סכום זה, סך של 9,000 ₪ בלבד.

לטענתם, לא השלים כרמי את ביצוע העבודות בהתאם להסכם, וביצע את העבודות באופן לקוי, המצריך תיקונים בעלות של 67,921 ₪, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם.

לטענת כרמי, השלים את העבודות, ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי נותרו ליקויים קלים לתיקון, והוא מוכן לתקנם, אך זכות התיקון נמנעה ממנו.

המהנדס משה מלכה, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת טענות פיינבאום בדבר ליקויי הבניה, קבע בחוות דעתו, כי עלות תיקון הליקויים, שמצא בעבודות שביצע כרמי בדירת פיינבאום, מסתכמת ב- 6,150 ₪, ובצירוף עלות פיקוח הנדסי ומע"מ - 8,950 ₪.

שבתי ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים שהגישו בעלי הדין, ובכל חוות הדעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, והבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, ובכלל זה את עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ואת הסכום ששילמו פיינבאום לכרמי מתוך התמורה החוזית המוסכמת, מצאתי כי יש לדחות הן את תביעת פיינבאום והן את תביעת כרמי.

על כן, אני מורה על דחיית שתי התביעות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור המתווה הדיוני, אני מורה למזכירות להשיב לתובעים, בכל אחת מהתביעות, את האגרה ששולמה, בניכוי הסכום הקבוע בפרט 34 לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.