1. לפני תביעה קטנה על סך של 13,599 ש"ח בגין נזקי רכוש של התובעים הנובעים מתאונת דרכים בה היה מעורב אוטובוס בבעלותה של הנתבעת 1 ("החברה"), נהוג על ידי הנתבע 2 ("הנהג").

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, האוטובוס שהיה מעורב בתאונה לא היה מבוטח.

2. בפתח הדברים, ובטרם תתואר המסכת העובדתית, יש לציין את התנהלותם המכבדת, אורח רוחם ומזגם הנח של התובעים אשר נדרשו לסבלנות רבה במהלך ניהולו של הליך זה.

3. ראשיתו של ההליך ביום 6.3.2017 עם הגשת התביעה נגד הנתבעים. כנטען בתביעה, ביום 27.9.2016 רכבה של החברה נהוג על ידי הנהג, פגע בתובעת 2 בעצמה חזקה מאחור. לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי לפיו נזקי התובעים הינם בסך כולל של 11,429 ש"ח; וקבלה על תשלום שכר טרחתו של השמאי בסך 1,170 ש"ח.

4. ביום 28.6.2017 התקיים דיון בתביעה אליו לא התייצבו הנתבעים. בדיון זה ניתן פסק דין (על ידי מותב אחר) נגד הנהג והתביעה נגד החברה נמחקה.

5. ביום 4.1.2018 הגיש הנהג בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי נמסר לנהג, כי החברה מטפלת בתביעה וכי סבר שחברת הביטוח של החברה מטפלת בענין.

לאחר שהוגשה תגובת התובעים, ניתנה ביום 13.2.2018 החלטה המבטלת את פסק הדין בכפוף להפקדת פיקדון בסך 2,000 ש"ח על ידי הנהג בקופת בית המשפט.

6. ביום 27.6.2018 הגיש הנהג כתב הגנה וטען, כי הסתמך על כך שהאוטובוס מבוטח, וכי תעודת ביטוח נמסרה לו על ידי החברה.

7. ביום 12.9.2018 התקיים דיון נוסף בתביעה. לדיון זה התייצב הנהג. בעדותו העיד הנהג, כי פגע ברכבה של התובעת 2 מאחר ולא הספיק לבלום לאחר שראה את התובעת (עמ' 4, ש' 7-4).

בנוסף העיד הנהג, כי בזמן אמת החברה הציגה בפניו מצג שהדברים מטופלים על ידי עו"ד ועל ידי הביטוח, כי האוטובוס מבוטח (עמ' 3, ש' 23-22), וכי החברה לוקחת אחריות על המקרה (עמ' 4, ש' 11).

עוד נטען, כי הפיקדון בו חויב הנהג כתנאי לביטול פסק הדין שולם בפועל על ידי החברה.

לאור טענות הנהג בדבר המצג שהוצג לו על ידי החברה, כי האוטובוס מבוטח וכי החברה לוקחת אחריות על התאונה, צורפה החברה כנתבעת בשנית בהחלטה שניתנה במהלך הדיון והתיק נקבע לדיון נוסף.

1. ביום 7.11.2018 התקיים דיון נוסף. לדיון לא התייצב נציג החברה. בפתח הדיון הציג התובע אישור מסירה מיום 4.10.2018 של הזימון לדיון לידי החברה. הנהג העיד, כי בדק באופן אישי עם בעלי החברה והוא ידע מהדיון ואישר, כי קיבל את הזימון (עמ' 6, ש' 21-17). התובע העיד, כי בעליה של החברה הבטיח שישלם את הנזק (עמ' 7, ש' 32-28).

במהלך דיון זה העיד הנהג בשנית. בעדותו עמד הנהג על גרסתו מהדיון הקודם, כי בדק שיש לאוטובוס ביטוח ורישיון בטרם הנסיעה (עמ' 7, ש' 9-13).

1. בתום הדיון קבע בית המשפט, כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את הצדדים בשנית, ובשים לב לכך שזהו הדיון הרביעי בתיק זה, ומאחר שאני סבורה שחלוקת האחריות בין הנתבעים מחייבת שמיעת גרסתה של חברת ממעיין טורס בע"מ, לפנים משורת הדין, שכן שוכנעתי שבוצעה המצאה לידי הנתבעת 1 כדין, על מנת לוודא שניתנת אפשרות לנתבעת לפרוש את טענותיה, אני קובעת כדלקמן:

1. הנתבעת חברת מעיין טורס בע"מ תגיש התייחסות בכתב לטענות התובע והנתבע 2 לגבי אחריותה לנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת 2 תוך 20 ימים.
2. לאחר שאקבל את התייחסותה של הנתבעת 1 אתן הוראות באשר להמשך בירור ההליך ככל שיש צורך.
3. ככל שלא תוגש התייחסותה של הנתבעת 1 עד למועד האמור, יינתן פסק דין על סמך החומר שבפניי וטענותיו של הנתבע 2 לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים.
4. בפסק הדין יקצבו הוצאותיהם של התובעים בגין ניהולו של הליך זה אשר כלל מספר ישיבות, דיונים והגשת כתבי טענות". [ההדגשה אינה במקור]
5. ביום 21.2.2019 הוגשה על ידי התובעים בקשה למתן החלטה. ביום 4.3.2019 ניתנה החלטה, כי מבדיקת התיק עולה, כי הפרוטוקול מיום 7.11.2018 לא נשלח לחברה, ועל כן ניתנו הוראות למזכירות לשלוח את פרוטוקול הדיון והחלטה זו ולהודיע לחברה טלפונית, על מתן ההחלטה.
6. ביום 26.3.2019 הגישה החברה בקשת ארכה של 30 יום להגשת כתב הגנה והודעת צד ג'.

על אף חלוף המועד שהתבקש על ידי החברה, עד למועד זה לא הוגש דבר מטעמה, ועל כן, בשלו התנאים למתן פסק הדין בתיק זה.

דיון והכרעה:

1. ראשית יובהר, כי שאלת האחריות לקרות התאונה אינה שנויה במחלוקת. הנהג, בהגינותו הרבה העיד בנוגע לנסיבות התאונה, כך (פרוטוקול מיום 12.9.2018, עמ' 4 ש' 7-4):

"קורל [התובעת] הייתה לפני, בגבעת אלה יש כל הזמן בעיה שיוצאים מהישוב ויש פקקים רבים. קורל נעמדה ואני הייתי מאחוריה, אני לא הצלחתי לבלום את האוטובוס וראיתי אותה בשניה האחרונה שהיא נעצרה, היא עצרה בכביש הראשי כדי לתת זכות קדימה לאנשים שיוצאים מגבעת אלה".

כלומר, התאונה התרחשה מאחר שהנהג ראה את התובעת 2 ברגע האחרון ולא הצליח לבלום. אם כן, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנהג.

1. סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("הפקודה") קובע, כך:

"(א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו -

1. אם הרשה או אישרר את המעשה;
2. אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;

אולם -

1. מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו אלא אחד מעובדיו, העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;
2. מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על משה שעשה אדם תוך כדי עבודה זו.
3. רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.

..."

סעיף 14 לפקודה קובע, כי "לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".

1. אם כן, בין אם מכוח סעיף 13 או מכוח סעיף 14 לפקודה (שכן טיב יחסי ההעסקה בין החברה והנהג אינו ידוע לבית המשפט), קיים עיגון חוקי להטלת אחריות על החברה בגין מעשי הנהג בהיותה המעסיק, או השולח של הנהג; ובהיות התאונה מעשה שנעשה במהלך העבודה או עבור השולח.
2. בית המשפט איפשר לחברה (לפנים משורת הדין, שכן כאמור, היא לא התייצבה לדיון) להגיש התייחסות לסוגיית אחריותה לנזקים שנגרמו לתובעים ממעשי הנהג (ובכלל כך קיומם של החריגים הקבועים בסעיף 13, כאמור) אולם לא הוגש מטעמה דבר.
3. אם כן, האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנהג (בהיותו המזיק) ועל החברה (בהיותה מעסיק או שולח). השאלה הנדרשת במקרה שלפניי נוגעת לחלוקת האחריות בין החברה והנהג.
4. התובע העיד, כי מנהלה של החברה הבטיח לו שישלם את כל הנזק והעביר לו תעודת ביטוח עם שם שונה משמה של החברה. מנהלה של החברה אמר לו שזו תעודה "תקפה ותקינה", אולם כאשר פנה לחברת הביטוח נאמר לו שבשל העברת הבעלות הביטוח פג (פרוטוקול מיום 7.11.2018, עמ' 7, ש' 28-31).

הדברים עולים גם ממכתב הדחייה מחברת הביטוח שצורף כנספח לתביעה ממנו עולה, כי בשל העברת הבעלות של הרכב מחברת "תיור וסיור הגליל" לחברה, "אין זיקה ביטוחית".

1. הנהג העיד, כי הוא "מתגבר את החברה בנסיעות פעם בשבוע, שבועיים" (פרוטוקול מיום 12.9.2018), וביום בו התרחשה התאונה הוא סייע לבעל החברה בהסעות.

בהתאם לעדותו, באותו יום, הוא בדק את האוטובוס ווידא, כי היתה לו תעודת ביטוח של חברת הכשרה (פרוטוקול מיום 7.11.2018 ע' 7, ש' 2-1); וכי באותו יום הוצגו לו "הביטוח, הקצין בטיחות ורישיון הרכב" והוצג לו מצג על ידי החברה שיש ביטוח, והוא ווידא שהרישיון והביטוח תקפים (פרוטוקול מיום 7.11.2018, עמ' 7, ש' 17-9). ואולם, בדיעבד, לאחר מעשה, מעיון בתעודת הביטוח שהוצגה לו (נ/1) עולה, כי היא אינה על שמה של החברה, אלא על שם החברה ממנה נרכש האוטובוס, ועל כן האוטובוס, בפועל, לא היה מבוטח.

1. בנסיבות אלה, אני קובעת, כי יש להטיל את האחריות המלאה לנזקי התובעים על כתפי החברה בהסתמך על הטעמים הבאים:

ראשית, האחריות לביטוח האוטובוס מוטלת על החברה. מצופה היה מחברה שמפעילה מערך היסעים לדאוג כי אוטובוס שמופעל על ידיה מבוטח, ואם לאו - היה עליה להביא זאת לידיעת נהגיה באופן ברור על מנת שיכלכלו צעדיהם בהתאם.

שנית, הנהג פעל כנדרש, שעה שבדק, בטרם ביצוע הנסיעה, כי האוטובוס מבוטח; ורשאי היה להסתמך על המצגים שהוצגו לו בדבר קיומו של ביטוח תקף כך שחלילה אם יקרה אירוע ביטוחי, יחסה האירוע תחת הכיסוי הביטוחי ולא יידרש לשאת בעצמו בנזקים שעשויים להתרחש בעת נהיגה באוטובוס.

שלישית, מעדותם של התובע והנהג עולה (והדברים אוזכרו לעיל), כי כוונתה של החברה, בזמן אמת, היתה להפעיל את הביטוח (שכן תעודת הביטוח נשלחה לתובע על ידי בעלי החברה ונאמר לו שהיא "תקפה ותקינה" ורק מבדיקת התובע מול חברת הביטוח הסתבר, כי הביטוח אינו תקף). כלומר, אילו היה ביטוח תקף, לא היה נדרש הנהג לשאת בנזק, אלא חברת הביטוח, ועל כן אין מקום לחייב את הנהג בנזק שנגרם עקב העדר הביטוח אשר אינו בשליטתו.

רביעית, גם לאחר מעשה המשיכה החברה והציגה בפני הנהג מצג, כי האוטובוס מבוטח והדברים מטופלים והנהג הסתמך על כך.

1. אם כן, בשים לב לכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 - חברת מעיין טורס בע"מ - בגין נזקי התובעים כפי שהוכחו בתביעה בסך של 12,599 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, בשים לב להתארכות ההליכים, קיומן של מספר ישיבות, ההמתנה לתגובת החברה (לפנים משורת הדין) והקביעות בפסק דין זה, אני מחייבת את הנתבעת 2 בתשלום הוצאותיהם של התובעים בסך כולל של 2,850 ש"ח.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.