1. התביעה בתיק זה עניינה בטענת התובע כי פוטר ללא הליך שימוע כדין וכי פיטוריו מנוגדים לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997.

רקע עובדתי

1. התובע החל את עבודתו בסניף הנתבעת בחצור הגלילית ביום 30.12.2013, כעובד מחלקת הבשר.
2. ביום 25.8.2016 זומן התובע לשיחת שימוע בשל עבירת משמעת הנוגעת לשימוש לקוי בעמדת טחינת הבשר. השימוע התקיים ביום 28.8.2016 (להלן: השימוע הראשון), בסיומו החליטה הנתבעת להמשיך בהעסקתו של התובע.
3. ביום 2.9.2016, שלח התובע למר לוי שטינבוים, מבקר הפנים של הנתבעת, הודעת דוא"ל תוך שהוא מזדהה בשם בדוי. במסגרת ההודעה, טען התובע כי ישנם מפגעי בטיחות חמורים בסניף וכן צירף תמונות (להלן: התלונה). באותו היום, פנה מר שטינבוים למר חיים שוקרון, מנהל הסניף, והביא לידיעתו את פרטי התלונה. ביום 4.9.2016 הגיע לסניף מר מיכאל אקסלרוד, קב"ט האזור מטעם הנתבעת, אשר בחן את מצלמות האבטחה שאז הסתבר כי התובע הוא שצילם את התמונות ביום 1.9.2016. כאשר ניסו גורמים שונים בסניף לאתר למי שייך מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו נשלחה התלונה, התגלה כי מדובר בטלפון נייד של אחד מעובדי הניקיון בסניף אשר מסר את מכשירו לתובע לצורך שליחת התלונה.
4. ביום 5.9.2016 נמסר לתובע זימון לשימוע אשר התקיים ביום 7.9.2016 בנוכחות מר שוקרון, סגניתו וכן נציג ועד העובדים (להלן: השימוע השני). לאחר השימוע השני, החליטה הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע.
5. התובע סיים את עבודתו ביום 11.9.2016.
6. ביום 17.1.2019 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבעת העידו מר שוקרון, מר אקסלרוד ומר שטינבוים. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב והתיק עבר למתן פסק דין.

טענות הצדדים בתמצית

1. התובע טוען כי במהלך תקופת עבודתו התריע בפני גורמים שונים בנוגע לבעיות בטיחות קשות, אך הנתבעת לא התייחסה לכך, וכאשר חזה במחדל בטיחות ביום 1.9.2016 (מתקן לעטיפת מתנות שהוצב על שולחן באופן המסכן עובדים ולקוחות) החליט לשלוח תלונה אנונימית בנוגע למחדלי הבטיחות בסניף. התובע אינו מכחיש כי צילם את התמונות שצורפו לתלונה אך לטענתו לא ביים את הליקויים אלא תיעד אותם בלבד, ואף אם הגזים בתיאור הליקויים, עשה זאת כניסיון נואש להסב את תשומת ליבה של הנתבעת למחדלי הבטיחות.
2. עוד טוען התובע כי פעל בתום לב כאשר הפנה את תלונתו לגורם המוסמך, מבקר הבטיחות בנתבעת, וכי פנייתו לא נבעה מכעס לאחר השימוע הראשון. כמו כן, טוען התובע כי לא היו כל תלונות כלפיו במהלך תקופת עבודתו עד לשימוע הראשון, וכי פיטוריו נבעו אך ורק מכך שהעז להתלונן על ליקויי הבטיחות בסניף, ולכן הוא זכאי לפיצוי בסך 50,000 ₪ מכוח ההגנות המעוגנות בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: החוק או חוק הגנה על עובדים).
3. בנוסף, טוען התובע כי נפלו פגמים מהותיים בהליך הפיטורים: הזימון לשיחת השימוע לא פירט בפני התובע את טענות הנתבעת כך שלא ידע מדוע היא שוקלת את סיום עבודתו, הנתבעת סירבה למסור לו את המסמכים והצילומים שעליהם הסתמכה בטענותיה כלפיו, וההחלטה על פיטוריו התקבלה מבעוד מועד ואף טרם לקיומה של שיחת השימוע. לכן, טוען התובע כי יש לפצותו בסך של 48,000 ₪.
4. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע היה עובד בעייתי במהלך תקופת עבודתו, ואף ביצע עבירת משמעת חמורה בגינה הוזמן לשימוע הראשון. עוד טוענת הנתבעת כי התובע ביקש להתנקם בהנהלת הסניף לאחר אותו שימוע, ולכן יצר מצג שווא שקרי בנוגע לליקויי בטיחות בסניף, ובכך הפר את חובת הנאמנות שלו ויצר משבר אמון בינו לבין הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת בהקשר זה כי התובע סירב לקחת אחריות על מעשיו, והתלונה השקרית ששלח למבקר הנתבעת אינה מקנה לו הגנה תחת חוק הגנה על עובדים, ופיטוריו נבעו אך ורק מעבירות המשמעת שביצע.
5. באשר להליך השימוע, הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע ידע היטב כי הוזמן לשיחת השימוע בשל תלונת הסרק שהגיש, ניתן לו די והותר זמן לשם היערכות לשימוע, וניתנה לו במהלך השימוע ההזדמנות המלאה להציג את טיעוניו אך הוא בחר להכחיש את מעשיו ותו לא. עוד טוענת הנתבעת כי השימוע התקיים בפני הגורם המוסמך לקיימו, וכי ההחלטה על פיטוריו של התובע התקבלה רק לאחר השימוע ולאחר התייעצות של כל הגורמים הרלוונטיים. לחילופין טוענת הנתבעת כי אף אם נפל פגם בהליך השימוע, הרי שאין מדובר בפגם המצדיק פיצוי כספי.

דיון והכרעה

פיטורים בניגוד לחוק הגנה על עובדים

1. סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע כי "לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". החוק נועד להגשים שתי מטרות: להגן על העובד החושף מחדלים מפני פגיעה והתנכלות שמקורן בחשיפת המחדלים, ולעודד חשיפת שחיתויות במקום העבודה.^[1] בעניין סויסה^[2] הסביר בית הדין הארצי כי "החשיבות בחשיפת השחיתות ובהענקת גיבוי חברתי ומשפטי לחושפי מעשי השחיתות נובעת מן האיום הטבוע בתופעת השחיתות עצמה, אשר מכרסמת בערכי הנאמנות והסולידריות מבחינה תרבותית וחינוכית וגורמת לשחיקה במוטיבציה של הפרט לתרום לחברה. ללא 'מתריעים בשער' החושפים מעשי שחיתות, קשה יהיה להיאבק נגד השחיתות".
2. סעיף 3א לחוק קובע שבתביעה לפי החוק על המעסיק להוכיח "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, ...אם הוכיח העובד את כל אלה:

(1) כי המעסיק פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו...

(2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעסיק תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים".

1. במקביל להגנה הרחבה שמעניק החוק לעובדים, נדרשת עמידה בתנאים מצטברים על מנת לזכות בהגנה זו, וזאת בהתאם לסעיף 4 לחוק: התלונה הוגשה בתום לב; התלונה הוגשה בגין הפרת חיקוק או בקשר לפעילות המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין; והתלונה הוגשה לרשות המוסמכת לטפל בה. בתי הדין חזרו ופסקו כי על עובד החושף שחיתות במקום עבודה לעשות זאת בדרך מקובלת, במידה ראויה, ובתוך הארגון ולא מחוצה לו כדי לאפשר יחסי עבודה תקינים.^[3] כפי שציין בית הדין הארצי בעניין בוגר, "עובד רשאי להעביר ביקורת על מעבידו אולם עליו לעשות זאת בדרך מקובלת בתוך הארגון ולא בכנסים פתוחים לציבור בכל הזדמנות הנקרית בדרכו. גם מן העובד נדרשת מידה של נאמנות והתנהגות שבתום לב כלפי מעבידו".^[4] עוד נקבע כי על העובד "... להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים. עליו לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים".^[5] במילים אחרות, כאשר פועל העובד על מנת להתריע ולבקר את התנהלות מעסיקו, מצופה ממנו לפעול ממניעים כשרים, בצינורות הארגוניים המקובלים ותוך הימנעות מתלונות שווא .
2. לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו לא שוכנענו כי התובע מוגן מפני פיטוריו בחסות חוק ההגנה על עובדים, שכן תלונתו לא הוגשה בתום לב ואף כללה טענות שווא, ונסביר.
3. התובע שלח כאמור למבקר הפנים בנתבעת פנייה, באמצעות הודעת דוא"ל, שעניינה ליקויי בטיחות שהתרחשו לטענתו בסניף. נוכח חשיבות הדברים והאופן בו בחר התובע להתנסח, נביא את ההודעה במלואה:

"שלום לך, שמי עמיחי כהן לקוח קבוע ברוב המקרים בסניף כרמיאל, אך הזדמן לי ונכנסתי לקנות בסניף חצור הגלילית עם בני בן השש, כשבאתי לעטוף מתנה צנועה שקניתי לאשתי שתחיה, מתקן העטיפה התנדנד וכמעט ריסק את הבן שלי!! אני לא מתכוון לעבור על זה בשקט! מקרה חמור ביותר שיכל להיגמר באסון חלילה. פניתי לשני עובדים ושאלתי אותם מי אחראי בנושא בטיחות, ואני מבין בנושא הזה טוב מאוד. אותם עובדים לא ידעו לתת לי שם שזה גם חמור שהעובדים לא יודעים מי אחראי בטיחות, נכנסתי שוב לסניף והזדעזעתי לגלות מחדלים גדולים אף יותר ממה שקרה לי.. משטחים באמצע החנות, מכשולים בכמעט כל מעבר, דלתות חירום חסומות, עגלה מלאה פלסטיקים לבנים ליד הקופות והגרוע מכל זה שאחת הדלתות חירום ננעלה כנראה בידי אותו "אחראי בטיחות" בעוד אני ועוד המון לקוחות מסתובבים בסופר... אני אדם מאוד דייקן ופרטני בנושאים שאני מוטרד מהם, בתמונות שאשלח ניתן יהיה לראות את כל הדברים שהעלתי כאן, אבקש לטפל בנושא במיידי למען בטיחות הלקוחות והעובדים שלכם.. במידה ולא יטופל הנושא אצטרך לפנות לדרג הגבוהה יותר ואף לרשת החברתית שכוחה ללא גבולות... אשמח לשיתוף פעולה".

1. הצדדים, ובמיוחד התובע, הרחיבו רבות בנוגע לשאלה האם מחדלי הבטיחות להם טען התובע אכן היו קיימים בסניף במועד בו נשלחה התלונה. אולם, כפי שנקבע בפסיקה, "ביישום חוק הגנה על עובדים בית הדין אינו בוחן את אמיתות תוכנה של התלונה שהגיש העובד, ואין החוק דורש כי תלונתו של העובד הוכחה כמוצדקת",^[6] ולכן שאלת תום הלב בהגשת התלונה אינה נבחנת על יסוד תוצאות הבירור ועובד יכול לזכות בהגנות החוק אף אם הסתבר בדיעבד כי תלונתו לא היתה מוצדקת, ובתנאי שפעל בתום לב בעצם הגשת התלונה, בהתאם למבחנים שפורטו לעיל.^[7] עם זאת, הואיל והתובע הקדיש חלק ניכר מסיכומיו כדי להראות כי ליקויי הבטיחות אכן אירעו ולא 'פוברקו' על ידו, כטענת הנתבעת, נעבור לבחון בקצרה את טענותיו בהקשר זה.
2. התובע הציג בתלונתו מצג בו לקוח נכנס לסניף עם בנו אשר כמעט ונפגע ממתקן לעטיפת מתנות. אין מחלוקת בין הצדדים כי תרחיש כזה לא קרה לתובע. התובע עצמו הודה בחקירה הנגדית כי לא נתקל בסיטואציה בה ילד כלשהו כמעט ונפגע ממתקן עטיפת המתנות.^[8] התובע טוען בהקשר זה כי בפועל עובדי הסניף הותירו את מתקן עטיפת המתנות על שולחן באופן לא בטיחותי, והדבר הוסתר מהנהלת הנתבעת כאשר נערכה ביקורת בסניף. מנגד, טוענת הנתבעת כי המתקן נמצא דרך קבע במשרד מנהל הסניף והוא הוצא כדי שאחת העובדות תוכל לעטוף מתנה אישית שלה. ככל שביקש התובע להוכיח את ליקוי הבטיחות, היה עליו לזמן לעדות את העובדת אשר לדבריו סיפרה לו כיצד הסניף מסתיר את מחדל הבטיחות במהלך הביקורת, אולם הוא בחר שלא לעשות כן. בהקשר זה יצוין כי מעדותו של התובע עולה כי אותו מתקן היה בשטח החנות למספר שעות בלבד, שכן התובע טען כי הגיע למשמרת בסביבות השעה 13:00 והמתקן פונה למחרת,^[9] ויש בעדות זו גם לסתור את טענת התובע כי הנתבעת בחרה להסתיר את המתקן במשרד המנהל רק לצורך הביקורת, שכן לו היה הדבר נכון, היה נותר המתקן דרך קבע בחנות לאחר שהביקורת הסתיימה ביום 30.8.2016. למעשה, יש בעדותו של התובע דווקא לתמוך בטענת הנתבעת כי המתקן הוצא אל שטח החנות רק באופן קצר וזמני. על כן, אף אם הצילום שצולם על ידי התובע לא בוים על ידו, הרי שהצגתו לוותה בשקרים או לכל הפחות בהקשר שגוי.
3. התובע הוסיף וטען כי פנה (בדמותו כלקוח) לשני עובדים אשר כלל לא ידעו מיהו אחראי הבטיחות בחנות. גם טענה זו אינה נכונה, וכל מטרתה היתה להוסיף נופך דרמתי למכתב התלונה ולהציג את הנתבעת באור שלילי כמי שאינה מוודאת כי עובדיה בקיאים בענייני בטיחות או בזהות הגורם האחראי על הבטיחות בסניף.
4. עוד טען התובע בתלונתו אודות משטחים הנמצאים באמצע החנות ואודות מכשולים ברוב המעברים. מסרטוני האבטחה שצירפה הנתבעת עולה כי אכן באחד המעברים נראו ארגזי קרטון בערימה גבוהה, אך כפי שטען גם מר שוקרון,^[10] עוד עולה מהסרטון כי ארגזים אלו הותירו שטח מעבר מספק ללקוחות החנות. לגבי "מכשולים בכמעט כל מעבר" – הדבר אינו עולה מסרטוני האבטחה והתובע לא הציג כל ראיה המלמדת אחרת.
5. בכל הנוגע לטענת התובע כי דלתות המעבר היו חסומות, הרי שהוא הודה כי כאשר צילם את יציאת החירום אשר לטענתו היתה חסומה בציוד, הזיז קרטון מסוים אל המעבר, כאשר לדבריו "רציתי טיפה אולי להקצין".^[11] גם בסרטון ניתן לראות כיצד התובע מזיז ברגלו ארגז ובו מוט לבן (דומה למוט ארוך של מטאטא) אל תוך המעבר בטרם צילם את האזור. יתכן כי המעבר היה חסום בחפצים נוספים אותם לא הציב התובע לצורך צילום התמונה, אולם כאמור בחינתנו לא נועדה על מנת לאשר בהכרח את קיומם של מחדלי הנתבעת, אלא לבחון האם התובע פעל בתום לב עת 'ארגן' את התפאורה הנדרשת לצורך צילום התמונות.
6. באשר לטענה כי דלת החירום ננעלה בטרם סגירת הסניף, אישר מבקר הנתבעת כי אכן דלת החירום ננעלה בשעה 21:51, טרם סגירת הסניף בשעה 22:00,^[12] וגם קב"ט הנתבעת אישר כי התמונה בנוגע לדלת החירום נכונה,^[13] כך שהצילום ששלח התובע בהקשר זה לא בוים. אולם, צודקת הנתבעת בטענתה כי גם בהקשר זה הצגת העובדות לוקה בחוסר תום לב שכן התובע נמנע מלציין כי לצד אותה דלת חירום ישנו פתח יציאה רחב נוסף אשר יכול לשמש את הלקוחות ואשר לא נטען לגביו כי היה נעול או חסום.^[14]
7. מכל העולה עד כה, ניתן להתרשם כי אף אם תלונות התובע אינן נעדרות בסיס לחלוטין, הן כוללות חצאי-אמיתות וטענות שבבירור אינן נכונות. התובע התחזה ללקוח של הסניף ואף שיקר עת טען כי ילד צעיר כמעט ונפגע מהמכונה לעטיפת מתנות. לפחות לגבי אחד מן המחדלים, הוכח כי התובע ביים אותו בחלקו. לא זו בלבד, אלא שהתובע איים בפנייה למדיה החברתית, על מנת להפעיל לחץ על הנתבעת להתייחס לליקויים שהיו קיימים לדעתו בסניף. מתמלול השימוע ניתן להתרשם כי גם נציג הוועד היה המום מהממצאים כלפי התובע ומכך שהתובע בחר להציג מצג שווא בתלונותיו. התובע עצמו מודה בסיכומיו כי מדובר היה ב"סיפור כיסוי של לקוח מזדמן", אולם הבעייתיות בסיפור כיסוי זה אינה עצם האנונימיות אלא חצאי האמיתות שהוסיף התובע לסיפורו על מנת ליצור נופך חמור יותר. ונזכיר, הרעיון העומד מאחורי ההגבלות הקבועות בחוק הינו כי "על העובדים והמנהלים בארגון לעבוד יחדיו, שכם אחד, תוך שיתוף פעולה ואמון הדדי".^[15] הצילומים ששלח התובע היו מגמתיים, לא מדויקים, ונועדו ליצור רושם כללי של אי הקפדה על בטיחות בסניף. בחירתו של התובע לכלול בתלונתו עובדות שקריות, אשר למעשה יצרו תלונת שווא בחלקה, אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפעול בשיתוף פעולה ואמון הדדי עם הנתבעת.
8. מעבר לכך, לא שוכנענו כי התובע ניסה לפנות אל מנהליו או אל האחראים על הבטיחות בנתבעת כדי להפנות את תשומת ליבם למחדלי בטיחות, בטרם שלח את מכתבו. טענת התובע בתצהירו כי פנה למנהליו לא הוכחה, ואף נטענה בכלליות וללא פירוט מינימלי – התובע לא הסביר למי פנה ומתי, ומה טען בפני אותו גורם. מעבר לכך, התובע בחר שלא לחקור את עדי הנתבעת בהקשר זה. התובע גם בחר שלא לזמן מי מעובדי הנתבעת על מנת להוכיח כי התלונן על מחדלי בטיחות.
9. הנתבעת מדגישה את סמיכות הזמנים בין מועד השימוע הראשון שנערך לתובע לבין המועד שנבחר על ידו להגשת התלונה הכוזבת, שלושה ימים בלבד, כאשר לטענתה התובע פעל מתוך כעס על הממונים עליו. עם זאת, נפסק כי "אין לשלול את האפשרות שעובד ייחשב כמי שפעל "בתום לב" (כמשמעותו בחוק) גם שעה שבינו לבין הנילון קיימות עוינות או איבה, העשויה להשליך על המוטיבציה של העובד להגיש את התלונה. זאת, כל עוד יש למתלונן בסיס סביר לחשוב כי יש בה ממש; כל עוד הוא נוקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, לבדוק את אמיתותה, וכל עוד הוא פועל באופן מידתי על מנת למנוע פגיעה מיותרת במי שנגדו מופנית התלונה, במעסיק בעובדים או בצדדים שלישיים".^[16] לכן, שאלת ה'מניע' אשר עמד בבסיס הגשת התלונה, אינה בעלת משקל משמעותי לצורך הכרעה בתיק זה.
10. אולם, אף אם נקבל את טענות התובע כי הצילומים שביצע לא נעשו מתוך רצון לנקום בנתבעת או במנהליו או מתוך כעסו על שנערך לו שימוע, הרי שנפל כאמור פגם משמעותי בהתנהלותו של התובע. גם במהלך חקירתו הנגדית, ברור היה כי התובע אינו מבין את שיקול הדעת הלקוי ואף בסיכומיו ניסה התובע להמעיט בחומרת מעשיו כאשר הוא כותב כי "הגזים מעט בתיאור המחדלים" או "לכל היותר הקצין במעט עובדות".
11. מעבר לעובדה כי התובע פעל בחוסר תום לב עת הגיש את תלונתו, ולכן הוא אינו חוסה תחת הגנות החוק, שוכנענו כי ההחלטה על פיטוריו לא נבעה מחשיפת ליקויי הבטיחות אלא מהאופן הקלוקל שבו בחר התובע להתנהל מול הנתבעת. מתכתובת הדוא"ל בין הגורמים השונים בנתבעת עולה כי תשומת ליבם ניתנה במיוחד לטענה כי מדובר בתלונה של לקוח ולטענה כי ילד כמעט ונפגע, ולכך כי שתי עובדות אלו התגלו כלא נכונות. לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע ננזף במהלך השימוע על עצם משלוח המכתב למבקר החברה,^[17] אולם בפתח ישיבת השימוע נאמר לתובע כי הנתבעת שוקלת את פיטוריו בשל תלונת שווא,^[18] ובנוסף הדגיש מר שוקרון את העובדה כי התובע התחזה ללקוח בסניף אשר הגיע עם ילדו,^[19] והקפיץ מערכת שלמה כדי לבדוק תלונות שווא.^[20] גם בשיחה המוקלטת שהתקיימה לטענת התובעת לאחר ישיבת השימוע, נאמר לתובע כי הבעייתיות במעשיו היתה לא רק שצילם את התמונות אלא שהתחזה לאדם אחר ושביים את המחדלים שצולמו.^[21] אכן, ניתן לשמוע בהקלטה זו כי נאמר לתובע כי אסור היה לו לעשות את שעשה בין אם היו ליקויים או לא,^[22] אולם התובע לא הסביר מי העובדת שאמרה לו את הדברים, מה תפקידה והאם בכלל לקחה חלק בקבלת ההחלטה על פיטוריו.
12. גם מחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת עולה בבירור כי התובע לא פוטר בגלל חשיפת ליקויי בטיחות אלא בגלל הגשת תלונות אשר בחלקן הינן תלונות שווא. כך העיד מר שוקרון:^[23]

"ש. אני מבין שהתובע פוטר בגלל מעשים חמורים מאוד שעשה?

ת. כן.

ש. מה בדיוק?

ת. הוא ביים את נושא הבטיחות בחנות, ביים תקלה שהוא סיפר שהבן שלו כמעט נפל עליו המתקן של העטיפות ואז קיבלתי ביום שישי טלפון ממבקר החברה, תראה את התלונה, ככה וככה, ניסינו לאתר את הטלפון, לברר את פשר התלונה שהוא כתב, ואז הגיע ביום ראשון קב"ט וראינו במייל ששלח לנו, כתוב שעה מתי, דרך המייל עלינו על השעה מתי דובר, נכנסנו למצלמות עם הקב"ט, ראינו את התמונות בדיוק, איך שהוא מצלם, איך שהוא מסדר את יציאת החירום, ביציאה החוצה מחוץ לחנות והדלת סגורה בחמישה לעשר, בערך."

1. וגם בהמשך חקירתו נשאל מר שוקרון לעניין עילת הפיטורים והשיב:^[24]

"ש. תסביר בבקשה, על מה התובע פוטר, על זה שצילם ודיווח על מפגעים?

ת. לא, על זה שהוא ביים."

1. ושוב בהמשך מציין מר שוקרון: "הוא פנה למבקר החברה בעניין שהוא לא נכון בכלל... הוא פברק את הכניסה לאזור הבשר... הוא סידר את המקום שיהיה בלגן".^[25] באופן דומה הסביר מר שטינבוים את הבהלה שאחזה בגורמים הבכירים בנתבעת בשל העובדה כי התלונה כללה התייחסות לילד שעלול היה להיפצע:^[26]

"אתה מוציא את הדברים מהקשרם, העובדה שבתלונה נאמר שהיה מתקן של עיטוף נייר וילד שבא עם בנו לחצור הגלילית, אתה לקחת רק פן אחד של דלתות חירום והמעברים, כאשר התלונה היותר חמורה וההתייחסות היותר חמורה שלנו נגעה לעובדה שהייתה סכנה על ילד שמתקן יפול עליו, מכיוון שהתלונה הגיעה אליי עם תיאור שילד יכל להיפגע, כל החברה הוקפצה על הרגליים, והנקודה המרכזית שהייתה שאותה בדקתי לוודא שהמתקן שנמצא ב-250 סניפים לא יקרה לנו כזה דבר באילת או בבאר שבע."

1. מכל אלה עולה כי עילת הפיטורים לא היתה עצם הגשת התלונה, אלא העובדה כי התובע בחר לשקר ולביים מחדלי בטיחות, לאיים בפנייה למדיה החברתית (שכוחה גובר ועולה), לגרום לבהלה וללחץ של כל הגורמים הרלוונטיים אשר הוזעקו לבדוק את מחדלי הבטיחות, וסירובו העיקש לקחת אחריות על מעשיו.
2. מעבר לכך, שוכנענו כי החלטתה של הנתבעת לפטר את התובע היתה קשורה גם להפרות נהלים קודמות. התובע זומן לשימוע הראשון בעקבות כך שהכניס מקל של מטאטא אל מטחנת בשר. התובע טען כי לא עשה זאת כדי לטחון את הבשר עצמו, אולם אין בכך כדי להפחית מהקושי שבמעשיו, שכן התובע הודה כי הכניס את המטאטא כדי לאמוד את המרחק מפתח המכשיר ועד לסכין.^[27] גם בחקירתו הנגדית וגם בשימוע לא הפנים התובע את הבעייתיות שבכך, לא מבחינה בטיחותית ולא מבחינה תברואתית.
3. עוד עולה מתמלול השימוע כי היו לנתבעת הערות בנוגע להתנהגותו של התובע עוד קודם למועד שליחת מכתב התלונה. התובע הודה בשימוע כי נאמר לו בעבר על ידי מר שוקרון ועל ידי הקב"ט שלא לצאת במהלך העבודה אל מחוץ לסניף.^[28] מר שוקרון גם הזכיר לתובע ולנציג הוועד כי התובע היה נוהג להסתובב בסניף או לצאת דרך דלת החירום כדי לעשן או לשוחח בטלפון, וזאת בניגוד להנחיות הממונים עליו,^[29] ובתגובה ציין התובע בעצמו כי ניסה לשפר את דרכיו.^[30] דברים אלו מחזקים את מסקנתנו כי שיקולי הנתבעת בפיטוריו של התובע נגעו להתנהגותו הבעייתית של התובע במהלך כל תקופת עבודתו.
4. על יסוד כל האמור לעיל, טענתו של התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

פיטורים שלא כדין – הליך השימוע

1. על אף שפיטורי התובע אינם מוגנים תחת חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות, הרי שנפלו מספר פגמים בהליך הפיטורים, כפי שנפרט להלן.
2. הלכה פסוקה היא כי מעסיק חייב במתן הזדמנות הוגנת לעובדיו להציג טיעונים כנגד הפיטורים ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונתו לסיים את יחסי העבודה. בפרשת גוטרמן נפסק כי "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו".^[31] בית הדין הארצי עמד בפרשת ברד על מספר מרכיבי ליבה האמורים להתקיים על מנת שהשימוע יגשים את תכליתו: "הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".^[32]
3. במקרה דנן, נשלח לתובע זימון ביום 5.9.2016 בו נרשם כדלקמן: "הנך מוזמן לשימוע לפני פיטורין עקב– בעיות משמעת. הנך מוזמן לשימוע לפי פיטורין אצל מנהל הסניף. הסיבה: אי מילוי הנחיות החברה".^[33] זימון זה לוקה בחסר שכן הוא אינו מבהיר לתובע מדוע הוא מוזמן לשימוע ומהן הסיבות הספציפיות בגינן שוקלת הנתבעת את סיום עבודתו. מדובר במכתב כללי ולא מפורט, והיה מצופה מהנתבעת אשר טוענת לעבירות משמעת קשות ביותר ולמשבר אמון בינה לבין התובע, להציג בפניו כבר במסגרת הזימון פירוט של טענותיה כלפיו. מר שוקרון נשאל האם הלכה למעשה הזימון לשימוע הציג בפני התובע את הטענות כלפיו, אפילו בכלליות, ותשובתו היתה בשלילה.^[34] עוד עלה מתשובותיו של מר שוקרון כי לטעמו עובד אינו אמור לדעת בהכרח מדוע הוא מוזמן לשימוע:^[35]

"ש. אם אגיד לך שהסיבה כמו שציטטת מאוד יפה שצריך לתת לעובד זמן להתארגן, זה כדי לנסות לטעון כנגד הטענות כלפיו ולכן הוא צריך לדעת מה הטענות כלפיו עוד בזימון לשימוע, האם תאמין לי?

ת. הוא היה צריך לדעת לפני כן למה אני מזמן אותו?

ש. בוודאי. נראה לך שלא?

ת. אני לא יודע להגיד, חשבתי שתוך כדי זה, אני אגיד לו במה מדובר.

ש. כמה שנים ניהלת בשופרסל?

ת. 20 שנה.

ש. אז אתה באמת חושב שאחרי 20 שנה שהשימוע נערך לקראת סוף הקריירה, נאמין שלא ידעת שצריך להציג בפני העובד טרם השימוע את הבעיות מולו? שופרסל זה רשת ארצית ולא מכולת שכונתית.

ת. לא ידעתי מה אני צריך, לדעתי הוא ידע מזה מראש, הוא ידע."

1. לא זו בלבד, אלא שהתובע פנה אל מר שוקרון בטרם השימוע כדי לברר מה הסיבה לזימונו, וכפי שעולה מעדותו של מר שוקרון, הוא השיב לו כי יקבל את התשובות רק במעמד השימוע.^[36] גם בהמשך החקירה אישר מר שוקרון כי התובע לא קיבל כל מידע לגבי טענות הנתבעת כלפיו טרם הגיעו לשימוע.^[37] בהעדר פירוט, לא היה בידי התובע להיערך מראש לטענות הקונקרטיות שעלו רק בשלב השימוע. כבר נפסק כי תכלית השימוע אינה הפתעת העובד ובחינת תגובתו הספונטנית לטענות נגדו, אלא שיח הדדי אודות הטעמים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו תוך שניתנת לו הזדמנות הוגנת להעלות טענותיו בצורה מסודרת ומושכלת. מחובת תום הלב מתבקש כי לאותן דוגמאות שהנתבעת ידעה מראש שבכוונתה לעשות בהן שימוש יינתן ביטוי בזימון לשימוע. הנתבעת טענה בסיכומיה כי חזקה שהתובע ידע שזימונו לשימוע נבע מתלונת הסרק שהגיש, אולם כפי שהסתבר במעמד השימוע וגם במהלך החקירה הנגדית, התובע לא היה מודע כלל לחומרת מעשיו. אף אם היינו מצפים מהתובע להבין את הפגמים שנפלו בהתנהלותו - התרשמנו כאמור כי אף במעמד החקירה הנגדית לא השכיל להפנים את מהות הטענות כלפיו, ולכן על אחת כמה וכמה היה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה ולהבהיר לתובע באופן ברור ביותר מהן טענותיה כנגדו עוד בטרם הגיעו לישיבת השימוע.
2. זאת ועוד, בשימוע נכח כאמור נציג הוועד, וכפי שעולה מתמלול השימוע, גם הוא לא ידע מדוע שוקלת הנתבעת את פיטוריו של התובע, שכן שאל פעם אחר פעם את מר שוקרון בדבר פרטי המעשים המיוחסים לתובע. כך למשל, לא ידע נציג הוועד כי התובע שלח מכתב תלונה או צילם צילומים שונים בסניף, והיה על מר שוקרון לתאר בפניו את עיקרי הטענות של הנתבעת כלפי התובע.^[38]
3. אין לקבל את טענת הנתבעת כי מבקר החברה שוחח עם התובע טרם השימוע והסביר לו מה טענות הנתבעת כלפיו. התובע העיד כי מר שטינבוים לא פנה אליו לאחר שליחת המכתב, וגם לא גורם אחר בנתבעת, ומצאנו את עדותו בהקשר זה משכנעת.^[39] מנגד, עדותו של מר שטינבוים בנוגע לעניין זה לא היתה משכנעת שכן לא זכר לומר מתי דיבר עם התובע וגם הודה כי יתכן והתובע התקשר אליו, ואף לא זכר את תוכן השיחה הנטענת עם התובע, אלא רק שיער מה היה תוכנה.^[40]
4. פגם אחר בהליך השימוע שנערך לתובע עניינו בכך כי הנתבעת סירבה למסור לתובע את צילומי האבטחה אשר מראים אותו מצלם מקומות שונים בסניף. כפי שעולה מתמלול השימוע, התובע ביקש כמה פעמים ממר שוקרון לצפות בצילומים, אולם מר שוקרון סירב. כאשר נשאל לעניין זה בחקירה הנגדית, טען מר שוקרון כי היה מנוע מלהציג לתובע את הצילומים בטענה כי הם היו בידי אנשי הביטחון.^[41] מצאנו טענה זו תמוהה ובלתי סבירה, ולא הוצג נימוק משכנע כלשהו מדוע לא ניתן היה לאפשר לתובע לצפות בצילומים בטרם השימוע או במהלכו. זאת במיוחד נוכח אמירתו של מר שוקרון בחקירה הנגדית כי מן הראוי היה להציג בפני התובע מסמכים שעל בסיסם הנתבעת עומדת לקבל החלטה.^[42]
5. מעבר לכך, מתמלול השימוע עולה כי מר שוקרון לא הגיע לשימוע בנפש חפצה אלא גיבש כבר את דעתו בנוגע לסיום עבודתו של התובע, ולדבריו: "אם אני אקבל אישור אבל גם ככה אתה תלך".^[43] תמיכה לכך ניתן למצוא בדבריו של נציג הוועד אשר סיפר במהלך השימוע כי שוחח במהלך השעות הקודמות עם סגניתו של מר שוקרון ולדבריו: "כשאילנה היום בבוקר, באמת ניסיתי לעזור לך, הנה היא תגיד לך כמה, היא כמעט כעסה עלי. ואמרה לי חיים תשמע זה דבר שאם אתה רוצה לעזור לו תדאג לפחות שתצא עם פיצויים, אז הבנתי שזה אבוד ואתה לא נשאר פה".^[44] כפי שעולה מתמלול השימוע, סגנית מנהל הסניף אשר נכחה באותו מעמד לא סתרה ולא הכחישה את שאמרה לנציג הוועד. זאת ועוד, בניגוד לטענת מר שוקרון בחקירה הנגדית כי רק אחרי 48 שעות התקבלה ההחלטה של מנהל המרחב לפטר את התובע, הרי שבישיבת השימוע הודיע מר שוקרון לתובע כי כבר למחרת בשעה 10:00 בבוקר יקבל את החלטת החברה – כאשר יודגש כי אמירה זו נאמרה עוד בטרם הסתיים השימוע וכאשר הצדדים עוד המשיכו לטעון את טענותיהם לאחר מכן.^[45]
6. מצאנו לנכון לציין כי גם בהתנהלות התובע בשימוע נפל פגם, וזאת בעצם הכחשתו הגורפת כי שלח את הפנייה האנונימית למבקר הנתבעת. כאשר הוצגו בפני התובע טענות ברורות בנוגע למכתבו, לצילומים שצילם ושיחת הטלפון שביצע באמצעות מכשיר חברו, טען התובע שוב ושוב כי אינו יודע במה מדובר: "מה זה השטויות האלה תגיד לי זה אמיתי עכשו הסיפור הזה?"... "אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני לא יודע על מה אתה מדבר"... "למה להמציא עלי דברים?", "אני יודע שלא עשיתי כלום".^[46] לאורך כל השימוע טען התובע כי אינו מבין מה התלונות כלפיו והכחיש כי צילם את התמונות שנשלחו וכי כתב את מכתב התלונה. גם כאשר נציג הוועד עצמו פנה ישירות אל התובע ושאל אותו האם עשה את שמיוחס לו על ידי הנתבעת, הכחיש שוב ושוב.^[47]
7. במילים אחרות, גם כאשר הוסבר לתובע כי הנתבעת רואה בחומרה את מעשיו, בחר להכחיש במקום להסביר את המניע למעשיו. באופן זה, התובע נמנע מלנצל את ההזדמנות שניתנה לו במעמד השימוע להציג את נקודת מבטו ולמעשה בחר שלא לנסות ולשכנע את הנתבעת להמשיך את יחסי העבודה. העובדה כי התובע נמנע מלקחת כל אחריות על מעשיו במעמד השימוע, מחזקת את לגיטימיות החלטתה של הנתבעת לסיים את עבודתו. אין לקבל את טענת התובע בסיכומיו כי בחר במהלך השימוע שלא להודות במעשיו שכן חשש מפיטוריו – שכן באותו שלב כבר היה ברור לגמרי כי הנתבעת שוקלת את הפסקת עבודתו. אף אם טענתו בדבר הרצון להישאר אנונימי כדי להגן על בטחונו התעסוקתי היתה מתקבלת ביחס למועד בו הגיש את התלונה, הרי שאין מקום לכך במעמד השימוע שעה שנמסר לתובע באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים כי הנתבעת רואה במעשיו כבסיס להפסקת עבודתו.
8. בכל הנוגע לסעד הראוי בגין הפגמים שנפלו בהליך השימוע, בפרשת ברד, מנה בית הדין הארצי את השיקולים שניתן לשקול בעת פסיקת סעד בלתי ממוני בגין פיטורים שלא כדין: "במסגרת זו ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי ...; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ...; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד ...; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד... ועוד."^[48]
9. במקרה דנן, על אף הפגמים שנפלו בהליך השימוע, התרשמנו כי עוצמתם אינה מצדיקה פיצוי ברף הגבוה, שכן לתובע ניתנה בפועל הזדמנות לטעון את טענותיו, בנוכחות נציג הוועד, לאחר שהוסבר בפתח השימוע מדוע שוקלת הנתבעת את סיום עבודתו. עם זאת, וכפי שפורט לעיל, נפל פגם מהותי בזימון לשימוע וכן בכך שהנתבעת סירבה פעם אחר פעם למסור לתובע את הצילומים ממצלמות האבטחה. עוד התרשמנו כי מר שוקרון לא הגיע לשימוע בנפש חפצה וכי דעתו כבר היתה נעולה, וניתן היה להתרשם לכך גם מתוכן הדברים שהופנו כלפי התובע במהלך הישיבה. בהתחשב בכל הגורמים הללו, וכן בהתנהלותו של התובע עצמו ובתקופת עבודתו, אנו מעמידים את הפיצוי על סך של 10,000 ₪.

סיכום

1. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפגמים בהליך השימוע בסך 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
2. בהתחשב במכלול הנסיבות שפורטו בפסק הדין וכן בפער שבין סכום התביעה לבין סכום הפיצוי שנפסק לזכות התובע, בחרנו לפנים משורת הדין שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת, וכל צד יישא בהוצאותיו.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ (2 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 256/06 רותם – מדינת ישראל - משרד האוצר, מיום 20.9.2007; ע"ע (ארצי) 300204/97 מוצפי – עיריית אור יהודה, מיום 29.10.2001; ע"ע (ארצי) 502/05 גרטי – מדינת ישראל, מיום 25.7.2006; ע"ע (ארצי) 20567-11-11 חזות – רכבת ישראל בע"מ, מיום 4.6.2013. ↑

2. ע"ע (ארצי) 17365-11-11 סויסה – עיריית יהוד,מיום 5.3.2014. ↑

3. ע"ע (ארצי) 96/03 בוגר - מקורות חברת מים בע"מ, מיום 16.19.2006. ↑

4. שם. ↑

5. ע"ע (ארצי) 502/05 אסף גרטי - מדינת ישראל, מיום 25.7.0.6. ↑

6. עע (ארצי) 61646-10-10‏ ‏ יאיר בן שמעון נ' מדינת ישראל, מיום 11.3.2013. ↑

7. ע"ע (ארצי) 41182-02-12‏ ‏יורם אברג'ל נ' ג'וינט ישראל ומחלקת חמ"ע בג'וינט ישראל, מיום 20.2.2017 (להלן: עניין אברג'יל). ↑

8. עמ' 11 שורות 24-25. ↑

9. עמ' 11 שורות 17-22. ↑

10. עמ' 29 שורות 5-7, 13-14. ↑

11. עמ' 12 שורות 15-16, ושורה 21. ↑

12. עמ' 33 שורות 1-4. ↑

13. עמ' 39 שורות 5-28. ↑

14. עמ' 34 שורות 5-9, עמ' 27 שורות 26-27. ↑

15. עע (ארצי) 502/05‏ ‏ אסף גרטי נ' מדינת ישראל משרד הפנים, מיום 25.7.2006. ↑

16. עניין אברג'יל, לעיל הערה 7. ↑

17. תמלול השיחה, עמ' 8 שורה 212. ↑

18. כפי שנרשם על ידי הנתבעת בסיכומיה, ולאחר שמיעת הקלטת השימוע אשר צורפה כנספח ה' לתצהיר התובע, עולה כי מר שוקרון אמר כי "הגשת תלונת שווא למבקר החברה", ולא "הגשת תמונות עכשו למבקר החברה" עמ' 1 שורה 25. ↑

19. תמלול השימוע, עמ' 2 שורה 35, ושורות 54-55, עמ' 3 שורות 60-61. ↑

20. תמלול השימוע, עמ' 12 שורוץ 325-326. ↑

21. תמלול השיחה השניה, נספח ז' לתצהיר התובע, עמ' 1 שורה 25, עמ' 2 שורות 38-40. ↑

22. תמלול השיחה השניה, עמ' 3 שורות 71-75. ↑

23. עמ' 20 שורות 18-20. ↑

24. עמ' 26 שורות 4-5. ↑

25. עמ' 27 שורות 3-4, 11-13. ↑

26. עמ' 36 שורות 8-14. ובהמשך הוסיף וציין העד: "שבני כמעט ונפגע וזה מאוד רגיש אצלנו", שורה 24. ↑

27. עמ' 9 שורה 24-26. ↑

28. עמ' 15 לתמליל השימוע, שורות 438-444. ↑

29. תמליל השימוע, עמ' 16 שורות 464-472. ↑

30. תמלול השימוע, עמ' 15 שורה 440. ↑

31. ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל , לח (2003) 448. ↑

32. ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏אוריאל ברד - קנסטו בע"מ, מיום 28.2.17 (להלן: פרשת ברד). ↑

33. נספח 5 לתצהיר מר שוקרון. ↑

34. עמ' 21 שורות 6-7. ↑

35. עמ' 22 שורות 1-12. ↑

36. עמ' 22 שורות 14-15. ↑

37. עמ' 23 שורות 8-9. ↑

38. תמלול השימוע, עמ' 2 שורות 44-48, עמ' עמ' 4 שורות 93-106, עמ' 6 שורה 156. ↑

39. עמ' 14 שורות 10-20. ↑

40. עמ' 37 שורות 18-25. ↑

41. עמ' 23 שורה 27. ↑

42. עמ' 24 שורות 1-3. ↑

43. תמלול השימוע, עמ' 17 שורה 476. ↑

44. תמלול השימוע, עמ' 18 שורות 505-508. ↑

45. תמלול השימוע, עמ' 11 שורות 312-316. ↑

46. תמליל השימוע, עמ' 2 שורה 31, עמ' 2 שורה 40, עמ' 4 שורה 107-109, עמ' 12 שורה 327, עמ' 12 שורה 335, עמ' 13 שורה 363. ↑

47. תמליל השימוע, עמ' 7 שורות 177-197. ↑

48. הערה 32 לעיל. ↑