1. המשיבה הגישה תביעה בסכום קצוב, על סך כ-55 אלף ₪. בתביעה נטען כי מר יעקב סלח ז"ל (להלן: המנוח) הותיר חוב בחשבון העו"ש שניהל אצלה. המנוח נפטר במאי 2016, ועל אף פניות של המשיבה ליורשיו על פי חוק – המבקשת (אלמנתו) וילדיהם – לא שולם החוב.
2. המבקשת וילדיה התנגדו לביצוע התביעה.
3. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ולפיה נמחקו ילדי המבקשת (שהיו המבקשים 2 – 5 בהתנגדות), ולאחר מכן הגיעו להסכמה דיונית נוספת (ר' החלטה מיום 18.7.17) בה הוסכם כי המבקשת לא תיחקר בדיון וכי הצדדים יגישו סיכומים לצורך ההכרעה בהתנגדות. יצוין כי ההסכמה לא כללה זכות לסיכומי תשובה, ומשהוגשו סיכומי הצדדים בשלה העת למתן החלטה בהתנגדות.
4. המבקשת טוענת בהתנגדות ובסיכומיה כי ככל הנראה הוענקו למנוח אשראים וכי הדבר נעשה תוך רשלנות מצד המשיבה, וכי אלמלא רשלנות זו לא היתה נקלעת למצב בו אין ביכולתה לעמוד בהחזרים החודשיים.
5. המשיבה טענה, בתגובה, כי טועה המבקשת הסבורה שאין לתבוע אותה באופן אישי – שכן אין היא נתבעת באופן אישי אלא כיורשת של המנוח. עוד נטען כי הטענה בדבר רשלנות המשיבה הועלתה באופן סתמי וריק מתוכן שלא עולה כדי דרישת הפירוט המתחייבת מבעל דין.

דיון

1. ככלל ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו , או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא יתן לו רשות להתגונן.
2. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

1. זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

1. בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

1. יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקשת להוכיח את טענותיה שהובאו בתצהיר ובמקרה כזה עומדת לה הגנה לכאורית.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי יש לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, הקובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם".
3. בפסיקתו של בית משפט העליון נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 10 (2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 3 (2015)). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. מפי השופט, כתארו אז, זוסמן). שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיה זו הוא רחב מאד, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בהחלטתה (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון [פורסם בנבו] פסקה 14 (2012)). עם זאת נקבע, כי אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. כל ההלכות האמורות הן גם פרי השכל הישר. ור' - רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (ש' רובינשטיין, החלטה מיום 1.2.17)
4. בעניין שלפנינו, מכל הנימוקים האמורים לעיל, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 10,000 ₪.
5. אשר על כן, אני נעתר לבקשה ונותן למבקשת רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לכך שתפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 10,000 ש"ח.
6. בכפוף לאמור ניתנת בזה למבקשת רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה.
7. לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.
8. המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת.
9. מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום מהפקדת הערובה תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).
10. המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה.
11. תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.
12. תזכורת פנימית למזכירות ליום 20.2.18 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי המשיבה ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.