כללי:

1. בפני שלושה תיקים שאוחדו.

שלושת התיקים עניינם סדרה של 5 שיקים שהוגשו לביצוע.

במאמר מוסגר אציין שבמסגרת סדרת שיקים זו נמסרו 2 שיקים נוספים שלא הוגשו לביצוע מאחר וסחרותם הוגבלה.

2. להלן פירוט של שלושת התיקים:

תא"מ 25109-01-17:

שיק על סך של 25,000 ₪ מספר 12222 שמועד פירעונו 30.9.16;

שיק על סך של 25,000 ₪ מספר 12216 שמועד פירעונו 30.10.16;

תא"מ 7832-02-17:

שיק על סך של 25,000 ₪ מספר 12217 שמועד פירעונו 15.11.16.

תא"מ 13271-03-17:

שני על סך של 25,000 ₪ מספר 12219 שמועד פירעונו 17.12.16;

שיק על סך של 25,000 ₪ מספר 12220 שמועד פירעוני 31.12.16.

3. ביום 7.3.19 התנהל דיון הוכחות.

במעמד זה נשמעה עדותו של הנתבע, עדותו של מר נפתלי חזן – עד מטעם הנתבע ועדותו של מר תורתי דניאל (עובד התובעת) שזומן למתן עדות מטעם הנתבע.

מטעם התובעת העידה הגב' סבטלנה טונקונוג.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הנתבע:

4. הנתבע טוען לכישלון תמורה מלא, כאשר השיקים נמסרו למר נפתלי חזן שעסק בשיווק משקאות חריפים וטבק.

5. הנתבע ביקש לרכוש סחורה (משקאות אלכוהוליים) ממר נפתלי חזן שהוא בעל מניות ומורשה חתימה יחיד בחברת גת קדן סחר במזון (1995) בע"מ, ח.פ. 512191198 (להלן: "גת קדן").

בין הצדדים נחתם הסכם ביום 1.8.16 להספקת טובין, כאשר השיקים נמסרו למר חזן מראש (להלן: "עסקת היסוד").

מר חזן לא סיפק את הטובין.

6. התובע אינו בגדר אוחז כשורה נוכח פגם בשיקים.

7. התובע אינו בגדר אוחז כשורה נוכח העדר תום לב.

8. התובע אינו אוחז בשיקים.

טענות התובע:

9. הנתבע לא הוכיח את כישלון התמורה בעסקת היסוד.

10. במידה והנתבע יוכיח שהיה כישלון תמורה בעסקת היסוד, יש לראות בתובע (להלן: "הבנק") כאוחז כשורה.

דיון והכרעה:

כישלון עסקת היסוד:

11. כפי שצוין לעיל, הנתבע ביקש לרכוש טובין מגת קדן.

12. ביום 1.8.16 נחתם הסכם להספקת הטובין בסך כולל של 175,000 ₪.

13. לצורך ביצוע העסקה מסר הנתבע למר חזן 7 שיקים על סך של 25,000 ₪ כל אחד שמועד פירעונם החל מיום 31.9.16 ועד ליום 31.1.17.

חמישה מהשיקים הוגשו לביצוע על ידי הבנק.

14. הנתבע טוען שהעסקה לא הושלמה ומר חזן לא סיפק כל טובין.

דהיינו, הנתבע טוען לכישלון תמורה מלא.

15. הנתבע תומך טענתו זו בתצהירו של מר נפתלי חזן.

16. בתצהיר זה מאשר מר חזן שהתקשר בעסקה להספקת משקאות אלכוהוליים עם הנתבע.

הנתבע מסר לו שיקים דחויים אך הוא לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו והטובין לא סופקו.

17. מר חזן מוסיף ומציין שהפקיד את השיקים אצל הבנק למשמרת למרות הסיכום שהיה בינו לבין הנתבע שלא להפקיד את השיקים בבנק. לטענת מר חזן עשה כן עקב לחץ של הבנק כלפיו.

18. מר חזן הוסיף וציין שבאותה תקופה היה במצב כלכלי קשה והחל לחרוג ממסגרת האשראי שהעמיד לו הבנק, שהיה מתקשר אליו ומאיים שלא יכבד שיקים של החברה שבבעלותו שנתן לספקים ויעמיד את ההלוואה שלקח לפירעון מיידי.

19. כאמור בתצהירו של מר חזן, הוא פנה לבנק בבקשה לקבל בחזרה את השיקים לידיו אך הבנק סירב למבוקש, אלא אם ימציא שיקים חלופיים.

20. כבר בחודש 1.9.16 החברה שבבעלותו של מר חזן סגרה את החנות/עסק לממכר אלכוהול.

21. לאחר ששמעתי והתרשמתי מעדויותיהם של הנתבע ומר חזן, הגעתי למסקנה לפיה בין השניים היתה עסקת יסוד שלא יצאה לפועל, דהיינו, כישלון תמורה מלא.

22. ראשית, בניגוד לנטען בסיכומי התובע, מצאתי שמדובר בגרסה עקבית וקוהרנטית בין שתי העדויות.

23. למעט השאלה מתי הנתבע מסר את השיקים למר חזן, לא מצאתי כל סתירה נוספת בסוגיה זו.

ובמה דברים אמורים, בדיון בהתנגדות מיום 4.1.18 הנתבע הצהיר:

"ש. כרונולוגית, קודם חתמת ואז נתת את השיקים.

ת. כן ממה שזכור לי." (ראה עמ' 4, שורות 4-5 לפרוטוקול).

בדיון ההוכחות מיום 7.3.19 הנתבע העיד:

"ש. שאלתי אם כרונולוגית קודם חתמת ואחר כך נתת שיקים.

ת. מה שעניתי היה כן. אני נתתי לו בחודש שביעי, עשינו הסכם". (ראה עמ' 19, שורות 1-2 לפרוטוקול).

24. דהיינו, מחד גיסא טען הנתבע בהתנגדות שקודם חתם על ההסכם ואחר כך מסר את השיקים למר חזן.

בדיון ההוכחות טען הנתבע שהשיקים נמסרו למר חזן בחודש שביעי, בעוד שההסכם נחתם ביום 1.8.16.

משמע, קודם נמסרו השיקים ואחר כך נחתם ההסכם.

25. איני רואה בסוגיה זו כטעם לדחיית הטענה של כישלון תמורה מלא.

ראשית, הנתבע נתן על כך הסבר בעדותו בדברים הבאים:

"ש. מה שכתוב שענית בדיון הקודם, לא נכון. מקריא.

ת. מעיין שוב בפרוטוקול ומשיב, עניתי כן מה שזכור לי, לא אמרתי בוודאות, אמרתי

מה שזכור לי. הייתי אצלו בחודש שביעי ונתן לי כמה דברים.

שאלת ביהמ"ש: היום אתה זוכר יותר טוב

ת. בהתחלה הלכנו על המילה שראיתי שהוא מתעכב עשיתי את ההסכם, את השיקים

קיבל לפני ההסכם, אני לא ישכח את זה זה, היה ביום שישי." (ראה עמ' 19, שורות 3-8

לפרוטוקול) (הדגשה אינה במקור – נ.ר.).

26. נוסף בזאת, עיקר הדברים עניינם עצם קיומה של עסקת היסוד שלא יצאה לפועל. בשולי הדברים, המועד בו נמסרו השיקים.

27. יתרה מכך, טענת הנתבע ומר חזן לכך שעסקת היסוד לא יצאה לפועל, לא נסתרה בחקירה נגדית ונחזתה בעיני כאמינה. משכך, איני מקבל את טענת הבנק לכך שעסקת היסוד והסכם הספקת הטובין שנחתם בין הנתבע למר חזן, נעשו למראית עין בלבד. טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה ולא עלתה מעדותם של הנתבע ומר חזן.

28. כך גם לשאלה האם הוצאה חשבונית על ידי גת קדן אם לאו, אין בכך כדי להשליך על מסקנתי זו. מר חזן גם נתן הסבר לאמור בעדותו: "לא היתה עסקה, לא המשכנו את העסקה" (ראה עמ' 16, שורה 4 לפרוטוקול).

29. לסיכומם של דברים, הגעתי למסקנה לפיה היתה עסקת יסוד בין הנתבע למר חזן שבאה לכדי ביטוי בהסכם מיום 1.8.16. העסקה לא יצאה לפועל, כך שלנתבע עומדת טענת ההגנה של כישלון תמורה מלא.

אחיזה כשורה:

30. לאחר שהגעתי למסקנה לפיה לנתבע עומדת טענת כישלון תמורה מלא בגין עסקת היסוד והתובע והנתבע אינם בגדר "צדדים קרובים", יש לבחון האם התובע בגדר אוחז כשורה. בעניין זה אפנה לרע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.11.2015)‏‏. שם קבע כב' השופט הנדל בדעת רוב:

"אציע אפוא לחבריי לבטל את הלכת גויסקי, כך שמי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כשלון תמורה של המושך או העושה."

31. סעיף 37 לפקודת השטרות קובע:

"אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:

(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;

(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;

(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר."

32. סעיף 29ב לפקודת השטרות קובע:

"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה

שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד,

או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי

-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

33. כב' המלומד לרנר בספרו "דיני שטרות" מתייחס לנטל ההוכחה בנוגע לאחיזה כשורה באומרו:

"סעיף 29 (ב) לפקודה פותח בהצהרה, כי "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". מקביעת החזקה לטובת אוחז השטר עולה לכאורה כי על הנתבע לשלול את אחיזתו כשורה של התובע. כאשר קיים ספק, אם מולאו הדרישות השונות, ייחשב האוחז ל"אוחז כשורה". ואולם, מהמשך הסעיף עולה מסקנה שונה. לפי סעיף 29(ב)סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, "חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד שטר". ההוראה אינה מוגבלת לטענות רמאות ואי חוקיות בלבד, והיא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי הנפרע. במקרים אלה חובת ההגנה והיה תם לב במועד הרלוונטי. כפי שנראה בהמשך הפרק, שני אלה הם התנאים העיקריים לרכישת אחיזה כשורה. מסקנה זו מעלה קושי לגבי הרישא של הסעיף, הקובע כאמור חזקה לכאורה של אוחז כשורה. לכאורה, אם לא הצליח הנתבע להוכיח את טענת ההגנה שבפיו, יזכה התובע בתביעתו גם ללא אחיזה כשורה; ואם הוכיח הנתבע את טיעונו, הדין מעביר כאמור את נטל הראיה לתובע." (שלום לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שנייה, עמ' 223-224).

34. בענייננו אנו וכפי שפירטתי לעיל, הנתבע עמד בנטל שמוטל לפתחו להוכיח טענת הגנה ועל כן הנטל להוכיח אחיזה כשורה נופל לפתחו של הבנק.

35. התנאים לאחיזה כשורה הינם שלושה:

ערך, תום לב ושטר שלם ותקין על פי מראהו.

ערך:

36. בהתאם למכתב הבנק לגת קדן מיום 13.4.16 (סומן כנספח 6 לתצהירה של הגב' סבטלנה טונקונוג), ממועד המכתב מסגרת האשראי של גת קדן הוגדלה לסך של 500,000 ₪, ניתנה הלוואה על סך של 750,000 ₪ ומתן האשראי כפוף, בין היתר, לשיקים לגבייה במערכת בסך של 750,000 ₪ לפחות בכל נקודת זמן.

37. דהיינו, במעמד הפקדת השיקים הדחויים לגבייה, עצם הפקדת השיקים אפשר לבנק ליתן לגת קדן את מסגרת האשראי עליה סיכמו הצדדים ועל כן יש לראות באמור כמתן תמורה.

תום לב:

38. סעיף 91 לפקודת השטרות קובע:

"כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות.

39. המלומד לרנר בספרו "דיני שטרות" התייחס לתום הלב הנדרש באומרו:

"בהקשר דיני השטרות נקבע בפקודה במפורש, כי "כל שנעשה, למעשה, ביושר לב, רואים כאילו נעשה בתום לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות. הקביעה, כי תום לב בדיני שטרות הוא סובייקטיבי, מעוגנת בדין האנגלי. המבחן הסובייקטיבי מקל על רוכש השטר שאינו נדרש לערוך בדיקות מקיפות לפני הרכישה. תוצאה זו עלולה למנוע את גילויים של מקרי רמאות וזיוף שטרות. ואמנם, דומה, שהנסב הוא המגלה הפוטנציאלי הטוב ביותר של פגמים שונים בשטרות, והמבחן הסובייקטיבי עלול לפגוש בהשגתה של מטרה זו. (שלום לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שנייה, עמ' 234).

המלומד לרנר מוסיף ומציין:

"כאמור לעיל, הפקודה אינה מסתפקת, כמו תקנות שוק אחרות, בדרישה לתום לב, והיא מוסיפה כי רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה. הדרישה הכפולה, לתום לב ולהעדר ידעה על הפגמים בשטר, בולטת ביתר שאת בניסוחו של הדין המקביל בקוד המסחרי האחיד בארצות הברית.

כאמור, במסגרת "היעדר הידיעה" ניתן לשלב מרכיב אובייקטיבי האחיזה כשורה. ניתן לומר, למשל, כי פלוני ייחשב כיודע עובדה מסוימת אם ידע עליה בפועל בעת קבלת השטר, אם קיבל הודעה מוקדמת על התרחשותה, או שהיה יכול ללמוד על קיומה ממידע שהיה ברשותו החלופה האחרונה אינה כלשהן, אלא להסיק מסקנות הגיוניות וסבירות מהמידע המצוי ברשותו. המבחן הוא אפוא מעורב: תחילה יש לעמוד על היקף הידיעה בפועל של מקבל השטר, ולאחר מכן יש לקבוע מה האדם הסביר היה מסיק מאותו המידע. חלופה זו אינה גורסת שאוחז ייחשב כיודע עובדה מסוימת, אם על סמך המידע שברשותו אדם סביר היה בודק את דבר קיומה." (ר' עמ' 235-236).

40. לטענת הנתבע במעמד קבלת השיקים הבנק לא היה תם לב עת קיבל את השיקים לידיו ביום 18.7.16.

41. לטענתו, בעת קבלת השיקים חברת גת קדן ניצלה את מסגרת האשראי שלה ואף חרגה ממנה.

42. זאת ועוד, הבנק ידע שמר נפתלי חזן וחברת גת קדן נמצאים במצב כלכלי קשה.

43. שלושה חודשים טרם הפקדת השיקים הגדיל הבנק את מסגרת האשראי לחברת גת קדן מסך של 250,000 ₪ לסך של 500,000 ₪.

44. נציג הבנק אישר בעדותו שעוד קודם להגדלת האשראי האמורה, היתה חברת גת קדן בקשיים כלכליים.

45. הבנק הפעיל מכבש לחצים כנגד חברת גת קדן ומר נפתלי חזן להפקדת השיקים.

46. לאור האמור, הבנק ידע שחברת גת קדן לא תיתן תמורה בגין השיקים.

47. יתרה מכך, שבועיים בלבד טרם קבלת השיקים לידי הבנק, חזרו שיקים בסך כולל של למעלה מ 120,000 ₪ שהופקדו על ידי חברת גת קדן, מצב שהביא את חברת גת קדן לחריגה ממסגרת האשראי.

48. מנגד, לטענת הבנק אין לו כל חובה לבצע בדיקה מקדימה קודם קבלת השיקים בדבר מתן התמורה.

49. הנתבע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי להוכיח שהבנק ידע שמצבה הכלכלי של חברת גת קדן אינו מאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה. השיקים הופקדו במהלך עסקים רגיל. אין המדובר בשיקים חריגים בסכומם וביחד עם השיקים של הנתבע, הופקדו שיקים נוספים של צדדי ג' אחרים.

50. התובע מוסיף וטוען שמן הראוי היה שהנתבע היה פונה מיוזמתו אל הבנק ומודיע לו על כישלון התמורה.

51. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים בסוגיית תום הלב והראיות שהובאו בפני, הגעתי למסקנה לפיה לא קמה לבנק חזקת תום הלב במועד קבלת השיקים וזאת ממספר טעמים.

52. ראשית, טענת הבנק בסיכומיו לפיה הגדלת מסגרת אשראי מסך של 250,000 ₪ לסך של 500,000 ₪ נעשתה על מנת להעביר את כלל האשראי של גת קדן לבנק, אינה מתיישבת עם עדותו של נציג הבנק מר תורתי דניאל באומרו:

" ש. בנקודת זמן זו שחוזרים שיקים החזירו אותך 3 חודשים אחורה שמבקש להגדיל את האשראי, אתה מבין שיש קושי, מצוקה לחברה.

ת. יש קושי לכן הוגשה בקשה להגדלת האשראי כדי למצוא פתרון ללקוח." (ר' עמ' 25, שורות 17-19 לפרוטוקול).

53. דהיינו, כבר במועד הגדלת מסגרת האשראי, הבנק היה ער לכך שלחברת גת קדן בקשיים כלכליים.

54. נוסף בזאת, במהלך התקופה של שבועיים טרם הופקדו השיקים נשוא ההליך למשמרת בבנק, חזרו 4 שיקים שהפקידה חברת גת קדן בבנק בסך כולל של 126,000 ₪.

55. בהתאם לדפי ניהול חשבון שצורפו לתצהירה של הגב' סבטלנה טונקונוג (ראה נספח 5 לתצהירה), קודם להפקדת השיקים למשמרת חשבונה של חברת גת קדן היה בחריגות (סך של 524,390 ₪ יתרת חובה נכון ליום 1.7.16, סך של 524,409 ₪ יתרת חובה נכון ליום 4.7.16 וסך של 508,149 ₪ ביתרת חובה נכון ליום 13.7.16).

ביום הפקדת השיקים למשמרת, החשבון היה ביתרת חובה בסך של 522,807 ₪.

אחזור ואזכיר שמסגרת האשראי שאושרה לחברת גת קדן היתה 500,000 ₪.

56. מהאמור עולה שלמעלה משבועיים קודם להפקדת השיקים נשוא התובענה למשמרת אצל הבנק, היה החשבון של גת קדן בחריגה ממסגרת האשראי שלו ושיקים שהפקידה חברת גת קדן בסך של 126,000 ₪ חזרו.

57. מר תורתי (עובד הבנק) אישר בחקירתו הנגדית את כל טענותיו של הנתבע לכך שהחשבון היה בחריגה לפני הפקדת השיקים, ששיקים שהופקדו ע"י חברת גת קדן חזרו, שמסגרת האשראי הוגדלה על מנת למצוא פתרון למצבה הכלכלי של חברת גת קדן ושהיו פניות על בסיס יום יומי לחברת גת קדן בעניין זה, בדברים הבאים:

"ש. מציג דף חשבון בנספח 5, אומר לך ששבועיים לפני שהפקיד את השיקים, חזרו למעלה מ-120,000 ₪ של לקוחות החברה, דבר שהביא את החברה לחריגה.

מה יש לך לומר על העניין. החשבון היה בחריגה ביום 4.7.16.

ת. מאשר שהחשבון היה בחריגה לפני הפקדת השיקים, דף החשבון אינו משקף עם עמד ללקוח אשראי לעבור את היום עסקים בשלום. דבר שני, יש מקרים בהם מבצעים ביום שלמחרת או ימים הבאים פעולה עם ערך אחורה שפותרת את הבעיה של החריגה, בדרך כלל חשבונות עסקיים זה בא לידי ביטוי של שיקים שמעמידים אותם לניכיון, את זה לא רואים בחשבון. אולי צריך לסרוק דפי חשבון לתקופה יותר ארוכה.

ש. אם היתה החלטה לעשות לו הגדלה זמנית אני מניח שזה היה מגובה במסמך.

ת. מערכת דפי החשבון לא מראה את זה, זה קיים במערכת.

ש. בנקודת זמן זו שחוזרים שיקים החזירו אותך 3 חודשים אחורה שמבקש להגדיל את האשראי, אתה מבין שיש קושי, מצוקה לחברה.

ת. יש קושי לכן הוגשה בקשה להגדלת האשראי כדי למצוא פתרון ללקוח.

ש. מה קורה במצב שחוזרים השיקים- אתה בקשר טלפוני יום יומי.

ת. כן, כך זה היה עם כל הלקוחות, כל יום דורש פתרונות אחרים, הלקוחות העסקיים הקשר יום יומי על בסיס קבוע. התנועות בחשבון העסקי בקצב גבוה ומוגבר ולכן זה מחייב קשר קבוע.

ש. ביום הפקדת השיקים, השיקים ופקדו ב 18.7. ב14.7.- יומיים שלושה לפני, אפילו אותו יום היה 522,000 ₪.

ת. מעיין ומשיב, כן, החשבון עמד בחובה. שים לב שבאותו יום ב18 לחודש היתה הפקדה של שיקים דחויים." (ר' עמ' 25, שורות 7-25 לפרוטוקול).

58. כפי שצוין לעיל, הנטל להוכיח אחיזה כשורה נופל לפתחה של התובעת ולאור דבריו של מר תורתי המפורטים לעיל התובע לא עמד בנטל זה שמוטל לפתחו.

התובע לא הציג פירוט נרחב יותר של דפי חשבון והתובע גם לא הציג כל ראיה לכך שהבעיה של החריגה נפתרה (לראיה שהבעיה היתה קיימת מיום 1.7.16 ועד ליום הפקדת השיקים למשמרת).

59. המלומד לרנר התייחס בספרו "דיני שטרות" לע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבניה לישראל (פורסם בנבו) בדברים הבאים:

" לאחרונה החמירה הפסיקה עם הנסב בנושא רמת המידע השוללת את תום ליבו. במקרה אחד, חברה קבלנית היסבה שטרות אחדים לבנק שהעניק לה מימון. הבנק ידע שהשטרות נעשו לפקודת החברה על ידי רוכש דירה. מצב הנזילות של החברה בעת סיחור השטרות לבנק לא היה שפיר, והחברה חרגה בסכומים ניכרים ממסגרת האשראי שהקצה לה הבנק. בנסיבות אלה פסק בית המשפט, כי הבנק לא ייחשב תם לב לצורך אחיזה כשורה, משום שמצבה של החברה הקבלנית הצביע על קשיים שיהיו לה במילוי חובותיה כלפי מושך השטר." (ר' עמ' 238-239)

60. מאחר והנתבע והבנק אינם בגדר צדדים קרובים, אין נפקא מינה להוראות הסכם האשראי בין הבנק לחברת גת קדן, שמקנה לבנק מעמד של אוחז כשורה (הסכם צורף כנספח 2 לתצהירה של הגב' סבטלנה טונקונוג).

הסכם זה אינו יכול להקנות לבנק מעמד של אוחז כשורה אל מול צד ג' שאינו קרוב לו ועמו לא נערך כל הסכם.

61. לכל זאת יש להוסיף את טענתו של מר חזן לפיה הבנק הפעיל עליו לחץ יום יומי להפקיד שיקים למשמרת וזאת על אף הסיכום שהיה לו עם הנתבע שלא יעשה כן. מר חזן העיד:

"יוני, יולי, אוגוסט, אפילו חצי שנה אחורה, מדגים עם היד, הבנק חנק אותי". (ר' עמ' 16 שורה 19 לפרוטוקול).

62. מר חזן התבקש להפנות לתדפיס הבנק והשיב:

"ש. מקריא את סעיף 7 לתצהירך. תראה לי איפה חרגת. מסמכים משהו

ת. צריך לבקש מהבנק.

ש. ביקשת מהבנק.

ת. מה זה ביקשתי, יש את זה לבנק. לא צריך לבקש. בטלפונים כל הזמן, הינה , הוא בחוץ

פה. כל בוקר טוב, 08:00 הבנק נפתח בשעה 08:30 מקבל טלפן מזה ומזה."

(ר' עמ' 16, שורות 23-27 לפרוטוקול).

63. מנגד, מר תורתי העיד:

"ש. מה קורה במצב שלקוח מפר את ההסכם או חורג מהאשראי, מה הבנק מבצע, מבצע

פעולות אכיפה ומשפטיות.

ת. דבר ראשון יוצרים קשר עם הלקוח ומבקשים למצוא פתרון באותו היום. כשאין פתרון

אותו יום מנסים עם הלקוח לתקס עצה שמקובל על הבנק, אפשר לעבור את אותו יום

העסקים בשלום, הדברים גמישים ודינמיים הכל לפי תמונת מצב באותו יום עסקים, אותו

רגע." (ר' עמ' 24, שורות 24-28 לפרוטוקול).

64. בחקירתו החוזרת אישר מר תורתי שהיקף האשראי בחשבון גת קדן כלל לא היה בסמכותו אלא בסמכות מנהל מרחב (ר' עמ' 33, שורות 24-25 לפרוטוקול).

כך גם מר תורתי העיד שהבנק נדרש לפעול במסגרת המאושרת (ר' עמ' 34, שורה 1 לפרוטוקול).

65. מר תורתי הוסיף וציין שהסמכות להעמיד אשראי זמני ניתנת בכפוף לתיאום עם הגורם המאשר ולטענתו ניתן אישור לחריגה לחשבון גת קדן (ר' עמ' 34, שורות 15-19 לפרוטוקול). דא עקא, אישור שכזה לא הוצג בפני בימ"ש.

66. הגב' סבטלנה טונקונוג העידה בעניין השיחות עם חזן בדברים הבאים:

"ש. מה נפתלי חזן בעל החברה טוען שהתקשרתם על בסיס יום יומי מאיצים בו להפקיד שיקים לחברה- זה נכון או לא, ממה שידוע לך, מניח שאת לא התקשרת אליו.

ת. גם אני הייתי מתקשרת. לא יכולה לומר יום יומי, יש לי הרבה עבודה. יום יומי זה

מוגזם. יש לנו מערכת בנקאית.

זה משהו שלא ידוע לי. יש לנו מה לעשות.

ש. גם את התקשרת אליו.

ת. מדי פעם." (ר' עמ' 37, שורות 17-23 לפרוטוקול).

67. דהיינו, עדותו של מר נפתלי חזן שהבנק יצר עמו קשר על בסיס יום יומי עקב מצבה הכלכלי הקשה של חברת גת קדן לא נסתרה. עדות זו אושררה וקיבלה תימוכין בעדותם של הגב' סבטלנה טונקונוג ועדותו של מר תורתי (אוזכרה לעיל – ר' סע' 57 לפסק הדין).

68. הבנק היה ער לקשיים הכלכליים של גת קדן ועל מנת לאפשר לחברה להמשיך להתנהל הגדיל את מסגרת האשראי שלה ב-100%.

הבנק היה ער לכך שקודם למסירת השיקים נשוא התובענה, חשבונה של גת קדן היה בחריגה ממסגרת האשראי ולא הובאה בפני כל ראיה שניתן אישור לכך ע"י הגורם המוסמך בבנק.

הבנק היה ער לכך שקודם להפקדת השיקים למשמרת, חזרו שיקים שהפקידה חברת גת קדן בסך של 126,000 ₪.

הבנק הפעיל לחץ על מר נפתלי חזן להפקיד את השיקים נשוא התובענה, כאשר אם ובמידה לא היה עושה כן, הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואה שקיבלה החברה מהבנק בסך של 750,000 ₪ לפירעון מידי.

קודם להפקדת השיקים נשוא התובענה הבנק ניהל שיחות עם מר חזן על בסיס יום יומי לאור מצבה הכלכלי הקשה של חברת גת קדן.

69. לאור כל המפורט לעיל, איני רואה בתובע/הבנק כמי שעומד בדרישת תום הלב כחלק מהתנאים לאחיזה כשורה. לבנק היה מידע נרחב ביותר בדבר מצבה הכלכלי הקשה של חברת גת קדן קודם למועד הפקדת השיקים נשוא התובענה. ניתן היה לצפות שבמצב דברים שכזה מוסד בנקאי היה מסיק מכך שאין ביכולתה של חברת גת קדן לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה.

70. אין המדובר בטעם אחד שמלמדנו על חוסר תום הלב מצדו של הבנק, אלא במכלול טעמים שיש בהם כדי להביא למסקנה האמורה.

71. לא נעלמו מעיני טענות הצדדים בעניין חזקת תקינות השטר על פי מראהו. יחד עם זאת, די באמור כדי לדחות את תביעתו של התובע כנגד הנתבע ובמצב דברים זה איני רואה את הצורך להמשיך ולדון בטענות הצדדים בסוגיה זו.

סוף דבר:

72. לסיכומם של דברים, תביעתו של התובע נדחית בזאת.

תיקי ההוצאה לפועל ייסגרו בהתאם.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.