הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ביחס למחלוקת בתיק זה, הקשורה ביתרת שכר טרחת השמאי בסך 533 ₪ ששילמה התובעת לשמאי מטעמה, טיעונים אשר חובקים גם טענות נלוות דוגמת הקטנת נזק בדמות הגשת תביעה זו מלכתחילה בבית משפט לתביעות קטנות ולא בבית משפט זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במולאה בצירוף הוצאות משפט מקובלות, ואבאר:

שכר השמאי ששילמה התובעת ביחס להיקף העבודה שהוא נדרש לו ושנאמד על סך כולל של 1,311 ₪ בצירוף מע"מ, אינו חורג מגבולות הסביר לחוות דעת פרטית. שכר זה סביר אף בהעדרן של הוצאות משרדיות שלא נרשמו בחשבונית השמאי, לאמור הוא תואם את עבודתו נטו של השמאי ללא קשר להוצאות משרדיות שהיו לו או לא ועל כן אין רבותא, כטענת ב"כ הנתבעת, להעדרן של אלה בחשבונית שהנפיק השמאי.

באשר לסוגיית פורום התביעה - עקרונית אני מסכים עם העמדה שגורסת שעל התובע להביא בחשבון לא רק את האינטרס האישי שלו בגביית המגיע לו לטענתו, כי אם גם את חובתו להקטין את הנזק על דרך של הגשת תביעות נמוכות דוגמת זו בבית המשפט שבו עלות ההתדיינות הינה נמוכה. על כן, פנייה לבית המשפט שמצריכה עלויות לא ראליות ביחס לתביעה המועטה שבמחלוקת, מחייבת ביקורת שיפוטית.

עם זאת המדד לטעמי קשור בשאלת אמיתות המחלוקת שבין הצדדים מלכתחילה, לאמור, האם ניתן לומר שבסירובה של הנתבעת לשלם את הנזק המוקטן בגין יתרת עלות השמאי יש ממש שמעיד כי מדובר במחלוקת כנה ואמיתית.

מקום בו ימצא כי אין בסיס מלכתחילה לאפשרות שכזו, יטה בית המשפט לקבוע כי זכאותו של התובע להשיב לו את כספו בפנייה לערכאה רגילה, הינה מוצדקת ביותר לנוכח גדר המחלוקת שלא הצדיקה הבאתו של התובע לכדי הצורך בפנייה לערכאות מתאימות. מאידך, לו מתברר בדיעבד שבסיס המחלוקת שבין הצדדים היה מוצדק ובתום לב ולו מבחינת הפרשנות המשפטית הדואלית שעשויה הנתבעת לדבוק בה, הגם עמדתו המצדדת בסופו של יום של בית המשפט בתובע, יש בהחלט מקום לשקול הפחחת ההוצאות המשפטיות או אי פסיקתן כלל, שכן הצפייה הלגיטימית היא מצד תובע סביר להפנות את דרישתו לפיצוי נמוך מעין זה לבית המשפט שבו עשויות ההוצאות המשפטיות להיפסק בהתאם תוך שלהבידל מעמדת ב"כ התובעת איני רואה כל הבדל מבחינת עשיית הצדק בין בית משפט זה לבין בית משפט לתביעות קטנות וחזקה היא כי בשתי ערכאות אלו נעשה הצדק באותה מידה למרות השוני הדיוני אליו כיוון זה בטיעוניו.

סוף דבר ולענייננו, משמסקנתי היא שלא היה בסיס איתן ומוצדק כבר בראשית הדרך מצד הנתבעת שלא לשלם לתובעת את שכר השמאי ששולם על ידה- סירובה של הנתבעת לעניין זה היה לא סביר ואינו בגדר מחלוקת אמיתית. אם כך, יש בהכרח מקום לקבוע כי הנתבעת נשאה בנטל הגדלת ההוצאות המשפטיות עם פניית התובעת לערכאה זו כאשר בידיה נתונה הייתה הבחירה הראשונית והמושכלת- לשלם לתובעת שכר זה או להיחשף לתביעה זו ומשנמנעה מכך, בהכרח בחרה באפשרות השנייה על כל היבטיה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 533 ₪ שנתבע על ידה, בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 1,500 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו סכומים אלה בהפרישי ריבית והצמדה כחוק.

ניתן בזאת פטור מתשלום מחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.