לפניי תביעה כספית ע"ס 1,406 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 24.7.16. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

הליכים ומסמכים בתיק

• ביום 8.3.17 הוגש כתב התביעה.
  • טענות עיקריות של התובע בכתב התביעה:
    • בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת בעוד האחרון חונה בחניה עם מנוע דומם.
    • בסעיפים 12+11 לכתב התביעה נטען כי סה"כ נזקי התובעת הינם בסך 21,862 ₪ (נזק ישיר ע"ס 17,089 ₪ + ירידת ערך ע"ס 2,923 ₪ + שכ"ט שמאי ע"ס 1,850 ₪), אך הנתבעת, למרות שהכירה באחריותה לנזק, שילמה לתובע רק 20,456 ₪ ו"קיזזה סכומים שלא כדין". בניגוד למצופה, אין כל פירוט בכתב התביעה מה מקור/תחשיב הקיזוז, כאשר סכום התביעה (1,406 ₪ הינו ההפרש בין סה"כ הנזק הנ"ל לבין סכום הפיצוי הנ"ל ששולם כבר ע"י הנתבעת).
  • נספחי כתב התביעה:
    • רשימת גילוי מסמכים.
    • טיוטה של תצהיר אימות (אימות עובדות כתב התביעה) של התובע, שאינו חתום ע"י התובע ואינו ממולא וחתום ע"י ב"כ התובע.
    • חוות דעת שמאי רכב מיום 7.8.16
    • חשבון (לכבוד התובע) בגין שכ"ט (ע"ס 1,850 ₪ כולל מע"מ) של השמאי מיום 4.8.16.
    • קבלה (לכבוד התובע) מיום 4.8.16 בגין תשלום שכ"ט שמאי ע"ס 1,850 ₪ (בשיק תאריך פירעון 1.11.16).
    • חשבונית מס מיום 1.8.16 (לכבוד התובע) ע"ס 17,089 ₪ בגין תיקון הרכב.
    • טופס הודעה מיום 26.7.16 על התאונה.
    • מכתב מיום 11.9.16 מאת הנתבעת אל סוכנות הביטוח של התובע (אליפים סוכנות לביטוח בע"מ), שבו מובהר כי הנתבעת החליטה לשלם לתובע סך כולל של 20,456 ₪ בלבד מתוך דרישתו (ע"ס 21,862 ₪), כאשר הנתבעת החליטה להפחית פיצוי בסך כולל של 1,406 ₪ בגין שני רכיבים (רכיב של 1,000 ₪ הופחת משכ"ט שמאי, בנימוק ש"שולם שכ"ט סביר לשומה שבוצעה", ורכיב של 406 ₪ בגין אופן יחשוב שונה של נזק ירידת הערך, בשל ירידת ערך קודמת שנגרמה לרכב התובע באירוע קודם במוקד "חופף").
• ביום 22.6.17 הוגש כתב ההגנה.
  • טענות עיקריות של הנתבעת בכתב ההגנה:
    • מדובר במחלוקת במישור הנזק, על ההפרש הנ"ל בין סכום הדרישה לבין הסכום ששילמה הנתבעת כפיצוי לא שנוי במחלוקת.
    • מחלוקת אחת היא לגבי רכיב ירידת הערך המגיע (אין בכתב ההגנה פירוט סכומים).
    • מחלוקת שנייה היא לגבי רכיב שכ"ט שמאי המגיע (אין בכתב ההגנה פירוט סכומים).
  • נספחי כתב ההגנה:
    • רשימת גילוי במסמכים.
    • תצהיר אימות (דהוי, מטושטש ובלתי קריא).
    • עמוד אחד של המכתב הנ"ל מיום 11.9.16.
    • חוות דעת שמאי רכב מיום 26.8.15 על תאונה של רכב התובע מיום 28.6.15 (תאונה קודמת).
    • חשבון עסקה ע"ס 100 ₪ (בגין "החתמת מבוטח") מיום 22.3.17 מאת גוף חקירות בשם "א.א. איסוף מידע" אל הנתבעת, ללא המסמכים מושא העסקה.
• ביום 28.9.17 קבעה מזכירות ביהמ"ש דיון הוכחות בתיק זה (דיון ביום 16.5.17 לפניי), ומסרה לב"כ הצדדים זימון והוראות מתאימות לדיון (לרבות הוראות בדבר אופן ועיתוי הזמנת עדים לדיון).
• שני הצדדים לא הגישו דבר לתיק, מאז הגשת כתב ההגנה ועד למועד הדיון שלהלן ביום 16.5.18.
• ביום 16.5.18 נערך בפניי דיון (ראשון ויחיד בתיק).
  • ב"כ שני הצדדים התייצבו שניהם בלבד לדיון.
  • ב"כ שני הצדדים הודיעו שלא הזמינו כל עדים לדיון (למרות שזומנו לדיון הוכחות שבו אמורות היו להישמע עדויות של עדים).
  • מאחר שמדברי ב"כ הנתבעת בדיון עלה ספק באשר לכוונתו בעניין שמיעת עדויות, פתחתי עבורו פתח בהחלטתי בתום הדיון להגיש בתוך 3 ימים מיום הדיון הבהרה/בקשה מתאימה בכתב, אך ב"כ הנתבעת לא הגיש זאת, ולמעשה התעלם לחלוטין מאפשרות מיוחדת זו שפתחתי בפניו.
  • בתום הדיון ובנסיבות, הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בכתב.
• שני הצדדים הגישו סיכומיהם, לרבות סיכומי תשובה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי היטב בסיכומי הצדדים, כמו גם בכל שאר מסמכי התיק, אני מחליט כך:

ההתנהלות הדיונית של שני הצדדים גם יחד לקויה: התובע – פטר עצמו מחובתו להתייצב לדיון ההוכחות ביום 16.5.18, ללא כל הסבר וממילא ללא כל צידוק, כאשר הדין מחייב אותו ואת מצהיריו להתייצב לדיון ההוכחות בתביעה בסדר דין מהיר [ראו תקנה 157 וכן תקנה 214יד(ב) לתקסד"א], והתובע מודה בסיכומיו בקיומה של חובה זו, אך טוען למחדל נגדי דומה של הנתבעת וגם לפרקטיקה רלוונטית של התעלמות מאותו דין; ואילו הנתבעת, שטענה בסיכומיה למחדל ההתייצבות של התובע, לקתה בעצמה באותו מחדל ממש, שהרי גם המצהיר מטעמה לא התייצב לדיון (ללא כל הסבר ותוך התעלמות ממחדל זה), ולקתה במחדל נוסף (ולא פחות בעייתי לטעמי) - טענה לראשונה בסיכומיה טענה עובדתית חמורה (שלא בא זכרה בכתב הגנתה) המבהירה את נחיצות חקירת התובע (חשד שהעלתה הנתבעת כי מאחורי התביעה לא עומד התובע עצמו אלא "סוכן הביטוח/מוסך/שמאי"), כאשר מאחר שהנתבעת לא טענה את הטענה הקשה הזו בכתב הגנתה, ממילא לא ידע התובע שעליו להיערך לקראתה ולהתמודד עמה (אולי גם בהגשת כתב תשובה מתאים), ולכן אולי הרשה לעצמו להיעדר מהדיון. לא ראוי לחברה ביטוח נכבדה בישראל לטעון טענה כה חמורה בדרך כה אגבית ולא רצינית.

בנסיבות אלה, ולמרות שאני ער לכך שלמחלוקות שבין הצדדים יש גם היבט נורמטיבי דומיננטי שאינו מצריך שמיעת ראיות (כך בעיקר לגבי נושא שיעור שכ"ט שמאי שניזוק זכאי לקבל פיצוי ממזיק), אני מחליט כך:

לפנים משורת הדין, כדי שניתן יהיה להוציא לאור את האמת וגם לעשות צדק, לא אכריע בגורל התביעה כאן ועכשיו, אלא אקיים דיון הוכחות נוסף, שהפעם יתייצבו אליו שני הצדדים לפחות (התובע עצמו וכן המצהיר מטעם הנתבעת), והפעם תוכל גם הנתבעת לזמן את השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו אם תחפוץ בכך, ואולי גם את סוכן הביטוח ואולי גם את בעל/מנהל המוסך, כדי לשכנע את ביהמ"ש שהנתבעת לא מעלה טענות סרק ואוירה בלבד בסיכומיה, ללא כל ביסוס ואחיזה במציאות.

גם כדי לתת תמריץ מיוחד למייצגי הצדדים לפעול מעתה במלוא הרצינות והיסודיות (למרות סכום התביעה הפעוט אך בשים לב למחלוקות העקרוניות שהצדדים מעלים), אני כבר קובע, כי הצד שיפסיד בתביעה זו ישלם לצד שכנגד הוצאות בסך 5,000 ₪, כאשר הפסד מבחינת הנתבעת יהיה קבלה מלאה או חלקית של התביעה מסיבה כלשהי, ומבחינת התובע – דחייה או מחיקה של התביעה מסיבה כלשהי.

הוראות דיוניות

התובע יגיש לתיק בתוך 7 ימים מהיום אלה:

• עותק כתב תביעה החתום ע"י ב"כ התובע.
• תצהיר אימות של התובע (כזכור, לכתב התביעה צורפה טיוטה בלתי חתומה של התצהיר), כשהוא חתום ומאומת כדין.
• ייפוי כוח בכתב מאת התובע לב"כ התובע.
• הבהרה כמה ואילו עדים (פרט לתובע) התובע מתכוון להעיד. יש לציין גם אם מבוקש להעיד עדים המזוהים עם הצד שכנגד, ולפרט שמותיהם וזיקתם לעניינים שבמחלוקת.

הנתבעת תגיש לתיק בתוך 7 ימים מהיום אלה:

• תצהיר אימות ברור וקריא (כזכור, לכתב ההגנה צורף עותק תצהיר לא ברור ולא קריא).
• ייפוי כוח בכתב מאת הנתבעת אל ב"כ הנתבעת.
• הבהרה האם הנתבעת מבקשת לתקן את כתב הגנתה, על דרך של הוספת טענה בדבר זהות האדם/הגוף האמתי העומד מאחורי התובע, ואם אכן בכוונתה לעשות זאת, תואיל להגיש בתוך אותו מועד בקשת תיקון כדין (בצירוף תצהיר ונוסח כתב הגנה מתוקן).
• הבהרה כמה ואילו עדים (פרט למצהיר הנתבעת) הנתבעת מתכוונת להעיד. יש לציין גם אם מבוקש להעיד עדים המזוהים עם הצד שכנגד, ולפרט שמותיהם וזיקתם לעניינים שבמחלוקת.

בהמשך ועפ"י ההתפתחויות אקבע מועד דיון הוכחות חדש ומתאים.

הערה לפני חתימה

יכולתי לעשות לעצמי "חיים קלים", ולתת פס"ד שמושתת על מחדלים דיוניים וראייתיים של הצדדים, אך בנסיבות סברתי שלא ראוי לעשות זאת, גם נוכח תוכן הטענה החמורה והמפתיעה הנ"ל שהעלתה הנתבעת בסיכומיה (בדבר היותו של התובע דמות "פיקטיבית" למעשה), טענה שבלתי נסבל בעיני שחברת ביטוח מרשה לעצמה להעלותה באופן כה מפתיע, אגבי ובלתי רציני, וטענה שראוי לאפשר לתובע להתמודד עמה, ולאפשר גם לבית המשפט לבחון אם יש בה ממש, ויתכן שאף קיים קשר ענייני בין טענה זו לבין טענת הנתבעת לגבי סבירות שיעור שכ"ט שמאי נתבע, שהרי אם יוכח כי מלכתחילה השיעור שנתבע נקבע מטעמים זרים של אנשים זרים, הדבר עשוי לפגוע לכאורה בטענה הבסיסית של התובע בדבר השיעור הראוי שמגיע לו כאדם תמים ונורמטיבי (מוגבל כוחות שוק ושחקן חד-פעמי במשחק השמאות) ששילם שכ"ט שמאי בעסקה רגילה של הזמנת שמאות מגורם מקצועי (ובמשתמע נטול כל עניין בתוצאת ההתדיינות המשפטית שתבוא בעקבות שומתו). מיותר לציין כי טענה זו של הנתבעת מטילה לכאורה דופי מסוים בתובע (ובסוכן הביטוח, בשמאי ובמוסך הרלוונטיים), ואולי בעקיפין גם במיצג התובע, שהינו שחקן חוזר בתיקי רכב בבית משפט זה (ככל שהטענה מתיימרת לייחס גם לב"כ התובע מודעות לאותה פיקטיביות נטענת ולזהות לקוחו, "התובע" האמתי, ששונה מהתובע הפורמאלי). בהקשר זה יצוין, כי לא ראיתי בסיכומי התשובה שהגיש התובע התייחסות כלשהי לטענה חמורה זו.

קובע תזכורת פנימית ביום 30.6.18.

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו לב"כ הצדדים, בפקס ידני.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ח, 16 יוני 2018, בהעדר הצדדים.