1. בפניי מונחת בקשת הנתבעת, חברת כלמוביל – נציגת ויבואנית של רכבי יונדאי בישראל (להלן: "הנתבעת") לדחיית התביעה שהוגשה נגדה על הסף.
2. התביעה עניינה בבקשת התובע, מר י. נ. (להלן: "התובע"), למתן סעד הצהרתי לפיו באירוע של התנגשות כלי הרכב שבו נהג ואשר שווקה הנתבעת, כריות האוויר היו אמורות להיפתח ולא נפתחו. המחדל של אי פתיחת הכריות חשף את התובע לסכנת חיים (להלן: "האירוע"). עוד עותר התובע לאמוד את הפיצוי המגיע לו בעטיו של מחדל זה.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, בסעיף 19 לכתב התביעה טוען התובע כי עילת התביעה שלו מבוססת על עוולת הרשלנות, בעוד שלפי סעיף 4 לכתב התביעה המאורע שבו נגרם לתובע הנזק הוא תאונת דרכים.

לטענתה, נוכח עיקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), אין לתובע עילת תביעה כנגדה ויש לו למעשה עילת תביעה אך ורק כנגד המבטחת של הרכב בו הוא נהג.

1. עוד טוענת הנתבעת כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים של התובע. שכן התובע לא גילה לבית המשפט כי הגיש תביעה כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מאירוע זה ומכאן שמדובר בתביעה כפולה.
2. בנוסף טוענת הנתבעת כי יש למחוק את התביעה גם מאחר שבמהותה היא תביעה כספית מובהקת ועל התובע היה להגישה בערכים כספיים, כפי הסעד הסופי שהוא עותר לו.

טענות התובע

1. התובע מתנגד לבקשה.
2. לטענתו, נוכח התאונה הקשה שחווה על בית המשפט ליתן לו את יומו בבית המשפט.
3. לטענתו מדובר בתביעה בעלת עילה נפרדת מזו של תאונת דרכים גרידא. מדובר בעילה נוספת של סיכון חיים קיצוני בשל התרשלות בהגנות של בטיחות בכלי רכב.
4. התובע אינו מכחיש כי הגיש תביעה בעילה לפי חוק הפלת"ד כנגד מבטחת הרכב, אך טוען כי אין מדובר בתביעה כפולה כטענת הנתבעת.
5. התובע מציין כי התחבט האם להגיש את התביעה כאן בערכים כספיים, אך בסופו של יום משהיה לו קושי להעריך כמה שווים חיי אדם, הוא תלה מבטחו בבית המשפט וביקש לפסוק לו פיצוי על דרך של "אומדנא דדיינא".

דיון

1. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה לדחייה על הסף, בתגובה ובתשובה לתגובה ראיתי להיעתר לבקשה ולהורות על דחייתה של התביעה על הסף.
2. תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מקנות בידי בית המשפט סמכות לסלק תובענה על הסף תוך הפעלת שיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי בקשות מסוג זה ייעתרו במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד שכן יש בקבלתן כדי לשלול את זכותו החוקתית של האדם לפנות לערכאות.
3. עם זאת, בענייננו מצאתי כי הנסיבות האמורות עונות על אותם מקרים שבהם יש להיעתר לבקשה לדחייה התביעה על הסף.
4. בסעיף 4 לכתב התביעה מתאר התובע את נסיבות האירוע כך: " ביום 05.05.2016, נסע התובע לפגישת עבודה. ביציאתו מ"מנהרות הכרמל" הגיח לפניו כלי רכב שנסע מולו. כדי להימנע מפגיעה חזיתית, תוך סיכון חיי הנהגת שבאה ממול, הסיט התובע את כיוון נסיעתו והתנגש בעוצמה בעמוד תאורה שבצד הצומת".
5. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי תיאורו זה של התובע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. אף התובע אינו חולק על כך שכן ראה להגיש תביעה בעילה לפי חוק הפלת"ד כנגד מבטחת הרכב בו נהג, בגין נזקי הגוף שאירעו לו כתוצאה מאותה תאונה.
6. בסעיף 19 לכתב התביעה טוען התובע כי עילת התביעה שלו מבוססת על עוולת הרשלנות: "מחדלה של הנתבעת לשמור על הבטיחות בכלי הרכב אשר היא משווקת, עולה כדי התרשלות. הנתבעת התרשלה כלפי בטיחותו ושלמות גופו של התובע ובכך גרמה לתובע עוולה. זאת , בהתאם להוראות סעיף מספר 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)" .
7. סעיף 8 לחוק הפלת"ד קובע את עיקרון ייחוד העילה:

"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.".

1. על פי עקרון זה, מקום שקמה לנפגע עילת תביעה על פי חוק הפלת"ד, נשללת ממנו עילת התביעה בשל נזק גוף, על פי דיני הנזיקין הכללים.
2. כבוד הנשיאה השופטת נאור בע"א 10832/06 אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים- הנדסה טכנולוגיות (אחזקות) 1991 בע"מ , ניתן ביום 25.11.12 קובעת כך:

"סעיף 8 לחוק הפיצויים קובע את "ייחוד העילה" של מי ש"תאונת דרכים" מקימה לו עילת תביעה לפי חוק הפיצויים (להלן: הנפגע). לפי סעיף 8, לנפגע לא תהיה עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף. נפסק כי הוראת סעיף 8 מהווה שלילה מהותית ולא רק חסימה דיונית של עילת הנפגע לפי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף. כלומר, נוכח סעיף 8 לחוק הפיצויים, עילות הנפגע בתאונת דרכים לפי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף לא רק נחסמות – הן אינן קיימות.".

1. כבוד השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה 3- תש"ס- 1999, התייחס לסוגיית ייחוד העילה וכתב:

"... מקים עקרון יחוד העילה גם מחסום מפני תביעת הנפגע המופנית, על פי פקודת הנזיקין, כלפי מזיקים נוספים כמו רופא- שהוסיף ברשלנותו על נזקי הנפגע- או האחראי על החזקת הכבישים. נראה כי גם התרשלות, רפואית או אחרת, בדרגה גבוהה, עשויה לבוא בתחום הסיכון שיוצר השימוש ברכב. הקשר הסיבתי המתקיים בין השימוש ברכב לבין הנזק הסופי הוא הקובע את גבולות העילה וממילא את המחסום המוקם מכוח סעיף 8 לחוק הפיצויים. הקשר הסיבתי- המשפטי הראשוני מתקיים "אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר". לפיכך, גם בהתקיים רשלנות רבתי של המזיק האחר- לא תקום כלפיו, לנפגע עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין. תביעתו של הנפגע בגין מלוא נזקו תופנה כנגד מבטחו של השימוש ברכב." (ראה עמ' 417- 418).

1. בע"א 8535/01 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, ניתן ביום 9.10.03, שב כבוד השופט ריבלין על דבריו וקבע:

" עילת התביעה במסגרת חוק הפיצויים קמה לנפגע בגין אותו "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" .... ובמילים אחרות: כל עוד מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם לנפגע בעת התאונה עצמה או לאחריה, יבוא הנזק, גם הנזק הנוסף, במסגרת עילת התביעה הקמה מכוחו של חוק הפיצויים, ושוב לא יוכל הנפגע לתבוע מחוץ למסגרת החוק... משבא הנזק בגדר הקשר הסיבתי הנדרש קמה לנפגע עילת תביעה בנזיקין במסגרת חוק הפיצויים – ורק במסגרתו. גם התרשלות רפואית או אחרת, בדרגה גבוהה, אפילו באה לאחר התאונה, עשויה לבוא בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב, וממילא לא תקום לנפגע עילת תביעה על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] כלפי הגורם המתערב הזה.".

במקרה שנדון שם, להבדיל מן המקרה שבפניי התעוררה סיטואציה בה לאחר שניתן פסק דין במסגרת התביעה שמכוח חוק הפלת"ד, נדרש התובע לניתוח שכתוצאה ממנו נגרם לו נזק נוסף. בית המשפט מתייחס להבדל שבין מקרה של אירוע נזק נוסף שמתרחש לאחר מיצוי העילה מכוח חוק הפלת"ד לבין נזק שניתן לתובעו במסגרת העילה מכוח חוק הפלת"ד.

1. ולענייננו אנו, בהתאם לתיאור האירוע כפי שפורט על ידי התובע בסעיף 4 לכתב התביעה – נגרם לו "נזק גוף" בעקבות אירוע של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. נוכח ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, הרי שדרכו של התובע לתבוע את הנתבעת בעילה לפי פקודת הנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, אינה קיימת. האופציה שעומדת בפניו היא האופציה להגיש תביעה כנגד מבטחת הרכב מכוח חוק הפלת"ד, כפי שעשה.

במסגרת תביעתו מכוח חוק הפלת"ד חזקה עליו שיטען גם לנזקיו הנפשיים הנטענים תולדת אותו אירוע תאונתי.

1. משאין לתובע כל עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין בשל עקרון ייחוד העילה, אני מורה על דחיית התביעה על הסף מכוח תקנה 101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

1. נוכח מסקנתי זו הרי שאין צורך לדון ביתר טענותיה של הנתבעת. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך מצאתי להוסיף ולהתייחס לטענת התובע לפיה הגיש תביעה מבלי לשום אותה מן הטעם כי אין הוא יכול לשום חיי אדם. טענה זו אינה יכולה להישמע. כפי שטענה הנתבעת כל דיני הנזיקין עוסקים בהערכת שווים של חיי אדם ומצופה מב"כ התובע להעריך בהתאם לכללים המוסכמים את גובה הפיצוי לו הוא עותר.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 10,000 ₪.

27. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

הדסה/קלדנית