מונחת בפניי "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין לפינוי עד להחלטה בבקשה לדחיית מועד ביצועו, וכן "לדחיית מועד ביצוע פסק הדין עד להחלטה חלוטה של ועדת האכלוס".

לתגובת ב"כ התובעת לא יאוחר מיום 3.5.18.

עם זאת. כבר עתה ייאמר כי על פניו נימוקי הבקשה אינם מייסדים זכות קנויה להיעתר לבקשה, על שני ראשיה, בשים לב לאשר יפורט להלן.

בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק הדין - בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצועה, כל עוד לא הוגש ערעור. תכלית עיכוב הביצוע, ככל שביהמ"ש מתרשם כי מתקיימים התנאים לכך, נועדה לשרת את הגשת הערעור, על מנת שלא לסכל את ההחלטה שתינתן במסגרת הערעור שאפשר כי יהא בה כדי לשנות את החלטת בימ"ש קמא (השווה: בש"א 256/89 חב' קלאב הוטלס נ' בנק למימון ולסחר).

במקרה דנא, הנתבעים עותרים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר מיצוי ההליכים בוועדת האכלוס ועד לקבלת פסק דין בעתירה מנהלית שהגישו, בגין כשלים נטענים שנפלו בהחלטת וועדת האכלוס.

אין הנתבעים טוענים כי בדעתם להגיש ערעור על פסק הדין (שממילא, המועד להגשתו חלף זה מכבר), אלא אך כי הם חפצים בעיכוב הביצוע לשם מיצוי טענות אחרות שבאו לעולם לאחר מתן פסק הדין.

בכל ההערכה. בשים לב להוראת תקנה 467 ולפסיקה הנלווית, באין כוונה מצד הנתבעים להגיש ערעור (שכאמור, המועד להגשתו חלף), לא נמצא יסוד לעכב ביצועו של פסק הדין.

באשר לסעד החלופי המבוקש, להורות על ביטול פסק הדין, ייאמר כי בהתאם להלכה הנוהגת, בפסק דין שניתן בהסכמה ממוזגות שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין.

מתוך שכך, באשר לאופן ההשגה על פסק הדין, נקבע כי ככל שהבקשה סבה אחר טענה לפגם בהליך השיפוטי, תרופתו של המבקש הינה על דרך של הגשת ערעור, אך אם החלק השיפוטי היה תקין וגרעינה של טענת המבקש נוגעת לפגם בהסכם, תרופתו של המבקש הינה להגיש תביעה לביטול ההסכם. יבוטל ההסכם, יתבטל גם פסק הדין.

במקרה דנא, אין טענה בפי הנתבעים כי החלק השיפוטי לא היה תקין, ואף אין הם מלינים כלפי תוכן ההסכם, שכן, הטרוניה בפיהם הינה ביחס לדרך הילוכה של וועדת האכלוס, לאחר שניתן פסק הדין.

בנסיבות אלה, לא מחוור שהונחה תשתית לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה, ובכל מקרה, הדרך הנאותה להגיש בקשה כאמור, הינה באמצעות הגשת ערעור או תביעה נפרדת לביטול ההסכם, לפי העניין.

מעבר לכל אלה, ייאמר עוד כי בפסק הדין ציין ב"כ התובעת: "מוסכם כי הפינוי ייעשה בכל מקרה, במנותק מהחלטת וועדת האכלוס וטיבה" (עמ' 5 לפרו' שו' 26), וב"כ הנתבעים ציין: "אכן, זו ההסכמה אליה הגעתי עם חברי" (עמ' 6 שו' 3), תוך שההסתייגות היחידה בפיו הייתה שאם וועדת האכלוס לא תתכנס תוך 4 חודשים, כי הפינוי ייערך 21 יום לאחר כינוס וועדת האכלוס.

בכפוף לכך, ביקשו ב"כ הצדדים כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמותיהם, ובקשתם נענתה בפסק דין עוקב.

נוכח זאת, אם הצדדים ביקשו כי הפינוי ייערך "בכל מקרה, במנותק מהחלטת וועדת האכלוס וטיבה", על פניו לא ברור מדוע כשלים נטענים שנפלו בהחלטת וועדת האכלוס יכולים לשמש מסד לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בהליך דנא, נוכח תוכנו של פסק הדין.

טרם חתימה ייאמר כי בשל כשל מחשובי, ההחלטה שניתנה על ידי היום בנדון נקטעה בחלקה, ועל כן, באתי לכלל כתיבת ההחלטה פעם נוספת, בשים לב לכך שחלק מההחלטה נסרק. החלטה מלאה זו היא המחייבת.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ח, 13 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.