1. לפניי בקשה להבאת ראיות נוספות, לאחר שנשמעו ההוכחות במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
2. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה ביום 8.3.17 (להלן: "בקשת האישור").
3. תמצית בקשת האישור - המבקשת במעשיה או במחדליה מונעת או פוגעת בזכותם של חברי הקבוצה לדרוש כי נסיעה בינעירונית במונית תבוצע על פי המחיר הנקוב במחירון משרד התחבורה (להלן: "המחירון"). כך נאלצים חברי הקבוצה לשלם עבור הנסיעות המוזמנות באמצעות האפליקציה של המבקשת סכומים גבוהים בהרבה ביחס למחירון. המבקשת מונעת במכוון בעת שימוש באפליקציה את האפשרות לבחור בתעריף תשלום עבור הנסיעה לפי מחיר המחירון לגבי מספר גדול של יעדי נסיעה שכיחים שמחיר המחירון הנקוב בהתייחס אליהם נמוך משמעותית ממחיר הנסיעה על פי מונה. המבקשת מציגה את אפשרות התשלום לפי מחיר המחירון בהתייחס לחלק מהיעדים. על פי הוראות הדין, ברירת המחדל בנסיעה במונית שהוזמנה כ"נסיעה מיוחדת" היא שנהג המונית מחויב להפעיל מונה, אולם לנוסע הזכות לדרוש כי מחיר הנסיעה יהיה בהתאם לתעריף האחיד שנקבע במחירון משרד התחבורה.
4. הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שבמהלך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה (מאז הושקה אפליקציית גט טקסי בשנת 2010) ועד למתן פסק דין בתובענה , הזמין ו/או יזמין באמצעות אפליקציית גט-טקסי נסיעה בין יעדים אשר הנוסע זכאי לנסוע על פי תעריף אחיד הנקוב בתוספת לצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחיר נסיעה) במוניות, התשע"ז-2016 (או כל צו מוקדם או מאוחר שבא ו/או יבוא במקומו), מבלי שאפליקציית גט-טקסי הציגה לו את האפשרות לדרוש כי התשלום יבוצע על פי התעריף האחיד" (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
5. ישיבת ההוכחות התקיימה והסתיימה ביום 18.6.18 ובמועד זה הוריתי על הגשת סיכומים.
6. ביום 4.7.18 הגישה המשיבה בבקשת האישור, את הבקשה נושא הדיון. בבקשה היא עותרת לאפשר לה להביא את הראיות הנוספות כדלקמן:
7. מכתב משרד התחבורה מיום 18.6.18, שבו עמדת משרד תחבורה ביחס לתקנה 510 בתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 ולשאלה אם קמה חובת יידוע של נוסע במונית ביחס לקיומו של מחיר מחירון בנסיעה בינעירונית במונית (להלן: "המכתב").
8. סיכומי ועדת המחירים של משרד האוצר והתחבורה משלושה מועדים שונים בשנת 2018 שיוגשו בתעודת עובד ציבור (להלן: "סיכומי ועדת המחירים").

תמצית טענות המבקשת באשר לבקשה

1. המשיב טען בבקשת האישור כי חובה על המבקשת לידע את הנוסעים באשר לקיומו של מחיר מחירון בנסיעה בינעירונית ולאפשר להם בחירה בין מחיר מחירון למונה בכלל היעדים שבמחירון.
2. המכתב התקבל עקב פניית המבקש למשרד התחבורה בשאלה לגבי חובת היידוע אודות קיומו של מחירון. פרשנות הרגולטור לעניין קיומה של חובת היידוע חשובה לקביעת בית המשפט בשאלה זו במסגרת בקשת האישור.
3. אשר לסיכומי ועדת המחירים – מסיכומים אלה עולה כי נכון להיום אין אפשרות לחזות כמה יצא מחיר הנסיעה לפי מונה רץ. לשם הוכחת הטעייה צרכנית יש להוכיח נזק. לפי סיכומי ועדת המחירים יוצא כי בהיעדר יכולת חיזוי כאמור, הנחת הבסיס של המשיב כי מחיר מחירון בהגדרה נמוך יותר, נופלת. עוד עולה מסיכומי ועדת המחירים כי מחיר המחירון יוצר עיוותים ומוצע לתמחר הסעה במונית באמצעות מונה רץ . הצעה זו מביאה למסקנה כי מחיר המונה אינו מופקע.
4. המבחן לצירוף ראיות בכל שלב בהליך מוסדר בתקנה 524 בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
5. המבחנים לקבלת ראיה נוספת הם – תרומת הראיה לחקר האמת ולהכרעה צודקת; השלב בו נמצא המשפט ועוצמת הנזק הראייתי והדיוני שייגרם לבעל הדין שכנגד – בשלב זה טרם הוגשו סיכומי הצדדים ועל כן הנזק מצומצם שכן ממילא תוכל המבקשת להעלות טיעוניה בשלב הדיון בתובענה אם תאושר; הנסיבות שבגינן לא הוגשה הראיה ותום ליבו של המבקש – תשובת המבקשת הוגשה ביום 15.6.17, הראיות המבוקשות נוצרו רק לאחר מכן; אופייה של הראיה ועוצמת הפגיעה בהליך וההכבדה על בעד הדין שכנגד – הראיות הן טכניות, תעודת עובד ציבור. הראיות אינן מפתיעות. עמדת משרד התחבורה הייתה ידועה למשיב והייתה בידו עובר להגשת התובענה אך הוא בחר שלא לצרפה.

תמצית טענות המשיב באשר לבקשה

1. הדין אינו מתיר צירוף ראיות לאחר תום ההוכחות אלא במקרים חריגים.
2. אין לקבל את עמדת הרגולטור עקב פנייה חד צדדית של המבקשת מאחורי גבו של המשיב ושל בית המשפט. עמדת הרגולטור בתובענה ייצוגית צריכה להיות מוגשת באמצעות היועמ"ש לממשלה ולא על ידי פקיד במשרד ממשלתי. עמדה כזו ניתנת לאחר שכל טענות שני הצדדים עומדות לפניו. הדבר נכון במיוחד כאשר המחלוקת היא משפטית ונוגעת לסוגיות של היקף חובת הגילוי על פי הדין הכללי ודיני הגנת הצרכן.
3. המכתב ככל שיוגש יחייב חקירת עורכו, עשוי לחייב הבאת ראיות נוספות, והכל לאחר שהסתיים דיון ההוכחות.
4. המבקשת לא מציינת מתי פנתה למשרד התחבורה. היא גם אינה מסבירה מדוע השתהתה בפנייה זו קודם להגשת תשובתה לבקשת האישור.
5. הטענה שהמשיב יודע את עמדת משרד התחבורה בנושא המחלוקת אינה אמת. הדברים עולים מן הפרוטוקול בחקירתו.
6. אשר לסיכומי ועדת המחירים בית המשפט בדיון הבהיר כי המסמכים אינם רלבנטיים בשלב זה וכי ככל שתשתנה שיטת התימחור אין בכך לשנות את תוצאות ההליך הנוכחי.

דיון

1. ברע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ (5.12.17) נדונה בקשה להוספת ראיות במסגרת בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א בחוק החברות לקראת הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.

באותו עניין קובע השופט דנציגר בהסכמת ההרכב כי הכלל הוא שעל בעל הדין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת" ולא ב"תפזורת" על מנת לשמור על הסדר הדיוני ועל ההגינות הדיונית (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992); רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 579 (2001). כלל זה קובע בית המשפט נכון הן לתובענה אזרחית רגילה, הן לעניין בקשות בכתב, לרבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית (רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, פיסקה 8 (15.4.2007); רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עו"ד אופיר נאור, פסקאות 6-5 (19.7.2012).

עם זאת, בית המשפט רשאי להיעתר לבקשת בעל דין לתקן פגם שנפל בתביעתו על דרך של הוספת ראיות נוספות, תוך שימת לב לכך שמדובר בסטייה מסדרי הדין הרגילים, ועל כן הנטל להצדיק סטייה זו מוטל על המבקש להגיש ראיות נוספות.

בית המשפט מוסיף ועומד על המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת השאלה אם להתיר הגשת ראיה באיחור, אם לאו : אופייה של הראיה הנוספת (האם מדובר בראיה "טכנית" באופייה, כגון תעודה רשמית שנועדה להוכיח עניין פורמאלי); מהו השלב שאליו הגיע המשפט – כאשר ככל שמדובר בשלב מאוחר יותר, כך נטייתו של בית המשפט תהיה נגד פריצת הגבולות של סדרי הדין; מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה, כלומר, האם ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת ותום הלב של המבקש.

בעניין שם קובע בית המשפט כי אין לשלול את האפשרות לשקול את תום הלב הדיוני של בעל דין במסגרת בקשה לצירוף ראיות, באופן שחוסר תום לב ברמה גבוהה יביא לדחיית הבקשה בעוד שיש מקרים בהם ניתן לרפא פגם זה באמצעות פסיקת הוצאות, שתשקף את מורת הרוח של בית המשפט מהתנהלות דיונית פסולה. כמו כן הוא קובע כי גם אם התרשל המבקש בהשגת הראיה יש לאזן רשלנות זו מול המבחנים הנוספים.

1. ברע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר, (‏30.3.15) השאירה השופטת א' חיות על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי אשר התיר למבקש שם שהגיש תובענה ייצוגית, להוסיף תצהירים וחוות דעת לאחר תשובתו לתגובה וכך קבעה:

"... ככלל אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007), בפסקה 8 (להלן: עניין פופיק). אך אין זה כלל בל יעבור ויתכנו מקרים בהם תהא הצדקה להתיר את הגשתן של ראיות נוספות אף שניתן היה לכאורה להשיגן טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וגם אם כבר הוגשה לה תגובה ... בבואו להכריע האם להתיר הוספה של ראיות בהליך לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לתת דעתו למספר שיקולים ובהם: מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצירוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה ... ועל בית המשפט להתחשב בפגיעה שתיגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באינטרס הציבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות ..." (פסקאות 10-8).

1. בת"צ (ת"א) 49602-11-11 פיג'ו נ' הרישברג (28.7.16) דן השופט ח' כבוב בבקשה להוספת ראיות של התובע הייצוגי שם, במסגרת הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר הוגשה בשלב הסיכומים – לאחר שהוגשו סיכומי המבקש ובטרם הוגשו סיכומי המשיבים. השופט כבוב עמד על המבחנים שנקבעו בפסיקה להבאת ראיות נוספות שלא הובאו במועדן. באותו מקרה הגיע השופט כבוב למסקנה כי יש להתיר הבאתן של הראיות הנוספות, על אף השלב המאוחר של הדיון, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות והחל שלב הסיכומים, ועל אף שמדובר בראיה "מורכבת הדורשת בירור נוסף". הנימוק להחלטתו היה שמדובר בראיות הנחזות להיות מהותיות לבירור האמת ועשיית צדק וכי הדירקטורים (חלק מהמשיבים שם) יכלו בתגובתם להתייחס לראיות החדשות (ושתיקתם מחייבת קבלת הבקשה). עוד ציין השופט כבוב כך:

"ישנה חשיבות רבה לעובדה שאנו מצויים כרגע בהליך מקדמי של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הקודם לניהול התובענה הייצוגית עצמה. בהליך מקדמי הנזק הדיוני שנגרם למשיבים ולאפשרותם להתגונן ולהשיב לטענות המבקש, בשל הוספת ראיות בשלב מאוחר יחסית של הדיון, מצומצם יותר מאשר בהליך רגיל, כיוון שאין כל מניעה שהמשיבים יעלו את מלוא טענותיהם בנוגע לראיות החדשות במסגרת שמיעת התובענה הייצוגית גופה" (ההדגשה במקור).

וליישום מבחני הפסיקה להתרת הגשת הראיות הנוספות בענייננו.

1. מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה, ותום ליבו - המבקשת אינה מציינת בבקשתה מתי פנתה למשרד התחבורה בשאלה שהמכתב הוא תשובה לה, וגם לא מתי קיבלה את המכתב. אף בתצהיר שהוגש מטעמה אין התייחסות לעניין זה.

המבקשת אינה מסבירה מדוע לא ביקשה לצרף את סיכומי ועדת המחירים אף שאלה הם מחודשים ינואר, מרץ ואפריל 2018 לפני מועד ההוכחות שהתקיים.

בדיון ההוכחות לא נטען דבר לעניין המכתב ולעניין סיכומי ועדת המחירים, אף שבמועד ההוכחות כבר התקבל המכתב והיו בנמצא סיכומי ועדת המחירים.

אין כל נימוק גם מדוע לא הוגשה הבקשה מיד עם קבלת המכתב ולא לאחר שהתקיימה והושלמה ישיבת ההוכחות. לא כל שכן אין הסבר מדוע, אם הראיות כה חשובות, לא ביקשה המבקשת לדחות את דיון ההוכחות נוכח משלוח הפניה למשרד התחבורה.

אשר לטענת המבקשת שעמדת משרד התחבורה הייתה ידועה למשיב - ההפניה לעמ' 12 רלבנטית רק לסיכומי ועדת המחירים, וההפניה לעמ' 17 אינה מלמדת כי המשיב ידע את שטוענת המבקשת.

אני סבורה כי נוכח האמור לעיל לוקה בקשת המבקשת בחוסר תום לב ובמחדל משמעותי בעניין המצאת הראיות במועד.

1. תרומתן של הראיות הנוספות - עמדת משרד התחבורה – זו עשויה להיות שיקול משיקולי בית המשפט לפרשנות התקנות. על כן לכאורה ראיה זו היא מהותית להכרעה בשאלה שתידון לצורך החלטה בבקשת האישור. אשר לסיכומי ועדת המחירים שנטען שניתן יהיה להוכיח באמצעותם כי לא נגרם לקבוצה נזק - אינני סבורה שהם רלבנטיים לשלב זה שכן על פי סעיף 4(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות:

"לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק –

(1) בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) – די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק;"

אפילו אם כטענת המבקשת לפי סיכומי ועדת המחירים אין אפשרות לחזות כמה יצא מחיר הנסיעה לפי מונה רץ הדבר אינו שולל בהכרח את טענת המשיב לעניין הנזק.

1. אופיין של הראיות הנוספות - אינני סבורה שמדובר כטענת המבקשת בראיות טכניות. מדובר בראיות שעשויות להצריך חקירה שכנגד למצער בקשר עם המכתב.
2. שלב הגשת הבקשה - הבקשה הוגשה לאחר שנשמעו הראיות בבקשת האישור ולפני שהוגשו סיכומי הצדדים. עם זאת ענייננו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ועל כן ככל שתאושר התובענה תוכל המבקשת להביא ראיותיה כולן בשלב מאוחר יותר.
3. מידת הפגיעה בבעל הדין שכנגד - כאמור התרת הגשת המכתב עשויה לחייב ישיבת הוכחות משלימה.
4. שקילה ואיזון של מכלול השיקולים האמורים לעיל, מביאה למסקנה כי יש להתיר את הגשת המכתב נוכח הרלוונטיות האפשרית לטענות שבלב בקשת האישור, וכך אני מורה. את סיכומי ועדת המחירים אינני מתירה להגיש מהטעמים שפורטו לעיל.
5. נוכח ההתנהלות חסרת תום הלב של המבקשת בכל הנוגע לבקשה, כפי שפורט לעיל, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסכום של 8,000 ₪.
6. הראיה החדשה תומצא לב"כ המשיב ולבית המשפט עד 20.9.18 וב"כ המשיב יודיע כיצד הוא מבקש להמשיך את ההליך נוכח הראיה החדשה. ההודעה עד 15.11.18.

ת.פ. 17.11.18

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.