1. הצדדים להליך הם בעלי מניות בחברת קורונה טכנולוגיות זכוכית בע"מ (להלן: "החברה"). התובע מחזיק ב-25% ממניות החברה והוא הגיש נגד הנתבעים תביעה בעילת קיפוח ובעילות נוספות שפורטו בכתב התביעה.

הסכם הפשרה

2. בישיבת יום 15.1.2018 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. הצדדים הסכימו כי כדי לסיים את המחלוקות ביניהם בקשר עם החברה, ובכלל זה את כל המחלוקות נושא התביעה, ומבלי להודות זה בטענותיו של זה, ירכשו הנתבעים 1-2 את מניותיו של התובע חברה תמורת סכום שייקבע על ידי בית המשפט בדרך של פשרה מכוח סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט.

עוד הוסכם כי הסכום שישולם לתובע עבור מניותיו ועבור החזר ההלוואה שהוא העמיד לחברה, לא יעלה על 300,000 ₪ ולא יפחת מ-100,000 ₪. עם תשלום הסכום יחתום התובע על שטר להעברת מניות ולאחר מכן לא יהיו לצדדים כל טענות זה כנגד זה והתביעה תידחה. כן יידחו כל התביעות מכל סוג ומין שהוא שמתנהלות בבתי משפט אחרים בין הצדדים. עם השלמת הסכם הפשרה יהיה התובע פטור מכל חובות החברה בעבר ובעתיד, והנתבעים ידאגו לשחרר אותו בבנקים מכל ערבויותיו תוך שיתוף פעולה של התובע ככל שיידרש.

הצדדים ביקשו להגיש מסמך כתוב קצר לסיכום טענותיהם בטרם תינתן הכרעת בית המשפט.

טענות התובע

3. התובע טען כי יש לפסוק לזכותו את הסכום המלא. זאת בעיקר לאור העובדה שיתרת הלוואת הבעלים שלו בחברה עומדת על סכום של 187,257 ₪. לטענתו, זו היתה יתרת ההלוואה בחודש ינואר 2017, כאשר הנתבעים השתלטו על החברה ונישלו אותו מהחזקותיה בה. לגישת התובע, מסקנה זו עולה מתדפיס חשבון הבנק של התובע אותו הוא צירף כנספח 5 לסיכומיו ומלוח הסילוקין של ההלוואה שצורף כנספח 6. התובע הוסיף וציין כי הנתבעים אף הודו בקיומה של הלוואה בסכום של כ-180,000 ₪. התובע טען כי אין לתת אמון בהודעת רואה החשבון של החברה, שפעל ופועל לפי הוראות הנתבעים.

עוד טען התובע שערך מניותיו בחברה (25% מכלל מניות החברה) הוא לפחות 500,000 ₪. לטענתו, הנתבעים סילקו אותו מהחברה בשל רווחיותה. החברה היתה רווחית בסוף שנת 2016 בהתאם למאזן הבוחן של החברה לשנה זו. הערכת שווי המניות נגזרת, כך נטען, מסכום העסקאות שנחתם, מרווחי החברה בשנת 2016 ומקצב הצמיחה של החברה. התובע הוסיף כי הברחת נכסי החברה מעידה על כך כי הכנסותיה הן גבוהות יותר מכפי שמציגים הנתבעים. התובע ציין בהקשר זה גם את העובדה שהוא עצמו העביר לחברה בעת הקמתה לקוחות ורכוש.

מעבר לכל אלה טען התובע כי התנהלות הנתבעים גרמה לו נזקים בסכום של 122,936 ₪. סכום זה כולל את שכר טרחת עורכי דינו של התובע כפי שהוא עולה מהחשבונית שהתובע צירף כנספח 8 לסיכומיו.

טענות הנתבעים

4. לגישת הנתבעים, הנתבעים הם אלה שהביאו את הערך והמוניטין לחברה בזכות המקצועיות והמוניטין האינדיבידואלי שלהם. הם הוסיפו כי התובע הפר את ההסכמה בין הצדדים כפי שהיא עולה מהסכם בעלי המניות, ולא מילא את תפקידו בחברה כפי שהוא הוגדר בהסכם. כתוצאה מכך הפסידה החברה סכומי כסף משמעותיים באופן שמנע ממנה לצמוח. בכלל זה נפגע שמה הטוב של החברה והמוניטין שלה. עוד נטען כי התגלו בחברה אי התאמות והעברות כספים של התובע לחשבון הבנק הפרטי שלו. התובע אף פנה בחודש פברואר 2017 לבנקים וביקש להסיר את ערבותו האישית לחשבון החברה. בשל כך הנתבעים ערבים גם לחלקו היחסי של התובע ומלוא הסיכון הכרוך בפעילות החברה מוטל רק על כתפיהם.

הנתבעים הדגישו כי ערך החברה קשור בהתחייבות הצדדים שלא להתחרות בה. ואולם התובע הקים עסק מתחרה לחברה שעוסק באותו תחום עיסוק כמו החברה. הוא אף פונה ללקוחות החברה ומציע להם להתקשר איתו במחירים המתחרים במחיריה של החברה. זוהי הפרה יסודית של הסכם בעלי המניות המזכה את הנתבעים – כך לטענתם – בפיצוי המוסכם בהסכם בעלי המניות בסכום של 200,000 ₪. הנתבעים הדגישו כי חברה אחרת שהוקמה על ידי הנתבע 2 אינה מתחרה בחברה אלא היא הוקמה כדי לסייע לחברה ברכישת זכוכית במחירים זולים ולהגדיל את רווחיה.

הנתבעים הוסיפו כי מהדוחות הכספיים של החברה עולה כי החברה היא הפסדית, היא איננה רווחית, אין לה נכסים ושוויה הוא אפס. לכן אין שווי למניות התובע בה. התובע היה האחראי בחברה לניהול הפיננסי שלה ולכן המסמכים בדבר מצבה הכלכלי של החברה נעשו בתיאומו ובאחריותו.

באשר להלוואת הבעלים של התובע, נטען כי התובע העביר לחברה 180,000 ₪ בלבד וכי החברה פרעה את ההלוואה בתשלומים במשך כל התקופה בה התובע עבד בחברה עד לחודש ינואר 2017. לכן, יתרת ההלוואה היא בסכום של 128,850 ₪ בלבד. מעבר לכך, התובע העביר בשנים 2016 – 2017 סכומי כסף לחשבונו הפרטי מחשבון החברה. החברה ייחסה את ההעברות הללו לתשלומים על חשבון החזר החוב של התובע ולכן ולאור אישורו של רואה החשבון של החברה, יתרת ההלוואה היא בסכום של 74,859 ₪ בלבד. הנתבעים התייחסו לטענות התובע לפיהן העברות הכספים לחשבונו הפרטי נעשו על חשבון הוצאות אחרות נלוות של החברה שאינן קשורות להלוואת הבעלים. לגישת הנתבעים, טענות אלה נטענו בעלמא וללא סימוכין, בעוד שמסמכים שיצאו תחת ידי התובע מעידים על מסקנה שונה.

דיון

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובכלל זה כתבי הטענות על נספחיהם וסיכומי הצדדים, אני קובעת כי מניות התובע יירכשו על ידי הנתבעים תמורת הסכום של 220,000 ₪.

הצדדים יפעלו בהתאם להסכמה ביניהם שקיבלה תוקף של החלטה כפי שהיא פורטה לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ח, 25 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.