מהות הבקשה

בפניי בקשת המשיבים, לביטול צו עיקול זמני שניתן כנגדם ביום 12.3.17 (להלן: "צו העיקול הזמני"). צו העיקול הזמני הוטל על זכויות המשיבים בנכסים שונים, כמפורט בבקשה גופה והוגבל לסכום התביעה (סך של 2,251,000 ₪). עסקינן בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבים ונגד הנתבע 4 במסגרתה טענה המבקשת, בין היתר, למעשי הונאה ותרמית מצד המשיבים או מי מהם, בכל הנוגע להפרת הסכם הלוואה מיום 22.12.15 (להלן: "הסכם ההלוואה"). במסגרת הגנתם, הכחישו המשיבים את דבר קיומו של הסכם הלוואה תקף (המשיבים טענו, כי המבקשת לא נתנה להם, כלל ועיקר, הלוואה כספית) והוסיפו וטענו כי מדובר בכתב תביעה מסורבל באופן חריג ביותר, כוללני, אשר מתייחס לאירועים שאינם מפורטים דיו, ואשר כלל לא ברור כיצד קשורים אירועים אלה לתביעה. בדיון שהתקיים בפניי ביום 4.5.17 נחקרו לפניי בקצרה המבקשת, הנתבע 4, עו"ד ניר הורוביץ, והמשיב 1. בדיון נוסף מיום 28.6.17 ניסיתי להביא את הצדדים להבנות, בהינתן הסיכונים והסיכויים בבחינת התנאים למתן צו עיקול זמני. לצערי, הדבר לא הסתייע בידי. כאן המקום לציין, כי צו העיקול אותו מבוקש לבטל הוטל בעיקרו על נכס מקרקעין של המשיבה 2 הידוע כגוש 18206 חלקה 22 (להלן: "המקרקעין"). מקרקעין אלה שועבדו למבקשת מכוח הסכם ההלוואה, להבטחת החזר כספה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לעדויות, למסמכים, לכתבי הטענות ולטיעוני הצדדים ובאי כוחם, שוכנעתי, כי יש לקבל את הבקשה למתן צו עיקול זמני בחלקה באופן בו צו העיקול יצומצם, אך לא יבוטל כליל. הנני קובעת בזה כי צו העיקול שהוטל על המקרקעין בלבד יעמוד על כנו. יתר העיקולים שהוטלו –יבוטלו.

כנודע, בהתאם לתקנות 362 (א) ו – 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), רשאי בית המשפט לתת צו עיקול זמני אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: קיומה של עילת תביעה; קיומו של יסוד הכבדה (חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין); שיקולי מאזן הנוחות; ושיקולי תום לב ומידתיות. הגם שעסקינן בבקשה לביטול צו עיקול זמני, הנטל לשכנע בקיומם של ארבעת התנאים הנ"ל מוטל על כתפי מבקש צו העיקול (ראו: רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3), 789, 800).

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה

בכל הנוגע לעילת התביעה, אין המדובר בשלב זה במבחן מעמיק ודי בקיומה של עילת תביעה לכאורית המצריכה בירור. עם זאת, הפסיקה הכירה בזכותו של מבקש ביטול צו העיקול לטעת ספק בצדקת סיכויי התביעה ובאופן כזה שיצדיק את ביטול העיקול הזמני. כלומר, "אפילו הוטל העיקול כדין, הרי אם הצליח הנתבע לעורר בדיון בבקשה לביטול ספק בסיכויי התביעה להצליח, יש לבטל את צו העיקול. אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו, כאשר קיים ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעה נגדו..." (אורי גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, מהדורה עשירית, בעמוד 570, הערה 114 והפסיקה המאוזכרת שם).

ומן הדין לענייננו. בנסיבות המקרה דנן, וככל שהדברים נדרשים להכרעה בבקשה בלבד, סבורני, כי עלה בידי המשיבים להעלות ספק בדבר קיומה של עילת התביעה. מן הראיות עולה כי התביעה נסובה סביב הטענה לפיה, המבקשת נתנה, למשיבים או מי מהם, שיקים ע"ס 1,000,000 ₪ אשר חלקם נפרעו בידי צדדי ג'. הטענה נתמכת בנספח להסכם ההלוואה, עליו חתום מר דוד וענונו, ולפיו התקבלו בידיו 15 שיקים פתוחים על סך מיליון ₪. יש לציין, כי לטענת מר דוד וענונו מדובר במסמך מזויף. בשלב זה אני מתקשה לקבל את טענת מר דוד וענונו בדבר זיוף חתימתו. התבוננות בתצהיר ביטול עסקת מקרקעין בת"א 39650-02-17 בעניין הנכס ברמת השרון, מעלה, כי החתימה של מר דוד וענונו זהה חזותית בשני מסמכים אלו. לא זו אף זו, מר דוד וענונו לא טרח לתמוך את טענת הזיוף השגורה בפיו, באמצעות חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד.

יתרה מכך, מר דוד וענונו טוען, כי קיבל מהמבקשת המחאות דחויות על סך 600,000₪ בעבור אובדן הרווחים מביטול עסקת מכר הנכס ברמת השרון. אולם, מתצהיר ביטול העסקה (ראו התביעה בת"א 39650-02-17), עולה כי מר דוד וענונו כלל לא היה צד לעסקה האמורה. זאת ועוד, מקריאת סעיפים 8-9 לתצהיר ביטול עסקת מכר הנכס ברמת השרון עולה כי "אין ולא יהיו לצדדים כל טענות האחד כלפי משנהו..." וכן כי "ביטול זה נעשה בהבנה ובהסכמה מלאה בין הצדדים, ללא שניתנו תמורות בין הצדדים, ללא שנמסרה חזקה וללא שנעשה דבר".

כל האמור לעיל, מחזק את המסקנה לפיה, בין הצדדים התנהלה, לכאורה, מערכת יחסית עסקית אחרת אשר טיבה לא התברר, במסגרתה הועבר סך של 600,000 ₪. מערכת יחסים זו, איננה מעידה, בהכרח, על קיומה של עסקת הלוואה, כפי טענת המבקשת בתביעתה.

מנגד, אני מתקשה לקבוע, בשלב זה, באופן קטגורי, כי הסכם ההלוואה בין הצדדים כלל לא יצא לפועל. לא ברור, אם כך, מדוע נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד ניר הורוביץ, לאחר שישה חודשים, וחתמו על מסמכים הדרושים לצורך רישום הערה אודות זכויות המבקשת במקרקעין.

ניתן לסכם ולומר, אפוא, כי קיימות ראיות לכאורה, מזה ומזה, בדבר העברת סך של 600,000 ₪ בין הצדדים. לא ברור כי מדובר בכספי הלוואה, בסך 1,000,000 ₪, שהרי המבקשת לא הציגה כל אסמכתה לעניין מתן כספי ההלוואה למשיבים או מי מהם (למשל: תדפיסי חשבון בנק). ברם, בשלב דיוני מוקדם זה, לא ניתן להתחקות אחר מערכת היחסים השלמה והמלאה בין הצדדים, ורב הנסתר על הנגלה.

יסוד ההכבדה

לעניין התנאי הנוסף בדבר ההכבדה, לפיו קיים חשש שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, ידה של המבקשת על העליונה. בפסק הדין בעניין מרגליות (רע"א 8420/96), נקבע כי "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב". ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים מצדו...הכבדה אינה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעתים, אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה. על המבקש עיקול זמני להצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה" (אורי גורן, שם, בעמוד 560).

לאחר שנתתי דעתי למכלול העדויות, הטיעונים והראיות, סבורני כי בענייננו מתקיים יסוד ההכבדה, שכן המבקשת הביאה ראיות מהימנות לכאורה התומכות בקיום יסוד זה. בפסק הדין בהפב (מחוזי -ת"א) 4199-04-14‏ אלון ארבוב נ' ארז דליות, ניתן ביום 22.2.15, נקבע כי כאשר עסקינן במעשה של תרמית והונאה, כמו בענייננו (לכאורה), פשיטא שישנו חשש סביר, אם לא למעלה מכך, כי תיגרם הכבדה בביצוע פסק הדין, שכן חזקה על מי שעסק (לכאורה) לאורך זמן במעשים של מרמה שיטתית ומתוחכמת, כי לא יהסס גם להבריח את נכסיו על מנת למנוע את האפשרות לבצע את פסק הדין שיינתן נגדו בסוף ההליך.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין העניין מרגליות, בעמוד 801: "הדגש במתן צו העיקול הזמני עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק-הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב. ראו גם בפסק הדין רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, ניתן ביום 4.1.2007: "מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין".

בענייננו, המבקשת צירפה לסיכומי התשובה מטעמה כתבות עיתונאיות אודות עברו הפלילי של מר דוד וענונו וכן מסמכים מהם עולה כי מר דוד וענונו מעורב בהליכים משפטיים נוספים, כשהטענות המועלות באותם הליכים נושאות אופי דומה לטענות המועלות בהליך שבפניי. די באלה, לטעמי, כדי למלא אחר יסוד ההכבדה, למצער, לגבי המקרקעין, העומדים בבסיס עסקת ההלוואה הנטענת. לא זו אף זו, בהתאם למכתבו של עו"ד רונן אורן מיום 23.7.16, ישנו סיכוי ויבוטל צו החילוט על המקרקעין כנגד העמדת ערבות בנקאית על סך 1,500,000 ₪, דבר שעלול להותיר את המבקשת ללא כל בטוחה, ככל שתוכיח את תביעתה, ולו בחלקה.

מאזן הנוחות

הנני סבורה, כי מאזן הנוחות פועל בשלב זה לטובת המבקשת, למצער בכל הנוגע לנכס המקרקעין.

להווי ידוע, כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע (המבקש) להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין, אם זכויות אלו יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע (המשיב) שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה; השנייה, זכות הקניין היא זכות חוקתית. בעריכת איזון זה, יש לזכור ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע עוד לפני שזכה בפסק דין לטובתו..." (אורי גורן, שם, עמוד 561). בענייננו, ראיתי מקום לבטל את כל העיקולים שהטילה המבקשת על נכסי המשיבים, למעט המקרקעין, עליהם רובץ צו חילוט, אשר ממילא מגביל כל עריכת דיספוזיציה בהם.

שיקולי תום לב

מקריאת המסמכים שהוגשו מצטיירת התמונה כי הן המבקשת הן המשיבים מסתירים מבית המשפט עובדות חשובות. שני הצדדים בחרו להביא בפני בית המשפט אך חלק מן הראיות העומדות ברשותם ולא להציג את התמונה המלאה, אשר יכלה לשפוך אור על המקרה.

סוף דבר

הבקשה לביטול צו העיקול מתקבלת חלקית במובן זה שצו העיקול שהוטל על המקרקעין יעמוד על כנו. יתר העיקולים נשוא צו העיקול מיום 12.3.17 מבוטלים. למרות צמצום צו העיקול, מצאתי מקום להותיר את גובה הערובה שנקבעה על כנה. לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה התקבלה הבקשה באופן חלקי – איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.