לפניי תביעה כספית ע"ס 7804 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה אל מול רכב הנתבעים.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, בתאריך 14.9.2016 בשעות הצהריים נסע התובע ברכב למשרדו המצוי במגדלי עזריאלי. התובע ביקש להכנס לחניון התת קרקעי מכיוון שדרות מנחם בגין והתקדם באיטיות מהשער, כאשר לפתע נהג רכב הנתבעים, שעמד בצדו הצפוני של השער, החל לנסוע ברוורס במהירות ופגע בדלת האחורית שמאלית של רכב התובע. מיד לאחר התאונה עצר נהג רכב הנתבעים את רכבו והתנצל בפני התובע בנוכחות השוער של החניון וקיבל עליו את מלוא האחריות לקרות התאונה ואף המציא את מלוא הפרטים הרלבנטיים לידי התובע. התובע פנה לנתבעת 3 עוד בטרם הגשת התביעה ולאחר שתיקן את נזקיו. הנתבעת 3 ביקשה מסמכים מהתובע לצורך ביצוע תשלום, אולם, לאחר תקופת מה החליטה לדחות את תביעתו בשל טענה לאי שמירת מרחק. בעקבות התאונה נגרמו לתובע נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו וזה תובע את הפסדיו שלו.

2. לטענת הנתבעים, התאונה ארעה בשל רשלנותו של התובע אשר ביצע עקיפה של רכב הנתבעים ופגע בחלקו האחורי בזמן שזה האחרון החל בנסיעה לאחור לצורך מתן אפשרות לרכב אחר להיכנס לחניון. עוד נטען, כי לתובע אין גרסה ואין הוא יכול להוכיח את תביעתו, ועל כן, דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

3. התובע זימן לעדות את נציגת הנתבעת 3 אשר נדרשה להציג את תיק הביטוח שטופל על ידה מטעם הנתבעת 3, שהינה מבטחת הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעים בעת התרחשות התאונה. זו הציגה מסמכים מתיק הביטוח והעידה כי דחתה את תביעת התובע בשל הכחשת אחריות לתאונה מטעם מבוטחה. בסיום חקירתה, הודיעה ב"כ הנתבעים כי אין בכוונתה להעיד את הנהג מטעמה בשל אי הרמת נטל ההוכחה על ידי התובע. לפיכך, ביקשה ב"כ התובע לחקור את נהג רכב הנתבעים בחקירה ראשית מטעמה. ואכן, בהתאם לדין, כך הוריתי.

4. בחקירתו העיד הנתבע 1, כי נהג ברכבו ביציאה מהחניון, ואילו רכב שרצה לעבור בינו לבין הרכב שהיה לפניו ביקש כי יזוז לאחור. על כן, עבר לרוורס ונסע לאחור לאחר שהסתכל לצדדים והבחין כי אין רכב מאחוריו. לאחר שתי דקות הגיע אליו התובע ואמר לו כי פגע הוא ברכבו. לטענתו, לא שמע דבר ולא ראה אותו. בצאתו מהרכב הבחין בנזק לדלת אחורית של רכב התובע, אולם לטענתו, לרכבו לא נגרם כל נזק. עוד טען, כי סבר שסוג הנזק צריך להיות שפשוף, אולם מיקום המכה לא מתאים לטעמו לסוג המכה. בחקירתו הנגדית העיד, כי קיימים לו מצלמה וחיישני רוורס ברכב, ואולם, לא שמע הוא צפצוף של החיישנים ולא ראה את רכב התובע מאחור.

5. לאחר שמיעת העדויות, מצאתי לקבל את גרסת התובע ולקבוע כי הנתבע 1 גרם לתאונה עת נסע לאחור ופגע ברכב התובע. גרסת הנתבע 1, כפי שהובאה בעדותו לפני, לפיה לא שמע ולא ראה כי פגע ברכב התובע, אינה מתיישבת עם הגרסה המופיעה בפירוט שהמציאה הנתבעת 3 ואשר הוצג לבית המשפט וסומן ת/2, ובה נטען כי בזמן שנסע לאחור עקפה אותו מכונית התובע ונכנסה בו בפינה השמאלית מאחור. בעדותו לפני, אף טען כי לא נגרם לרכבו כל נזק, דבר שאינו מתיישב עם היגיונם של דברים, ועל כל פנים, לא הוצגה על כך כל ראיה מאמתת. גם טענתו כי מיקום המכה ברכב התובע אינו מתאים לסוג המכה הינה טענה שלא ניתן היה לאמתה ללא הצגת תמונות רכב הנתבעים או חוות דעת נגדית מטעמם.

6. יתר על כן, גרסתו של הנתבע 1, כי התאונה התרחשה בעת שזה נסע לאחור, תואמת את גרסת התובע, כפי שהובאה בטופס הודעתו לחברת הביטוח. בכך יש חיזוק לאותה גרסה שיש לקבלה כגרסה עובדתית ושלפי נסיבותיה ארעה התאונה נשוא תיק זה. אמנם, יש לציין, כי גרסת התובע לא ניתנת היתה להתברר כדין בשל פטירת התובע וחוסר יכולת ב"כ הנתבעים לחוקרו בחקירה נגדית אודות גרסתו. אולם, אין הדבר נדרש בנסיבות תיק זה משני טעמים עיקריים. האחד, גרסת התובע מאמתת את גרסת הנתבע 1 ואין ביניהם כל גרסאות סותרות שביניהם נדרש בית המשפט להכריע ביחס לעובדות ונסיבות המקרה. שניהם מציינים כי התאונה התרחשה בעת שהנתבע 1 נסע לאחור, וזו העובדה המכריעה לענייננו בשאלת הרשלנות.

7. שנית, אמנם טופס הודעת התובע מוגש כראיה לאמיתות תוכנו בכפוף לזכות החקירה הנגדית של הצד שכנגד, ובאין אפשרות לחקירתו הנגדית נחשב תוכנו של המסמך לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו. אולם, מסמך המוגש כראיה, שעורכו לא נחקר עליו מחמת זה שנפטר, עשוי להתקבל כראיה אם יענה על אחד החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות שמיעה (ראו: רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529, 533; ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם בנבו 17.10.10). אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה בהקשר לאמרות נפטרים הינו החריג המורה כי אמרת נפטר עשויה להיחשב קבילה ככל שקיימת הסתברות גבוהה כי העובדות הנכללות בה הן אמיתיות. ההצדקה לקיום חריג זה טמונה בתודעה כי מניעת אפשרות להוכיח עובדה שהיתה בידיעתו הישירה של המנוח, כשיש רגליים לסברה כי מצויים בה סימני אמת, עלולה למנוע מבעל דין כל אפשרות אחרת להוכחתה. במקרה שלפנינו, אין ספק כי גרסת התובע הוצגה לחברת הביטוח מטעמו בטרם שזה נפטר, ומצויים בה סימני אמת באשר לאופן התרחשות התאונה התואמים את האמור בעדות הנתבע 1 ובהודעתו לחברת הביטוח מטעמו.

8. יחד עם זאת, ההכרעה בשאלת האחריות לתאונה נשוא תיק זה, נשענת בעיקרה על גרסתו של הנתבע 1 בעצמו, אשר הודה כי נסע לאחור, ואזי בעודו מאפשר לרכב להיכנס בין רכבו לבין רכב שהיה לפניו, נפגע מאחור רכב התובע. גם השרטוט שהציגו הנתבעים לתיק מעיד, כי התובע עבר את רכב הנתבעים מאחור בין שני רכבים. די בעובדות אלו כדי לקבוע כי התאונה התרחשה בניגוד להוראת תקנה 45 לתקנות התעבורה, האוסרת נסיעה אחורנית מבלי לנקוט באמצעים כדי למנוע פגיעה וסיכון. התרחשות התאונה מבחינה תוצאתית מעידה כי הנתבע 1 לא נקט באמצעים הדרושים לשם כך והתרשל בנהיגתו לאחור, ועל כן, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו.

9. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעים לשאת בפיצוי נזקי התובע בסך של 7804 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בשכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ ובאגרת בית משפט במלואה.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.