1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע בגין נזקי רכוש על סך של 4,050 ₪, שנגרמו לטענתה ברכבה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 10.10.2016 בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע שנסע מאחורי רכב התובעת.

2. התובעת טענה כי במועד הנ"ל רכבה מדגם משאית פיאט נסעה באיטיות עקב עומס תנועה ליד צומת גבע כאשר לפתע רכב הנתבע פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי.

3. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של שמאי לפיה נקבע שנגרם נזק לוו הגרירה של רכב התובעת המסתכם בסך של 3,300 ₪.

4. בנוסף לחוות הדעת צורף אישור מחברת פרונט הנטר בע"מ מיום 12.12.2016 בו נרשם שוו הגרירה נבדק ונמצא לא תקין כאשר המילה "לא" הוספה בין שתי המילים האחרונות, והוספתה מעוררת ספקות: האם היא מקורית או מזויפת?

5. מעדות נהג רכב התובעת התברר שהנזקים ברכב התובעת טרם תוקנו עד היום.

6. הנתבע טען בכתב ההגנה כי לרכב התובעת כלל לא נגרמו הנזקים הנטענים כתוצאה מהתאונה וכי הנתבע לא פגע בוו הגרירה וכי ברכב התובעת לא היה מותקן וו גרירה וכי על התובעת להוכיח את תביעתה, בעיקר נושא קיומו של וו הגרירה עובר לתובעת.

7. נטען גם ע"י הנתבע כי רכב שלישי שנסע מאחוריו אשר היה נהוג ע"י גברת שיר גבאי (להלן: "גב' גבאי") פגע ברכבו מאחור ודחפו קדימה אל רכב התובעת, ולפיכך, הוא אינו אחראי לנזקים שנטענו ע"י התובעת.

דיון והכרעה

8. נהג רכב התובעת מר ולדימיר העיד כי תוך כדי נסיעת הפיאט ובאופן פתאומי רכב הנתבע נכנס בו מאחור וכי היו שתי מכות, הראשונה: מכה חזקה והשנייה: מכה חלשה.

9. מר ולדימיר הציג בפני בית המשפט תמונות שנעשו על ידיו ממקום אירוע התאונה המראות את רכב הנתבע כשהוא צמוד לוו הגרירה של רכב התובעת.

10. התמונות האלה וכן תמונות הנוספות שהוצגו ע"י הנתבע בעצמו ותמונות נוספות שהוצגו ע"י גב' גבאי, כולן מצביעות כי היה לרכב התובעת הפיאט וו גרירה וכי רכב הנתבע פגע בוו הגרירה הנ"ל.

11. גב' גבאי העידה כי רכבה אכן פגע ברכב הנתבע מאחור אולם לדעתה, מדובר "בנשיקה" וכי לא נגרמו לרכבה בצד הקדימי ולא לרכבו של הנתבע בצד האחורי נזקים כלשהם.

12. גב' גבאי העידה בנוסף כי רכבו של הנתבע אכן התנגש עם רכב התובעת מאחור ולדעתה, הדבר לא נגרם עקב דחיפתו על ידה, אלא, כנראה שהנתבע נבהל ושם גז ונכנס במשאית שלפניו.

13. בית המשפט מאמין לעדותה של הגב' גבאי וקובע שרכבה לא דחף את רכב הנתבע אל רכב התובעת על אף שהוא נגע בו מאחור וכי רכב הנתבע הוא זה שפגע בוו הגרירה של רכב התובעת.

14. לאור האמור לעיל, אני קובע שהאחריות לאירוע התאונה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע מוטלת על הנתבע במלואה.

15. לעניין הנזק, הנהג מטעם התובעת העיד שוו הגרירה לא תוקן עד היום על אף שהוא עקום ולא ניתן לרתום אליו נגררים.

16. התובעת לא צירפה חשבונית המעידה על תשלום סך של 750 ₪ בגין שכר טרחת שמאי והסתפקה בצירוף חשבון עסקה.

17. לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבע וב"כ הנתבע לא ביקש לזמן את השמאי מטעם התובעת לחקירה על תוכן חוות דעתו, ודינה להתקבל.

18. לאור העובדה כי התובעת לא תיקנה את הנזקים שנגרמו לוו הגרירה ניתן להתרשם כי הנזקים אינם פוגעים בתפקוד הוו, מה עוד, שמאז אירוע התאונה עברה תקופה יותר מאשר שנה שלמה, ויש להניח כי בתקופה הנ"ל רכב התובעת עבר מבחן רישוי ובמידה ווו הגרירה לא היה תקין הדבר היה מונע את רישוי רכב התובעת.

19. בנסיבות אלה אני מעמיד את סכום הנזקים שנגרמו לתובעת כדלקמן:

א. סך של 1,650 ₪ המהווה 50% מסכום שנקבע בחוות הדעת.

ב. סך של 500 ₪ בגין שכר טרחת שמאי שנראה בעיני בית המשפט כשכר סביר לאור העובדה כי לא הוגשה חשבונית מתאימה.

ג. סך של 750 ₪ בגין אגרות משפט.

ד. סך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ הנתבע שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

20. בא כח התובעת ידאג לתשלום מחצית שנייה של האגרה והמזכירות תפעל מולו לביצוע הגבייה.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצגים נ/1-נ/3 בתיק.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.